נענע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מנטה)
המונח "מנטה" מפנה לכאן. לערך העוסק בדג, ראו מנטה (דג).
קריאת טבלת מיוןנענע
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: נענע
שם מדעי
Mentha
ליניאוס, 1753

נַעְנַע (שם מדעי: Mentha, שם לועזי נפוץ: מִנְתָּה או מנטה בעברית נקראת יועזר) הוא סוג צמחים ריחניים ממשפחת השפתניים, המונה 43–44 מינים ו-10 תת-מינים של עשבים חד-שנתיים ורב-שנתיים ארומטיים הנפוצים כמעט בכל העולם ובמיוחד באזורים הממוזגים-הצפוניים ובאזור הים-תיכון. 3 מינים גדלים בר בישראל, והבולט ביניהם הוא נענע משובלת. ישנם מינים עם עלים חלקים ואחרים שעליהם מכוסים שערות. הצמח מתרבה גם באמצעות רבייה וגטטיבית, על ידי שלוחות על-קרקעיות ותת-קרקעיות.

נענע בדוכן בשוק
תה עם נענע

נהוג לחלוט עלי נענע טריים במים רותחים ולשתות את משקה החליטה, לשלב אותם בשייקים, או להשתמש בהם כתבלין או כקישוט למנות שונות.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים זקופים או שרועים, ארומטיים ולרוב בעלי קנה שורש או שלוחות נושאות עלים.

העלים נגדיים או ערוכים בדורים (שושנת) ופשוטים, והם יושבים או בעלי פטוטרת קצרה. טרפי העלה מוארכים או אזמלים ואורכם גדול פי 2 עד 7 מרוחבם, או העלים עגולים או סגלגליים ואורכם גדול לכל היותר פי 1.5 מרוחבם. עלי התפרחת דומים לעלי הגבעול או מעט קטנים יותר. החפיות אזמלים עד ליניאריים, והם פחות או יותר ברורים.

הפרחים ערוכים בדורים כדוריים או כדוריים למחצה בחיק העלים או בשיבולים רצופות או מופסקות שאורכן גדול פי 5 עד 10 מרוחבן או בקרקפות בקצה הגבעול.

הפרחים דו-מיניים או נקביים, בעלי עטיף כפול, מאוחה עלים, והם זעירים ובגוונים של ארגמן או סגול אור לילך אור ורוד.

הגביע דמוי פעמון עד דמוי צינור, בעל 10 עד 13 עורקים בעל 5 שיניים שוות פחות או יותר או ערוכות בשתי שפות. לוע הגביע קירח או שעיר (חסום בטבעת שערות).

הכותרת כמעט נכונה או דו-שפתנית, דמוית משפך, בעלת צינור קצר, שאינו בולט מתוך הגביע, ו-4 אונות שוות פחות או יותר, לפעמים האונה העליונה גדולה מהאחרות או גם מפורצת.

האבקנים שמספרם 4 שווים באורכם. הזירים קירחים. לשכות המאבקים מקבילות זו לזו.

הפרי עשוי פרודות דמויי ביצה וחלקות.

שם הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסוג נקבע על פי המצוי בתלמוד ירושלמי:

ההן דגזז כוסבר כרתי כרפס גרגר טריקסימין כשומין נענע חייב משום קוצר ומשום זורע

על פי גיזרונו של השם, על פי הרווח בציבור וכפי שנקבע בעבר במונחי ועד הלשון; מינה הדקדוקי נקבה.

השם "נַעְנָע" ניתן לסוג Mentha sativa במילון "ילקוט הצמחים" (עמוד 27, הערה 452) משנת 1930[1] על סמך התלמוד הירושלמי (מעשר') ואושרר בשם "נַעֲנָע" במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 576 בעמ' 31[2].

לעיתים ניתן למצוא את השם "נענה" (עם האות ה' בסוף מילה) כשם נרדף לנענע, כך גם בהטיה "נענת הכדורים".

מנתול וחומרים אחרים בשמן האתרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על העלים נמצאות בלוטות המכילות שמן ריחני, המכיל את החומר מנתול, המשמש ברפואה (בעיקר ברפואת השיניים), בארומתרפיה וכתבלין למזון - בעיקר בתעשיית התה והמשקאות, אם כי במטבח הבריטי משמשת המנטה (גם מִנְתָּה) גם לתיבול תבשילי בשר כבש וכקרם מילוי לשוקולד (כגון מוצרי אפטר אייט). השמן אתרי המופק מהנענע משמש בתעשיות הממתקים, משחות השיניים, הסבונים, הקוסמטיקה ואף ליקרים.

