אהוד גלילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהוד גלילי
אהוד גלילי יוצא מצלילה מאי 2018.
אהוד גלילי יוצא מצלילה מאי 2018.
לידה 13 במאי 1950 (בן 68)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ארכאולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות רשות העתיקות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר אהוד גלילי (אודי) (נולד ב-13 במאי 1950) הוא ארכאולוג ימי העוסק בחקר האדם והים בתקופות הקדומות ובשמירת איכות הסביבה, משאבי התרבות, הטבע והנוף של ישראל.

ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילי נולד בחיפה בן להורים ילידי ישראל. משפחת אביו, יוסף בן שמעון ונעמי מזרחי, הגיעה לארץ במאה התשע עשרה מארצות המזרח. משפחת אמו, כרמלה בת יהושע ושושנה הרצברג, עלתה לארץ מאירופה בתחילת המאה העשרים והתגוררה בנשר. בתקופה העות'מאנית התגוררה משפחת אביו בטבריה ובשנות השלושים של המאה העשרים - תקופת המנדט הבריטי - עברו להתגורר בעיירה נשר. בגיל עשר עבר אהוד גלילי עם משפחתו לחיפה. אביו יוסף גלילי עסק הרבה בצלילה ונעשה צלם של האגודה למחקר תת-ימי בישראל.

גלילי החל את לימודי בית ספר יסודי בנשר, והמשיך בבית ספר יסודי רמז בחיפה, ובית ספר מקצועי תיכון בסמ"ת. בשנות השבעים של המאה העשרים למד הנדסת מכונות בטכניון אך לא סיים ועבר ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה במסגרת החוגים גאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל.

בשנת 1985 סיים גלילי לימודי תואר שני בחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' משה ענבר ופרופ' אברהם רונן (ארכאולוג). נושא המחקר שבחר היה: מחשופי חרסית תת-ימיים ושרידי יישובים נאוליתיים מוצפים בחוף הכרמל.

בשנת 2004 סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב בהנחיית פרופ' אבי גופר ופרופ' אהרן הורוביץ. נושא המחקר: "יישובים מוצפים מהאלף השישי והשביעי לפסה"נ בחוף הכרמל".

גלילי הוא מדריך צלילה בארגון הצלילה העולמי - PADI. בעל רישיון משיט ספינה עד 100 טון במימי החופים של ישראל וכמשיט ספינה למים בינלאומיים (משיט 60).

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארכאולוגיה ימית

פעילות במסגרת צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1969 - 1971 שירת בצה"ל, עבר קורס קצינים והשתחרר משירות סדיר בדרגת סגן. שירת במילואים בשנים 1971–1995. במסגרת המילואים השתתף במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן והחרמון, במסגרת חטיבת צנחנים 939. ובמבצע ליטאני, ומלחמת שלום הגליל במסגרת אוגדה 91, השתחרר בדרגת סגן-אלוף.

פעילות אזרחית ואקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית שנות פעילותו עסק גלילי בחקר תולדות האדם והים בחופי ישראל ולהצלת שרידי התרבות הימית של ארץ ישראל, תוך שילוב בין פעילות מדעית ומחקרית לניהול המשאבים ושמירתם. החל משנת 1964 השתתף בפעילות ארכאולוגית תת-ימית, תחילה כמתנדב במסגרת האגודה למחקר תת-ימי בישראל והחל משנות השמונים כארכאולוג ימי. בשנת 1990 החל בעבודתו ברשות העתיקות כארכאולוג ימי חוקר עד 2017. משנת 2001 ואילך משמש כחוקר ועמית מחקר ב מכון זינמן לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה ומנחה סטודנטים לתואר דוקטור.

משנת 2017 מרצה גלילי באוניברסיטת חיפה בקורס לתלמידי חו"ל MA ו-PHD. ומרצה בבית הספר למדעי הים, במרכז האקדמי רופין - תוכנית MA לניהול משאבי הים.

האב יוסף גלילי, ממקימי האגודה למחקר תת-ימי בישראל וההתאחדות הישראלית לצלילה. שימש כמנהל טכני ואחראי על פיתוח ציוד ואמצעי חפירה וצילום תת-ימי של האגודה. הדוד משה גלילי, תעשיין בעל מומחיות בעבודות תת-ימיות, תרם מכישוריו וניסיונו לאגודה.

