גאוגרפיה של ארץ ישראל
| מפה פיזית של ישראל בה מצוינות הערים העיקריות | |
| יבשת | אסיה |
|---|---|
| קואורדינטות | 31°N 35°E / 31°N 35°E |
| שטח | |
| דירוג שטח | 153 |
| שטח | 28,297 קמ"ר [2] |
| אדמה | 27,700 קמ"ר (97.89%) |
| מים | 597 קמ"ר (2.11%) |
| גובה | |
| הנקודה הנמוכה | 440.1 מטר מתחת לפני הים (ים המלח[1]) |
| גובה ממוצע | 508 מטר |
| הנקודה הגבוהה | 2,814 מטר (הר חרמון) |
| מידע נוסף | |
| אורך קו החוף | 273 ק"מ |
| אורך הגבולות | 1,068 ק"מ |
| מדינות גובלות | מצרים, ירדן, סוריה, לבנון |
| הנהר הארוך | נהר הירדן |
| הימה הגדולה | ים המלח |
| אקלים | |
| משאבים טבעיים | גז טבעי, אשלג, ברום, זרחה |
  | |
ארץ ישראל נמצאת במערב יבשת אסיה כחלק מהמזרח התיכון ואגן הים התיכון. גבולה הצפוני הוא בדרום מדינת לבנון של ימינו וגבולה הצפון מזרחי הוא בדרום מערב סוריה; במזרח ובדרום מזרח היא גובלת במדבר הערבי ובקצה הדרומי נמצא הים האדום; במערב הים התיכון ובדרום מערב סיני.
ארץ ישראל היא חבל ייחודי ורבגוני, שהיווה ארץ מעבר ופרשת דרכים, ולמעשה לב המזרח התיכון. היא ממוקמת במערבו של האזור הנקרא הסהר הפורה ובדרומו של האזור הנקרא לבנט, אם כי לאחרונה הצטמצם מושג זה לסוריה ולבנון בלבד.[3] על אף שארץ ישראל היא אחת הארצות הקטנות בעולם, היא שוכנת בין יסודות גאולוגיים, פיזיולוגיים ואקלימיים מגוונים, ומהווה נקודת חיבור בין שלוש היבשות העתיקות: אירופה, אסיה ואפריקה.
בארץ ישראל אקלים ים תיכוני, כלומר – הקיץ ארוך, בהיר, חם ויבש, ואילו החורף מתון, בהרים ובצפון קר יותר. הצפון והמרכז המזרחי הרריים, המערב שפלת חוף, במזרח זורם נהר הירדן, הדרום מדברי, 5% מיוערים. מים עיליים מצויים בארץ ישראל בעיקר בשלושת המקומות הבאים: ים כנרת (שטחו 164 קמ"ר), ים המלח (שטחו 310 קמ"ר) ונהר הירדן (אורכו 251 ק"מ). בארץ ישראל נמצא המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, והוא: חוף ים המלח (ישנן נקודות נמוכות יותר מתחת למים או מתחת לפני הקרח). נכון לשנת 2017, גובה החוף הוא 431 מטר מתחת לגובה פני הים. המקום הגבוה היותר בשטח ממערב לנהר הירדן הוא הר מירון עם גובה של 1,204 מטר. המקום הגבוה ביותר הכולל את הגולן הוא בהר חרמון, כיפה ממערב למצפה שלגים בגובה 2,236 מטרים.
הנקודה היבשתית המרוחקת ביותר על פני כדור הארץ מארץ ישראל היא האי (המיושב) רפּה איטי (שבאיי באס – השייכים לפולינזיה הצרפתית); האנטיפוד של האי הזה ממוקם בסמיכות לעיר דובא שבערב הסעודית הממוקמת כ-250 קילומטרים דרום מזרחית לאילת.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – היסטוריה של ארץ ישראל
העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארץ ישראל הייתה מיושבת עוד מתקופת האבן ובה נבנו הערים הראשונות של האנושות. ארץ ישראל הייתה מיוערת בחורש טבעי ורבו בה בעלי חיים, בהם גם אריות וחיות גדולות אחרות. ערים גדולות רבות נבנו בה והיא הייתה מיושבת ברציפות במשך אלפי שנים. עברו בה מספר דרכי מסחר חשובות, שהבולטות בהן דרך המלך ודרך הים, שקישרו את מצרים העתיקה עם ערי סוריה וצפונו של המזרח התיכון. נמלי הים הטבעיים שלה היו מעטים והפעילות הימית בה הייתה מצומצמת יחסית לזו של פיניקיה.
נבנו בה מספר ערי מדינה כנעניות, חלקן גדולות למדי דוגמת מגידו. ערי המדינה לא התאחדו מעולם לכדי מדינה ריכוזית אחת, אך נכבשו על ידי מצרים העתיקה והיו חלק מהאימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה במצרים. גלי הכיבוש של גויי הים הותירו בה יישובים פלשתים אחדים בדרום מערב, בצמוד לחוף הים התיכון. הממלכות הריכוזיות הראשונות שנוצרו בה, נוסדו בידי היהודים. קיימת מחלוקת על קיומה של ממלכת ישראל המאוחדת של דוד ושלמה, אך אין ספק בדבר קיומן של ממלכת יהודה וממלכת ישראל ששגשגו באזור במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס. האימפריה האשורית כבשה את ממלכת ישראל במאה ה-8 לפנה"ס והותירה בה חורבן רב ואחר כך חרבה גם ממלכת יהודה בכיבוש בבלי במאה ה-6 לפנה"ס, אך עריה שוקמו והיישוב העירוני לא נזנח. גלי כיבוש יוונים-מוקדונים לא פגעו בעריה, אך בעת השלטון הרומאי מרדו היהודים מספר פעמים נגד השלטון הרומי ובתגובה הרסו הרומאים חלק ניכר מערי הארץ, אך גם חורבות אלה שוקמו.
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי הביניים סבלה ארץ ישראל משורה של מסעות צלב שבתגובה אליהם, הורו השלטונות הממלוכים, שכבשו את ארץ ישראל בחזרה מידי הצלבנים במאה ה-13 להרוס את כל ביצורי ערי החוף. כתוצאה מכך, חרבו מרבית ערי החוף והארץ הייתה שוממה למדי, למעט מספר מרכזים עירוניים בצפון ובירושלים במשך מרבית התקופה הממלוכית והעות'מאנית והיישוב התרכז בעיקר בכפרים.
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עיור בישראל
בסוף המאה ה-19 התחילו להגיע גלי עלייה יהודים גדולים לארץ ישראל והם היו בין הגורמים העיקריים לחידוש היישוב העירוני. תנופת הבנייה נמשכת עד עצם היום הזה וכיום יש בה עשרות ערים גדולות וקטנות.
גידולים חקלאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגידולים החקלאים העיקריים של העת העתיקה היו, כמקובל באזור, חיטה וגידולי דגן אחרים. גם בימי הביניים הגידולים היו אופייניים לאזור עם גידולי דגן ופירות. גידלו בה כותנה, בחלקה ליצוא. בעת החדשה רבו בה גידולים מסחריים רבים וכיום מתאפיינת ארץ ישראל בגידולים חקלאים בטכנולוגיה מודרנית. עד ראשית המאה ה-20 היה בארץ ישראל חורש טבעי רב, אך מרבית העצים נכרתו למען מאמץ המלחמתי של האימפריה העות'מאנית נגד הבריטים במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. העצים שימשו להפעלת הרכבת שהחישה תגבורות ואמצעי לחימה לחזית. כיום מרבית החורש בארץ נטוע בידי אדם.
ארץ ישראל כיחידה גאוגרפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך ההיסטוריה הוגדרה הטריטוריה של ארץ ישראל על פי שני דגמים עקרוניים:
א. דגם עצמאי, הרואה את הטריטוריה הארצישראלית כטריטוריה העומדת בפני עצמה, המובדלת מטריטוריות אחרות אשר בה מצוי המרכז המדיני.
ב. דגם מוכלל, הרואה את הטריטוריה כחלק מטריטוריה רחבה יותר, המשתייכת מבחינה ארגונית ומנהלתית למרכז מדיני אחר.
המודל הראשון, הרואה בטריטוריה יחידה עצמאית, מופיע תמיד בהקשר היהודי של האזור. הקשר זה נמצא במשך תקופת הריבונות היהודית בעת העתיקה, עד לחורבן הבית השני ודיכוי מרד בר-כוכבא; וכן בזמן הריבונות הנוצרית, בתקופה הצלבנית ובתקופת המנדט הבריטי, אשר ייחסו לטריטוריה חשיבות מכוח ההיסטוריה הנוצרית העתיקה המבוססת למעשה על המסורת היהודית.
לעומת זאת, כאשר השלטון באזור אינו מבוסס על הזהות היהודית של הטריטוריה, מופיע המודל השני, הרואה את הארץ כמחוז משני של יחידה טריטוריאלית רחבה יותר, אשר מרכזה מצוי מחוץ לארץ ישראל.[4]
אקלים ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אקלים ארץ ישראל
אזורי האקלים העיקריים בתחומי מדינת ישראל נחלקים לשלושה סוגים:
- אקלים ים תיכוני חם (Csa): 400–700 מ"מ גשם בשנה, אקלים דו עונתי סובטרופי ממוזג, אקלים זה מתחיל מקו צפון רצועת עזה וחברון צפונה כאשר הוא לח יותר במישור החוף והגליל, והולך ונהיה יבש יותר ככל שמתקדמים לפנים הארץ.
- אקלים ערבתי חם (BSh): אקלים זה מתאפיין ב-200–400 מ"מ גשם בשנה.
- אקלים מדברי חם (BWh): אקלים זה מתאפיין ב-0–200 מ"מ גשם בשנה. קו גבול הצחיחות הוא קו 200 מילימטר והוא נע משנה לשנה. בשנים ברוכות הקו מדרים ובשנים שחונות הקו מצפין.
בקצות גבולות המדינה, ישנם שטחים קטנים בעלי אקלים קר יותר:
- אקלים מדברי קר (BWk)
- אקלים ים תיכוני חמים (Csb)
- אקלים יבשתי (Dsb)
- אקלים תת-ארקטי (Dsc)
הגורמים המשפיעים על אקלים ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורמים עולמיים:
- קווי רוחב: 29–33 צפונית לקו המשווה. ארץ ישראל קרובה לקו הצחיחות. קו זה מקיף את הנגב ומדבר יהודה. מדבר הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית. בנוסף, ככל שנצפין במזרח התיכון, כמות המשקעים עולה.
- מיקום ביחס למערכת הלחצים: בקיץ – השפעה חמה של הרמה הסוב-טרופית. בחורף – השפעה של קצה השקע התת-קוטבי.
- יש הטוענים כי סכר אסואן גרם, החל מסוף שנות ה־60 לשינוי בכמות ובתפרוסת המשקעים בארץ ישראל, בשל שינוי משטר הזרימה של נהר הנילוס,[5] אך יש החולקים על כך וסוברים שהשפעת הסכר זניחה.[6]
גורמים מקומיים:
- גורם ההצפנה: ככל שמצפינים ככה כמות המשקעים גדלה והטמפרטורות יורדות וככל שמדרימים כמות המשקעים קטנה והטמפרטורות עולות.
- קרבה לים: ככל שקרובים לים, כמות המשקעים גדלה והטמפרטורות מתונות וככל שמתרחקים מהים כמות המשקעים קטנה והטמפרטורות קיצוניות.
- גורם כיוון המדרון: האוויר מגיע מכיוון הים הנמצא בכיוון מערב, האוויר עולה על המדרונות המערביים מתקרר ומוריד גשמים, ובכיוון המזרחי של המדרון באוויר מתחמם ומתייבש, תופעה זאת נקראת "בצל גשם".
- פנות: מדרונות הפונים צפונה – מוצלים יותר, מדרונות הפונים דרומה – מוארים יותר. מדרונות הפונים מערבה – גשומים יותר. מדרונות הפונים מזרחה – יבשים יותר.
- גורם צפיפות הבניה – ככל שהעיר בנויה בצפיפות הלחות תהיה נמוכה הרוחות ינשבו לאט והטמפרטורה תהיה גבוהה, ככל שהעיר תהיה פחות בנויה הרוח תנשוב בחזקה הלחות תהיה גבוהה והטמפרטורה תהיה נמוכה.
השפעת מערכות הסינופטיות: שקע ברומטרי: אזור לחץ אוויר נמוך כלומר הסיכוי למשקעים גדל. רמה ברומטרית: אזור לחץ אוויר גבוהה כלומר הסיכוי למשקעים נמוך.
החבלים הפיטוגאוגרפים בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הצומח הים תיכוני בישראל
מיקומה של ארץ ישראל באזור מעבר מביא לכך שבשטח מצומצם ישנם מספר אזורי אקלים. הביטוי לכך הם החבלים הפיטוגאוגרפים (אזורי צמחייה שונים). חוקרי הגאוגרפיה חילקו את כדור הארץ לאזורים צמחיים-גאוגרפים (או פיטוגאוגרפיים) שכל אחד מהם מתוחם פיזית ומתאפיין על ידי אקלימו וצמחייתו. בארץ ישראל נפגשים 4 אזורים פיטוגאוגרפים: האזור הים תיכוני, האירנו-טורני, הסהרו-ערבי והסודני.
