אבחון ציורי ילדים
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ליקויים בביבליוגרפיה: ברוב ההפניות מצוין הקיצור הביבליוגרפי בלבד ללא פרטי המקור; אין הפניות לעמודים ספציפיים..
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ליקויים בביבליוגרפיה: ברוב ההפניות מצוין הקיצור הביבליוגרפי בלבד ללא פרטי המקור; אין הפניות לעמודים ספציפיים.. | |
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
אִבְחוּן צִיּוּרֵי יְלָדִים הוא שיטת מדידה והערכה פסאודו-מדעית[1] מהמסורת הגרפולוגית. בשיטה זו נעזרים הבוחנים בציורי ילדים לצורך ניתוח אישיותם. אך למרות הטענות הפופולריות לגבי יכולת האבחון של השיטה, אין לה תמיכה מחקרית.[1] המשתמשים בשיטה טוענים כי היא מסייעת באבחון בעיות בתחומים הקשורים לגוף, לנפש, להתפתחות הקוגניטיבית וליחסים של הילדים עם סביבתם הקרובה. לטענתם, באמצעות הציורים ניתן לקבל תמונה רחבה ומעמיקה לגבי האופן בו ילדים חווים את העולם שסביבם. תחום זה כולל שיטות שונות של אבחון וטיפול באמצעות אמנות, ונמצא בשימוש מטפלים באמנות.
ישנם אנשי חינוך וגרפולוגים הרואים בציורי ילדים אמצעי מדידה והערכה בפסיכולוגיה של האישיות. ילדים צעירים מתקשים לבטא את עצמם בצורה מילולית, והציור מספק להם כלי להביע את רגשותיהם וחוויותיהם. בנוסף ניתן למצוא בציורי ילדים ביטוי אישי ראשוני, החשוב לעיתים יותר מדיבור או כתיבה, מכיוון שהם נעזרים בציורים כאמצעי גישור על הפער בין שפתם לבין שפת המבוגרים, ובכך גם יוצרים קשר עם המבוגרים אשר מקיפים אותם. לטענת המשתמשים בשיטה, אבחון ציורי ילדים מספק תובנות משמעותיות בנוגע לחשיבה של ילדים, התפתחותם ויחסם עם הסביבה. בעזרת פענוח ציורי ילדים נוכל להיעזר באיתור חוזקות, חולשות ומצוקות[2][3][4][5].
התפתחות ציורי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התפתחות ציורי ילדים
ציור היא יכולת המתפתחת במקביל להתפתחות הפיזית והרגשית של הילד, ולכן ניתן ללמוד על התפתחות הילד באמצעות ניתוח הציורים. הציור הראשוני של ילד בגיל שנתיים בערך נקרא שרבוט. בשרבוט באה הדינמיקה הפנימית של הילד לידי ביטוי גרפי. השרבוט משקף את מידת ההתפתחות המוטורית, הקוגניטיבית והרגשית של הילד, ואת כושר ההסתגלות שלו. כך, באמצעות הציורים, ניתן גם להבחין בנסיגה בהתפתחות בהיבטים אלו. הצורה האופיינית בשרבוט הראשוני היא "פקעת" - סבך של קווים מעגליים, העשוי לבטא את הרגשתו של הילד הקטן בעולם הגדול.
בגיל 2–4 הציור נע משרבוט ראשוני לציור מאורגן של חפצים ודמויות. בשלב זה לילד יש רצונות מוגדרים, והוא מתחיל לבטא אותם. ניתן להבחין בקיומה של כוונה בבחירת העצמים ובארגונם בדף הציור, וכן בבחירה מכוונת של צבע מסוים. בשלב זה הילד מבחין באפשרות ליצור מצורות מסוימות צורות משמעותיות. הצורה השכיחה ביותר היא העיגול, ההופך לשמש, לפרח או לפרצוף. הילד מצייר את העצמים כפי שהוא רואה אותם, ולא כפי שהם במציאות: השמש יכולה להיות גדולה מאוד או קטנה מאוד, לפי החשיבות שהמצייר מייחס לה. הוא גם מצייר את מה שחשוב לו, ואינו מייחס חשיבות לתוצר הסופי, אלא לתהליך הציור עצמו.
