אדמונד ספרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדמונד ספרא
אין תמונה חופשית
לידה 6 באוגוסט 1932
עאליי, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 3 בדצמבר 1999 (בגיל 67)
מונקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cimetière israélite de Veyrier עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע בנקאי, נדבן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג לילי ספרא (19763 בדצמבר 1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדמונד יעקב ספראערבית: إدموند يعقوب صفرا; בפורטוגלית: Edmond Jacob Safra; ‏6 באוגוסט 19323 בדצמבר 1999) היה יהודי יליד ביירות, לבנון. אדמונד היה בנקאי, איל הון, בן למשפחת הבנקאים היהודית ספרא, שמוצאה בעיר חלב בסוריה, אך את הונם החלו לצבור לאחר שעברו ללבנון. ספרא עמד בראש תאגיד החובק עסקים פיננסיים בינלאומיים, הקים וניהל קרנות פילנתרופיות, ותרם למפעלי חינוך וצדקה. שמו של ספרא מונצח באתרים ומוסדות רבים. היה נשוי ללילי ספרא לה נישא בגיל מאוחר ולא הותיר ילדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בביירות, לבנון, ליעקב ספרא, הנחשב למייסד השושלת של משפחת הבנקאים ספרא. אביו עסק בפיננסים בתחילת המאה ה-20, ועסקיו השתרעו בין סוריה, לבנון, טורקיה ומצרים. ב-1920 השתקע יעקב ספרא בביירות שם הקים את "בנק דה קריט נשיונל"[1]

ב-1949 עברה המשפחה מביירות למילנו באיטליה שם הקימה חברה למסחר במתכות ומטבעות. אדמונד השתלב בעסקי המשפחה ועסק בסחר בזהב ומתכות יקרות אחרות. בשנת 1952 עברה המשפחה לברזיל, שם ייסדו יעקב ואדמונד ספרא את הבנק הברזילאי הראשון שבבעלות המשפחה[1].

בשנת 1956 התיישב אדמונד ספרא בז'נבה, שם הקים את Trade Development Bank תוך פיתוח קשרים אישיים והענקת יחס אישי לבעלי הון מרחבי העולם. הבנק גדל מהון ראשוני של מיליון דולר להון של 5 מיליארד דולר.

בשנת 1966 הקים אדמונד ספרא את "ריפבליק בנק ניו יורק" - Republic National Bank of New York. בשנות השמונים, החזיק הבנק ב-80 סניפים בניו יורק וסביבתה.

בשנת 1983 מכר את Trade Development Bank לקבוצת אמריקן אקספרס תמורת יותר מ-550 מיליון דולר. במסגרת הסכם המכירה מונה ליושב ראש הפעילות הבינלאומית של אמריקן אקספרס[2]. לאחר המכירה החל מאבק משפטי בין שני הצדדים, שבמסגרתו זכה בהתנצלות פומבית של אמריקן אקספרס על פתיחת מסע הכפשות נגדו, ובפיצוי של 8 מיליון דולר שתרם לצדקה[3].

בשנת 1988, לאחר שפג הסכם אי-תחרות שחתם עם אמריקן אקספרס[4], הקים אדמונד ספרא את "ריפבליק הולדינגס" - Safra Republic Holdings S.A, חברת החזקות אירופית, שהוקמה עם הון של מיליארד דולר על בסיס סניפי "ריפבליק בנק ניו יורק" באירופה. הקבוצה התמקדה בשרותי בנקאות פרטית ללקוחות עשירים[5]. ב-1996 רכש את בנק מרקורי בשווייץ[6].

בתחילת שנות ה-90, נאמד הונו של אדמונד ספרא בכ-2.5 מיליארד דולר. אדמונד ניהל את חייו בין ז'נבה, ניו יורק, והריביירה הצרפתית. במהלך שנים אלה, הרחיב אדמונד ספרא את פעילותו הפילנתרופית והשקיע זמן וכסף בהאדרתה של מסורת יהדות ספרד. בשנים אלו חלה במחלת פרקינסון. בנובמבר 1998 הודיע שאחיו ג'וזף ימונה במקומו כנשיא קבוצת הבנקאות של המשפחה, ותרם 50 מיליון דולר למחקר מחלת הפרקינסון[7].