- החבל הים תיכוני: אזור זה מקיף את אגן הים התיכון, וארץ ישראל נמצאת במזרחו. באזור זה ישנן שתי עונות עיקריות: חורף קצר וגשום וקיץ ארוך, חם ויבש. החבל הים תיכוני משתרע על מרבית מחלקה הצפוני של ארץ-ישראל. הוא מגיע במישור החוף עד לאשקלון ובחבל ההר – עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי השומרון והרי יהודה. לפנים היה היער הצומח הטבעי של החבל הים תיכוני אך כיום כמעט ונעלם אותו מעטה צמחי ואת מקומו ממלאים בעיקר חורשים, גריגות ובתות. מגוון המינים שבו הוא רב וכולל את אלון התולע, אלה ארצישראלית, גריגה של קידה שעירה ועוד.
- החבל האירנו טורני: ארץ ישראל שוכנת על הגלובוס בחלקו המערבי של האזור האירנו-טורני. האקלים באזור זה הוא יבשתי וקיצוני ביותר. החורף קר ומושלג, האביב והסתיו גשומים והקיץ חם ויבש. אולם, בארץ ישראל לא שוררים תנאים אלו. החבל האירנו-טורני בארץ ישראל גובל בחבל הים-תיכוני לאורך בקעת הירדן, מדבר יהודה וצפון הנגב. הוא כולל גם רצועה רחבה בחרמון ובנגב התיכון. הצמחייה עשירה מאוד במספר מיניה והצומח הוא של יער ערבתי דליל, בתות וערבות דגניים. מספר המינים האירנו-טורניים בארץ הוא 250–300. בחבל זה גדלות חברות שיחים, כמו חברת שיזף השיח, או חברות של בני שיח, כמו חברת לענת המדבר. הוא כולל גם מיני עצים כגון האלה האטלנטית. חלקו הצפוני נוח יחסית לעיבוד חקלאי.
- החבל הסהרו-ערבי: בארץ ישראל משתרע החבל הסהרו-ערבי מדרום לחבר האירנו-טורני וממזרח לו וכולל את מדבריות יהודה והנגב. האקלים באזור זה הוא דו עונתי. עונת הגשמים שלו קצרה מאוד ועונת היובש ארוכה מאוד, החורף נוח והקיץ חם ויבש מאוד. כמות הגשמים בו מועטה ביותר ואינה מספיקה, ברוב שטחיו לא קיים צומח אלא בערוצים ובשקעים, האוגרים את המים היורדים מהרמות. צמחיית האזור היא ענייה ואומדים את מספר מיניה ב-1,400. הצומח הוא מדברי קיצוני ומקורו באזורי הסהרה, סיני וערב. החבל הסהרו-ערבי הוא הגדול ביותר בשטחו מבין החבלים הגאוגרפים בארץ אך מספר המינים בו קטן.
- האזור הסודני: בניגוד לאזורים הפיטוגאוגרפים האחרים, אין לאזור הסודני כיום קשר ישיר ורציף לארץ ישראל. אולם מחמת הדמיון הרב במבנה חברות הצמחים הסודניות ותפוצתן יש הרואים גם בארץ חבל סודני מיוחד. אקלימו טרופי. החורף יבש והקיץ גשום, בעוד שהטמפרטורות גבוהות באזור כולו כל השנה, הרי שכמות הגשמים השנתית נעה כאן מ-50 עד 1,000 מ"מ. בשל החורף החם השורר בבקעת הירדן ובאזור מפרץ אילת, התרכזה כאן צמחייה של האזור הסודני. מספר הצמחים הטרופיים מתמעט ככל שמתקדמים צפונה, והוא מתאפס כאשר הוא מגיע לאזור קו הרוחב 31. על כן אין לדבר על חבל סודני בארץ ישראל אלא על רצועת חדירה של צמחייה סודנית, המוגבלת בארץ למקומות שבהם הטמפרטורות החורפיות הקיצוניות אינן יורדות מתחת לאפס, אלא לעיתים רחוקות.
גבולותיה של היחידות הפיטוגאוגרפיות בארץ אינם נקבעים רק על פי המקום הגאוגרפי של השטח, אלא גם על פי ההשתנות בגובה ובטמפ'. עם העלייה בגובה ישנה אומנם עלייה במשקעים, אך זו מלווה בירידה בטמפרטורות, בעלייה בהתאדות ובקיצור עונת הצמיחה. התוצאה היא שבהרים גבוהים נוצרים תנאים יובשניים, המאפשרים את התפתחותם של צמחים מיוחדים העמידים ביובש, קור וקרינה חזקה במקומות המושלגים. אך לא רק הגובה והטמפרטורה הם אלו שקובעים את גבולות החבלים הפיטוגאוגרפים אלא גם סוג הקרקע.
חופי ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – חופי ישראל
על חופי ישראל נמנים החופים לאורך הים התיכון, חוף סובב כנרת, החוף המערבי של ים המלח וחופי מפרץ אילת. שטח הסביבה החופית בישראל, שנותר לרווחת התושב, לאחר שהופקעו ממנו שטחים לצורכי תשתיות וצורכי ביטחון הוא מן המצומצמים בעולם.
החרמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – החרמון
חֶרְמוֹן (בערבית: جبل الشيخ) הוא רכס הרים במשולש הגבולות שבין ישראל, לבנון וסוריה, ממזרח לשבר הסורי-אפריקני ומדרום לרכס מול הלבנון (ונחשב לעיתים חלק מרכס מול הלבנון). מבחינה טריטוריאלית מחולק הרכס בין המדינות לבנון, סוריה וישראל, שבה הוא מהווה את המקום הגבוה ביותר.
כתר החרמון מגיע לגובה שיא של 2,814 מטרים מעל פני הים, נמצא על הגבול שבין סוריה ולבנון, כ-14 ק"מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראליים טרם נפילת משטר אסד בסוריה. עם נפילת המשטר השתלטה ישראל על כתר החרמון. הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל הריבוניים היא כיפה בגובה 2,236 מטרים מעל פני הים, הנמצאת מערבה למצפה שלגים, שגובהו 2,224 מטרים מעל פני הים, ומצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי. בשטחי ההר בישראל נמצאים: אתר החרמון, שמורת החרמון ומוצב החרמון. מחוץ לשטח ישראל הוקמו מוצב "מצודת רוח" ו-15 ק"מ צפונית לו ו-600 מ' מעליו, מוצב "הפסגה".[7]
להר ארבעה שמות בעברית המופיעים בתנ"ך: חֶרְמוֹן, שְׂנִיר, שִׂרְיֹן ושִׂיאֹן. השמות שניר ושריון מופיעים בטקסטים קדומים של עמי האזור.[8]
רמת הגולן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רמת הגולן
- ערך מורחב – גאוגרפיה של רמת הגולן
- ערך מורחב – גאולוגיה של הגולן
רמת הגולן היא רמה מישורית בצפון-מזרח מדינת ישראל וארץ ישראל, ממזרח לכנרת ולירדן ההררי. חבל ארץ זה הוא חבל הארץ היחיד בשליטת מדינת ישראל שממזרח לשבר הסורי-אפריקני. שטח הרמה הוא כ-1,800 קילומטרים רבועים, מהם כ-1,200 קמ"ר בשליטה אזרחית של ישראל וכ-450 קמ"ר בשליטה צבאית של ישראל נכון ל-2025. ברמת הגולן נחלים רבים, המספקים כשליש ממי הכנרת. שלושת הבולטים שבהם מחלקים את רמת הגולן לשלושה חלקים – הצפוני (בין החרמון לנחל גילבון), המרכזי (בין נחל גילבון לנחל דליות), והדרומי (בין נחל דליות עד לנהר הירמוך).[9][10]
רמת הגולן מתחלקת ל-3 אזורים גאוגרפיים, צפון רמת הגולן ורכס החרמון, הגולן התיכון המוכר כמרכז רמת הגולן, ודרום רמת הגולן, ככתוב מקודם, הגבולות בין חלקי הרמה הם הנחלים השונים, הגילבון, דליות והירמוך. צפון הרמה נחשב לאזור הקר ביותר בארץ ישראל, ויורד בו שלג לפחות פעם אחת ויותר מכך כמעט בכל חורף, ואף אחת לכמה שנים גם באביב.[11][12]
כאזור גאולוגי וביוגאוגרפי, רמת הגולן היא רמה שטוחה השוכנת בין אפיק הירמוך ומעיינות חמת גדר בדרומה, רכס החרמון בצפונה, הכנרת ועמק החולה במערבה, ומישורי חבלי הבשן והחורן במזרחה. זאת, אף כי הגבול הגאוגרפי המזרחי לא ברור, כיוון שמישורי הבזלת של הבשן והחורן נמשכים עד להר הבשן, המרוחק מהגולן הישראלי.
מעבר לגבול עם סוריה, ובמקביל לקו התלים הישראלי, משתרע רצף דומה של הרי געש, המכונה קו התלים הסורי, קו זה גם כן כינוי להרי געש רדומים, רק בצדה הסורי של רמת הגולן, בין תליו הידועים, תל אל-אחמר בגובה 1,475 מטרים מעל לפני הים ותל אל-חארה בגובה 1,127 מטרים מעל לפני הים.[13]
רמת הגולן כאזור גאופוליטי היא השטח שנמצא בידי ישראל מתום קרבות החזית הסורית במלחמת ששת הימים ב-1967, התחום ממזרח בקו סגול. ב-1981 החיל חוק רמת הגולן את החוק הישראלי בשטח רמת הגולן שתחם 'קו סגול', התחום ממזרח בקו הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה ב-1974.
אזור זה שייך מנהלית לנפת רמת הגולן ושטחו 1,154 קמ"ר. הוא כולל כשני שלישים מרמת הגולן הגאולוגית, וכן את חלקו הישראלי של החרמון. רמת הגולן והחרמון הם החלק המזרחי ביותר והצפוני ביותר שבשליטת מדינת ישראל, ולמעשה החלק היחידי משטח המדינה המצוי מזרחית לבקעת הירדן ונהר הירדן.
מרבית הקהילה הבין-לאומית רואה ברמת הגולן כ"שטח כבוש" ("טריטוריה במחלוקת"). בהחלטה 497 של מועצת הביטחון של האו"ם – הוגדר סיפוח הרמה בידי מדינת ישראל – כמהלך בלתי-חוקי, והחלטה דומה התקבלה גם על-ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות. ב-25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, על צו נשיאותי-אמריקני המכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן; חרף התנגדות עיקשת וביקורת רחבת-היקף ברחבי העולם על צעד זה.
לאחר נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 יצאה ישראל למבצע חץ הבשן והשתלטה לראשונה מאז מאי 1974 על פסגת החרמון ועל שטחים רבים ברמת הגולן הסורית וחבל הבשן.[14]
ברמת הגולן מתגוררים כ-25,000 דרוזים כאשר כולם מתגוררים בצפון הרמה ב-4 עיירות; מג'דל שמס, מסעדה, בוקעאתא ועין קנייאב-2022 לראשונה הציבור היהודי ברמת הגולן הפך לרוב הדמוגרפי, וכיום מתגוררים ברמת הגולן כ-29,000 יהודים, רבע מהם בעיירה קצרין והשאר ביישובי המועצה האזורית גולן.[15] בדרום הרמה מתגוררים בעיקר תושבים דתיים לאומיים ביישובי גוש חיספין, ובשאר חלקי הרמה מתגוררים בעיקר יהודים חילונים ומסורתיים.
קו התלים הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קו התלים הישראלי
קו התלים הישראלי הוא כינוי לרצף הרי געש כבויים ברמת הגולן,[16] החל מהר רם בצפון ועד תל סאקי בדרום. גובהם של הרי הגעש נע בין 494 מ' מעל פני הים (תל סאקי) לבין 1,226 מ' מעל פני הים (הר ורדה), והם מתבלטים על פני הרמה השטוחה. בין תליו המפורסמים של קו התלים, הר חרמונית מתחתיו עמק הבכא בו התרחש במלחמת יום הכיפורים קרב עמק הבכא,[17] הר בנטל המהווה אתר תצפית ותיירות פופולרי מאוד ברמת הגולן, וממנו נוף לעבר כל רמת הגולן רכס החרמון, הגליל העליון וסוריה. הר ידוע נוסף הוא הר אודם המתנשא מעל מושב אודם ויער אודם.[18]
בקעת יעפורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בקעת יעפורי
בקעת יעפורי היא בקעה בצפון-מזרחה של רמת הגולן ובדרום-מזרחו של החרמון, הקרויה על-שמו של מבנה הקבר המיוחס לנביא הדרוזי נבי יעפורי אשר שוכן בליבה.
גובה הבקעה נע מ-1,000 עד 1,100 מטרים מעל פני הים,[19] והיא מנוקזת על ידי נחל סער שמתחיל במזרחה של הבקעה. היא תחומה על ידי כתף החרמון מצפון וממערב, גבעת הצעקות והר רם ממזרח, והר כרמים מדרום. בדרום-מערבי הבקעה שוכנת בריכת רם המלאה במים. הבקעה היא אזור חקלאי פורה, והיא ידועה במטעי התפוחים שבה. סביב לה שוכנים היישובים מג'דל שמס מצפון, ונמרוד ומסעדה ממערב.