מולקולת המנתול פועלת על קצות תאים רגישים לטמפרטורה, ומגבירה את רגישותם לקור. זוהי מולקולה קטנה מסיסה בשומן (הידרופובית) כך שהיא יכולה לחדור דרך שכבת האפיתל של הלוע ולהגיע אל העצבים האחראים לתחושת החום והקור. אכילת מנתה או נענע בפה סגור לא תגרום תחושת "רעננות" אבל הקירור הקל שגורמת שאיפת אוויר לאחר שהמנתול יפעל על קצות העצבים יגרום תחושת קור עזה.

השמן האתרי אינו מכיל רק מנטול אלא עוד חומרים, ביניהם מתיל אצטט, מנטון, צינאול, לימונן, שצרופם מיניב את הארומה המיוחדת.

מנטה במיתולוגיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצמח המנטה שורשים גם במיתולוגיה היוונית.[3] לפי הסיפורים, האדס אל השאול היה מצוי בקשר רומנטי עם נימפה בשם מינטה. אשתו של האדס, פרספונה, ידעה על הקשר ולא הייתה מרוצה ממנו, ולכן כישפה את הנימפה והפכה אותה לצמח תבלין מתקתק, המנטה. עוד מסופר כי היוונים הקדמונים היו מכסים את מתיהם בעלי מנטה, הן כדי למנוע ריחות רעים מהגופות הנרקבות והן לזכר הנימפה שהייתה מינטה ומה שאירע לה.

נענע כצמח מרפא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברפואה העממית מקובל שימוש בחליטה של עלי נענע לטיפול בבחילות, קלקול קיבה, גזים ולמערכת העיכול בכלל, התקררות, חום וכאבי ראש.

מיני נענע בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל גדלים בר 3 המינים הבאים, בבתי גידול לחים:

  1. נַעְנַע הַכַּדּוּרִים (Mentha pulegium) - צמח נדיר, הפרחים, שצבעם לילך, ערוכים בדורים בחיק העלים לאורך הגבעול. העלים בעלי פטוטרות. לוע הגביע חסום בטבעת שערות. השפה העליונה של הכותרת משונצת.
  2. נַעְנַע הַמַּיִם (.Mentha aquatica L) - צמח עשבוני רב-שנתי, נדיר ובסכנת הכחדה בישראל. הפרחים, שצבעם ורודה-ארגמנית, ערוכים בתפרחות כדוריות או כדוריות למחצה בקצות הגבעולים. העלים בעלי פטוטרות. לוע הגביע אינו חסום בטבעת שערות.
  3. נַעְנַע מְשֻׁבֶּלֶת (Mentha longifolia) - צמח עשבוני רב-שנתי נפוץ בארץ.

נענע המים בתפרחותיה הכדוריות בקצות הגבעול נבדלת מנענע משובלת שהיא בעלת תפרחות מוארכות ומנענע הכדורים שתפרחותיה הכדוריות והקטנות ערוכות לאורך הגבעול.

שני מינים מסופקים:

  • נַעְנַע קֵרַחַת (Mentha spicata) - יש בלבול גדול בשמות הנענע המשובלת. בספרות הישנה ניתן למצוא את נענע קירחת שמוגדרת כמין בר בארץ. למשל במגדיר של מיכאל זהרי ישנה הבחנה בין נענע משובלת לנענע קירחת כמו גם באנציקלופדיה העברית[4]. למרות הכל, המין spicata אינה גדלה בר בארץ ושמה הנכון בישראל הוא longifolia[5].
  • נַעְנַע רֵיחָנִית (.Mentha suaveolens Ehrh) - צמח עשבוני רב-שנתי, כנראה אקראי, נדיר מאוד שנמצא בחרמון. מין זה תואר במגדיר חדש לצמחי ישראל של מיכאל זהרי[4]. הוא אותר בחרמון על ידי הבוטנאי אבינעם דנין בשנת 2003, אך הוא אינו נמנה עם צמחי הבר של ארץ ישראל[6].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ילקוט צמחים, תר"ץ 1930
  2. ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1946
  3. ^ אריה לצטר, 9 דברים שלא ידעתם על סוכריות, באתר שטראוס
  4. ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, שנייה, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 383
  5. ^ מדברי ד"ר אורי פרגמן-ספיר. לא ברור מתי החלטה זאת התקבלה
  6. ^ .Mentha suaveolens Ehrh, POWO plants of the World Online. Published on the Internet