במאי 1999 מכר את "קבוצת ריפבליק", שכללה את "ריפבליק בנק ניו יורק" בארצות הברית ו"ריפבליק הולדינגס" באירופה, לקבוצת הבנקאות הרב-לאומית HSBC, תמורת 10.3 מילארד דולר במזומן[8]. השלמת העסקה התעכבה במשך מספר חודשים, והיא נסגרה לבסוף בנובמבר 1999 לאחר שויתר על 450 מיליון דולר[9].

פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 רכש את הבנק הבינלאומי הראשון לישראל קרוב משפחתו של ספרא, ז'אק נאסר[10], תחילה הכחיש ספרא שהוא קשור לעסקה (בעיקר עקב רצונו לא לפגוע בקשרים שלו בעולם הערבי), אך בהמשך נודע כי משפחת ספרא סיפקה את המימון לרכישה[11]. ב-1990 השליטה בבנק הבינלאומי עברה באופן רשמי מנאסר לאחיו ג'וזף ומואיז ספרא. על אף שרשמית ג'וזף ומואיז היו בעלי פי.בי השקעות המחזיקה בבינלאומי, ואדמונד ספרא היה בעל השליטה בקבוצת ריפבליק, השתייך הבינלאומי ל"קבוצת הבנקים של ספרא" והלוגו של המשפחה שולב בסמל הבנק. כאשר אדמונד ספרא ביקש ב-1993 לרכוש את השליטה בבנק לאומי, דרש בנק ישראל, כי המשפחה תתחייב למכור את הבינלאומי. בסופו של דבר, ספרא נסוג מהעסקה[12]. אחר כך פרץ סכסוך משפטי בין נאסר לאחים ספרא על כספים שכביכול היו חייבים לו[13], ועלתה הטענה שאדמונד ספרא הוא השולט בפועל בבנק הבינלאומי, בניגוד לאמור בתשקיפי הבנק לרשות לניירות ערך[14]. יורשי נאסר הפסידו לבסוף בתביעה[15].

משפחת ספרא גם החזיקה 35% ממניות חברת סלקום ו-20% בקבוצת כרמלטון שזכתה במכרז להקמת מנהרת הכרמל[16]. ספרא גם ניהל משא ומתן על רכישת בנק דיסקונט ואי די בי חברה לאחזקות[17][18].

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמונד ספרא נספה בדירת הפנטהאוז שלו במונקו, יחד עם אחות שטיפלה בו ויויאן טורנטה, בשריפה שהוצתה בידי שומר ראש ואח סיעודי, טד מאהר. ספרא והאחות שטיפלה בו נפטרו משאיפת עשן בחדר ביטחון בו שהו[19]. לספרא היו שומרי ראש ישראלים, אך הוא חש בטוח בדירה במונקו, והם לא היו איתו באותו הלילה[20]. תחילה דיווח מאהר כי ספרא נרצח בדקירות על ידי פורצים שהציתו את השריפה[21]. אחר כך נעצר מאהר בחשד שהוא הצית את האש, ולבסוף הודה[22]. הוא הורשע בשנת 2002 על ידי בית המשפט במונקו, ונידון לעשר שנות מאסר[23]. לטענתו, הוא הותקף על ידי שני רעולי פנים ולא הצליח להבין כיצד להפעיל את מערכת הביטחון המורכבת בדירה, הוא הצית את האש בניסיון להפעיל את מערכת גילוי העשן. התביעה טענה כי הוא ניסה לביים מבצע חילוץ נועז, ובכך להגדיל את מעמדו בעיני משפחת ספרא, אך איבד את השליטה על האש שלא בכוונה. הוא שוחרר לאחר שמונה שנים והמשיך לטעון לחפותו[24]. בין הסברות שהעלו קורבי ספרא הייתה שהמאפיה הרוסית יזמה את השריפה, מאחר ששיתף מידע על הלבנות ההון שלה[25].