עמק הבכא
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עמק הבכא
עֵמֶק הַבָּכָא הוא כינוי לעמק נרחב בצפון-מזרח הרמה, בין הר חרמונית לרכס הבוסטר. העמק נזכר בספר תהילים.[20] יש המזהים את המקום עם בכאים בה נלחם דוד עם פלשתים, שכנראה נקרא כך על שם עצי בכאים שצמחו בו.[21] עמק הבכא הפך לאתר סמלי של סבל יהודי וכלל אנושי. חקלאים הצליחו לגדל בעמק פטריות כמהין.[22]
בהיסטוריה של מדינת ישראל, "עמק הבכא" הוא כינוי עמק נרחב בצפון רמת הגולן, בין הר חרמונית לבין רכס הבוסטר, שדרכו ניסו לפרוץ הדיוויזיות הסוריות במלחמת יום הכיפורים. טנקים של חטיבה 7 ושל חטיבה 188 בעזרת סיוע של גדוד 405 בלמו שם את כוחות השריון הסורים, בקרב דמים קשה שנמשך כארבע יממות. הכוח הישראלי מנה 150 טנקים ומולו התייצבו כ-450 טנקים סוריים. הודות לקרב בלימה שנוהל על ידי מפקד גדוד 77 של חטיבה 7, אביגדור קהלני, נכשלה המתקפה של הצבא הסורי בגזרה הצפונית והושמדו כ-300 טנקים סוריים. צה"ל איבד 76 לוחמים ולזכרם הוקמה במקום אנדרטה.
לקרב ניתן הכינוי "קרב עמק הבכא" בסדרת כתבות של רנן שור בעיתון "במחנה" בנובמבר 1973.
יער אודם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יער אודם
החורן והבשן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארץ כינרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ארץ כינרות
ארץ כינרות הוא כינוי לאזורים המישוריים הסובב את הכנרת מרמת כורזים ובקעת בית צידה בצפון, בקעת גנוסר במערב, בקעת יבנאל בדרום-מערבה ועמק הירדן בדרומה. גבולות מרחב זה נתחמים בין נחל הירמוך ממזרח ונחל תבור ממערב.
רמת כורזים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רמת כורזים
רמת כורזים היא רמה בזלתית בירדן ההררי, במורד הגליל המזרחי, המפרידה בין עמק החולה בצפון לארץ כינרות בדרום. הרמה גובלת בנחל מחניים מצפון, בערוץ הירדן ההררי ממזרח, בחוף הצפון-מערבי של הכנרת מדרום, ובמורדות הרי צפת וערוץ נחל כינרות ממערב. אורכה מצפון לדרום כ-12 קילומטרים, ורוחבה ממזרח למערב 7–8 קילומטרים. הרמה מתפרסת על שטח של כ-135 קמ"ר. רמת כורזים היא מעבר למעשה בין הגליל העליון לרמת הגולן.
רמת כורזים נוצרה מהתרוממות טקטונית בקרקעית השבר הסורי-אפריקני, שכוסתה בזלת בתקופת הפליסטוקן, תהליך שחסם את זרימת הירדן אל הכנרת ולהיווצרות אגם החולה ועמק החולה. הרמה מתרוממת מדרום העמק לגובה ממוצע של כ-300 מטרים מעל פני הים. צורתה גבעות מתונות, שפסגתן בחלקה המערבי, במחנה פילון מדרום לראש פינה, בגובה 409 מטרים מעל פני הים, ובתל נס שממזרח לו, בגובה 381 מטרים. מדרונותיה הדרומיים לעבר הכנרת תלולים יותר ואזורה הדרומי של הרמה נקרא בקעת בית צידה המהווה למעשה דלתה של הנחלים הנשפכים לכנרת מרמת הגולן וגם נהר הירדן. ברכס מתנקזים כמה נחלי אכזב, שהגדול בהם הוא נחל כורזים. בשטח הרמה מספר מעיינות שספיקתם נמוכה. היא מכוסה ברובה צמחייה עשבונית, עם עצי שיזף מצוי הפזורים בה.
רמת כורזים הייתה מיושבת במשך רוב תולדותיה. בשנות ה-90 של המאה ה-20 בוצע לראשונה סקר ארכאולוגי מתל חצור ועד הכנרת. בראשית שנות ה-2000 בוצע סקר נוסף. בסקרים נמצאו שרידים של למעלה מ-100 יישובים קדומים שהתקיימו בה לאורך התקופות, רבים מהם יישובים יהודיים מימי בית שני. הרמה היוותה ארץ מעבר מובהקת, נמצאו בה גם שרידי רגמים ודולמנים, שרידי מכלאות ומעגלי אבנים המעידים על מרעה צאן ובקר ועל מאפיין נוודי.
בשטחה של רמת כורזים מספר אתרים ארכאולוגיים, בהם תל חצור, כורזים, חורבת ירדה וחאן ג'וב יוסף, ח'רבת טובא ועוד.[23] בשלוחות הרמה הדרום-מערביות נמצא הר נחום, שבו על פי המסורת הנוצרית נשא ישו את הדרשה על ההר. כיום יש במקום מנזר וכנסייה.
בקעת בית ציידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בקעת בית צידה
בקעת בית צידה המוכרת גם בשם בקעת הבטיחה היא בקעה רחבת ידיים המשתרעת מצפון מזרח לכנרת, במורדות רמת הגולן המערביים ובמורד רמת כורזים בגליל המזרחי. הבקעה נוצרה משקיעת הקרקע בשבר הסורי אפריקאי. זהו אזור ביצתי למחצה, עשיר במים, צמחייה ונחלים, ומהווה מערכת אקולוגית ייחודית בישראל.
הבקעה נקראת על שם היישוב הקדום תל בית צידה, מימי בית שני והתקופה הרומית. המקום נזכר בכתבים היסטוריים שונים, בהם הברית החדשה, וזוהה על ידי חוקרים כעיר דייגים ומסחר חשובה וכיום נערכות בו חפירות ארכאולוגיות.
בבקעה זורמים כמה מנחלי הירדן העליון, בהם נחל משושים, נחל יהודיה ונחל זאכי, שיוצרים דלתה טבעית טרם כניסתם לכנרת. האזור מתאפיין בנופים פתוחים, אגמונים, אגני הצפה ושפך נהרות, וכולל את שמורת המג'רסה – שמורת מים וביצות מן הגדולות בארץ. השמורה מהווה בית גידול חשוב לעופות מים, דגים, דו-חיים וצמחים נדירים. בנוסף, בין האתרים הבולטים בבקעה פארק הירדן, פארק המשלב ארכאולוגיה וטבע בצפון הבקעה.
בקעת יבנאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בקעת יבנאל
בקעת יבנאל היא בקעה רחבה בין הגליל התחתון במערב ובצפון לרמת פוריה במזרח ורמת סירין בדרום. אורך הבקעה היא כ-9 קילומטרים מצפון לדרום וכ-5 קילומטרים ממזרח למערב, הבקעה משתפלת מגובה כ-50 מטרים מתחת לפני הים בצפון-מערב, לכ-70 מטרים מתחת לפני הים בדרום-מזרח, ומנוקזת על ידי נחל יבנאל הנשפך אל נהר הירדן בקרבת דגניה ב'.
הגליל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגליל העליון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הגליל העליון
הגליל העליון הוא האזור ההררי והגבוה ביותר בארץ ישראל שממערב לנהר הירדן ומהווה יחידה גאוגרפית מובחנת הן מבחינה טופוגרפית והן מבחינה אקלימית. גבולותיו משתרעים מבקעת בית הכרם בדרום, דרך גבול ישראל–לבנון בצפון, ומן הגליל המערבי במערב ועד עמק החולה במזרח. האזור מאופיין ברכסי הרים גבוהים, עמקים צרים ותלולים, ונוף מבותר במיוחד.
הגליל העליון בנוי בעיקר מסלעי גיר ודולומיט מתקופות הקרטיקון והאאוקן, אשר עברו תהליכי קימוט, בליה והמסה קארסטית. תהליכים אלה יצרו תצורות נוף אופייניות כגון מצוקים, מערות, בקיעים, בולענים ונחלים קניוניים. האזור מתאפיין ברכסים מקבילים בכיוון כללי מזרח–מערב וביניהם עמקים צרים ועמוקים.
גובהו של הגליל העליון עולה בהדרגה מדרום לצפון וממערב למזרח. פסגתו הגבוהה ביותר היא הר מירון, המתנשא לגובה של כ־1,208 מטר מעל פני הים, והוא גם ההר הגבוה ביותר בישראל שממערב לנהר הירדן, והיה ההר הגבוה בישראל עד למלחמת ששת הימים בה נכבשו רמת הגולן והר חרמון. אזורים נרחבים בגליל העליון מצויים מעל קו 700–800 מטר, עובדה המשפיעה באופן ניכר על האקלים, הצמחייה ואופי ההתיישבות ההררי. נוסף על כך אירועי שלג נפוצים מאוד ומתרחשים מספר פעמים מדי חורף בפסגות הגליל העליון. האקלים בגליל העליון הוא אקלים ים-תיכוני הררי, קריר ולח יותר מאשר בשאר חלקי הארץ. כמות המשקעים השנתית גבוהה יחסית ומגיעה ל־700–1,000 מ"מ בשנה, בעיקר בחלקו הצפוני והמערבי של האזור הנחשב לגשום בישראל חוץ מצפון רמת הגולן. הקיץ מתון יחסית, עם טמפרטורות נמוכות יותר מאשר בשאר הארץ.
בגליל העליון ישנה רשת נחלים ואגן ניקוז צפופים, שחלקם נמנים עם הארוכים והעמוקים בישראל. בין הנחלים המרכזיים ניתן למנות את נחל כזיב, נחל עמוד, נחל דישון, נחל דלתון, נחל שכוי, נחל בצת, נחל נמר, נחל עכברה ועוד רבים. נחלים אלה מתאפיינים באפיקים תלולים, קניונים עמוקים ומעיינות שופעים, חלקם זורמים כל ימות השנה. הנחלים מנקזים את מי הגשמים מערבה לים התיכון או מזרחה לעבר עמק החולה, הכנרת ונהר הירדן.
השילוב בין גובה רב, משקעים מרובים וקרקע גירית יוצר תנאים אקולוגיים מגוונים במיוחד. הגליל העליון מאופיין בחורש ים-תיכוני מפותח וסבוך מהרגיל, הכולל אלון מצוי, אלה ארצישראלית, קטלב, לבנה רפואי, ער אציל וארז. במקומות הגבוהים והלחים יותר מתפתחים יערות טבעיים צפופים, ובאזורים אחרים מצויים בתות, שטחי מרעה טבעיים וצמחייה עשבונית עשירה.
האזור מהווה בית גידול למגוון רחב של בעלי חיים, ובהם יונקים כגון חזיר בר, תן, שועל, דורבן מצוי, זאבים ועוד מינים רבים. בגליל נמצאים גם מינים רבים של עופות דורסים וזוחלים ודו־חיים האופייניים לאקלים הררי ולבתי גידול לחים.
תנאי השטח ההרריים והאקלים הקריר השפיעו על דפוסי ההתיישבות באזור לאורך ההיסטוריה. היישובים מרוכזים לרוב בעמקים ובמדרונות מתונים, והחקלאות מתבססת על מטעים, כרמים וגידולי בעל. בעת החדשה התפתחו בגליל העליון יישובים כפריים, קיבוצים ומושבים, לצד יישובים עירוניים קטנים, תוך שילוב של חקלאות, תיירות ונופש.
הרי נפתלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הרי נפתלי
הרי נפתלי הם רכס הררי בצפון הגליל העליון על קו הגבול עם לבנון ומעל עמק החולה. הרכס משתרע לאורך גבול ישראל–לבנון, ומהווה אחת היחידות הטופוגרפיות הבולטות בגליל. הרי נפתלי גובלים במזרח בעמק החולה, במערב בלבנון, בדרום בשקע דלתון ובצפון גם כן בלבנון.
הרכס יוצר חיץ טבעי ברור בין עמק החולה לבין אזורי ההר של הגליל העליון ומאופיין ברכסים תלולים, מדרונות חדים ועמקים צרים. גובה הפסגות נע בדרך כלל בין 600 ל־902 מטר מעל פני הים בפסגתו בהר שנאן אשר על קו הגבול בין ישראל ללבנון. המדרונות המזרחיים של הרי נפתלי תלולים במיוחד ויורדים בחדות לעבר עמק החולה, בעוד שהמדרונות המערביים מתונים יותר.
האקלים בהרי נפתלי הוא אקלים ים-תיכוני הררי וקריר. כמות המשקעים גבוהה יחסית (700–900 מ"מ בשנה), החורפים קרים ולעיתים מלווים בקרה ובשלג בפסגות הגבוהות, והקיץ מתון יותר ונחשב לנעים בהשוואה לשאר הארץ. מהרכס זורמים נחלים רבים בעיקר לכיוון מזרח, כאשר העיקריים שבהם הם; נחל מחניים, נחל ראש פינה, נחל קדש ונחל דישון. מחצית מהרכס הישראלי ניטע על ידי קק"ל, בעיקר באורנים, ברושים ואקליפטוסים. החורש הטבעי כולל מגוון שיחי חורש ארצישראלי אופייני: אלון מצוי, אלון תולע ואלה ארצישראלית. החורש עשיר גם במגוון עשבים ופרחים ייחודיים.