המעבר משלב לשלב מתרחש בהדרגה, ובכל שלב נשארים עקבות של השלב הקודם. הילד משכלל את השלב הקודם: בכל שלב הוא מאורגן יותר ומסודר יותר. כתב היד והציור המאורגן הם שלב מתקדם של השרבוט. כאשר מבחינים בילד שלא מתפתח על פי שלבים אלו, ייתכן כי קיים עיכוב התפתחותי אצל הילד[4]. ניתן לראות הבדלים משמעותיים בין ציורי ילדים לבין מאמץ הלחיצה, באופי משיכות הצבע – בין אם הן המשכיות של הקו או דיוק, בין אם הן מכסות את כלל פני השטח ובין אם לא. הבנת ציורים אלו היא משמעותית מאוד עבור מי שמנתח אותה, בכל ציור ישנה את היצירתיות והתפתחות שנוצרת אצל הילד בתהליך זה.
קיימת אפשרות לנתח ציורי הילדים על פי האלמנטים הבאים: צבעים, קווים, תנועה, צורה, קומפוזיציה (ארגון היצירה) ופרספקטיבה (אשליית של עומק) בציורי ילדים המעידים על קושי או להפך. אפשר ללמוד מהציורים את התייחסות לכל אלמנט בנפרד או לכלל האלמנטים והאובייקטים ביחד. עם זאת ניתן לראות את שלבי התפתחות של הילד בהשוואה למקובל לילדים בגילו. ניתן לזהות התאמה של התפתחות קוגניטיבית וגם מוטוריקה עדינה על פי הציורים. לפני שהילדים לומדים לתקשר בחופשיות עם הסביבה, ציורים אלו מאפשרים להם לבטא את עצמם ללא כל בעיה. ממצאים מראים קשר ישיר בין הופעת המאפיינים חזותיים בציור, לבין קווי השרטוט של המצייר. דבר זה נותן ביטוי לתוך העומק שמתחולל אצל המציירים.
חשיפה בעולמו הפנימי של הילד - בציורי ילדים מעל גיל 5 מטרתה העיקרית של ציור הילד היא העתקת המציאות כפי שהילד רואה אותה. פענוח ציורי ילדים מאפשר לנו פתח בעולמם של הילדים ואפשרות בנוגע לתפיסת עולמו הרגשי והמחשבתי. הננו יכולים להסיק מכך, שהורים ואף מורים יכולים ללמוד לא מעט אודות ציורי ילדים כאמצעי דרך להבנתם. נוסף לכך קיים ביטוי של היצירתיות והמחשבה שנובעת מתוך הילדים.
ציור משותף בין הורה לילד -הוא כמו ריקוד ביחד. היצירה שנעשית בעזרת ההורה והילד היא יצירה משותפת של שניהם ומאחדת את הדמיון של הילד ושל ההורה ביחד. ישנה פעילות רגשית בזמן הציור המשותף שמאחדת גם את הגוף והנפש. נוצרת תקשורת שונה ביניהם, חיבור והיכרות עמוקה יותר.
מה בודקים במהלך אבחון ציורי ילדים?[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדיקה איכותית ומקצועית של ציור היא תהליך מורכב והיא בנויה משלושה שלבים :
בשלב הראשון - שלב זה מתייחס יותר למאפיינים הגרפיים מיקום וגודל האלמנטים שצייר בדף, סוג הקו שצייר ומידת הלחץ על כלי הציור.
שלב שני - בשלב זה נעשית בדיקה התפתחותית בה עורכים השוואה בין הציור שצייר לציורים אחרים של בני גילו.
שלב שלישי- בשלב זה בוחנים את בחירת הצבעים בהם השתמש וכיצד בחר לשלב אותם בציורו.
כל השלבים האלו מובילים לתוצאה מעמיקה אודות עולמו הפנימי של הילד.
כאשר מאבחנים ציורי ילדים רצוי לשים לב לרושם הראשוני הנובע מהציור לפני שניגשים לאבחן אותו. לאחר מכן, להסתכל על התמונה כולה ולא להתמקד על מציאת סמלים.