הלוויתו של ספרא נערכה בז'נבה. שר החוץ דוד לוי ייצג את ממשלת ישראל[26].

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעייתו של אדמונד ספרא, לילי, הייתה בבית בזמן השריפה, אולם ניצלה. לאחר מותו פרץ סכסוך ירושה בין לילי ספרא ושאר בני המשפחה. חודש לפני מותו ערך אדמונד ספרא צוואה חדשה והוריש כמעט את כל רכושו, 4 מיליארד דולר, ללילי. הוא מחק מהצוואה כמה מבני משפחתו הקרובים, לרבות אחיו, הבנקאים יוסף ומואיז, אך ציווה לתת לכל אחת מאחיותיו 20 מיליון דולר, אולם לילי סרבה לתת לאחיות את הכסף[27]. שינוי הצוואה הפתיע את בני המשפחה. מאחר ששנה קודם הודיע אדמונד ספרא באופן פומבי כי אחיו ג'וזף ינהל את עסקיו[28].

בשנת 2008, מכרה לילי ספרא את האחוזה המשפחתית בריביירה הצרפתית, תמורת כ-500 מיליון אירו לאוליגרך רוסי[29]. דירת הפנטהאוז במונקו נמכרה תמורת 300 מיליון דולר ב-2010[30].

פעילויות פילנתרופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמונד י. ספרא תמך במפעלי חינוך, דת, רפואה, תרבות, וסיוע הומניטארי ברחבי העולם. קרן Edmond J. Safra Philanthropic Foundation ממשיכה את דרכו ואת פעילותו למען הנצחת זכרו.

נאמן לאמונתו היהודית, אדמונד ספרא האמין כי לבנייה ושיפוץ של בתי כנסת חשיבות רבה במקומות שבהן מצויות קהילות יהודיות וכי בתי הכנסת המחודשים יסייעו לקהילות לפרוח. בתי כנסת רבים ברחבי העולם נושאים את שמו של אביו וממחישים את נאמנותו של אדמונד ספרא לאמונתו. רבים מבתי הכנסת הללו מצויים במרכזים יהודיים גדולים ברחבי העולם, אך תמך גם בבניית בתי כנסת לקהילות במקומות מרוחקים כדוגמת מאנילה וקינשאסה.

500 שנה לאחר בנייתו של בית הכנסת האחרון במדריד, בנה אדמונד ספרא בית כנסת חדש בעיר. הוא סייע לשחזר ולהגדיל בתי כנסת באמסטרדם, איסטנבול, פטרבורג, נאפולי, בודפשט, רודוס ווינה. הוא הציל מהרס את בית הכנסת העתיק ביותר בצרפת, Clermont-Ferrand ורכש אותו עבור הקהילה. הוא תרם להרחבת בית הכנסת בעיר קאן ובית הכנסת "בית אל" בפריז. הוא סייע לשפץ בתי כנסת בערים קטנות רבות בצרפת, ובהן אוויאן, אנמאס, ועוד.

בישראל, בנוסף למספר בתי כנסת שבהם תמך, היו קברי רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בר יוחאי קרובים במיוחד לליבו של אדמונד ספרא. הוא היה הנדבן הגדול ביותר לקברי הצדיקים האלה, שאותם פוקדים מאמינים רבים. במשך שנים רבות נהג אדמונד ספרא לפקוד את קבר רבי מאיר בערב חג השבועות, יום פטירתו של אביו, ולהתפלל בו עד השחר.