  • שמירת משאבי תרבות, טבע ונוף בים ובחופים - במסגרת האגודה למחקר תת-ימי בישראל: בשנים 1964–1985 השתתף כצולל מתנדב בסקרים וחפירות תת-ימיים לאורך חופי ישראל, וסייע בפעילות האגודה ובאיתור ספינות טרופות ומטענים שנחשפו על קרקעית הים.

במסגרת אוניברסיטת חיפה: בשנת 1985 הקים, ביחד עם פרופ' אבנר רבן, את סקר ההצלה התת-ימי הארצי וניהל אותו עד שנת 1988. הסקר, שנערך עם מתנדבים וסטודנטים, היווה המשך לפעילות האגודה למחקר תת-ימי בישראל, במטרה לאתר, לתעד, להציל, לחקור, לפרסם ולהציג במוזיאונים שרידים עתיקים שנחשפו על קרקעית הים והיו צפויים לסכנת הרס או גניבה.

במסגרת רשות העתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 הצטרף גלילי ליחידה למניעת שוד עתיקות באגף העתיקות ובסוף שנות השמונים הקים את מערך הפיקוח וניהול המשאבים הימיים ברשות העתיקות. לימים, היחידה לארכאולוגיה ימית, אותה ניהל עד שנת 2004. גלילי השתתף בגיבוש מסמכי מדיניות ממשלתיים ומסמכי מדיניות של רשות העתיקות, בדיקת תוכניות מתאר ארציות ומקומיות ותוכניות בנייה בחופים כדי להבטיח שמירה על העתיקות בחוף ובים.

גלילי השתתף בצוות גיבוש וכתיבת מסמך המדיניות הלאומי למימי החופים של מדינת ישראל ב-1999. השתתף בגיבוש וחקיקת החוק לשמירת הסביבה החופית ב-2005. והיה חבר בוולחו"ף, מיום הקמתה ועד שנת 2018.

גלילי השתתף בגיבוש וכתיבת מסמכי המדיניות של רשות העתיקות ליישובי החוף העתיקים של ישראל: אשקלון, יבנה-ים, אפולוניה, קיסריה ועכו. הכין את מסמך המדיניות לחופים של רשות הטבע והגנים ב-2011, מסמך מדיניות למניעת הרס מצוקי החוף של ישראל ב-2014 ומסמך מדיניות למרחב הימי של ישראל בשנים 2015–2018.

גלילי יזם הכרזת אתרי עתיקות רבים בים התיכון ובימת הכנרת כאתרים המוגנים כיום על פי חוק העתיקות. גלילי יזם וביצע סקרים תת-ימיים וחפירות הצלה במעגנים, נמלים, שרידי יישובים מוצפים, שרידי ספינות טרופות, ומטענים ומתקני חוף עתיקים, לאורך חופי הים התיכון של ישראל, ימת הכנרת וים המלח. ביצע וניהל פיקוח למניעת פגיעה בעתיקות בים התיכון ובמים הפנימיים. יזם פעילות לשיתוף הציבור באמצעות חינוך והסברה, תערוכות ותצוגות של ממצאים מהים במוזיאונים. הפיק סרטי הסברה, לוחות שנה, פוסטרים וסדרת בולים בנושא שמירה על עתיקות מהים. יזם והכין בסיס מידע ממוחשב לאתרי עתיקות ימיים וחופיים בישראל.

מחקרים ותחומי עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישובים פרהיסטוריים מוצפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת פעילותו כארכאולוג ימי, גילה, חפר וחקר כפרים מהתקופה הנאוליתית שהוצפו על ידי הים בחוף הכרמל:

