אדריכלות עתידנית (פוטוריסטית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדריכלות עתידנית
בניין נושא (אנ'), נמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס, אדריכלים ויליאם פריירה, צ'ארלס לאקמן ופול ויליאמס (אנ').
בניין נושא (אנ'), נמל התעופה הבין-לאומי של לוס אנג'לס, אדריכלים ויליאם פריירה, צ'ארלס לאקמן ופול ויליאמס (אנ').
מידע כללי
תקופה אדריכלות מודרנית
טווח תאריכים מ-1914 ואילך
רישום פרספקטיבה "מ"לה סיטה נובה" מאת אנטוניו סנט'אליה 1914.

אדריכלות עתידנית (פוטוריסטית) היא סגנון ארכיטקטוני בן המאה ה-20 שנולד באיטליה, המאופיין בכרומטיות חזקה, ובקווים דינאמיים ארוכים, המרמזים על מהירות, תנועה, דחיפות וליריות: אדריכלות זו היא חלק מהפוטוריזם, תנועה אמנותית שנוסדה על ידי המשורר פיליפו תומאזו מארינטי, שהפיק את תעודת היסוד שלה – המניפסט של העתידנות, בשנת 1909. התנועה הייתה פעילה בכל תחומי האמנויות ופיתחה סגנון אמנותי שהציע תיאור אסתטי חדש של החיים המודרניים. התנועה משכה אליה לא רק משוררים, מוזיקאים ואמנים (כמו אומברטו בוצ'יוני, ג'יאקומו בלה, פורטונטו דפרו ואנדריקו פרמפוליני), אלא גם מספר אדריכלים. פולחן עידן המכונות ואפילו האדרת המלחמה והאלימות היו בין הנושאים שהפוטוריסטים (עתידנים) עסקו בהם. כמה מהבולטים מביניהם אף נהרגו לאחר שהתנדבו לטול חלק במלחמת העולם הראשונה, כמו האדריכל אנטוניו סנט'אליה, שאף על פי שבנה מעט יחסית, תרגם את החזון העתידני למתכונת עירונית. [1]

תולדות העתידנות האיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל לינגוטו בטורינו, עם מסלול הבדיקה שלהם שמוקם על גג המפעל, והוכר בשנת 1934 כיצירה העתידנית הראשונה באדריכלות[2]

בשנת 1912, שלוש שנים לאחר פרסום המניפסט העתידני של מרינטי, אנטוניו סנט'אליה ומריו צ'יאטונה לקחו חלק בתערוכת "מגמות חדשות" [3] במילנו. בשנת 1914 הציגה הקבוצה את התערוכה הראשונה שלהם עם "מסר" מאת אנטוניו סנט'אליה. לימים, בסיועו של פיליפו תומאזו מארינטי הפך מסר זה להיות "מניפסט הארכיטקטורה הפוטוריסטית" ("Manifesto of Futurist Architecture").[2] על אף שגם בוצ'יוני עבד באופן לא רשמי על ניסוח מניפסט דומה, מרינטי העדיף את המסמך של סנט'אליה.

מאוחר יותר בשנת 1920 נכתב מניפסט אחר מאת וירג'יליו מרצ'י, "מניפסט האדריכלות העתידנית הדינמית, דרמטית, ואינסטינקטיבית" ("Manifesto of Dynamic Instinctive Dramatic Futurist Architecture")[2] אוטורינו אלואיסיו עבד בסגנון שפיתח מרצ'י, ודוגמה אחת לכך הייתה הקאסה דל-פשיו שלו באסטי.

מניפסט עתידני נוסף שקשור לארכיטקטורה הוא "מניפסט האמנות העתידנית הקדושה" ("Manifesto of Sacred Futurist Art") מאת פיליה (לואיג'י קולומבו)[2] ופיליפו תומאזו מארינטי, שפורסם בשנת 1931. ב־27 בינואר 1934 הגיע תורו של המניפסט לארכיטקטורה אווירית של מארינטי, אנגיולו מאזוני ומינו סומנזי. מאזוני דבק בפומבי בפוטוריזם רק שנה קודם לכן. במסמך זה הוגדר מפעל לינגוטו על ידי ג'אקומו מאטה-טרוקו מוגדר "כיצירה הקונסטרוקטיבית העתידנית הראשונה". מאזוני עצמו עבד באותן שנים על מבנה שנחשב כיום ליצירת מופת[4] של אדריכלות עתידנית, כמו מפעל החימום ותא הבקרה הראשי של תחנת הרכבת סנטה מריה נובלה, בפירנצה.

אמנים ואדריכלים עתידניים איטלקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אר דקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון הארכיטקטורה של אר דקו על צורותיו המופשטות נחשב עתידני כשהיה באופנה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. השם המקורי של סגנון האר דקו המוקדם והמאוחר כאחד היה ארט מודרן – השם "אר דקו" לא נכנס לשימוש עד שנת 1968 אז הומצא המונח בספר של בוויס הילייר. בניין קרייזלר הוא דוגמה בולטת לארכיטקטורה העתידנית של אר דקו.

