אדגר מיטשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדגר מיטשל
Ed Mitchell
אדגר מיטשל
אדגר מיטשל
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לידה 17 בספטמבר 1930
טקסס, ארצות הברית
פטירה 4 בפברואר 2016 (בגיל 85)
פלורידה, ארצות הברית
לאום ארצות הבריתארצות הברית אמריקאי
עיסוקים נוספים טייס ניסוי, מהנדס אווירונאוטיקה
בחירה לטייס חלל 1966
פרישה 1972
דרגה קפטן בצי ארצות הברית
שהייה בחלל 216 שעות ו-1 דקות
מספר פעילות חוץ-רכבית 2
שהייה בפעילות חוץ-רכבית כ-9 שעות ו-23 דקות
ביוגרפיה בנאס"א אדגר מיטשל באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
אפולו 14
Apollo 14-insignia.png
עיטורים
מדליית השירות המצטיין של נאס"אמדליית החירות הנשיאותית
מדליית השירות המצוין של הצי מדליית השירות המצוין של הצי

אדגר דין "אד" מיטשל (באנגלית: Edgar Dean "Ed" Mitchell; ‏17 בספטמבר 1930 - 4 בפברואר 2016) היה אסטרונאוט, טייס ניסוי, מהנדס אווירונאוטיקה ועב"מולוג אמריקאי. היה האדם השישי ללכת על הירח, כאשר שימש כטייס רכב הנחיתה הירחי במהלך אפולו 14.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-17 בספטמבר 1930 בטקסס שבארצות הברית. בצעירותו, משפחתו עברה לניו מקסיקו, שם היה חלק מתנועת הצופים. ב-1945 השתתף בתנועת הנוער מסדר דה-מוליי[1]. למד לטוס בגיל 13[2].

סיים תואר ראשון בניהול תעשייתי באוניברסיטת קרנגי מלון בשנת 1952. בוגר תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה מבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים, 1961. דוקטור במדעים באווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, 1964.

בצי האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל התגייס לצי האמריקאי ב־1952. שנה מאוחר יותר, סיים קורס קצינים. ב־1954 סיים את בית הספר לטיסה והוצב בטייסת הסיור ה־29 באוקינאווה. בין השנים 1957 ל־1958 הטיס מטוסי A3 בטייסת התקיפה הכבדה 2 שהוצבה על נושאות המטוסים USS BON HOMME RICHARD ו־USS TICONGEROGA. עד 1959 היה טייס בפרויקט מחקר בטייסת הפיתוח האווירי 5. בין 1964 ל־1965 היה ראש מחלקת ניהול הפרויקט של משרד השדה של הצי של המעבדה המאוישת הלווינית[3]. (תוכנית של חיל האוויר האמריקאי בשנות ה-60 של המאה ה-20, לטיסות מאוישות צבאיות על בסיס תוכנית ג'מיני)[4].התאמן כטייס ניסוי תחת הנחייתו של צ'אק ייגר[2]. כמו כן שימש מיטשל כמדריך בניווט והנחייה ומתמטיקה עבור המועמדים לאסטרונאוטים[3].

בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל נבחן להיות אסטרונאוט כחלק מקבוצה 5, באפריל 1966. הוא שימש כאסטרונאוט גיבוי לאפולו 9 וכטייס גיבוי של רכב הנחיתה הירחי באפולו 10. כאשר נקלעה משימת אפולו 13 למצוקה, פעל מיטשל בסימולטור של נאס"א על מנת למצוא פתרון להחזרת האסטרונאוטים בבטחה לכדור הארץ. על פועלו עוטר יחד עם חברי צוות אפולו 13 במדליית החירות הנשיאותית[5].

אפולו 14[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל בוחן מפה בזמן שהותו על הירח, ב-6 בפברואר 1971
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפולו 14

ב-31 בינואר 1971, אדגר מיטשל, שהיה כבר קפטן בצי האמריקאי, המריא בטיסה לירח במשימת אפולו 14. מיטשל היה טייס רכב הנחיתה הירחי, והפך לאדם השישי שהלך על הירח. טיסת אפולו 14 נמשכה 9 ימים, דקה ו-58 שניות, במהלכה מיטשל ואלן שפרד שהו על הירח יום אחד, 9 שעות, 30 דקות ו-29 שניות.

במהלך המשימה, מיטשל ושפרד נחתו סמוך למכתש פרה מאורו, ביצעו מגוון ניסויים וחזרו עם כ-45 ק"ג של דגימות ואבני ירח. מיטשל ושפרד ביצוע שתי פעילויות חוץ רכביות על הירח, הראשונה נמשכה 4 שעות, 47 דקות, 50 שניות, והשנייה 4 שעות, 34 דקות, 41 שניות. סה"כ שהו השניים כ- 9 שעות, 22 דקות 31 שניות מחוץ לרכב הנחיתה הירחי ועל פני הירח, ושהו הכי הרבה על פני הירח עד לאותו זמן[6].

לאחר החזרה לכדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר אפולו 14 הוצב כטייס גיבוי של רכב הנחית הירחי של אפולו 16. ב-1972 פרש מיטשל מהצי האמריקאי ומנאס"א[3]

חוקר תודעתי ועב"מולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל הושפע מטיסתו לירח והאמין כי חווה חוויה מיוחדת במינה. במהלך הטיסה חזרה הוא ביצע ניסוי תודעתי תפישה על-חושית כאשר הוא התרכז בקלפים מתוך תקווה שארבע מחבריו על כדור הארץ יוכלו לקלוט את מחשבותיו ולהבין מה הוא רואה[7]. במשך שנתיים הוא לא גילח את הזקן שהתחיל לגדל על הירח וניסה להבין את החוויה שהרגיש במהלך החזרה לכדור הארץ, כפי שכתב בספרו "The way of the explorer"[2].

בשנת 1973, מיטשל הקים את המכון למדעים נואטיים, מוסד מחקרי לפאראפסיכולוגיה וחקר התודעה האנושית. בשנת 1985 היה אחד ממקימי האגודה לחוקרי החלל (הכוללת את כל מי שביצע לפחות הקפה אחת סביב כדור הארץ, טייסי חלל ותיירי חלל).

מיטשל היה עב"מולוג והאמין יש חיים מחוץ לכדור הארץ. ב-2009 הכריז כי הממשלה מסתירה עדויות לנחיתת חייזרים על פני כדור הארץ[8]. נאס"א הכחישה את טענותיו[7]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל היה נשוי והתגרש פעמיים. היו לו שלושה ילדים, שלושה ילדים חורגים ותשעה נכדים. הוא נפטר בגיל 85 בוסט פאלם ביץ', פלורידה, בפברואר 2016[2].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיטשל כתב מספר מאמרים וספרים. מספריו:

  • The Way of the Explorer: An Apollo Astronaut's Journey Through the Material and Mystical Worlds (1996), G. Putnam & Sons, hardcover, ISBN 0-399-14161-8, 2008 paperback edition: ISBN 1-56414-977-3, audio cassette edition: ISBN 1-57270-019-X
  • Psychic Exploration: A Challenge for Science (1974), G. Putnam & Sons, ISBN 0-399-11342-8
  • Earthrise: My Adventures as an Apollo 14 Astronaut (2014), Chicago Review Press, hardcover, ISBN 1-61374-901-5

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדגר מיטשל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]