ישראל חיים טביוב – הבדלי גרסאות
רמי נוידרפר (שיחה | תרומות) ←ביוגרפיה: הכנה לכתיבת ערך |
רמי נוידרפר (שיחה | תרומות) ←קישורים חיצוניים: הוספת קישור חיצוני |
||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
* [http://digitool.haifa.ac.il/R/?func=dbin-jump-full&object_id=188930&local_base=GEN01 תמונתו], באתר [[ביתמונה]]–ספריית [[אוניברסיטת חיפה]] |
* [http://digitool.haifa.ac.il/R/?func=dbin-jump-full&object_id=188930&local_base=GEN01 תמונתו], באתר [[ביתמונה]]–ספריית [[אוניברסיטת חיפה]] |
||
* [[אוריאל אופק]], [http://kipnis.at.levinsky.ac.il/wp-content/uploads/sites/2/2015/02/2-iyunim-5.pdf ראשיתו של ההומור בספרות הילדים שלנו], '''[[עיונים בספרות ילדים]]''' 2 (תשמ"ז), 40–45. |
* [[אוריאל אופק]], [http://kipnis.at.levinsky.ac.il/wp-content/uploads/sites/2/2015/02/2-iyunim-5.pdf ראשיתו של ההומור בספרות הילדים שלנו], '''[[עיונים בספרות ילדים]]''' 2 (תשמ"ז), 40–45. |
||
* [http://www.epaveldas.lt/object/recordDescription/LNB/C1B0001179060 גליונות עיתון הילדים "החבר" בעריכת י.ח טביוב באתר הארכיון הלאומי הליטאי] |
|||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
גרסה מ־17:19, 9 ביולי 2017
ישראל חיים טַבְיוֹב (בכתיב יידי: טאַוויאָוו; כ' בכסלו תרי"ח,[1] 1858 – כ"א בכסלו תרפ"א, 2 בדצמבר 1920) היה סופר, עיתונאי, מתרגם ומחנך בתקופת התחייה, מחברם של ספרי לימוד בשפה העברית.
ביוגרפיה
טביוב נולד בדְרוּיָה שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית בשנת 1858, ובהיותו בן שנתיים עקרה משפחתו לריגה, שבה חי, פעל ונפטר. בבית אביו למד הן תלמוד והן לימודי חול ואחר כך למד כלכלה בפוליטכניקום של ריגה. לפרנסתו עבד כרואה חשבון של חברה מסחרית מקומית.[2]
כבר בנערותו החל לכתוב לעיתון "הלבנון". בשנת 1889 החל לפרסם פיליטונים בעיתון "המליץ", ואלו זכו לפופולריות רבה. הפיליטון הראשון שפרסם היה "דוגמאות מספר המלים" בגיליון 77 של המליץ לשנת 1889.[3] בשנת 1901 (תרס"א) לקח חלק בפרסום השבועון "הדור" בוורשה, ובין השנים 1905 ל-1908 השתתף בהוצאת יומון בעברית בשם "הזמן", שיצא לאור בווילנה. בין השנים 1908–1910 הוציא לאור עיתון לילדים בשפה העברית בשם "החבר"; תחילה היה זה עיתון יומי לילדים שיצא לאור בווילנה, אך עם הזמן הפך העיתון לשבועון ועבר לצאת בעיר ריגה. בן ציון אייזנשטט הכתיר אותו כ"פדגוג מומחה".[1]
טביוב פרסם ספרים ומאמרים בתחומים שונים. מאמר שהכה הדים בזמנו היה "ספרותינו היפה ועתידותיה",[4] שבו קרא להרחבת הלשון העברית, התאמתה והפיכתה לשפה נמלצת פחות לפני כתיבת ספרות יפה. ספרו המפורסם ביותר הוא אוצר המשלים והפתגמים, שבו ליקט כשלושת אלפים פתגמים בשפות העברית והארמית. כל פתגם ומשל לוּוה בהסבר על מקורו והשתלשלותו לאורך השנים. הוא גם כינס אנתולוגיה על הספרות העברית מאז ימי גלות ספרד ועד ימיו. כמו כן כתב ספרים רבים ללימוד השפה העברית, אשר זכו לפופולריות רבה.
טביוב גם תרגם לעברית יצירות משפות זרות; בין היתר תרגם מחזות של אוסקר ויילד, ואת יצירתו הידועה "תמונתו של דוריאן גריי". כמו כן תרגם לעברית את חיי שלמה מימון, אוטוביוגרפיה של שלמה מימון.
טביוב נפטר ב-2 בדצמבר 1920 בריגה שבלטביה, בגיל 62.
כתביו
רשימת הספרים של טביוב בספרייה הלאומית
לקריאה נוספת
- מנדל בובה, 'י"ח טביוב', העבר (לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה) טז (תשכ"ט), 141–163.
- שלמה הרמתי, 'ישראל חיים טביוב: תרומתו להחייאת הלשון ולהנחלתה בתפוצות', לשוננו לעם לד, ו–ז (שלו–שלז) (תשמ"ג), 169–232.
- דוד מלמד, '"החבר" של י"ח טביוב: סיפורו של עיתון יומי עברי לבני-הנעורים', מעגלי קריאה (כתב-עת לעיון ולהדרכה בספרות ילדים) 20 (תשנ"א), 119–121.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של ישראל חיים טביוב, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי ישראל חיים טביוב בפרויקט בן-יהודה
- י.ח. טביוב, אוצר השירה והמליצה, ליקוטים נבחרים ממיטב הספרות העברית בשיר ובפרוזה מראשי התקופה העברית הספרדית ועד סוף המאה החמישית לאלף השישי, תל אביב, תרפ"ט, באתר דעת
- ישראל חיים טביוב, אוצר המשלים והפתגמים, מהדורת אודסה, תרע"ט-1919, באתר היברובוקס
- תמונתו, באתר ביתמונה–ספריית אוניברסיטת חיפה
- אוריאל אופק, ראשיתו של ההומור בספרות הילדים שלנו, עיונים בספרות ילדים 2 (תשמ"ז), 40–45.
- גליונות עיתון הילדים "החבר" בעריכת י.ח טביוב באתר הארכיון הלאומי הליטאי
הערות שוליים
- ^ 1 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית טאוויאוו, ה"ר ישראל חיים, בתוך: בן ציון אייזענשטאדט, דורות האחרונים, ניו יורק תרע"א 1911, עמ' 163, באתר היברובוקס. - ^ צבי קרניאל, הפיליטון העברי, תל אביב: אל"ף, 1981, פרק רביעי.
- ^ י"ח טביוב, דוגמאות מספר המלים, המליץ, 4 בינואר 1898.
- ^ פורסם בקובץ "פרדס", בעריכת י"ח רבניצקי, אודסה תרנ"ב.
