ראובן שילוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראובן שילוח
ראובן שילוח זסלנסקי 1948 ארכיון ההגנה.jpg
ראובן שילוח
נולד 20 בדצמבר 1909
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
נפטר 10 במאי 1959 (בגיל 49)
מקום פטירה ישראל ישראלישראל
כינוי "שילוח"
השתייכות Mossad seal.png  המוסד
תקופת שירות 1949 - 1952
תפקידים בשירות

ראש המוסד

ראובן שילוח (נולד זַסְלַנְסקי, אחר כך קיצר ל-זסלני; "שילוח" היה כינויו המחתרתי) (20 בדצמבר 190910 במאי 1959) היה מראשיה של קהילת המודיעין במדינת ישראל וממייסדיה. ממקימי המוסד ומפקדו הראשון.

נעורים ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן שילוח בדרכו לרודוס לשיחות על שביתת הנשק, 1949

שילוח נולד למשפחה דתית בירושלים בסוף ימי השלטון העות'מאני, בנם של שרה והרב אהרן יצחק זסלנסקי. למד בבית הספר "תחכמוני" בעיר ואחר כן בבית המדרש למורים בירושלים, שם למד את השפה הערבית וסיים את לימודיו בשנת 1929. בצעירותו עבר לציונות החילונית, למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי המזרח התיכון שם גויס לארגון ההגנה.

תחילת דרכו במודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

זַסְלַנְסקי, שבינתיים קיצר את שם משפחתו ל-זסלני גויס על ידי דב הוז לארגון ההגנה, ולמשימות מודיעין מטעם הנהגת היישוב וקיבל את השם המחתרתי שילוח. משימתו הראשונה מחוץ לגבולות ארץ ישראל הייתה ב-1932 כשליח המחלקה לעיראק, בה פעל במסווה של מורה לעברית וסטודנט למדעי המזרח באוניברסיטת בגדד; במסגרת פעילותו העביר דיווחים על מצב יהודי עיראק ועל הערכות הבריטים והעיראקים נוכח המצב בארץ ישראל. ב-1935 נשלח שוב לבגדד, הפעם תחת הכיסוי של עיתונאי ב"פלסטיין פוסט". בשליחות זו פיתח את הקשרים עם פעילים כורדים. לאחר חזרתו פעל בארגון "ההגנה" בתחום המודיעין בקרב הערבים המקומיים. משנת 1936 השתייך למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הוא נשלח למשימות איסוף מודיעין בלבנון וסוריה, והיה אחראי על הקשרים עם גופי המודיעין הבריטי. בתפקידו זה, סייע זסלני להקמת פלגות הלילה המיוחדות, והיה בקשר עם מפקד היחידה, אורד צ'ארלס וינגייט.[1] שילוח זיהה את הפוטנציאל בקשרים עם ארצות הברית ופיתח את היחסים עם המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS) הארגון שקדם ל-CIA.

מיד לאחר הקמת המדינה בחן בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון הקמת מסגרות ממלכתיות לגופי המודיעין שפעלו בתקופת המדינה שבדרך. נוסח ההחלטה 1949 על פי יומנו של בן-גוריון:

יש להקים שרות ידיעות צבאי ע"י המטה [= המטכ"ל] תחת ראשות איסר [בארי] וויויאן [[[חיים הרצוג]]]. הש"י הצבאי יהיה אחראי לביטחון (זהירות), צנזורה ואנטי ריגול; שרות ידיעות פנימי תחת איסר (הקטן) [איסר הלפרין, לימים איסר הראל] ויוסף י. [[[יוסף יזרעאלי]], שהיה לפני קום המדינה חבר המטה הארצי של ההגנה, ובקיץ 1948 התמנה למזכיר כללי של משרד הביטחון]; שרות ידיעות מדיני חיצוני – ראובן שילוח יעמוד בראשו. יהיה כפוף עד תום המלחמה למשרד הביטחון; אחר כך אולי למשרד החוץ.

– על פי יומנו של בן-גוריון

בהתאם להחלטת בן-גוריון, מונה ראובן שילוח לראש המחלקה המדינית במשרד החוץ, שנועדה להשלים את תפקידי "שרות הידיעות המדיני – חיצוני". בנוסף שימש "יועץ שר החוץ לתפקידים מיוחדים [2].