טילים שנורו על ידי חזבאללה במלחמת לבנון השנייה פגעו קשות ביער הרי נפתלי. לאחר המלחמה נכרתו עצים רבים שנשרפו, ובמקומם ניטע מגוון של עצי חורש טבעי ומיני מחטניים שונים, ביניהם ארזים רבים. על פי נתונים, כ-90% מהיער, שטח בהיקף של כ-8,000 דונמים נשרף במהלך הלחימה מול חזבאללה במלחמת חרבות ברזל.[24]
ההתיישבות בהרי נפתלי דלילה יחסית בשל הטופוגרפיה התלולה, אך כוללת את הקיבוצים משגב עם, כפר גלעדי, מנרה, יפתח ומלכיה, ואת המושבים מרגליות, רמות נפתלי ודישון. יישובים אלו מוגדרים כיישובי קו העימות וסובלים לאורך שנים מהתקפות טרור ושיגור רקטות וטילים מלבנון לעבר ישראל משנות ה-70 של המאה ה-20 במספר מבצעים ומלחמות, הבולטים שבהם מבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה, מבצע ענבי זעם, מלחמת לבנון השנייה וזירת לבנון במלחמת חרבות ברזל. במהלך השנים גם בוצעו מספר פיגועי טרור קטלניים לאורך הרכס המפורסם בהם הוא הפיגוע במשגב עם ב-1980 בו נרצחו 3 תושבי הקיבוץ בחדירת מחבלים וגם באירועי חדירה נוספים במהלך השנים.[25]
הגליל המערבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הגליל המערבי
בקעת שפע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקעת שפע היא בקעה קטנה בגליל המערבי למרגלות הר מנור ורמת אדמית, רכס סולם צור הדרומי, הבקעה מהווה גם חלק ממישור החוף הצפוני.[26]
גובה הבקעה נע מ-50 עד 130 מטרים מעל פני הים, והיא מנוקזת על ידי נחל בצת אשר עובר במרכזה. היא תחומה על ידי היישוב שלומי ממערב, ממושב יערה מדרום-מזרח, ומצובה מדרום.
את הבקעה חוצה כביש הצפון המתחיל בקצה הבקעה המערבי בצומת חניתה וממשיך עד לקיבוץ סאסא שבגליל העליון. בנוסף לנחל בצת, נמצא בבקעה נחל נמר היורד מרכס סולם צור המתנשא מצפון לבקעה. מעל מזרח הבקעה נמצאים רמת אדמית, הר מנור ומערת קשת. ביניהן ובין הבקעה מקשר כביש 8993, ומעל לצפון-מערב הבקעה מתנשא רכס חניתה וקיבוץ חניתה. הבקעה היא אזור חקלאי פורה הידוע בכרמי הגפנים שבו.
הגליל התחתון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הגליל התחתון
הגליל התחתון הוא אחד מחבלי הארץ המרכזיים בצפון ישראל והוא חלקו הדרומי של הגליל, המהווה אזור מעבר בין הגליל העליון ההררי לבין עמק יזרעאל והעמקים המזרחיים. תחומו הכללי משתרע מבקעת בית הכרם בצפון ועד עמק יזרעאל בדרום, מעמק זבולון שבמישור החוף במערב ועד רמת יששכר, עמק הירדן והכנרת במזרח.
האזור נבדל מהגליל העליון בכך שנופו מתון יותר, גובהו נמוך יותר, והוא מאופיין בגבעות רחבות והרים בודדים, רכסים נמוכים ועמקים פתוחים, מה שהפך אותו לאורך ההיסטוריה לאזור נוח להתיישבות, חקלאות ותנועה.
הגליל התחתון בנוי בעיקר מסלעי גיר, קירטון ודולומיט מתקופות הקרטיקון והאאוקן. בניגוד לגליל העליון, המאופיין ברכסים חדים ומדרונות תלולים, הנוף בגליל התחתון מתון יותר, עם גבעות מעוגלות ועמקים רחבים.
האקלים בגליל התחתון הוא אקלים ים-תיכוני מובהק. החורפים מתונים וגשומים, והקיץ חם ויבש. כמות המשקעים השנתית נעה בין כ־500 ל־700 מ"מ, ופוחתת ככל שמדרימים. האקלים הנוח יחסית, יחד עם הקרקעות הפוריות, הפכו את האזור לאחד האזורים החקלאיים החשובים בצפון הארץ.
קרקעות הגליל התחתון מגוונות וכוללות אדמות טרה רוסה, רנדזינה וקרקעות סחף בעמקים. שילוב זה מאפשר גידול של דגנים, מטעי זית ושקד, כרמים וגידולי שדה. הצומח הטבעי כולל חורש ים-תיכוני דליל, בתות ושיחים נמוכים, כאשר באזורים הגבוהים יותר ניתן למצוא בעיקר עצי אלון מצוי, אלה ארצישראלית וחרוב. בין בעלי החיים הבולטים בגליל התחתון ניתן למצוא תן, שועל, חזיר בר ארנבת, שפן סלע ועופות דורסים כגון עקב חורף, בז ונשר.
הגליל התחתון היה מיושב ברציפות מאז התקופות הקדומות, בזכות תנאי מחיה נוחים, מים זמינים וקרקע פורייה. בתקופות המקרא והמשנה היה האזור מיושב בצפיפות, ועדויות לכך מצויות ביישובים עתיקים, בעיקר יהודים כמו ציפורי העתיקה, ארבל העתיקה, חורבת רומא ועוד. ישנן גם מערות קבורה, גתות ובתי בד.
בעת החדשה הוקמו באזור יישובים חקלאיים רבים, בהם קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים, לצד ערים כמו נצרת, נוף הגליל וטבריה שבשוליים המזרחיים.
בקעת בית נטופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בקעת בית נטופה
בקעת בית נטופה היא בקעה רחבה במרכז הגליל התחתון, השוכנת בין רכס יודפת והר עצמון מצפון, הר תורען מדרום, הר קוץ והר נמרה ממזרח והר חנתון ממערב. הבקעה מהווה יחידת נוף מובחנת, בעלת שטח מישורי למחצה וקרקעות סחף עשירות, המאפשרות חקלאות פורייה. הבקעה היא חלק ממעבר טבעי המחבר את הגליל העליון עם עמק יזרעאל וממנו למישור החוף.[27]
הבקעה מוקפת ברכסים נמוכים ומדרונות מתונים, ומחולקת למספר תת־בקעות פנימיות קטנות. גובהה נע בין 200–300 מטר מעל פני הים, והיא משתרעת בעיקר ממזרח למערב. בעת חורפים עם גשמים רבים הבקעה הופכת לאגם עונתי.[28]
בקעת בית נטופה נהנית מאקלים ים־תיכוני, עם חורפים גשומים וקיץ חם ויבש. כמות המשקעים השנתית מגיעה לכ־600–700 מ"מ, מה שתורם לפוריות הקרקע ולקיום חקלאות מסורתית ומודרנית, בקעת בית נטופה נודעת בקרב מטאורולוגים בשל היותה המקום בו נמדדו הטמפרטורות הנמוכות ביותר בארץ ישראל מאז תחילת המדידות ועד לינואר 2015: 13.7 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ב-7 בפברואר 1950.[29][30][31]
בעבר שימשה הבקעה בעיקר לחקלאות מסורתית של דגנים, ירקות ומטעים. כיום חלקה מעובד חקלאית וחלקה מיוער טבעי או מיושב. היישוב המרכזי באזור הוא הכפר הערבי בועיינה-נוג'ידאת, לצד מספר יישובים כפריים וקיבוצים סמוכים.
בקעת בית נטופה מהווה מוקד נוף טבעי חשוב בגליל התחתון, בשל המעבר הטבעי שהיא יוצרת בין הגליל העליון לעמק יזרעאל. היא משמשת גם כבית גידול למיני צומח ובעלי חיים אופייניים לאזורי הבקעה וההר, ובחלקה נכללת בשמורות טבע מוגנות.[32]
רמת יששכר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רמת יששכר
רמת יששכר
רמת יששכר היא רמה בזלתית במורד המזרחי של הגליל התחתון מעל עמק הירדן, המשתרעת בין נחל תבור בצפון לעמק חרוד בדרום, ובין גבעת המורה במערב לבקעת הירדן במזרח. במזרח הרמה שוכן המבצר הצלבני כוכב הירדן, וכקילומטר דרומית לו נמצאת אחוזת שושנה בה התגורר מאיר הר ציון, אזור המווה מוקד לטיולים רבים בהשראתו. במרכז הרמה עובר נחל יששכר ושטחה של הרמה הוא כ-115 קמ"ר.[33]
הרמה נקראת על שמו של שבט יששכר, שנחלתו הייתה חופפת לחבל ארץ זה, על פי תיאור המקרא על התנחלות השבטים.
באזור חיה אוכלוסייה צפופה של צבי ארץ-ישראלי,[34] וריכוז גבוה של שיטה מלבינה (בעיקר במורדות המזרחיים) של נחל תבור.
עמק זבולון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עמק זבולון
עמק זבולון המכונה גם עמק יגור וגם עמק עכו הוא עמק בצפון ארץ ישראל לאורך מפרץ חיפה והוא מהווה שבר המשך צפוני לעמק יזרעאל ומהווה גבול בין הגליל התחתון במזרח, הים התיכון במערב, נחל נעמן בצפון והכרמל בדרום.
שם העמק הוא על שם שבט זבולון שנחלתו הייתה באזור זה ומצפונו הייתה נחלת שבט אשר בגליל המערבי. שמו הערבי של עמק זבולון הוא ואדי ג'ידרו או ג'ידרו. על שם "חירבת ג'ידרו" שהייתה במקום בו שוכן היום כפר ביאליק. זכר לשם זה נשמר בנחל גדורה (ואדי פוארה). בעמק זבולון זורם נחל הקישון ונשפך לים התיכון, לאורכו סומן שביל באורך 90 ק"מ המוליך אל נהר הירדן במזרח הארץ.[35]
בעמק זבולון זורם אחד מנחליה החשובים של ארץ ישראל נחל הקישון שראשיתו בהר מלכישוע, פסגת הגלבוע והוא נשפך אל הים התיכון בסמוך לנמל חיפה. בשטח העמק נשפכים אל הנחל בין היתר נחל גדורה, נחל נשר, נחל יגור, נחל מעפילים ונחל סעדיה. נחל בולט נוסף בעמק הוא נחל ציפורי הנשפך מהרי נצרת ונכנס לעמק ליד הכפר הערבי ראס עלי. לאורך הנחל נמצאת טחנת הנזירים, טחנת רוח אשר נבנתה ב-1825 עבור המסדר הכרמליתי של סטלה מאריס בחיפה.[36]
בעמק נמצאת שמורת הטבע עין אפק בגבולה המזרחי של העיר קריית ביאליק, שם נמצא אגמון אפק ונמצאים גם תאואים. לחופו של העמק נמצאות הקריות, וברחבי העמק ישנם יישובים רבים הבולטים בהם הקיבוצים, יגור, רמת יוחנן, כפר המכבי ואושה עוד מספר יישובים קהילתיים ומושבים, ו-3 כפרים בדואים שהבולט בהם הוא אבטין.
הכרמל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הַכַּרְמֶל הוא שלוחה הררית צפונית-מערבית של רכס השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים (גבעת "רום כרמל" ליד עספיא). רכס הכרמל מתחלק לשלושה אזורים: רכס אמיר – רכס הרים בדרום מזרח הכרמל, על הקו בין הכרמל לשומרון, רמות מנשה במרכז ו"רכס הכרמל" בצפון-מערב – משולש הנתחם על ידי עמק יזרעאל ממזרח ומצפון, עמק זבולון מצפון, מישור חוף הכרמל במערב ורמות מנשה בדרום. ראשו הצפון מערבי של הכרמל המכונה רכס סטלה מאריס נושק לים וחודר אליו. אזורים אלו נפרדים זה מזה באקלים, הגאולוגיה ובצמחייתם. רכס הכרמל הוא חלקו הצפוני של הכרמל. הרכס מופרד מרמות מנשה על ידי נחל יקנעם. שטחו של הרכס כ-232 קמ"ר והוא מתחלק לשלוש יחידות נוף עיקריות: בצפון מזרח – הכרמל הגבוה, רכס המתנשא בתלילות מעל נחל הקישון לרום של כ־450–500 מטר מקרן הכרמל בדרום ועד לראש הכרמל בצפון. הרכס כולל את הפסגות רום כרמל (546 מ'), הר אלון (516 מ') וקרן הכרמל (המוחרקה) (474 מ'). הרכס משתפל מערבה אל הכרמל התיכון, המתאפיין בשטח מחורץ יותר בעל נחלים רבים מאוד, בפסגות בולטות מעל פני השטח ובנחלים מחורצים ופסגתו היא הר שוקף בגובה 497 מטרים, ובדרום – הכרמל הנמוך, שהוא מעין רמה נמוכה בגובה של כ־200 מטר מעל פני הים המתאפיינת בבקעות ובשלוחות רחבות כדוגמת עמק מהר"ל ושלוחת הנדיב (בה נכללת רמת הנדיב). שלוחת הנדיב היא השלוחה הדרומית ביותר של ההר, ומסתיימת בחוטם הכרמל בדרום, ובצוקי חוטם בדרום-מערב, מעל לשפך נחל תנינים.
אחד מסימני ההיכר של ההר הוא מגדל אשכול שבאוניברסיטת חיפה בפסגת הר טללים בגובה 478 מטרים מעל לפני הים, ביום בהיר ניתן לראות את המגדל מגוש דן מדרום ומהר החרמון בצפון.
שמו של ההר – הכרמל – שנגזר מן המילה כרם בתוספת העיצור "ל", מעיד על צמחייה של כרמים ומטעים שאפיינה אותו לאורך ההיסטוריה.
בקעת אלון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בקעת אלון
בקעת אלון היא בקעה באפיק נחל אורן בהר הכרמל. הבקעה משתרעת מערבית לעספיא ותחילתה באזור בו נשפכים מצפון נחל חיק ונחל אלון לנחל אורן.[37] חלקה הצפוני מערבי של הבקעה נמצא בתחום פארק הכרמל שמורת הר אלון. בחלקה הדרומי של הבקעה עובר שביל ישראל בדרכו מנחל חיק מצפונה להר שוקף בדרומה. הבקעה קרויה כמו נחל אלון וכמו הר אלון על שם עצי אלון הצומחים בה.