בימי חייו, תרם אדמונד י. ספרא מיליוני דולרים שאפשרו טיפול רפואי לחולים נזקקים. בתי חולים רבים ברחבי העולם נהנו מנדיבותו של אדמונד ספרא, ובהם בית החולים של קנטון ז'נבה Hôpital Cantonal de Genève, Hôpitaux de France וכן מספר רב של מוסדות רפואיים בארצות הברית. אדמונד ספרא היה ממייסדיו של בית החולים על שם אלברט איינשטיין בסן פאולו, הנחשב לאחד המרכזים הרפואיים הגדולים והחשובים ביותר בדרום אמריקה. בישראל, הוא יזם את הקמתו של בית חולים חדשני לילדים על שם אדמונד ולילי ספרא בתל השומר.

בתחום המחקר הרפואי, היה אדמונד ספרא מהתומכים המשמעותיים של מכון פסטר בפריז, מכון ויצמן בישראל, וקרן המחקר למחלת פרקינסון על שמו של השחקן האמריקני מייקל ג'יי פוקס. בנוסף, תרם למוסדות מחקר המתמקדים בחקר מחלות ספציפיות בצרפת, ארצות הברית ובמקומות נוספים ברחבי העולם. אדמונד ספרא ייסד את הקתדרה לחקר סרטן השד של שם אדמונד ולילי ספרא ב-Tulane University בניו-אורלינס בארצות הברית.

אדמונד י' ספרא האמין שהשכלה גבוהה היא הכרחית עבור כל צעיר בעולם המודרני, אף על פי שהוא עצמו מעולם לא פקד את ספסלי האוניברסיטה. הוא תרם עשרות אלפי מלגות אוניברסיטאיות לסטודנטים ראויים ונזקקים באמצעות הקרן הבינלאומית לחינוך (ISEF), שאותה הקים בישראל יחד עם רעייתו בשנת 1977 לשם תמיכה בסטודנטים ראויים בישראל. מקבלי מלגות ISEF הוכיחו את עצמם והצטיינו בכל תחום ברחבי העולם.

בנוסף, תרם אדמונד י. ספרא ישירות לאוניברסיטאות, לעיתים בסיוע להקמת קתדרות או תוכניות לימודים מסוימות (תוכניות ללימודי היהדות, לדוגמה). כך לדוגמה, תרם ספרא את מימון משרת פרופסור להיסטוריה יהודית ותרבות יהודי ספרד באוניברסיטת הרווארד, והעניק תרומות משמעותיות לתוכנית לפרופסורים-מבקרים על שם רוברט פ. קנדי ללימודי אמריקה הלטינית באוניברסיטת הרווארד. בבית הספר וורטון ללימודי מנהל עסקים, המסונף לאוניברסיטת פנסילבניה, ייסד אדמונד ספרא את משרת פרופסור לבנקאות בינלאומית על שם יעקב ספרא, ואת מרכז המחקר במינהל עסקים ע"ש ספרא.

אדמונד י. ספרא היה מהתומכים החשובים ביותר של האוניברסיטה האמריקנית בביירות, וזכה למספר תוארי דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים וישיבה יוניברסיטי בניו יורק (שם ייסד את המכון ללימודי יהדות ספרד על שם יעקב ספרא), כהוקרה על תמיכתו המתמשכת במוסדות לימוד אלה.

אדמונד ספרא ייחס חשיבות לחינוך הבסיסי לילדים ובמיוחד דאג לבתי ספר בערים שבהן גר. כך לדוגמה, הוא ייסד בז'נבה את בית הספר היהודי הראשון והגדול ביותר – École Girsa. הוא היה גאה במיוחד בבית הספר "בית יעקב" שאותו ייסד בבת ים, שזוכה בקביעות לדירוג גבוה מבין בתי הספר בישראל. כמו כן, הוא היה מהתורמים הגדולים ביותר לישיבות בכל רחבי העולם.

