פרספונה

פרספונה
Περσεφόνη

תרבות	דת יוון העתיקה, מיתולוגיה יוונית
מקום מגורים	האדס
אלים מקבילים	פרוסרפינה, ליברה
אב	זאוס
אם	דמטר
אחים	דספינה
בן או בת זוג	האדס
צאצאים	Agrianome, Zagreus, Eubuleus, Melinoe

פרספונה, ציור של דנטה גבריאל רוזטי מ-1874

האדס ופרספונה, תבליט מיוון העתיקה.

פרספונה, פסל משנת 460 לפנה"ס לערך, מאיטליה. מוצג כיום במוזיאון פרגמון בברלין.

פרספונה (ביוונית: Περσεφόνη - מחריבת האור) היא מלכת העולם התחתון ואשתו של האדס, אל השאול, במיתולוגיה היוונית. פרספונה היא בתה של דמטר, אלת התבואה והפריון. בקרב הרומאים היא נודעה כ"פרוסרפינה".

הסיודוס, בספרו "תיאוגוניה", והומרוס, בהמנון לדמטר, מספרים שאביה של פרספונה הוא זאוס, ראש האלים ואחיה של דמטר.

מיתוסים נוספים

המיתוס העיקרי - פרספונה והאדס

המיתוס הזה הוא העיקרי שבמיתוסים הקשורים לפרספונה, וגם לאימה דמטר ולבן זוגה-דודה האדס. ההשפעה העיקרית של המיתוס הזה מסבירה את עונות השנה ואת הסדר שלהן.

פרספונה (אשר נקראה גם קורה), הייתה נערה יפה והכל אהבוה. היא לא חיה על הר האולימפוס כמו הוריה, אלא העבירה את ימיה על פני האדמה, קוטפת פרחים ונוטעת צמחים יחד עם חברותיה. אולם האדס חמד אותה לעצמו, והחליט לחטוף אותה ולהביאה לממלכתו אשר מתחת לאדמה. יום אחד, בשעה שפרספונה טיילה כהרגלה על פני האדמה, האדס מימש את תוכניתו: הוא פרץ רכוב על מרכבתו מבקע באדמה, תפס את הנערה ההמומה, ולקח אותה איתו לשאול תחתיות. אף אחד, פרט לזאוס ולהליוס, השמש הרואה הכול, לא הבחין במאורע.

לאחר שנעלמה פרספונה, לא ידעה אמה, דמטר, את נפשה מצער: היא קיללה את חברותיה של בתה, שלא הצליחו למנוע את החטיפה, והפכה אותן לסירנות - ציפורים בעלות ראש אישה. היא שקעה בגעגועים לבתה והזניחה את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה.

בסופו של דבר נאלץ זאוס לפעול על מנת למנוע את האסון הממשמש ובא: הוא שלח את הרמס, שליח האלים, להאדס כדי שישיב את פרספונה לאמה. האדס אמנם החזיר את פרספונה, אך טרם לכתה נתן לה לאכול כמה גרעיני רימון. גרעינים בודדים אלו היו פירות השאול ולאחר שאכלה אותם נאלצה פרספונה לשוב לשאול לכמה חודשים (כל פעם לפי כמות הגרעינים) מדי שנה בשנה. אולם, בשאר חודשי השנה הותר לה לשוב לאולימפוס, ולבלות יחד עם אמה ועם יתר האלים. בזמן שהותה של פרספונה מתחת לאדמה הייתה אמה מתעטפת עצב וגוזרת כיליון על האדמה, ודמעותיה, שהן בעצם הגשם, יורדות על הארץ, אך מששבה פרספונה לאמה, היא הייתה מתנערת מעיצבונה ומאפשרת לתבואה להבשיל.

לכן, על פי המיתוס, מגיעים מדי שנה חודשי החורף והסתיו בהם האדמה הופכת קשה ואינה נותנת פרי, אך לאחריהם מגיעים חודשי האביב והקיץ, בהם פרספונה שבה מן השאול, ודמטר שוב מפרה את האדמה.

מקורותיו של המיתוס

מיתוס זה, המתאר את חטיפתה של פרספונה על ידי האדס, הוא הסיפור הידוע ביותר הקשור בדמותה של פרספונה, ולא בכדי: סיפור זה טומן בחובו עוצמות רגשיות אדירות. הדמויות הארכיטיפיות המופיעות בו - הנערה החפה מפשע, האוהב החוטא, האם הקודרת - מצליחות לרגש את לב השומע והקורא, ותוך כדי כך גם למתוח את משמעות הסיפור מעבר לפרשנותו המידית: הסיפור הופך לפרדיגמה ולמופת למיתוס.