  • באתר עתלית-ים: התגלו עדויות קדומות לכפר דייגים מהתקופה הנאוליתית הקדם קיראמית, כ-9000 שנים לפני זמננו, שתושביו התפרנסו מדייג וחקלאות. הכפר המוצף משתרע על שטח של כארבעים דונם והוא במצב שימור טוב במיוחד לעומת האתרים הידועים בעולם. כולל שרידי מבנים ומתקנים רבים, שהתגלו בעומק 10 מטרים מתחת לפני הים. ביניהם, בארות המים הבנויות הקדומות בעולם. באתר זה התגלו כ-65 קבורות אדם מהן אפשר ללמוד על המצב הבריאותי והמחלות שפקדו את האוכלוסייה הנאוליתית. כן התגלו העדויות הקדומות בעולם למחלת השחפת.
  • בחוף הכרמל הצפוני: כפרים מוצפים נוספים מהתקופה הנאוליתית הקיראמית, כ-8000–7000 שנים לפני זמננו, התגלו בחוף הכרמל הצפוני, בין חיפה לקיבוץ נווה ים.
  • בחוף זמיר: במבואות חיפה, התגלו העדויות הקדומות בעולם להפקת שמן הזית. בין הממצאים: עשרות אלפי חרצני זיתים, ריכוזי גפת, וכלי עזר ששימשו להפקת השמן, כולל אגני אבן בהם ריסקו את הזיתים ומסננות עשויות מחומרים צמחיים. שלוש בארות עשויות מענפי עצים ואבנים, שהתגלו באתר הם מתקני העץ מהקדומים בעולם.
  • באתר תל חרייז: התגלה קיר באורך עשרות מטרים, עשוי מבולדרים, שנבנה על מנת להגן על היישוב הפרהיסטורי מגלי הים. זוהי העדות הקדומה בעולם למתקן שנבנה במטרה להגן על יישוב ששכן בחוף הים.
  • נווה ים: באתר המוצף הנמצא ליד קיבוץ נווה ים התגלה בית קברות ובו קברי ארגז בנויים ומאורגנים בכיוון אחיד, על ציר מזרח-מערב. זוהי עדות קדומה ביותר לבית קברות מאורגן, וליישוב שבו הייתה הפרדה בין "שכונת החיים" ל"שכונת המתים".

ספינות טרופות ומטענים שאבדו בים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילי גילה, תיעד וחקר מאות ספינות טרופות, עוגנים מסוגים שונים, אביזרי ספינות ומטענים מתקופת הברונזה, ומהתקופות: הפרסית, ההלניסטית, הרומית הביזאנטית והעות'מאנית, שהתגלו בחופי ישראל. המחקרים שופכים אור על ההתפתחות שחלה בתחומים אלו החל מתקופת הברונזה ועד לזמנים מודרניים.

דייג בתקופות קדומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילי עסק בחקר שיטות הדיג המסורתי ומכשירי הדיג הקדומים בארץ ישראל, מכשירים ששמשו לדייג ומכשירי עזר ששמשו ימאים ודייגים בים התיכון ובימת הכנרת, החל מהתקופה הנאוליתית. בין אלו, מחטים לתפירת רשתות דייג ומפרשים, מכשירים לקליעת חבלים, אנכי עופרת למדידת עומק ומאזני ברונזה לשקילה.

חפצי הימאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילי ביצע בסריקות תת-ימיות בהן נתגלו ונחקרו חפצים ששמשו לפולחן יורדי הים בתרבויות הימיות הקדומות של ארץ ישראל. חפצים אלו נועדו להבטיח את שלום הספינות והנוסעים בעת המסעות בים. בין אלו עוגנים נושאי כתובות וחריטות פסלוני ברונזה של אלים שונים, דגמי ספינות, עוגנים ומשוטי הגה מיניאטוריים. בנוסף התגלו חפצים לשימוש יומיומי בספינות, כלי נשק ותחמושת, תנורי בישול מעופרת וכלי עבודה.

הסחר במתכות לאורך חופי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטעני מתכות שהובלו בים מהמכרות ומרכזי ההפקה לערי החוף ומרכזי הייצור לאורך חופי מזרח הים התיכון. בין אלו מטעני נחושת עופרת ובדיל מתקופת הברונזה המאוחרת, ששפכו אור על מקורות המתכות שהובאו לחופי ישראל מארצות הים התיכון. מטענים שכללו מאות מטילי ברזל מהתקופה הביזאנטית והתקופה הצלבנית מלמדים על מקורות הברזל, שהיה מצרך אסטרטגי חיוני לממלכות ששלטו בתקופות אלו בארץ ישראל. מטען ספינה מהתקופה הממלוקית במאה ה-14 כלל כמה טון חפצי ברזל, כמה מאות ק"ג מטבעות ברונזה ומאות חפצי ברונזה מעוטרים שמקורם בחוף הסורי.

מתקני נמל ומעגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיווג ומיפוי הנמלים והמעגנים הקדומים בחופי הים התיכון של ישראל, ימת הכנרת וים המלח, חקר המעגנים של תקופת הברונזה, חקר ההרס והשקיעה של נמל קיסריה כתוצאה משקיעת יסודותיו בתשתית החולית עליו נבנה. חקר נמל עכו בתקופות הקדומות והמגדלורים של עכו.