בבקעה נמצא עין אלון, שם לשתי נביעות אשר מכוסות במבני בטון המזרימים את המים לצינורות. ליד אחת הנביעות נמצא בית משאבה נטוש שהוקם בתקופת המנדט הבריטי על ידי משפחת קרמאן הערבית נוצרית מחיפה, לצורך מפעל הטבק שפעל בכפר דמון. המערכת סיפקה מים גם לבית הכלא.[37] במורד הנחל יש נביעות קטנות נוספות. סביב מי המעיין נמצא סבך של הרדופים וחורש של עצי אלון. מצפון למעיינות נמצאים שרידי טחנת קמח שנבנתה כנראה בתקופה הצלבנית. הטחנה נהרסה עם השנים, ובמלחמת העולם הראשונה הטחנה שוקמה ופעלה למשך תקופה מסוימת.
עמק מהר"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עמק מהר"ל
עמק מהר"ל הוא עמק קטן בשטח של כתשעה קמ"ר ב"כרמל הנמוך", במקום מפגש נחל מערות ונחל חרובים. שמו של העמק נובע משם היישוב הסמוך כרם מהר"ל. עמק מהר"ל הוא הבקעה הגדולה ביותר בכרמל ונמצאים בה ריכוזים יפים של סלעי טוף געשי בצבעים שונים.[38] כיום מגדלים בעמק מהר"ל בעיקר בננות, שקדים, כרמים, פרחים וירקות. בעמק נמצאת שמורת הטבע טוף מהר"ל.[39]
עמק מהר"ל משתרע מצפון מזרח למושב כרם מהר"ל ומורכב מבקעה דרומית וצפונית. העמק נמצא במועצה האזורית חוף כרמל והיא משתייכת לכרמל הנמוך. הטוף נוצר כתוצאה מהתפרצות געשית תת-ימית. הטוף הצטבר באזור וכוסה מאוחר יותר על ידי סלעי גיר. שברים גאולוגיים במזרח ובמערב העמק סייעו לבליית סלעי הגיר והדולומיט שהגנו על הטוף. הטוף הרך יותר נסחף במי הים שהיה באזור וכך נוצר העמק. בצפון העמק נחשף טוף צהבהב דק. בחלקו התחתון נמצאו שכבות טוף וקירטון המכסות את צפון העמק. בסלעי הגיר נמצאו מאובני בע"ח וצדפות. בעמק נמצא גם טוף בצבעים חום, אדום, ירקרק ושחור.
רמת הנדיב וחוטם כרמל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – רמת הנדיב, רכס הכרמל, שמורת חוטם הכרמל
חוטם הכרמל הוא כינוי לדרום מערב רכס הכרמל למספר גבעות הנראות כחוטם, על אזור זה בנויה המושבה זכרון יעקב ובנוי פארק רמת הנדיב. חוטם הכרמל ביחד עם נחל תנינים מהווים את גבולו הצפוני של חבל השרון.
רמות מנשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רמות מנשה
רמות מנשה הוא חבל ארץ מישורי יחסית בדרום הכרמל, בין עמק יזרעאל במזרח לבקעת הנדיב במערב ובין רכס הר הכרמל בצפון לרכס הר אמיר בדרום.
רמות מנשה מהווה קער גאולוגי המופרד בין קמרי הר הכרמל והר אמיר, ומתרומם מעל עמק יזרעאל לאורך קו השבר של העתק יגור–מגידו. הקער נטוי, אורכו כ-18 ק"מ ורוחבו כ-12 ק"מ, והוא בנוי בעיקר מגיר רך, קרטון ואדמת רנדזינה אפורה. הגובה הממוצע באזור נע בין 250 ל-400 מטר מעל פני הים.
בשנת 2011 הוכרז מרחב ביוספרי רמות מנשה על ידי אונסק"ו, המרחב משתרע על פני כ-197,000 דונם. הוא כולל יערות אלון טבעיים ונטועים, שטחי מרעה, חקלאות, מגוון ביולוגי עשיר של יונקים, עופות וצמחייה טבעית, חלקם נדירים בישראל ובעולם. השילוב בין הטבע הפתוח והמאורגן הופך את האזור ליעד פופולרי לטיולים, רכיבה על אופניים וסוסים, ולחובבי טבע בכלל.
בין אתרי רמות מנשה הידועים תל מגידו, פארק רמות מנשה, נחל השופט, נחל רז, נחל תנינים, גבעת הרקפות, ג'וערה, עמק השלום, נחל תות, נחל גחר.
העיר הגדולה של מרחב רמות מנשה היא יקנעם עילית בה מתגוררים כ-25,000 תושבים ועוד כ-12 יישובים יהודיים בהם מתגוררים כ-12,300 תושבים, והכפרים הערביים כפר קרע, מועאוויה, עין איברהים, מעלה עירון ועארה בהם מתגוררים כ-35,000 תושבים.
ואדי עארה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ואדי עארה
ואדי עארה הוא כינוי גאוגרפי וחברתי לעמק המפריד בין רמות מנשה לרכס אמיר המהווה קצהו הצפון-מערבי של מרכז חבל השומרון, לאורך תוואי נחל עירון. האזור מהווה מעבר טבעי חשוב בין מישור החוף והשרון לבין מחוז הצפון. העיר הגדולה בוואדי עארה היא אום אל-פחם, העיר הערבית ה-3 בגודלה בישראל נוסף אליה העיר כפר קרע שנמצאת גם ברמות מנשה, כפרים בולטים נוספים הם ערערה, בסמ"ה ומעלה עירון.
ב-1949 במסגרת הסכמי שביתת הנשק סופח ואדי עארה לשטח ישראל משטח ירדן וניתנה אזרחות ישראלית לערבים תושבי האזור. בוואדי עובר כביש 65 המוכר ככביש וואדי עארה, לאורך השנים התרחשו בכביש זה מהומות והתפרעויות מצד תושביו הערביים, בעיקר באינתיפאדה הראשונה, אירועי אוקטובר 2000, מחאות אום אל-פחם ואירועי מבצע שומר החומות.[40]
רכס אמיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רכס אמיר
רכס אמיר הוא רכס ההרים המקשר בין השומרון לכרמל ומהווה את הגבול הדרומי של חבל רמות מנשה, וממוקם בין אזור נחל עירון בדרום לעמק דותן בדרום, הרכס מתנשא לגבהים של כ-300–518 מטר מעל פני הים, על הרכס נמצאים יישובים רבים, יהודים וערבים, הבולטים שבהם אום אל-פחם, חריש, קציר וברטעה. פסגת הרכס היא הר אלכסנדר בגובה 518 מטרים מעל פני הים.
השומרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – השומרון
חבל השומרון (בערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא חבל ארץ במרכז ארץ ישראל בין בקעת הירדן למישור החוף, אשר מהווה חלק משדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל.
חבל השומרון מורכב מהרי אפרים, רכס סלע, הרי בנימין, הרי הגלבוע, רכס אמיר, ובמובן הרחב יותר גם את כלל רכס הכרמל, וכולל את העמקים שביניהם: עמק דותן, ואדי עארה, עמק שילה, עמק סאנור, עמק המכמתת, בקעת תרצה ועמק שכם. בצפון הוא גובל בשפלת המפרץ ובעמק יזרעאל, במזרח בעמק בית שאן ובבקעת הירדן, בדרום בהרי בנימין ובמערב בקצהו הצפוני של השרון. כמעט כל שטח השומרון הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים. מהשומרון נשקף נוף אל כל רצועת החוף של מדינת ישראל בין חיפה והכרמל ועד רצועת עזה.
חבל השומרון נקרא על שם העיר שומרון, בירתה העתיקה של ממלכת ישראל. השם שימש גם כשם נוסף לממלכה כולה. האזכור החוץ-מקראי הראשון לשם "שומרון" נמצא לאחר כיבוש האזור בידי סרגון השני מלך אשור, שהפך את ממלכת ישראל לפרובינציה של האימפריה האשורית, אותה הוא כינה סמרינה.
על-פי המקרא, השומרון היה נחלתם של השבטים אפרים ומנשה. לאחר מות שלמה המלך ופילוג ממלכת ישראל המאוחדת, השומרון הפך למרכזה הפוליטי של ממלכת ישראל. הגבול בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה עבר, ככל הנראה, באזור רמאללה של ימינו.
לאחר חורבן ממלכת ישראל וגלות עשרת השבטים, האשורים הגלו לאזור השומרון אוכלוסיות זרות. התמזגותן עם בני ישראל שנותרו באזור הביאה ללידתה של עדת השומרונים, קבוצה אתנית-דתית המייחסת את מוצאה לשבטי אפרים, מנשה, בנימין ולוי. שפתם של השומרונים דומה לעברית עתיקה, ואורח חייהם מתבסס על נוסח ייחודי של התורה. בראשית התקופה הביזנטית הגיעה העדה השומרונית לשיאה. על פי ההערכה, באותה העת כללה העדה כמיליון נפש. אוכלוסייתם התדלדלה עד מאוד בעקבות שורה של מרידות כנגד השלטון הביזנטי. בעקבות הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, שומרונים רבים עברו תהליך של ערביזציה וקיבלו על עצמם את האסלאם. על-פי מחקרים בני זמננו, חלק גדול מהאוכלוסייה הפלסטינית המוסלמית בשכם מוצאה בשומרונים. כיום מונה העדה השומרונית פחות מ-900 נפש.
בתקופת המנדט הבריטי חולקה ארץ ישראל לשבעה מחוזות: גליל, כנען, שומרון, יפו, ירושלים, עזה ובאר שבע. מחוז השומרון בתקופה הבריטית כלל את חחדרה ונתניה ואת המושבות בשרון. במלחמת העצמאות כבש הלגיון של עבר הירדן את החלק ההררי של השומרון וחלקים נוספים בארץ.
כיום, השם שומרון מתייחס לחלק הצפוני של אזור יהודה ושומרון. אזור זה היה תחת שלטון ירדן עד שהוא נכבש על-ידי ישראל במלחמת ששת הימים. בעקבות הסכמי אוסלו הועברו חלקים גדולים מהשומרון לשליטת הרשות הפלסטינית. כיום מתגוררת בשומרון אוכלוסייה פלסטינית גדולה, החיה לצד יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במסגרת המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא היה גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד הסכמי אוסלו.
הערים הגדולות באזור השומרון הן הערים הפלסטיניות ג'נין, קלקיליה, טולכרם ושכם, והערים הישראליות אריאל ומודיעין עילית. בשומרון מתגוררים למעלה מ-200,000 ישראלים.
השומרון שוכן מעל אקוויפר ההר, שהוא מאגר המים המרכזי של מדינת ישראל, המכיל יותר משליש מתצרוכת המדינה. נחלי השומרון מזינים את הירקון, נחל תנינים ונחלים נוספים הזורמים לים התיכון וגם נחלים כמו נחל תרצה, הזורמים מזרחה לכיוון בקעת הירדן. יש בשומרון מערות נטיפים, בורות קרסטיים ודולינות. בפארק הצנירים בקדומים ניתן לראות מצוק קעור. בשומרון ישנן גם הורסטים (הר כביר, הר טמון, ועוד) ולשורה של גראבנים (פריעה, תיאסיר ועוד) ותופעות גאולוגיות נוספות.
הגלבוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הר הגלבוע
הגלבוע הוא רכס הרים בישראל, המהווה את השלוחה הצפון־מזרחית של הרי השומרון.
במפת הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 נקרא הרכס ג'בל פקועה, על שם היישוב הערבי פקועה השוכן בצידו המערבי.
אורכו של הרכס כ-18 קילומטר ורוחבו כ-8 קילומטרים. רכס הגלבוע מורכב מ-11 פסגות, הגבוהה בהן היא הר מלכישוע בגובה 536 מטר. חלק מהפסגות הנוספות הן הר אבנר (499 מטר), הר ברקן (497 מטר), הר יצפור (475 מטר), הר לפידים (434 מטר), הר אחינעם (451 מטר), הר אבינדב (440 מטר) והר שאול (302 מטר). גבולות הרכס הם נחל בזק בדרום, עמק יזרעאל במערב, עמק חרוד בצפון ועמק בית שאן ממזרח.
דמותו של הרכס עוצבה כתוצאה מהפעילות לאורך העתק גלבוע כרמל. ההעתק הפועל במגמה צפונית-מערבית, נוצר כתוצאה מתזוזה צפונית של הבקע הסורי-אפריקני, לכן מתרומם קצהו המזרחי והוא תלול יותר מאשר קצהו המערבי. במבט על ההר מעמק חרוד, הנמצא בגובה של כ-100 מטרים מתחת לפני הים, נראה הרכס כמערכת צוקים גדולה ותלולה - גובה של עד 650 מטרים מעל פני השטח.
הגלבוע מוזכר בתנ"ך בשם "הר הגלעד" בסיפור גדעון, שופטים פרק ז', "וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד", ונזכר בשמו המוכר "גלבוע" בספר שמואל, ובספר דברי הימים, בסיפור על נפילת שאול ובניו במלחמה נגד הפלשתים כמקום שבו נפלו הבנים והתאבד שאול ובקינתו של דוד. בתנ"ך לא נזכרים יישובים על ההר, אבל במסגרת ההתיישבות הוקמו מספר יישובים ששמם שואב השראה מהקינה כדוגמת שדי תרומות ומגן שאול. בדומה לכך, מעיין חרוד, עמק חרוד, וקיבוצי עין חרוד (איחוד ומאוחד) שואבים את שמם מהפסוק הנזכר לעיל.