אך כאשר קיים סמל או נושא המופיע מספר פעמים בציור אחד, הוא ראוי לתשומת לב מכיוון שקיימים מקרים בהם יש משמעויות נסתרות מאחורי הסמלים.
מתי כדאי לפנות לפענוח ציורי ילדים?[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצוי לפנות לאבחון ציורי ילדים כאשר אנו רוצים להבין את דפוסי התנהגותו של הילד, כאשר אנו רוצים לאתר פחדים ומצוקות, שינוי התנהגותי משמעותי בנוסף, הציורים הם כלי להבנת התנהגותו היומיומית.
חשוב לציין כי יש לאסוף ציורים תקופה ארוכה (חצי שנה ויותר) מסביבות שונות על מנת לאתר מגמות התנהגותיות שונות המאפיינות את הילד לאורך זמן ולא התנהגות חד פעמית.
ראשית המחקר בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחקר בתחום החל לפני כ-200 שנים[6] והוא קשור לתחום הגרפולוגיה, שמקורותיה נתגלו לפני כ-2,500 שנים בכתביו של הפילוסוף הסיני קונפוציוס. בשנת 1805[6] שמו לב שבשלבי הציור הראשונים, גילאי 3, ילדים מציירים דמות "ראשן" (פנים שיוצאות ממנו זרועות ורגליים), דמות המקבילה להתפתחות הראשונית של האורגניזם.”תחילה מצייר הילד את הראש ואת הרגליים בלבד, בגיל 4. במרוצת הזמן הוא מוסיף לראש גוף, שאינו אלא הארכת הראש. בגיל 5 מוסיפים מחצית הילדים את הגוף. הזרועות מופיעות מאוחר מהגוף והרגליים, צוואר מופיע מאוחר למדי...” חוקרים אחרים בדקו את חוקיות ציורי דמויות אדם[7], והיו אחרים שחיפשו ומצאו קשרים בין ציורי איש לכושר מספרי ותפישה מרחבית[8].
החוקרת רודה קלוג[9] חקרה בשנות ה-50 וה-60 כמיליון ציורי ילדים אשר נאספו משלושים מדינות מתרבויות שונות, והסיקה מהם כי קיים מכנה משותף רחב מאוד לכל ציורי הילדים ללא קשר לסביבתם. נמצא קשר ישיר בין שלבי התפתחות פיזיולוגיים, מנטליים ורגשיים של הילד למאפיינים חזותיים של הציור כגון איכות הקו, שימוש בסמלים, תפיסת עומק וקומפוזיציה. על קשר בין גורמים אלו ואחרים מושתתים האבחונים השונים.
משמעותם של הצבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם לבחירת הצבעים בציור יש משמעות באבחון, בעיקר בכל הנוגע למימד הרגשי, אך לבחירה משמעויות סובייקטיביות השונות מאדם לאדם. לצבע משמעויות בהיבטים שונים: משמעות קולקטיבית (הכחול כצבע לשמיים ולים, הצהוב כסמל לשמש), משמעות תרבותית (לבן כצבע של טוהר בתרבות המערב ושל מוות בתרבות מזרח), משמעות מקומית (כחול ולבן כצבעי הלאום) ומשמעות אישית. בשנת 1810 חילק גיתה את הצבעים לצבעים קרים (בעלי אורך גל קצר) וצבעים חמים (בעלי אורך גל ארוך). הוא ייחס משמעויות שליליות לצבעים הקרים וחיוביות לחמים. אבחנתו זו קשורה לרגשות אותן מעוררים הצבעים יחד עם תחושת הפרספקטיבה: קרבה או ריחוק. צבעים קרים נראים רחוקים מהעין וצבעים חמים נראים קרובים[4].
אומנים רבים ובראשם קנדינסקי[10] חיפשו את משמעותם הפסיכולוגית של הצבעים. בהמשך, חקרו את הנושא אחרים תוך בדיקת העדפות הצבעים בגיל הרך[11], בגיל בית ספר[12][13], בגיל מבוגר[14], בקרב עדות המזרח ואשכנז[15] ובקרב ילדים חולי סרטן במהלך האשפוז[16].