בשנת 1949 היה חבר במשלחת ישראל לשיחות על שביתת הנשק עם מצרים שנערכו ברודוס, ובשיחות שביתת הנשק עם ירדן הוא עמד בראש משלחת ישראל. במסגרת זו הוא חיפה על פעילות צה"ל לכיבוש הנגב הדרומי ("מבצע עובדה"), ומילא תפקיד חשוב במגעים עם מתווך האו"ם ראלף באנץ' שניהל את השיחות ברודוס.[3]

לאחר מלחמת העצמאות נסע לארצות הברית כדי לארגן את הפעילות המודיעינית והמדינית במדינה.

ביולי 1949 הציע שילוח לבן-גוריון להקים "מוסד מרכזי לריכוז ולתאום שירותי המודיעין והביטחון" כדי לשפר את התיאום של הפעילות המודיעינית ואכן ב-13 בדצמבר 1949, הוקם גוף זה. ונקרה בשם "המוסד לתיאום" הוא חלש על המחלקה המדינית ואמור היה לתאם את פעולותיהם של שני הגופים האחרים – שב"כ וממ"ן (מחלקת מודיעין באגף המבצעים של צה"ל). הגוף החדש שהוקם, נותר עדיין תחת משרד החוץ. על מנת לשפר את יכולותיו המבצעיות ולאחד את עבודת האיסוף בחו"ל, בוצע במרס 1951 המהלך הארגוני האחרון בגיבוש הקמתו. באישורו של בן-גוריון הוקמה רשות מרכזית עצמאית לצורך טיפול בכל הפעילות המודיעינית בחו"ל. זו כונתה "הרשות", אשר היוותה כבר בראשיתה את חלקו העיקרי של "המוסד" וכללה גם נציגים משני השירותים האחרים ברמת המטה וברמת השטח. "המוסד" כולו הוצא עתה ממשרד החוץ, הוכפף לרה"מ ונכלל במשרד ראש הממשלה[4] בתקופה הבאה הלך וקיבל "המוסד לתיאום" בהנהגתו של שילוח עוד ועוד תחומי אחריות ותפקידים וב-1 באפריל 1951 הועברה פעילותה של המחלקה המדינית לגוף חדש, "המוסד", כמו כן שימש שילוח בתקופה זו כממונה על שירותי המודיעין.

פרישתו מהמוסד והמשך דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1952 נפצע שילוח קשה בתאונת דרכים, ופרש מראשות "המוסד".

למשך מספר חודשים נשאר יו"ר ועדת ראשי השירותים אולם פרש גם מתפקידו זה כאשר מונה ב-1953 כציר מדיני בשגרירות ישראל בארצות הברית, תפקיד אותו מילא עד 1956. במהלך התקופה שאחרי פרישתו מהמוסד וכן בתקופה ששהה בארצות הברית שימש כיועץ סתרים לראש הממשלה. אחרי סיום תפקידו בארצות הברית קיבל מינוי רשמי כיועץ מדיני במשרד החוץ. בינואר 1959 הוענקה לו דרגה אישית של שגריר.

נפטר ב-1959 מהתקף לב, בן 49 במותו. נקבר בבית העלמין סנהדריה. לצדו נקבר אחיו, הפסיכיאטר הירושלמי ד"ר אריה זסלני.[5]

משנת 1936 היה נשוי לבטי לבית בּוֹרְדין, ואב לדב ונעמי. בנו דב (דובי) שירת ב"מוסד", והוא נשוי ליעל, אחותו של ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון.

לזכרו של ראובן שילוח נקרא מכון שילוח לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. אביו הוציא לזכרו מספר ספרים תורניים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוסד של איש אחד: ראובן שילוח – אבי המודיעין הישראלי; הקדמה מאת חיים הרצוג, ירושלים: עידנים, תשמ"ח 1988. (ראה אור בתרגום לאנגלית)

Haggai Eshed, Reuven Shiloah, the Man Behind the Mossad: Secret Diplomacy in the Creation of Israel; translated by David and Leah Zinder; forewords by Shimon Peres and Haim Herzog, London: F. Cass, 1997. (אנגלית: מוסד של איש אחד)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלומי שטרית, פלגות הלילה המיוחדות (SNS)במרד הערבי – מאפייניה של היחידה ותורת הלחימה שלה במבחן הפעילות הצבאית בכּאוכּב אל-הווא, דבּוריה וח'רבּת ליד-אל עוואדין, 2013 , עמ' 47.http://lisa.biu.ac.il/files/lisa/shared/shlomi_shtrit.pdf
  2. ^ http://www.israeldefense.co.il/he/content/%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F
  3. ^ אלעד בן-דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1949-1947, הוצאת מכון בן-גוריון, 2012, עמ' 249-233.
  4. ^ http://www.israeldefense.co.il/he/content/%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F
  5. ^ ד"ר זסלני – למנוחות, מעריב, 27 באוגוסט 1968.