לפני מלחמת העצמאות היו בגלבוע כ-15 כפרים ערבים, כפרים אלו שימשו בסיסים לכנופיות בתקופת המרד הערבי ומלחמת העצמאות. בשנת 1937 נרצח על ההר סמל משה רוזנפלד, שנחשב להרוג הראשון במאורעות תרצ"ו-תרצ"ח. על שמו מעיין "עין הסמל". אנדרטה לזכרו נמצאת "בעמק הנעלם". בתחילת מלחמת העצמאות ירו הערבים מהכפרים על הגלבוע על כלי רכב שנסעו בכביש בית-שאן עפולה, ועל עובדים בפרדס ובמחצבת גדעונה. בחודש מרץ 1948 עשתה מחלקה של אנשי ישובי האזור מגדוד גדעון של חט' גולני, מארב לכנופיות סמוך לכפר נוריס. המארב התגלה. התפתח קרב, שבסופו היו לנו שבעה הרוגים מבני העמק. לזכרם הוקם גלעד על גבעת יהונתן.
בהמשך כבש צה"ל את מחציתו הצפונית של הגלבוע עד שולי הרכס ובמלחמת ששת הימים נכבש גם יתר הגלבוע. כיום מצויים על ההר 12 כפרים ערביים ו-5 יישובים יהודיים: מלכישוע, מירב, מעלה גלבוע, גן נר ונורית, בעבר הייתה תוכנית להקמת יישוב שישי בשם "מיכל" אולם תוכנית זו נגנזה לאחר שהחברה להגנת הטבע התנגדה להקמה בגלל הפגיעה הסביבתית שתיגרם.
לאורך הרכס צומחים פרחים רבים המושכים תיירים רבים מכל ישראל וגם מהעולם, הבולט בהם הוא פרח אירוס הגלבוע האנדמי לרכס זה בלבד, וגם סוגי אירוס נוספים בהם אירוס נצרתי, אירוס החרמון, אירוס השומרון ועוד.
עמק דותן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עמק דותן
עמק דותן (בערבית: سهل عرّابة, סַהֶל עַרַאבֵּה, "מישור הערבה") הוא עמק בצפון-מערב השומרון והוא העמק הגדול ביותר בשומרון. אורכו כ-10 קילומטרים ורוחבו כ-3 קילומטרים. העמק מוקף כמעט כולו בהרים. לעמק דותן חשיבות אסטרטגית עקב מיקומו הגבוה יחסית, הצופה על מישור החוף, הגליל התחתון, עמק יזרעאל וחבל תענך.
צפונית־מזרחית לעמק דותן נמצאת העיר ג'נין, אשר שוכנת דרומית לעמק יזרעאל. עמק דותן משמש בעיקר לחקלאות, ויש בו שדות טבק רבים. העמק מיושב על ידי כפרים ערביים פלסטינים, ביניהם קבטיה, יעבד, בירקין ועראבה, ועל רכס בצידו הדרום-מערבי נמצאות ההתנחלויות מבוא דותן, מעוז צבי וחרמש בהם מתגוררים 1,200 תושבים. במרכזו נמצאות חורבות היישוב העתיק תל דותן. בעמק עובר התוואי של כביש ג'נין-שכם.
העיתונאי חביב כנען מביא בספרו "200 ימים של חרדה" את עדותו של פאיז ביי אל-אידריסי, שהיה אז קצין בכיר במשטרת המנדט הבריטי, על פיה תכנן המופתי של ירושלים אמין אל-חוסייני להקים בעמק דותן מחנה השמדה ליהודי ארץ ישראל.[41] על פי כנען, התוכנית עלתה במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, כאשר התקרב גנרל-פלדמרשל ארווין רומל אל מצרים והיה חשש כבד כי צבא הורמאכט יכבוש את ארץ ישראל.[42] במקביל לפלישה זו תוכננה פלישה לירושלים בראש חיילי הלגיון הערבי. לאחר כיבוש הארץ תכנן אל-חוסייני להקים בעמק דותן, בקרבת שכם, מחנה השמדה ובו משרפות ענקיות דוגמת אושוויץ, שאליהן עמדו להיות מובאים להשמדה יהודי ארץ ישראל וכן יהודים מיהדות ארצות האסלאם. בנובמבר 1942 נחל רומל תבוסה בקרב אל-עלמיין השני והתוכנית נגנזה.[43]
עמק דותן מקשר בין גוש שקד ורכס אמיר בצפון מערב השומרון לבין מרכז ומרחב העיר ג'נין.
הרי בנימין
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הרי בנימין
הרי בנימין נקראים גם הרי בית אל, מהווים חלק מרכסי ההר המרכזי של ארץ ישראל, וממוקמים מבין השומרון לחבל יהודה. האזור קרוי על שם נחלת שבט בנימין, אחד משבטי ישראל, שהתגורר באזור זה בימי המקרא. גבולות הרי בנימין בצפון הם השומרון, בדרום הם ירושלים והרי יהודה, במערב שפלת יהודה ומישור החוף, ובמזרח בקעת הירדן.
הרכס הררי מאוד ומגיע לגבהים של 600–1,016 מטרים מעל פני הים, הוא בנוי ברובו מאבן גיר, דבר היוצר נוף טרשים יבש. הקרקעות ברובן קשות לעיבוד חקלאי, אך הוא רווי באזורי טרסות חקלאיות עתיקות, ופועלים בו יקבים ישראלים רבים.[44]
לחבל בנימין חשיבות היסטורית ודתית משמעותית מאוד, בנחלת שבט בנימין שכנו הערים היהודיות גבעון, מכמש, עפרה ובית אל המקראית. באותה תקופה ירושלים היוותה הגבול שבין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט יהודה. רבים מיישובים אלו נהרסו במרד הגדול ובמרד בר כוכבא.
בהרי בנימין אחת מהנקודות הגבוהות במרכז ארץ ישראל, באזור עפרה נמצא הר בעל חצור המגיע לגובה של 1,016 מטרים מעל פני הים, שם לפי המסופר התרחשה פרידת אברהם ולוט, ממנה ראה לוט את כיכר הירדן וממנה ירד לסדום, המגילה החיצונית לבראשית שנמצאה במגילות מדבר יהודה בקומראן טוענת שמיקום האירוע הוא אכן בהר בעל חצור שבבנימין. ייתכן שההר הוא גם "העי" המופיע בספר יהושע,[45] לאחר כיבוש יריחו בכניסה לארץ יהושע בן נון שולח לשם אנשים בתור נקודה אסטרטגית לכיבוש, על פי הכתוב בספר יהושע:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ, וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי.
על פי חלק מהפרשנים[דרוש מקור], הר זה הוא "בעל חצור" בו רצח אבשלום את אמנון אחיו, בנקמה על אונס אחותו תמר, על פי הכתוב בספר שמואל ב':
וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם אֶפְרָיִם, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
אתרים בולטים נוספים בבנימין הם משכן שילה שבעמק שילה, אתר פולחן מתקופת השופטים ותקופת התנחלות השבטים בארץ ישראל ושימש כמזבח לפני הקמת בית המקדש הראשון, את המשכן בנה שלמה המלך. אתר בולט נוסף בהרי בנימין הוא קובת א-נג'מה המכונה בעברית הר כוכב, בקרבת היישוב כוכב השחר. והוא בגובה של 724 מטרים מעל לפני הים. ההר נקרא כך בשל מראהו הדומה לכיפה. מצידו המזרחי של ההר נשפך נחל ייט"ב לכיוון בקעת הירדן, הנחל נחשב לאחד מהנחלים הפופולריים באזור.
נכון לשנת 2025 מתגוררים בהרי בנימין כ-200,000 ישראלים, מתוכם 92,000 במודיעין עילית, כ-83,000 במועצה אזורית מטה בנימין וכ-25,000 בגבעת זאב.
בין היישובים הערבים הבולטים באזור רמאללה שהיא בירת הרשות הפלסטינית, אל-בירה, סילוואד, עין יברוד, ביר זית ורוואבי. בנפת אל בירה ורמאללה מתגוררים כ-300,000 פלסטינים.
יהודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יהודה (חבל ארץ)
שפלת יהודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שפלת יהודה
שפלת יהודה היא אזור גאוגרפי הנמצא בין הרי יהודה והרי ירושלים במזרח למישור החוף במערב. שטח השפלה הוא כ-421 קילומטרים רבועים לפי המשרד להגנת הסביבה.[46] זהו חבל ארץ מתון בגובהו, המאופיין בגבעות רכות ונמוכות, עמקים פוריים מאוד ואקלים ים-תיכוני נוח. שפלת יהודה שימשה לאורך ההיסטוריה כאזור מעבר, חקלאות והתיישבות, ויש בה אתרים ארכאולוגיים חשובים רבים. נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך:
- השפלה הגבוהה (המזרחית): בנויה גבעות מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים. סלעיה קירטוניים והצמחייה האופיינית לה היא בתה ים תיכונית.
- השפלה הנמוכה (המערבית): מגיעה לגובה 250 מטר. נופה מתון יותר והתעבורה הנוחה בה בצירוף אדמות סחף רבות מאפשרות עיבוד חקלאי. המאפיין הבולט של אזור השפלה הוא הסלעים הרכים בה. השפלה בנויה בדרך כלל מסלעי קירטון רכים, המכוסים בקרום גירני קשה המוכר בשם נארי. זאת לעומת הרי יהודה, הבנויים מאבני גיר ודולומיט קשים. ההבדלים בין השפלה לבין הרי יהודה נובעים מהעובדה כי שני אזורים אלו נוצרו בשני עידנים גאולוגיים שונים, כאשר היווצרות הרי יהודה קדמה להיווצרות השפלה.
בין הנחלים העוברים בשפלה נמצאים – נחל שקמה, נחל האלה, נחל לכיש ונחל שורק.
ברחבי חבל השפלה פזורים אתרי עתיקות רבים שהתלים שלהן עומדים ברובם עד ימינו.[47] העיר הגדולה בדרום השפלה הייתה לכיש, במרכזה ירמות ובצפונה גזר. הערים באזור מוזכרות לראשונה בכתבי המארות המצריים, ולאחר מכן במכתבי אל-עמארנה, כמה מאות שנים טרם ציונם במקרא. השפלה הצטיירה בעיני האנשים בעת המקרא כאזור העשיר בשטחים לעיבוד חקלאי, לעומת שטחי ההר הקשים לעיבוד, וזו הסיבה המרכזית להתפתחות ערים גדולות באזור.
בתחילת תקופת ההתנחלות האזור היה בהשפעת הפלשתים והכנענים. צפון החבל חולק בתחילה לשבט דן ודרומו לשבט יהודה. לאחר הקמת ממלכת ישראל המאוחדת התקיים מאבק בינה לפלשתים, בו נעה השליטה בשטחי השפלה בין הממלכות. לאחר התבססות ממלכת יהודה התפרסו תושביה מערבה לשפלה: ”וַיִּבֶן עוזיהו מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל” (ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק י').
בין ערי השפלה המרכזיות אשר נזכרות בתנ"ך בימי השופטים ובימי תקופת בית ראשון נמנות לבנה, מקדה, עדולם, שוכה, עזקה, קעילה, בית שמש, זנוח, צרעה, אשתאול, אילון, שעלבים, חדיד, נבלט וגמזו. כמו כן, היווה האזור מוקד לאירועים מכוננים, כגון עלילות שמשון הגיבור וקרב דוד וגלית בעמק האלה.
לאחר אובדן עצמאות ממלכת יהודה התיישבה בדרום אזור השפלה אוכלוסייה אדומית, ושמו של חלק זה נקרא באותה עת "אדומיאה". בנוסף להם התקבצו בשפלה פיניקים מאזור צידון, כחלק מהתפשטותם לצורכי מסחר, ומאזור זה היו גם יוצאים סוחרים למצרים. בזמן שלטון החשמונאים, שמקורם ביישוב מודיעין שבשפלה, נכבש האזור על ידי יוחנן החשמונאי, והאדומים שבו הוכרחו להתגייר. גיור זה היה שנוי במחלוקת, אך בסופו של דבר ידוע על צאצאי הגרים האדומיים שלקחו חלק פעיל במרד הגדול. המלך הורדוס, יליד העיר מרשה שבשפלה, היה גם הוא בנם של גרים אדומיים, וייתכן כי זו האחת הסיבות ליחס האמביוולנטי של החכמים כלפיו. במהלך המרד הגדול נכבש אזור השפלה בידי אספסיאנוס טרם הטלת המצור על ירושלים.
במרד בר כוכבא נודעה חשיבות רבה לשפלה. האזור התבסס כאחד ממעוזי המרד, בהמשך אף זכו המורדים לשליטה מלאה ביהודה ובשפלה. המסלע הרך של השפלה סייע להכנות למרד. הלוחמים ניצלו חללים תת-קרקעיים כגון בורות מים, קולומבריומים ועוד, וחיברו בין חללים סמוכים על ידי מחילות מסתור צרות ונמוכות המקשות על הרומאים לעבור בהן. חלק ממערכות המסתור מורכבות מאוד, בעלות הסתעפויות רבות וכמה מפלסי מחילות ומערות. בחללים עצמם הכינו מאגרי מזון, מים ונשק, והסתתרו בהם בין התקיפות. המרד הצליח מאוד תחילה, ומצביא רומאי הובא במיוחד מסקוטלנד כדי להתמודד עם המורדים. אחת מהדרכים בה נקט הייתה איתור פתחי המערות ושריפת ענפים ירוקים בפתח, מה שגרם למסתתרים לצאת או למות בפנים. המרד דוכא ביד קשה, והאזור כמעט התרוקן מיהודיו. בתלמוד ובמדרש נזכרות שלוש עיירות יהודיות גדולות מאוד בשפלה שחרבו במרד – כפר ביש, כפר דיכרין וכפר שחליים.