תחומים בהערכת ציורי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמות העצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך אבחון ציורי ילדים, כאשר מתבקש הילד לצייר דמות איש או אישה, עשויים מאפיינים בדמות זו לשקף מאפיינים שונים בדמות העצמי של הילד, כפי שהוא תופס אותה.
ציור אחר שעשוי לבטא זאת, הוא ציור עץ – הוא עשוי לייצג את ה"אני" על היבטיו השונים: האישיות, הביטויים המעשיים הנראים לעין של האישיות, ההתייחסות לסביבה, לבית, לעבר או לעתיד, ושלבי התפתחותו של הילד. מאפיינים כגון עץ גדול עשויים להצביע על תחושת "אני" מפותחת ועל שתלטנות, בעוד עץ קטן מצביע על דימוי עצמי נמוך. הגזע מלמד על אישיותו של המצייר, אם הוא חזק, חלש, יציב, אגוצנטרי ועוד. "עיניים" או שברים בגזע עשויים להיות סימן לקשיים או מצוקות בתחושתו של הילד. גזע או ענפים משוננים או חדים יכולים ללמד על בעיות תקשורת ביחסים של הילד עם סביבתו. איכות קו תקינה מעידה על ביטחון עצמי תקין, בעוד קווים שבורים ורועדים מעידים על חוסר ביטחון[4][3].
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אבחון ציורי משפחה
ציורי משפחה הם חלק נרחב בתחום ציורי הילדים. מכובר[17] הייתה הראשונה שהתייחסה לציורי איש ואישה כאל השלכה של עולמו הפנימי של הנבדק. בהמשך, נחקר הנושא במקביל לחוות דעת פסיכולוגית קלינית[18]. הומצאו טכניקות נוספות לציורי משפחה, למשל: משפחה קינטית[19] ומחקר אחר השווה בין ציורי משפחה של ילדים והורים לבנים, שחורים ופורטוריקאניים[20].
ציור המשפחה עשוי לשקף את יחסו של הילד לכל אחד מבני משפחתו ואת מערכת היחסים שמקיימים בני המשפחה זה עם זה. יחסי הכוחות הקיימים במשפחה, החשיבות והתפקיד שממלאת כל דמות, ובעיקר מקומו של המצייר, גם הם מובעים בציור. יחס זה בא לידי ביטוי במיקומן של הדמויות בדף הציור, בגודלן ובסדר הופעתן. יחסו הרגשי של הילד מכתיב את הסדר, וזה אינו חופף בהכרח לסדר הכרונולוגי. המקום שהילד קובע לעצמו מצביע על תחושותיו בקרב משפחתו ועל מעמדו בה: ילד המרגיש עצמו דחוי ולא אהוב עשוי להציב את עצמו במרוחק משאר בני המשפחה, או שלא יופיע כלל. ילד המעריך את יכולתו והשפעתו, כמו גם ילד תלותי, עשוי לצייר את עצמו סמוך להוריו, מוקף באחיו ואחיותיו. גודל הדמויות, פירוט ומלאות האיברים בהם, הדגשת איברים או אביזרים מסוימים, המרווחים בין הדמויות, צבעוניותן ועוד, הם גורמים שנבדקים במהלך אבחון ציורי משפחה. ילדים המצויים במתח רב או מודאגים בקשר לבעיות במשפחתם, עלולים להתקשות בציור משפחתם או אפילו להיות חרדים מכך. מכך נלמד האם הילד מצוי במתח או מודאג מבעיות משפחתיות.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעזרת אבחון הציור של הילד ניתן להבחין בבעיות הקיימות במידה ועושים ציור קבוצתי בכיתה/בגן וזה יכול לעזור בגיבוש הילדים כקבוצה ותמיכה בביטוי הרגשי של הילד שילוב אבחון הציור משמש רבות את המורים, היועצות ואנשי מקצוע במבט אל העולם הפנימי של הילד, לכן אבחון ציורי ילדים במערכת החינוך משתלב באמצעות "חינוך ולדורף"- שהוא תחום רחב שקיים בתוכו חשיבותה של האמנות- עבודתו האמנותית של המחנך בכיתה.
מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רופאים ופסיכיאטרים רבים גילו עניין בהבדלים בין ציוריהם של ילדים בריאים לילדים חולים. המחקרים בתחום מתחלקים לשלוש קבוצות: חולי פיזי, חולי נפשי ולקויות שונות. בתחום הפיזי נבדקה איכות הקו אצל ילדים הסובלים מאפילפסיה, פתולוגיה מוחית, א. א.ג לא תקין[21], פיגור שכלי[22], דלקת מוח כרונית[23], הפרעות נוירוטיות והתפתחותיות[24], לקות שמיעה[25] ואחרים. בתחום הנפשי נבדקו הפרופורציות בציור והקשר שלהן לתכונות הנפש[26], צפיפות הפריטים[27], הקשר בין סימטריה ועיוותים בציור לעולם הרגש של הילד[28] ולקויות למידה כגון דיסלקסיה[29].
אלימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בשנת 1965[30] נבדקו ציוריהם של ילדים תוקפניים, ובהמשך גם ציוריהם של ילדים עבריינים[31].
אינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי להקל על תהליך בדיקת ציורי דמויות אנוש, ולבטא את הקשר בינם לבין רמת אינטליגנציה קוגניטיבית ורגשית, נעשו ניסיונות לבנות מדדים כמותיים לאיכות הציורים. במדדים אלו ניתנים ציונים על כל פרט ואיבר בגוף שהילד מצייר או משמיט, בהתאם לקריטריונים מובנים. מדדים שנבנו למטרה זו לאורך השנים הם סולם גודנאף (1926), סולם האריס (1963), וסולם קופיץ (1968).
מחקרים בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בארץ נערכו מחקרים בתחום אבחון ציורי ילדים, בהם: רימרמן[32][4], מלכה האס[33], אמיתי[34], קרייטלר[35], אברהם[36] ושתיל[37], ושל הגרפולוגיות: להב[38], רצון[5], אנשל[39], וימר[40] ואורון[41].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה רימרמן, הילד ניכר בציוריו, אוצר המורה, 1975.
- יהודה רימרמן, ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה, אוצר המורה, 1983.
- עדה אברהם, הגלוי והנסתר בציורי דמויות אנוש, מודן, 2002.
- קת'י מלקיודי, הבנת ציורי ילדים, אח, 2004.
- רחל לב-ויזל, ציור דמות אנוש וציור משפחה - כלי עזר לאבחון פגיעה מינית ופיזית, אח, 2005.
- משה רז, הציור כראי הנפש: ניתוח ציורי ילדים ומבוגרים, רסלינג, 2012. (על הספר, כולל קישור לפרק מתוכו, באתר פסיכולוגיה עברית)
- מיכל וימר, המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים, דוט, 2013.
- אמיתי, דן, ילדים יוצרים : התפתחות היצרה הילדת מראשיתה ועד כיתות א' - ב' בית הספר, יבנה' (תשל"ב)
- רימרמן, יהודה, ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה :(הילד ניכר בציוריו) / אוצר המורה.(תשנ"א 1991),
- רימרמן, יהודה' אדם משפחה וקבוצה בציורי ילדים ונוער כאמצעי הבעה ואבח צ’ריקובר. (תשמ"ג)
- רימרמן, יהודה, הילד ניכר בציוריו :הציור כאמצעי הבעה והבחנה, אוצר המורה.(תשכ"ח)
- מלכה האס, ילדים מציירים, אורנים, חיפה
מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם, א, התפתחות ציור איש. גרפולוגיה, 3, עמודים 48–337, (1992).