עתידנות לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריכלות גוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם ה-2, הפוטוריזם נחלש במידה ניכרת והגדיר את עצמו מחדש בזכות ההתלהבות לקראת עידן החלל, עידן האטום, תרבות המכוניות והשימוש הנרחב בפלסטיק. לדוגמה, מגמה זו מופיעה באדריכלות גוגי (Googies) בשנות החמישים בקליפורניה. העתידנות במקרה זה אינה סגנון, אלא גישה אדריכלית חופשית וחסרת רסן, וזו הסיבה שהיא פורשה מחדש והשתנתה על ידי דורות של אדריכלים בעשורים הבאים, אך באופן כללי היא כוללת צורות מדהימות עם קווים דינמיים וניגודים חדים, ומשתמשת בחומרים מתקדמים טכנולוגית.

נאו-פוטוריזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכלים פורצי הדרך של שלהי שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 היו הפינים אירו סארינן; [5] [6] ואלוור אלטו, [7] האדריכל האמריקני אדריאן וילסון [8] וצ'ארלס לוקמן; [9] [10] האדריכלים הדנים הנינג לארסן [11] וירן אטזון. [12] התנועה האדריכלית נקראה לימים נאו-פוטוריזם על ידי האדריכל הצרפתי דניס למינג. הוא תכנן את כל הבניינים בפוטורוסקופ, שהקינמקס הוא בניין הדגל בו. [13] בראשית המאה ה-21, הנאו-פוטוריזם הושק מחדש על ידי מעצב החדשנות ויטו די בארי עם החזון שלו "האבקה צולבת של אמנות וטכנולוגיה מתקדמת לעולם טוב יותר" שהוחל על פרויקט העיר מילאנו בזמן תערוכת אקספו 2015. [14] [דרוש מקור][מפני ש...] ] בספרות הפופולרית משתמשים לעיתים קרובות במונח "עתידני" ללא דיוק רב כדי לתאר ארכיטקטורה שיש לה מראה של עידן החלל כפי שמתואר ביצירות מדע בדיוני או בספרי קומיקס. כיום זה מבולבל לפעמים עם אדריכלות אורגנית או אדריכלות היי-טק. השימוש השגרתי במונח עתידנות – על אף שהושפע מחזונו של אנטוניו סנט'אליה לארכיטקטורה פוטוריסטית – צריך להיות מובדל היטב מהערכים וההשלכות הפוליטיות של התנועה הפוטוריסטית בשנים 1910–1920. האדריכלות העתידנית שנוצרה מאז 1960 עשויה להיקרא בשם "נאו-פוטוריזם", והיא מכונה גם עתידנות פוסט מודרנית או אדריכלות נאו-פוטוריסטית.

מלון מרקיז מריוט בסן פרנסיסקו, קליפורניה, דוגמה בולטת לעתידנות פוסט-מודרנית, תוכנן על ידי האדריכל אנתוני ג'יי לומסדן (1989). בקצהו העליון של המבנה הוצב מגדל זכוכית בצורת ג'וקבוקס.

אדריכלים עם מאפייני סגנון עתידניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית דוגמאות לאדריכלות עתידנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • VV.AA. Angiolo Mazzoni e l'Architettura Futurista, מוסף CE.SAR ספטמבר / דצמבר 2008 (ניתן להשיג "Centro Studi Architettura Razionalista – Research centre for rationalist a architecture – Notebooks". 2011-01-11. אורכב מ-המקור ב-2016-03-11. ) (in Italian and English)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדריכלות עתידנית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Günter Berghaus (2000). International Futurism in Arts and Literature. Walter de Gruyter. p. 364. ISBN 3-11-015681-4.
  2. ^ 1 2 3 4 Futurist architecture and Angiolo Mazzoni’s manifesto of aerial architecture, published in VV.AA. Angiolo Mazzoni e l'Architettura Futurista – p.7-22
  3. ^ Literally "New Trends".
  4. ^ In 1978, architect Léon Krier described the heating plant as the greatest masterpiece of Futurist-Constructivist-Modernist architecture. Published in London 1978 – An architecture thesis on Angiolo Mazzoni by Flavio Mangione and Barbara Weiss; Angiolo Mazzoni e l'Architettura Futurista p.45
  5. ^ "Eero Saarinen – Tag – ArchDaily". Archdaily.com. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Eero Saarinen's TWA Terminal To Become A Luxury Hotel". Fastcodesign.com. 9 בספטמבר 2013. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Design Spotlight: Alvar Aalto- Travel Squire". Travelsquire.com. 20 בפברואר 2012. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Adrian Wilson Bio, latest news and articles – Architectural Digest". Architectural Digest. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Pearman, Hugh (1 בנובמבר 2004). "Airports: A Century of Architecture". Harry N. Abrams. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "December 2012 Members Newsletter" (PDF). Preservationdallas.org. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Cake, Opera (19 באוקטובר 2010). "Neo-Futurism at Danish Royal Opera". Opera-cake.blogspot.com. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Sydney Opera House, Sydney". Skyscraperpage.com. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Denis Laming – Architect". Laming.fr. נבדק ב-22 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-12-25. נבדק ב-2014-01-04. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אדריכלות_עתידנית_(פוטוריסטית)&oldid=37941635"