בתקופה הרומית והביזנטית שימשה אמאוס כעיר המחוז של צפון השפלה,[48] ובית גוברין שימשה כעיר המחוז של דרומה, בה נבנה גם אמפיתיאטרון גדול. בתקופה זו המשיך להתקיים בחלק מהשפלה יישוב יהודי לצד אוכלוסייה נכרית גדלה והולכת, כשהריכוז הסמוך של יישובים יהודיים גדולים היה בדרום הר חברון. לצורך קביעת הלכות במצוות התלויות בארץ, נדרשו חז"ל להגדרת תחומי השפלה, וקבעו אותם כך: ”מבית חורון ועד אמאוס – הר, מאמאוס ועד לוד – שפלה, מלוד ועד הים – עמק” (ירושלמי, שביעית, כה, ב).
מרבית היישובים בשפלה נבנו לאורך ההיסטוריה על גבעת הכורכר שבמזרחה. העדפת הגבעות נובעת מן האפשרות הנוחה להגן על יישוב מוגבה, העובדה שמגיעה אליהן רוח ים המצננת את האוויר, והעובדה שבימי גשמים אין נוצרות שם ביצות. היישוב היהודי כיום בשפלה ותיק למדי בחלקה הצפוני, וראשיתו במושבות העלייה הראשונה בסוף המאה ה-19, וחדש יותר בחלקה הדרומי.
סוג ההתיישבות בשפלת יהודה הוא מגוון ויש בה מושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים, ערים ומושבות, אך סוג ההתיישבות הידוע ביותר מהאזור הוא המושבות שהוקמו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20; ראשון לציון, גדרה, מזכרת בתיה, רחובות, נס ציונה וגן יבנה.[49]
עמק איילון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עמק איילון
עמק איילון הוא עמק השוכן בדרך שבין ירושלים לתל אביב במרחב לטרון וממערב למודיעין במורדות הרי בנימין. לכל אורך הדורות שימש עמק זה כציר תנועה חשוב לירושלים. בשל מיקומו נערכו קרבות רבים על השליטה בו. שם העמק נגזר משמה של העיר איילון שהייתה בנחלת שבט דן לפני נדידת השבט צפונה.[50]
מיקום עמק איילון הוא בין הרי ירושלים במזרח, גבעות השפלה מדרום והרי בנימין מצפון. גובהו של העמק נע בין 140 ל-200 מטרים מעל פני הים, שטחו כ–40 קילומטרים רבועים וקרקעותיו פוריות. מימיו של העמק מתנקזים לנחל איילון שמוצאו בהרי יהודה וסופו בנחל הירקון. בעמק שוכן פארק איילון-קנדה וניטע יער קק"ל - יער עזרא.
בעמק נמצאים מספר מושבים ונמצא מתחם מיני ישראל אשר בו מיניאטורות של אתרים ידועים במדינת ישראל, בנוסף עוברים בעמק הכבישים מהירים החשובים של מדינת ישראל, כביש 1, כביש 6, כביש 431 וכביש 3.
עמק האלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – עמק האלה
עמק האלה הוא עמק קטן בשפלת יהודה, מדרום לבית שמש, שנודע כמקום קרב דוד וגוליית לפי התנ"ך. עמק האלה נחשב לאחד האזורים הפוריים ביותר בארץ ישראל, והוא מקשר בין השפלה להרי יהודה וחבל עדולם, ומכאן חשיבותו לאורך השנים. עד ימינו בולטים בעמק ובסביבתו מספר רב של אתרים ארכאולוגיים ותלים מקראיים בהם תל עזקה, תל שוכה, עדולם, תל ירמות, תל בית שמש ועוד.[51]
בעמק צומח בעיקר ים תיכוני, וכולל בעיקר אלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, אלת המסטיק, חרוב מצוי, אלון מצוי, שיטה מלבינה ושיזף מצוי. בעמק האלה פורחים גם כלניות, בעיקר בצבע אדום אך גם בצבעים אחרים.
תל שוכה שבעמק האלה ידוע בפריחה הרבה שלו ומפורסם בעיקר בזכות המרבדים הכחולים של תורמוס ההרים הפורחים בראש התל בסוף פברואר. בנוסף לתורמוסים פורחים בתל גם כלנית מצויה, רקפת מצויה, חרדל השדה, חרצית עטורה, מרגנית השדה ופרחים רבים נוספים.
בראשית שנת 2014 הופקדה התוכנית להכריז על עמק האלה כגן לאומי, וביולי 2019 הוכרז עליו כגן לאומי והוא עבר לניהולה של רשות הטבע והגנים, בעיקר עקב חשיבותו ההיסטורית והרצון להגביל את התפשטות המרחב האורבני של בית שמש דרומה אל שטחי העמק.[52]
חבל עדולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – חבל עדולם
חבל עֲדֻלָּם הוא גוש התיישבות בין בית שמש לבית גוברין במועצה האזורית מטה יהודה ומצפון לחבל לכיש, האזור הנקרא על שם העיר הקדומה עדולם שהייתה באזור. חבל עדולם משתרע על פני שטח של 100,000 דונם. חבל עדולם הוא למורדות הרי ירושלים והר חברון.
החבל תוכנן מתוך כוונה לסתום פרצה בגבול ירדן–ישראל מול הר חברון. בשנת 1957 החלו בהכשרת היישובים ובפיתוח השטח.
בחבל עדולם עובר קטע נכבד של שביל ישראל, ונמצאים תלים ארכאולוגיים רבים כגון תל עזקה, תל בית שמש, תל גודד ועוד.
גבעות מע'אר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – גבעות מע'אר
גבעות מע'אר הן גבעות כורכר במערב השפלה, בין הערים יבנה, רחובות וגדרה ומדרום לגבעת ברנר עד נחל שורק. גובהן המקסימלי הוא 94 מטרים מעל לפני הים, וגובהן מעל פני השטח הוא כ-40 מטרים.[53]
ב-13 בנובמבר 1917, כחלק מקרבות במלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, התחולל ברכס הגבעות הקרב על גבעות מע'אר, בין הצבא הבריטי ובין הצבא העות'מאני. הכוחות הבריטים שהיו בדרכם לרמלה נתקלו בכוחות העות'מאניים שתפסו עמדות ברכס. בסיום הקרב הגיעו הכוחות הבריטיים לוואדי צארר והשתלטו על צומת הרכבות המרכזית לדרום ארץ ישראל, ובכך חרצו את גורל המערכה בדרום הארץ.[54]
בשוליים הדרום מזרחיים של הרכס שכן כפר ערבי בשם אלמע'אר (המערות), ששמן של הגבעות נגזר ממנו.[54] בשנת 1948 התגוררו בכפר כ-2,200 תושבים. בתאריך 15 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, הכפר נכבש על ידי גדוד 53 של חטיבת גבעתי וננטש מתושביו. לאחר המלחמה הפך בסיס תל נוף בקרבתן לבסיס מרכזי לאימון חטיבת הצנחנים. משום כך נחנכה במקום ב-1960 אנדרטת הצנחנים. על גבעה סמוכה נמצאת אנדרטה נוספת לזכר חללי הצנחנים שנפלו בקרב במעבר המיתלה במבצע קדש.
כיום מוכרז חלק מהרכס כגן לאומי והוא מתוחזק על ידי רשות הטבע והגנים, ב-2020 עבר הגן שדרוג - נבנו מדרגות, נסללו שבילים ונקבעו שלטי הסבר על הנוף, הצומח וקרב הפרשים שהתחולל שם והוצב פסל מתכת של פרש.[53]
מדבר יהודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מדבר יהודה
מדבר יהודה הוא אזורו המדברי של חבל יהודה והרי יהודה, המדבר משתרע מירושלים, רכס כנוב והר חברון במערב ועד בקעת הירדן וים המלח במזרח, גבולותיו מצפון לדרום לא מוגדרים היטב, יש הטוענים כי גבולו הצפוני הוא במרחב סרטבה שבלב בקעת הירדן ויש כאלו הטוענים שהוא מתחיל ממזרח לעיר רמאללה, באשר לגבולו הדרומי הטענה הרווחת היא כי מדבר יהודה תם באזור העיר ערד ונחל חתרורים שמעט דרומית לעיר.
מדבר זה נחשב למדבר צל גשם ויורדים בו בין 60 ל-200 מ"מ של גשם בשנה בלבד, במרחב מתגוררים כמה עשרות אלפי תושבים, בהם כ-100,000 ישראלים, בעיקר בערים מעלה אדומים וערד, ובגוש נוקדים וגוש אדומים ומספר יישובים בדרום הר חברון. בנוסף מתגוררים במדבר כמה עשרות אלפי בדואים, בעיקר משבט תעמרה ושבט כעאבנה.
במדבר זה נוכחים אתרים ארכאולוגיים רבים מתקופת ממלכת יהודה בהם מצדה, הרודיון, קומראן, הר מונטר, מבצר הורקניה, מערת האיגרות, מערות מורבעאת, מערת חריטון ועוד אתרים רבים. במדבר יהודה עובר הקו הירוק ופעמים רבות בהצעות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עבר הגבול בין המדינות במדבר יהודה, עד מלחמת ששת הימים חלקו הדרומי היה בשליטה ישראלית, וחלקיו הצפוניים והמרכזיים היו בשליטה ירדנית.
ברחבי מדבר יהודה נמצאים נזירים מהמאה ה-4 לספירה במספר מנזרים, הבולט שבהם הוא מנזר מר סבא מהזרם היווני-אורתודוקסי אשר מעל נחל קדרון היוצא מירושלים.
בין נחליו הגדולים של מדבר יהודה הם נחל ערוגות, נחל דוד, נחל פרת, נחל תקוע, נחל אוג, נחל דרגה, נחל סלוודורה, נחל קומראן, נחל חבר ועוד נחלים ידועים רבים.
בקעת הורקניה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בקעת הורקניה היא בקעה ברמת המדבר בצפון מזרח מדבר יהודה. בקעה זו, שכיוונה צפון מזרח–דרום מערב, שוברת את רצף רכסי המדבר והגבעות שממערב לה לבין הגבעות שממזרח לה ומתנשאת מעל מצוק ההעתקים של ים המלח. הבקעה קרויה על שם מבצר הורקניה השוכן בקצה.[55]
לאורך בקעת הורקניה עוברת דרך דרום–צפון בין מצפה שלם, חוצה את ערוץ נחל קדרון בגבולה הדרומי של הבקעה ובסמוך לנבי-מוסא מתחברת לכביש 1, חלק קטן מהדרך עבירה לכל כלי הרכב, אך מעט אחרי בסיס נבי מוסא של פיקוד המרכז היא עבירה רק לג'יפ.[56]
רכס כנוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכס כנוב הוא רכס הרים במזרח הר חברון ובמערב מדבר יהודה, ומהווה את ספר המדבר של מדבר יהודה, הרכס גבוה מאוד ובגובה של 950 מטרים מעל פני הים בפסגתו ביישוב מיצד, על הרכס בנויים 4 יישובים ישראלים, מיצד, מעלה עמוס, איבי הנחל ופני קדם, ומספר חוות של יהודים,[57][57][58] בנוסף ישנם מספר כפרים בדואים בהם ערב אל ראשידיה, אל-מניה, כיסאן ועוד שבטים בדואים.
מרכס כנוב זורמים נחל חצצון, נחל דרגה, נחל ערוגות ונחל עמוס, כולם זורמים לכיוון ים המלח, מידי חורף ישנו לפחות אירוע היערמות שלג אחד בהרי כנוב בשל גובהם הרב. על שטח הרכס ישנה שמורת אל כנוב בשטח של כ-48.7 קילומטרים רבועים.[59]
רכס הכנוב נחשב לאזור הדרומי ביותר בארץ ישראל ממנו ניתן לראות את החרמון.[60]
הנגב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הנגב
הנגב הוא חבל ארץ רחב ידיים שרובו מדברי, הנמצא בדרום ארץ ישראל. הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמיים. הגורמים המשפיעים על המדבריות העולמיים משפיעים גם עליו.
שטחו כ-13,000 קילומטרים רבועים, המהווים את רוב שטחה של ארץ ישראל, אך מתגוררים בו רק כ-6000,000 איש, שהם כ-8% מתושביה. העיר המרכזית בנגב היא באר שבע הנמצאת בצפונו.
בצורתו דומה הנגב למשולש ארוך וחד זווית, שקדקודיו נמצאים בדרום – בראש מפרץ אילת, במזרח – בדרום ים המלח, ובמערב – בקיבוץ ארז. אורכו המרבי של המשולש, מן העיירה שדרות בצפון ועד אילת בדרום הוא 240 קילומטרים ורוחבו בין עין גדי במזרח לפתחת שלום במערב, הוא 110 קילומטרים.
מאפייני הנגב:
- מיעוט משקעים.
- כמויות משתנות של גשם בגלל הרוחות.
- משרע גדול בגלל חוסר עננות (בלילה החום בורח בגלל חוסר העננים).
- טמפרטורות גבוהות בגלל קו הרוחב.
- סופות אבק וחול בגלל חוסר צמחייה והרוחות המקומיות.
- לחות נמוכה בגלל הריחוק ממים.
- התאדות גבוהה בגלל טמפ' גבוהה, וגם כי הקרקע אטימה (ומחזירה קרניים).
מאפיינים ייחודיים של הנגב לעומת שאר הארץ:
- אקלים מדברי. קו הצחיחות מפריד בין הנגב לשאר אזורי הארץ.
- אוכלוסייה דלה מאוד ביחס לשאר הארץ, ובנוסף שטחה מהווה את רוב הארץ – מצב של חוסר איזון בין-אזורי.
- צמחייה ובעלי חיים.
- תופעות נוף – קניונים ומכתשים.
- מסלע וקרקעות – מסלע לס וסלעי יסוד באזור אילת.