- איתם, א',.התפתחות ציורי ילדים. הורים וילדים. 287, עמודים 42–48 (2011)
- פיין, מ',.ציורי ילדים כביטוי לעולמו הפנימי של הילד המצייר. דרך אפרתה: ביטאון המכללה למורות וגננות - אפרתה, 11, עמודים 117–128 (2003)
- .שטיינהרדט, מ', הדיוקן והופעותיו כביטוי אישי בציורי ילדים. כתב העת של הפקולטה לאמניות, 18, עמודים 25–34 (2011)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מ. כהן, 1955, הצבעים בציורי ילדים, באתר דעת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Glyn V. Thomas, Richard P. Jolley, Drawing conclusions: A re-examination of empirical and conceptual bases for psychological evaluation of children from their drawings, British Journal of Clinical Psychology 37, 1998-05, עמ' 127–139 doi: 10.1111/j.2044-8260.1998.tb01289.x
- ^ אנינג, א', רינג, ק' (2004). ציורי ילדים ומשמעותם. קריית ביאליק: אח.
- ^ 1 2 בן-נון, מ' (1993). מילים שפה אחרת. רשפים.
- ^ 1 2 3 4 5 יהודה רימרמן, ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה. אוצר המורה, 1983.
- ^ 1 2 חוה רצון (2002). ילדים כותבים - קו וכתב, ביטוי אישי. קריית ביאליק: אח
- ^ 1 2 סולי, 1805
- ^ Levinstein, S. (1905). Kinderzeichnunger bis zum 14 Lebensjahre. Mit Parallelen aus der Urgeschichte, Kul- turgeschichte, und Volkerkunde. Leipzig: Voigtlander
- ^ האריס, 1961
- ^ Rhoda Kellogg, 1967, Rhoda Kellogg Child Art Collection. Washington, DC., Microcard Editions, Inc.
- ^ קנדינסקי, 1943
- ^ פיאז'ה, 1926
- ^ אלשולר, 1952
- ^ פפיסטר וסספרין, 1951
- ^ לישר, 1949
- ^ פולוצקי, 1979
- ^ דידיה רושה ומוניק ז'ולי מתה, 1986
- ^ Machover, K. A. (1949). Personality projection in the drawings of the human figure: a method of personality investigation. Springfield, IL : Charles C. Thomas.
- ^ האלס, 1952
- ^ Burns, R. C., Kaufman, S. H. (1970). Kinetic family drawings (K-F-D) : an introduction to understanding children through kinetic drawings. New York: Brunner/Mazel.
- ^ Deren, S. (1975). An empirical evaluation of the validity of the Draw-a-Family Test. Journal of Clinical Psychology, 31, 542-546.
- ^ סמית, 1933
- ^ בריל, 1937
- ^ בנדר, 1940
- ^ בנדר,1968
- ^ זילר, 1959
- ^ וולף, 1956
- ^ Elkisch, P. (1960). Free Art Expression. In: Rabin, A. I., Haworth, M. R. (Eds.). Projective techniques with children. New York: Grune & Stratton, 273-287.
- ^ Koppitz, E. M. (1968). Psychological evaluation of children’s human figure drawings. New York: Grune & Stratton.
- ^ Di Leo, J. H. (1973). Children’s drawings as diagnostic aids. New York: Brunner/Mazel.
- ^ ויסוצקי
- ^ היינריך וטריבה, 1972
- ^ יהודה רימרמן 1975, הילד ניכר בציוריו. אוצר המורה:תל אביב
- ^ מלכה האס 1984, ילדים מציירים. אורנים: חיפה
- ^ דן אמיתי 1985, הילד ויצירתו האמנותית. זמורה-ביתן: תל אביב
- ^ שולמית והנס קרייטלר 1980, פסיכולוגיה של האמנויות. ספריית פועלים: תל אביב
- ^ עדה אברהם 1989, הגלוי והנסתר בציורי דמויות אנוש. רשפים: תל אביב
- ^ יונתן שתיל 1993, הפסיכוגרפיה של הילד. רמות: תל אביב
- ^ צפרה להב 1987, ציורי ילדים ככתב. ציפור: תל אביב
- ^ רותי אנשל וזיוה רוזן 2001, דעת העץ. אח: תל אביב
- ^ מיכל וימר 2007, ציורים מדברים. מנטור: תל אביב
- ^ זהבה אורון 1997, גרפולוגיה, ציור וילד. אור עם: תל אביב