אותות כבוד והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמונד י. ספרא זכה להכרה והוקרה בינלאומית רחבה בזכות נדבנותו. ממשלת צרפת העניקה לו את אות "לגיון הכבוד" (Légion d'honneur) ואת תואר Commandeur de l'Ordre des Arts et des Lettres, הדוכס הגדול (Grand Duke) של לוקסמבורג העניק לספרא את תואר Commandeur de l’Ordre de Merite וממשלת ברזיל העניקה לו את תואר Commandeur d l’Ordre de Rio Branco.

שמו של אדמונד ספרא הונצח באתרים רבים בישראל בזכות תרומתו לעם היהודי ולמדינת ישראל.

בין האתרים המנציחים את שמו של ספרא בישראל: בתי כנסת במודיעין ופתח תקווה, ובירושלים כיכר ספרא וקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. בארצות הברית נבנו בתי כנסת במנהטן בניו יורק, במיאמי בפלורידה ובעיירת הנופש Deal בניו ג'רזי. כמו כן בית הכנסת הגדול והעתיק בפטרבורג, שופץ על ידו ונקרא גם הוא על שמו. ספרא הקים גם מרכז תרבות וספורט בברוקלין אשר מיועד לקהילה יהודי סוריה ולבנון, קהילה שתמיד הרגיש חלק ממנה.