מערך הביצורים הצלבניים הייחודי על רכס עתלית ועל קרקעית הים: מחקר מערך ההגנה הייחודי של המבצר הצלבני בחוף עתלית. התגלה מכשול תת-ימי עשוי מעמודי אבן גדולים, שנועד למנוע חדירת פרשים במים הרדודים לאורך החוף, על רכס הכורכר המשתרע במקביל לחוף במרחק מאות מטרים מזרחית למבצר, זוהה קו ההגנה המזרחי של המערך הצלבני. הצלבנים חצבו אבנים בצדו המזרחי של הרכס ויצרו חומה חצובה באורך למעלה משני קילומטרים. חומה זו, שהייתה תוצר לוואי של המחצבות ושתוכננה מראש, נועדה לעכב התקפות של צבא מסתער מכיוון מזרח.

מתקני חוף חצובים להפקת מלח: איתור וסיווג מתקנים עתיקים להפקת מלח בחוף הכרמל ובחוף הגליל המערבי, כולל מתקני שאיבה שנחצבו בסלעי הכורכר בחוף ותעלות בהן הועברו המים לאגני האידוי בעורף החוף. חלק מהמתקנים ניצלו את אנרגיית הגלים להעברת המים לאגני הייבוש בעורף החוף, שיטה ייחודית לחוף הכרמל.

השינויים בגובה פני הים והיציבות הטקטונית של חופי ישראל: איתור ומחקר הסמנים הארכאולוגיים והגאולוגיים לשינויים במפלס הים, ובניית בסיס נתונים המלמד כי החוף הישראלי יציב יחסית וכי מפלס הים עלה בכ-16 מטר בין 9000 ל 4000 שנים לפני זמננו, ומאז לא חלו בו שינויים מהותיים.

מבצעים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתור שרידי מטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 הצליח צוות צוללים מראשות העתיקות בניהולו של גלילי לאתר מטוס שנעלם בים. עוד בשנת 1986 נמצאו חלקי מטוס מוסקיטו בים מול חוף הכרמל. לאחר בדיקה התברר שאלה חלקי מטוס חיל האוויר שאבד בים ב-7 באוגוסט 1953. בשנת 2001 הועבר הנושא לטיפול רשות העתיקות. לאחר חיפושים ממושכים שנערכו בקרקעית הים על ידי צוות היחידה לארכאולוגיה ימית ברשות העתיקות. נמצאו גופותיהם של אליעזר רייזנר[1]. וסגן יהודה כ"ץ[2]. ב-30 באוקטובר 2001, הובאו למנוחת עולמים בטקס צבאי מלווה במטס כבוד, שנערך בבית הקברות הצבאי קריית שאול.

הנושא קיבל פרסום באתר הגבורה: " היחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות אתרה את נעדרי מטוס המוסקיטו של חיל האוויר: אליעזר רייזנר ויהודה כץ ז"ל, שנעלמו עם מטוסם בים ב" יום שישי השחור של חיל האוויר" באוגוסט 1953 הנסיבות, הסיכויים, החיפושים, התקווה, התפנית וסוף דבר. על פעולה זו זכו ששת עובדי היחידה לתעודת הוקרה מטעם ראש אכ"א האלוף רגב."[3]

הצוללת שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שירה (צוללת)

גילוי ומחקר של מערכות מיגון תת-ימיות נגד צוללות שהותקנו במפרץ חיפה על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה. מערכות אלו סייעו לאתר ולהשמיד את הצוללת האיטלקית שירה שהגיעה בשנת 1942 למפרץ חיפה במטרה לתקוף את הנמל וטובעה על ידי הבריטים. תיעוד שרידי הצוללת ומחקר הקרב האחרון שהביא לאובדנה, סיוע לאיתור אנשי הצוות הנעדרים וציוד הצלילה של לוחמי השייטת העשירית והבאתם לקבורה באיטליה.