מיתוס זה איננו כה פשוט כפי שהוא נראה בתחילה, וזאת בשל דמותה כפולת הפנים של פרספונה. מצד אחד, מדובר בנערה תמימה שנחטפה על לא עוול בכפה אל ממלכת השאול ואף נאלצת לחזור לשם מדי שנה בשנה בגלל ערמומיותו של חוטפה, אך מצד שני, פרספונה היא גם מלכת השאול הקרה והלא רחמנית, שהיוונים הקדמונים העדיפו לא להגות את שמה (הם כינו אותה, לחלופין, "העלמה" או "הבת"). לא פלא, אפוא, שסיפורה האישי של פרספונה הפך לחלק מפולחני המסתורין האֱלֶוּסִיִים Eleusinian mysteries, web.archive.org, ‏2005-08-30.

המיתוס יכול להיות גם מפורש כאלגוריה לטקסי החתונה ביוון העתיקה: היוונים הקדמונים חשו שנישואין הם למעשה מעין חטיפה של הכלה ממשפחתה על ידי החתן, ולכן מיתוס זה בא להסביר את מקורם של טקסי הנישואין. בנוסף, למיתוס זה יש גם פרשנות אטיולוגית ברורה: הוא מבהיר את מהותם של חילופי העונות בטבע. מקור נוסף הוא המסורת הנוראה שהייתה קיימת בתרבויות עתיקות של העלאת ילדים לקורבן. מסורת שהצמיחה סיפורים על צעירים וצעירות, שכביכול עברו לעולם הבא, אולם הם שבים אלינו בצורת פרחי האביב. הסבר זה אף ניתן לגבי סיפורו של אדוניס.

אורפאוס ואורידיקה

פעם אחת בלבד גילתה פרספונה, בתפקידה כמלכתו של האדס, רחמים, וזאת משום שנגינתו הענוגה והעצובה של אורפאוס ריככה את ליבה. היא התירה לאורפאוס להחזיר את רעייתו המתה אורידיקה אל ארץ החיים בתנאי שילך לפניה כל הזמן, ולא יסב את ראשו אליה, עד צאתם מהשאול. אולם, אורפאוס לא התאפק וברגע האחרון הציץ בפניה של אהובתו, הן מפני הגעגועים, והן משום שאולי לא באמת האמין בחסד שנטו לו. ברגע שהסתובב אחורנית, אהובתו נמוגה כעשן, והוא איבדה לעד.

פרספונה ואדוניס

פרספונה מופיעה גם בסיפורו של אדוניס, בן הלוויה יפה התואר של אפרודיטה, אלת האהבה. כאשר נולד אדוניס, אפרודיטה כה נפעמה מיופיו של הוולד, שהיא החליטה לקחת אותו תחת חסותה ולדאוג לכל מחסורו. היא הפקידה אותו בידיה של פרספונה, אך גם פרספונה בעצמה השתוממה מיופיו של אדוניס, והיא סירבה להחזירו לאפוטרופסות של אפרודיטה. הוויכוח בין שתי האלות יושב לבסוף על ידי זאוס (ועל פי מקורות אחרים, על ידי המוזה קאליופה או על ידי אלת הצדק, תמיס), שפסק ששליש שנה יבלה אדוניס עם אפרודיטה, שליש שנה עם פרספונה, ובשליש הנותר הוא יבלה עם מי שהוא ימצא לנכון. אדוניס, למגינת לבה של פרספונה, תמיד בחר לבלות עם אפרודיטה את השליש "החופשי" שלו, כיוון שאפרודיטה שפעה חום ומיניות ואילו פרספונה הייתה מלכת השאול הקרה.

הנימפה מינטה

הנימפה מינטה הייתה מאהבתו של האדס, ופרספונה, בזעמה על מעשה הבגידה, הפכה אותה לצמח המנטה (נענע). לפי אחת הגרסאות, לאחר שהפכה אותה לצמח נהגה פרספונה לדרוך עליה שוב ושוב, אולם לאכזבתה הריח שלה התחזק יותר ויותר מדריכה לדריכה.

במיתולגיה האורפית

על פי סיפורי האורפיזם, דמטר ילדה אותה לאחר ששכבה עם זאוס. לאחר מכן, כשגדלה פרספונה, שכב זאוס גם איתה וממעשה זה נולד זרגאוס, ייצוגו הקדום של דיוניסוס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרספונה בוויקישיתוף

• פרספונה, (Smith, William; Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, London (1873
• פרספונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רות נצר. המיתוס של דמטר ופרספונה, שחזור פואטי. בתוך: נפש הספרות - מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני. כרמל. 2021.
• פרספונה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)