בנוסף גם בית החולים לילדים והאגף למומי לב במרכז הרפואי וביה"ח תל השומר (חיים שיבא) נקרא על שמו ועל שם רעייתו לילי ספרא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 דוד ליפקין, בנקאי בצל. אדמונד ספרא, מעריב, 19 במאי 1989
  2. ^ דוד לפקין, אמריקן אקספרס רכשה בנק ב־550 מיליון דולר מיהודי יליד לבנון, מעריב, 21 בינואר 1983
  3. ^ ירון סבוראי, באמריקן אקספרס ניהלו מסע השמצות נגד אדמונד ספרא, חדשות, 25 בספטמבר 1990
    התנצלות חסרת תקדם של אמריקן אקספרס בפני הבנקאי אדמונד ספרא, מעריב, 30 ביולי 1989
  4. ^ אלעזר לוין, אדמונד ספרא ניהל משא ומתן לקניית בל״ל כבר לפני שנה, חדשות, 26 במאי 1989
  5. ^ אדמונד ספרא חוזר לאירופה, מעריב, 30 בספטמבר 1988
  6. ^ מאת רן דגוני, וושינגטון, ‏אדמונד ספרא רכש את בנק מרקורי בשווייץ, באתר גלובס, 5 בדצמבר 1996
  7. ^ אורנה רביב, ‏אדמונד ספרא סימן את אחיו ג'וזף כיורשו, באתר גלובס, 3 בנובמבר 1998
  8. ^ אליהו חסין ואיתמר לוין, ‏HSBC יהפוך לאחר רכישת ריפבליק בנק לקבוצה המובילה בעולם בנכסים בנקאיים, באתר גלובס, 11 במאי 1999
    אורנה רביב, ‏לא צפוים שינויים בעיסקי ספרא בישראל; הערכות: המכירה - בשל מחלת אדמונד ספרא, באתר גלובס, 11 במאי 1999
  9. ^ בלומברג, לונדון, ‏אדמונד ספרא ויתר על 450 מיליון דולר כדי להאיץ את מכירת ריפבליק ל-HSBC, באתר גלובס, 8 בנובמבר 1999
  10. ^ אורנה רביב, ‏נפטרה אוולין ספרא-נאסר, באתר גלובס, 15 באפריל 1997
  11. ^ אלעזר לוין, בינו עשוי להצטרף לבנק הפרטי הגדול באירופה, חדשות, 23 בספטמבר 1988
  12. ^ אורנה רביב, ‏אדמונד ספרא יתמודד שוב על בל"ל; מבקש מהאוצר לקיים מיכרז מחודש, באתר גלובס, 22 בדצמבר 1996
  13. ^ איתמר לוין ואורנה רביב, ‏הבינלאומי לביהמ"ש: השליטה בבנק אינה בידי אדמונד ספרא, באתר גלובס, 3 בנובמבר 1996
  14. ^ יצחק דנון, ‏אלמנת נאסר: אדמונד ספרא הוא השולט בפועל בבנק הבינלאומי, באתר גלובס, 10 בנובמבר 1996
    האחים ספרא לביהמ"ש: השליטה בבנק הבינלאומי אינה ולא היתה בידי אדמונד, באתר גלובס, 5 בנובמבר 1996
  15. ^ יואב יצחק, ‏בורר בשווייץ קבע: ז'ק נאסר לא היה איש קש של ספרא לצורך רכישת הבנק הבינלאומי, באתר גלובס, 5 ביוני 2001
  16. ^ אפי לנדאו, ‏מנהרות הכרמל: יש זוכה, באתר גלובס, 7 בספטמבר 1998
    הדר חורש, משפחת ספרא מחפשת קונים שיתחרו בדנקנר על עסקת סלקום: פנתה לבנק ההשקעות מורגן סטנלי, באתר הארץ, 14 ביוני 2005
  17. ^ מנחם רהט, הרב עובדיה יוסף הכריע בשיקולי אדמונד ספרא להתחרות על רכישת דיסקונט, מעריב, 24 במאי 1989
    שמואל רוזנבלום, במשפחת ספרא שוקלים לרכוש את בנק דיסקונט, חדשות, 15 במאי 1989
  18. ^ יואב יצחק, הבנקאי אדמונד ספרא יתמודד על רכישת השליטה בקבוצת אי.די.בי., מעריב, 15 במאי 1989
  19. ^ שירות רויטרס, מונאקו, ‏תרחיש שני לנסיבות המוות הטראגי, מטיל ספק בגירסת הסייע הרפואי אין הוכחות לפריצה, גם אחרי ניתוח צילומי מצלמות המעקב, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1999
  20. ^ דרור מרום, ‏האם מאבטחי ספרא קיבלו אישור ממשרד הביטחון?, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1999
  21. ^ איתמר לוין, ‏הבנקאי אדמונד ספרא נרצח במונקו, באתר גלובס, 3 בדצמבר 1999
  22. ^ שירות בלומברג, מונאקו, ‏האח הרפואי של ספרא, שהודה בהצתה, תואר "מסור ומהיר חימה", באתר גלובס, 7 בדצמבר 1999
  23. ^ סוכנויות הידיעות, ‏המטפל של אדמונד ספרא הורשע בהריגתו; נידון ל-10 שנות מאסר, באתר גלובס, 2 בדצמבר 2002
  24. ^ דפנה מאור, האח שהורשע בהצתה שהובילה למותו של אדמונד ספרא: הופללתי בקנוניה בינלאומית, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2007
  25. ^ שירות בלומברג ורויטרס, ‏מקורבי ספרא: המאפיה הרוסית יזמה הרצח כדי לשגר איתות אזהרה לעובדי ריפבליק, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1999
  26. ^ שירות רויטרס, ז'נבה, ‏הלווית ספרא הביאה לז'נבה דמויות-מפתח בעולם הכספים, באתר גלובס, 7 בדצמבר 1999
  27. ^ רן דגוני, וושינגטון, ‏אלמנתו של אדמונד ספרא מסרבת לשלם 60 מיליון ד' שהוריש לאחיותיו, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2001
  28. ^ מאת אורנה רביב, ‏אדמונד ספרא סימן את אחיו ג'וזף כיורשו, באתר גלובס, 3 בנובמבר 1998
    אורנה רביב, ‏אדמונד כבר סימן את היורש, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1999
  29. ^ מאיה נסטלבאום, פריז, ‏הנכס היקר בעולם: משפחת ספרא מכרה את האחוזה בריביירה הצרפתית ב-500 מיליון אירו לאוליגרך רוסי, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2008
  30. ^ דפנה מאור, הדירה היקרה בהיסטוריה: פנטהאוס "לה בל אפוק" במונקו נמכר ב-300 מיליון ד', באתר הארץ, 12 בספטמבר 2010