פעילות בנושאי איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילי משתתף פעיל בעמותות וארגונים העוסקים באיכות הסביבה ובעיקר שמירה על משאבי החוף והים. במסגרת עמותת כחול וירוק[4] לאיכות הסביבה בחוף הכרמל. סייע בהכנת מסלול סיור שביל הרכס בעתלית והפיק את מדריך הסיור לרכס עתלית, בשיתוף עם בית הספר גלי עתלית והעמותה להנצחת סרן שרון אלמקיאס שנפל בגבול לבנון. השתתף בהכנת תוכנית שימור לאתרי עתיקות ומורשת בעתלית וסביבתה.

גלילי ממשיך לעסוק בפעולות לשמירה על ערכי תרבות, טבע, נוף, מורשת ואיכות סביבה בחוף הכרמל, הפסקת כריית חול מסחרית ובלתי חוקית בחוף דור[5].

מבצעי ניקוי בחוף עתלית, מניעת בנייה לא חוקית בקרבת החוף, מניעת פגיעה בעתיקות בבסיסי חיל הים בעתלית ופעילות למניעת בניית מבנים על קו המים וכנגד חסימת הגישה של הציבור לחוף הים.

פרסומים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לחודש מאי 2018 פרסם גלילי 193 מאמרים באנגלית, 118 מאמרים בעברית וארבעה ספרים. המחקרים והמאמרים מקובצים באתר אקדמיה[6].

מסמכי מדיניות נבחרים בנושאי ים וחופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

112.[א] מסמך מדיניות, מימי החופים של ישראל 1999, משרד הפנים, מנהל התכנון, ארכאולוגיה ימית, רמות ערכיות של קטעי החוף.

113. הרס יישובי חוף ושרידים תת-ימיים בחוף הים התיכון של ישראל 2001. דוח מצב החופים. פורום ארגוני החוף, החברה להגנת הטבע, 2001: 27-34.

114. מסמך מדיניות –הרס יישובי החוף לאורך חופי ישראל 2006, רשות העתיקות.

115. סקר הערכת סיכונים ביישובי החוף העתיקים של ישראל 2006, מסמך מדיניות שהוגש על ידי רשות העתיקות למשרד ראש הממשלה.

116. סקר סיכונים ומסמך מדיניות למצוקי החוף של ישראל 2010, מסמך מדיניות - משרד ראש הממשלה – החלק הארכאולוגי.

117. (ניר אנגרט ואהוד גלילי) מסמך מדיניות לחופים של רשות הטבע והגנים 2014.

118. (גלילי אהוד ורוזן ברוך) המרחב הימי של ישראל -מסמך מדיניות 2015–2018: חלק א נכסי התרבות הימיים (עתיקות וערכי מורשת), חלק ב: קונפליקטים ומדיניות מוצעת בנושא עתיקות ומורשת, מנהל התכנון.

ספרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Galili, E. 2017. The Akko marina Archaeological Project, 1992-1993, Final Report. BAR International series. (22 articles, author of 19 articles 344 pages).
  • Galili, E. and Arenson, S. 2017. Installations for salt production along the Carmel coast and Galilee coast (English version 108 pages).

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלילי וצוותו זכו לתעודות הוקרה מצה"ל על איתור צוות מטוס המוסקיטו של חיל האוויר, שנפל בים בשנת 1953 מה שאיפשר את הבאתם לקבורה.[7]
  • בשנת 2012 זכה גלילי באות הוקרה מארגון "אחי הים" של יורדי הים האיטלקיים, על פעילותו לאיתור הצוללת האיטלקית "שירה" והשבת לוחמיה לקבורה באיטליה.
  • ההתאחדות הישראלית לצלילה זיכתה את גלילי בשנת 1996 באות הוקרה על תרומה ייחודית למחקר הארכאולוגי הימי בישראל.
  • בשנת 2015 זכה גלילי באות "צלצל הזהב" - Tridente d'ORO - מהאקדמיה הבינלאומית למדע וטכנולוגיה תת-ימיים, על תרומתו למחקר הימי.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982 נישא לרחל, מבית מלצר, והתגורר בקיבוץ סאסא, ומשנת 1990 בעתלית. גלילי אב לשלושה בנים: שחף, בן ואופק, סב לאיילה, עמרי ומיתר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהוד גלילי בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המספר הסידורי לקוח מתוך קטלוג נשוא הערך.
  2. ^ על המאמצים בחקירת הצוללת שירה וסיוע להבאת לוחמיה לקבורה באיטליה. מימין Sebastiano Tusa נשיא האקדמיה למחקר תת-ימי ומנהל אגף המשאבים הימיים בסרדיניה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]