לדלג לתוכן

טדאו אנדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא אנדו.
טדאו אנדו
CACUA
לידה 13 בספטמבר 1941 (בן 85)
מינאטו-קו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Honpuku-ji Temple, בית אזומה, Fabrica research centre עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אוסקה לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית הזהב המלכותית (1997)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות
  • קצין בכיר במסדר כוכב איטליה
  • Japan Art Academy Prize
  • Carlsberg Architectural Prize (1992)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בדצמבר 2013)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות
  • מפקד בלגיון הכבוד (23 באפריל 2021)
  • פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2002)
  • פרס ההצטיינות בתרבות (2003)
  • פרס פריצקר (1995)
  • פרס אשאסי (1994)
  • מסדר התרבות (2010)
  • פרימיום אימפריאל (1996)
  • מדליית אלוור אלטו (1985)
  • Compasso d'Oro עריכת הנתון בוויקינתונים
www.tadao-ando.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גלריית שיקוקומורה, טקמאצו, יפן

טָדָאוֹ אַנְדוֹ (ביפנית: 安藤忠雄; נולד ב-13 בספטמבר 1941) הוא אדריכל יפני, מן הבולטים ביותר הפעילים בתחום, וזוכה פרס פריצקר לשנת 1995.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדו נולד באוסקה ופעל רבות באזור העיר. הוא מעולם לא למד אדריכלות ועבד תחילה כנהג משאית והצליח מאוד בהמשך בזכות למידה עצמית ואמביציה.

כשהיה בשנה השנייה ללימודיו בתיכון נלקח לטיול בטוקיו, שם הוא התרשם עמוקות מעיצוב של פרנק לויד רייט - מלון אימפריאל.

לבסוף הוא החליט לסיים את קריירת האגרוף שלו פחות משנתיים אחרי סיום בית הספר כדי להגשים את חלומו להיות ארכיטקט.

הוא השתתף בשיעורי ערב כדי ללמוד רישום ושרטוט ולקח שיעורי התכתבות בעיצוב פנים. הוא ביקר בניינים שנבנו על ידי אדריכלים הרשימו אותו כמו: לה קורבוזיה, לודוויג מיס ון דר רוהה, לואיס קאן ופרנק לויד רייט, חזר לאוסקה ב-1968 וייסד סטודיו לעיצוב ותכנון משלו - "טדאו אנדו אדריכלים ושות'".

חוץ מההיבט הרוחני בארכיטקטורה, אנדו גם מדגיש את הקשר בין הטבע לארכיטקטורה, ומאמין שמבנה אחראי לשקף גישה של הסביבה בה הוא בנוי. כך התבטא: "לשנות את חלל המגורים זה לשנות את העיר ולבצע רפורמה בחברה".

אנדו הוא מהבולטים באדריכלות המינימליסטית המשלב בטון חשוף ואור כחומר גלם. סגנונו משלב רעיונות בסיסיים של האמנות היפנית עם תפיסות אסתטיות של המודרניזם המערבי.

ב-1995 זכה בפרס פריצקר לאדריכלות ותרם את 100,000 הדולרים בהם זכה לילדים שהתייתמו עקב רעידת האדמה שהתרחשה ביפן באותה השנה.

פרויקטים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בית טורי (בית אזומה), 1976, אחד הפרויקטים פורצי הדרך שלו. בית טורי קטן ברוחב של פחות מ-4 מ' באוסקה הבוחן מחדש את גבולות החלל.
  • Tezukayama Tower Plaza, סומיושי (Sumiyoshi), אוסקה, 1976
  • STEP, טקמאצו, מחוז קגאווה, יפן, 1980
  • בית מאצומוטו, וקאיאמה, מחוז וקאיאמה, יפן, 1980
  • בית פוקו, Wakayama, Wakayama Prefecture, יפן, 1980
  • בית קושינו, אשייה (Ashiya), יפן, 1981
  • Atelier in Oyodo, אוסקה, 1981
  • שיכון רוקו (Rokko Housing) 1 (1983) ו- (1991)2, רוקו, מחוז היוגו - פרויקט מגורים יוצא דופן הבנוי על צלע הר
  • "פסטיבל", נאהה, מחוז אוקינאווה, יפן, 1984
  • גלריית TIME'S, קיוטו, יפן, 1984
  • כנסייה על הר רוקו, קובה, יפן, 1986
  • בית קידוסאקי, טוקיו, יפן, 1986
  • "כנסייה על מים", טומאמו (Tomamu), יפן, 1988
  • גלריית אקה (Akka), אוסקה, 1988
  • כנסיית האור, אוסקה, 1989
  • "מקדש המים", האי אוואג'י, מחוז כל העולם כולו
  • Atelier in Oyodo II, אוסקה, 1991
  • הביתן היפני לאקספו 92' בסביליה, ספרד
  • מוזיאון סונטורי, אוסקה, 1994
  • מרכז הכנסים נאגארגאווה, גיפו (Gifu), יפן, 1995
  • המוזיאון לאמנות מודרנית בפורט וורת', טקסס, 2002

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טדאו אנדו בוויקישיתוף
זוכי פרס פריצקר
1979–2000 פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטרלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פומיהיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020 ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה - RCR אדריכלים (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024) • ליו ג'יאקון (2025) • סמיליאן ראדיץ' קלארק (2026)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טדאו_אנדו&oldid=43597099"