ההבדל בין מדבר יהודה לנגב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגורם להיווצרותו של הנגב הוא היותו חלק מרצועת המדבריות העולמיים. מדבר יהודה, לעומת זאת, נוצר מגורם מקומי: מדבר יהודה הוא "מדבר בצל הגשם". תופעה זו נוצרת כאשר עננים מגיעים מהים (מכיוון מערב), וחולפים מעל הרי יהודה, הם מורידים גשמים בגלל האוויר הקר בהרים. כאשר הם מתקדמים מזרחה, הם מגיעים אל מעל מדבר יהודה הנמוך. בגלל האוויר החם במקום הנמוך – הם לא מורידים גשמים ונוצר המדבר. כאשר ממשיכים העננים מזרחה להרי עבר הירדן, הם חוזרים להוריד גשמים.
הערבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הערבה
הערבה היא עמק צר וארוך מאוד לאורכו של הבקע הסורי-אפריקני מאזור כיכר סדום שבדרום ים המלח ועד מפרץ אילת, העמק מפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים, אך יש מספר מעיינות בהם ערבת עברונה ועין פלוטית. יש בכמה מקומות בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר גאולוגי וגאוגרפי.
בדרום הערבה, כ-25 קילומטרים צפונית לעיר אילת, נמצאת בקעת תמנע, אתר הטבע הידוע והפופולרי ביותר באזור בו נמצא פארק תמנע, עמודי עמרם, עמודי שלמה, עמק ססגון והר תמנע שהוא הנקודה הגבוה ביותר בערבה, בגובה 453 מטרים מעל פני הים. האתר מושך אליו מאות אלפי תיירים מישראל ומהעולם בכל שנה ונחשב לאחד מאתרי הטבע התיירותיים האהובים בישראל.
בדרום הערבה נמצאים חולות סמר, שטח המכוסה חולות נודדים הנמצא מדרום למלחת יטבתה, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ אליפז. הדיונות הן האחרונות שנותרו בדרום הערבה והן ייחודיות במגוון הביולוגי והצומח הנדיר שבמקום. במשך השנים השטח עבר כרייה מסיבית והסבה לגידולים חקלאיים וישנו מאבק לשמירה על החולות ללא פגיעה בהן.[61]
ב-2017 הסתיימה בנייתו של נמל התעופה רמון ממזרח ליישוב באר אורה, כנמל התעופה הבינלאומי השני במדינת ישראל לאחר נמל התעופה בן-גוריון, לאחריו נסגר נמל התעופה באילת ונמל התעופה האזרחי בבקעת עובדה.
בערבה מתגוררים כ-10,000 ישראלים ב-3 מועצות אזוריות, הדרומית חבל אילות מכביש 13 עד אילת, המרכזית הערבה התיכונה מכביש 13 עד כביש 227, וחלקה הדרומי של המועצה האזורית תמר.
כיכר סדום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצפון הערבה מדרום לים המלח נמצאת כיכר סדום, עמק עגול בין הרי אדום לים המלח משם נשפכים נחלי הים האדום לים המלח מכיוון שפכו הדרומי, בהם נחל הערבה, נחל צין, נחל אמציהו, נחל זרד ועוד. באזור זה נמצאת גם מלחת סדום בעלת ריכוז המלח הגבוה.
בכיכר סדום מתגוררים כמה מאות ישראלים ביישובים עין תמר ונאות הכיכר, בצידה הירדני של הכיכר מתגוררים כמה אלפי ירדנים בעיירות פיפא, מעמורה, א-סאפי ועוד מספר כפרים קטנים. בכיכר סדום ישנו מעיין עין פלוטית המהווה נווה מדבר אזורי.[62]
ב-2021 נפתח במרחב כיכר סדום בכניסה למושב עין תמר פארק נחל אמציהו על שטח מוצב צבאי שהיה קיים בעבר, בפארק בריכות שכשוך שהמתמלאות כל בוקר ומרוקנות כל ערב לטובת השקיית מטעי התמרים הסמוכים, כך שכמעט ואין בזבוז של מים והמטיילים מקבלים מים צלולים בכל יום מחדש.[63]
ב-2021 נפתח מעט צפונית לכיכר סדום בדרום בקעת ים המלח מרכז המבקרים ע"ש משה נובומייסקי המספר את סיפור החלוצים שהקימו את מפעלי ים המלח ואת היישוב החדש בסדום ואת לחימת סדום במלחמת העצמאות.[64]
בקעת תמנע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקעת תִּמְנָע היא בקעה בשוליים המערביים של הערבה הדרומית, כ-25 קילומטר מצפון לאילת. הבקעה, שלהּ צורת פרסה, משתרעת על שטח של כ-60 קילומטר רבוע, ותחומה במצוקים תלולים בשלושה מצדדיה. היא מנוקזת על ידי נחל תמנע בצפון ונחל נחושתן בדרום, הזורמים לערבה שממזרח לה. במרכזהּ מתרומם הר תמנע לגובה של 453 מטרים וזוהי הנקודה הגבוהה ביותר בערבה. באזור שורר אקלים מדברי קיצוני. בבקעת תמנע עובר שביל ישראל.
הבקעה מפורסמת בשל פארק תמנע אשר מושך תיירים מכל ישראל והעולם, בפארק נמצאים עמודי שלמה, הר תמנע, אגם תמנע, קשתות תמנע ועוד אתרי טבע וארכאולוגיה עשירים.
בצפון הבקעה נמצא עמק ססגון, עמק קטן בן 3 קילומטרים רבועים אשר עיקרו הר מכרות, גבעת ססגון, נחל מנגן ודיונת מנגן בה צולם הסרט רמבו 3.[65] העמק נקרא על ידי תושבי יישובי הערבה השכנים בשל ססגונו הצבעוני.
הרי אילת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הרי אילת
מדבר סיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – סיני
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל, גאוגרפיה, דף שער בספרייה הלאומית- גובה פני ים המלח והכנרת
- ערן לרמן, ומלפנים – הים התיכון, השילוח, 11 באפריל 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפלס ים המלח במאגר המידע הממשלתי
- ^ השטח של 22,072 קמ"ר כולל את מזרח ירושלים ואת רמת הגולן; אולם, לפי Worldometer השטח הוא 21,937 קמ"ר בלי מז. ירושלים; לפי הערכת האו"ם אוכלוסיית ישראל מונה 9,038,309 תושבים בתאריך 1 בפברואר 2026, מכיוון שהם אינם מונים את תושבי יהודה ושומרון. הנתון כאן לפי אקסטרפולציה של למ"ס ל-1 בפברואר 2026.
- ^ ארנון סופר, תמורות בגאוגרפיה של המזרח התיכון, עמ' 15.
- ^ עקיבא ביגמן, ארץ היהודים: פוליטיקה ורציפות – ארץ ישראל כיחידה גאוגרפית: מושג יהודי בלעדי, אתר מועצת ישע
- ^ מאמר של אורי בץ, האם משפיע סכר אסואן על משטר הגשמים בארץ?
- ^ בועז דיין, האם סכר אסואן משפיע על האקלים בישראל באתר IsraelWeather
- ^ יואב לימור, על גג העולם: ביקור נדיר בחרמון הסורי, באתר ישראל היום, 23 בינואר 2025
- ^ שיאים יהודיים: לאיזה הר הכי הרבה שמות בתורה?, באתר www.hidabroot.org, 2022-10-27
- ^ רמת הגולן, באתר סקול סאקס ישראל, 2009-06-14
- ^ חקר אזור הגולן - עבודה לדוגמה - גאוגרפיה של רמת הגולן, באתר sites.google.com
- ^ חלקי רמת הגולן, באתר Bing
- ^ צפו: שלג כבד ברמת הגולן, באתר ערוץ 7, 18 בפברואר 2021
- ^ Israel Hiking Map, israelhiking.osm.org.il (באנגלית)
- ^ בלעדי: האם ישראל משתרעת מעכשיו עד לגבול עיראק?, באתר Gplanet, 2026-01-18
- ^ יהודה הראל, 50 שנה להתיישבות בגולן: יזמות, ציונות וניצחון, באתר מידה, 14 ביולי 2017
- ^ אורלי גנוסר, קו התלים בגולן: טיול מרהיב ומלא נוף בין פסגות הרי געש רדומים, באתר גלובס, 25 ביוני 2022
- ^ שמורת הר חרמונית – iNature, באתר inature.info
- ^ הר אודם, באתר Bing
- ^ סיכום טיול שלג ברמת הגולן - 10/2/23, באתר השטח הישראלי 4X4
- ^ ספר תהלים, פרק פ"ד (ע"ע), פסוק ז'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק כ"ג
- ^
רונית ורד, בגולן הצליחו לגדל פטריות נדירות. למה הן שוות 10,000 שקל לקילו?, באתר הארץ, 12 בפברואר 2020
- ^ יותם יעקובסון, מסלול קליל סביב הכנרת, באתר מאקו, 16 ביולי 2009
דובי זכאי, טיול לסופ"ש: אל בור יוסף, באתר TheCar, 9 בדצמבר 2022
יואן בן חיים, קסם על ים כנרת: מסלולי טיול מסביב לאגם הלאומי, באתר ישראל היום, 16 בפברואר 2024
רובי המרשלג רובי המרשלג, גת מעוטרת פסיפס מתקופת התלמוד נמצאה בכורזים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי - ^ קובי עוזיאלי, השריפות בצפון: נזק משמעותי גדול של כ-14 אלף דונם, באתר בחדרי חרדים, 4 ביוני 2024
- ^ אוריאל בארי, דרמה בגבול: צה"ל חיסל מחבלים שחדרו מלבנון, באתר "סרוגים", 9 באוקטובר 2023
- ^ קראו בכותר - מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול - מדריך ישראל החדש: כרך 3 : הגליל העליון וחופו, באתר kotar.cet.ac.il
- ^ רתם אלינסון, תופעת הטבע הייחודית בבקעת בית נטופה בשיאה, 2026-01-15
- ^ אחיה ראב"ד, בשל כמויות הגשם: בקעת בית נטופה הפכה לאגם, באתר ynet, 20 בינואר 2019
- ^ השירות המטאורולוגי הישראלי, נתוני שיא בארץ
- ^ אירועי שלג קיצוניים בישראל
- ^ תפוז - פורומים ותכנים, באתר תפוז פורומים, 2025-12-13
- ^ שמורת בקעת נטופה - מאגר אשכול, באתר בא לי לטייל
- ^ יגאל צור, דרך נוף רמות יששכר, באתר ynet, 25 בינואר 2009
- ^ ספירת צבאים באזור רמות יששכר - רשות הטבע והגנים, באתר רשות הטבע והגנים, 7 בינואר 2022
- ^ דורון סולומון, מהנהר לים: שביל הליכה יחבר את הירדן והקישון בחיפה, באתר mynet חיפה, 1 בדצמבר 2025
- ^ נחל ציפורי - טחנת הנזירים - מסלול מונגש למשפחות | בא לי לטייל, באתר בא לי לטייל, 2 במרץ 2025
- ^ 1 2 אבנית סטרולוב, חשקה נפשכם בטיול נהדר בכרמל? זה המסלול עבורכם | אבנית סטרולוב, באתר חי פֹּה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה, 2022-01-07
- ^ שמורת טוף כרם מהר"ל - שרידים וולקנים בכרמל | בא לי לטייל, באתר בא לי לטייל, 25 באפריל 2022
- ^ שמורת טוף כרם מהרל: ממלכה וולקנית בלב הכרמל - רשות הטבע והגנים, באתר רשות הטבע והגנים, 14 באפריל 2022
- ^ חסן שעלאן, הפגנת ענק באום אל פחם, מנסור עבאס הותקף: "אתה בוגד", באתר ynet, 5 במרץ 2021
- ^ "המופתי רצה להקים משרפות בעמק דותן", באתר ישראל היום, 23 באוקטובר 2015
- ^ סיון רהב-מאיר, עמק דותן, אז והיום ⋆ סיון רהב-מאיר, באתר סיון רהב-מאיר, 2020-12-18
- ^ חביב כנען, 200 ימי חרדה, עמ' 240 - 241; יובל ארנון אוחנה: תוכניתו של המופתי לה'ים משרפות בעמק דותן. האומה, גיליון 200, חורף תשע"ו, נובמבר 2015, עמ' 145 - 152.
- ^ יעל לרנר, נחלת בנימין, באתר ישראל היום, 25 בנובמבר 2016
- ^ הרב אורי עמוס שרקי, "וימעלו בני ישראל מעל בחרם ויקח עכן ... מן החרם ויחר אף ה' בבני ישראל", באתר ערוץ מאיר, 6 בספטמבר 2012
- ^ שפלת יהודה הדרומית
- ^ איל דודסון, בנתיבות השפלה והרי יהודה: לסייר עם המקורות, יד יצחק בן-צבי, 2008, מסת"ב 978-965-217-284-6
- ^ Shmuel Givon, שפלת יהודה בתקופת הברונזה המאוחרת, Maḥlaḳah le-limude Erets-Yiśraʼel, Universiṭat Bar-Ilan, 1998
- ^ זאב ענר, סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, משרד הבטחון, 1996, מסת"ב 978-965-05-0788-6
- ^ מירב טלמור-קשי, טיול לשבת בפארק איילון-קנדה: אחד המקומות הכי קסומים להגיע אליהם עכשיו, באתר מאקו, 28 בפברואר 2025
- ^ עמק יפה בין כרמים ושדות – 4 המלצות ליום טיול בעמק האלה, באתר חדשות 13, 23 באוקטובר 2022
- ^ נורית אגוזי ויינר, בין העצים: לאחוז ברגעי שפיות, באתר הארץ, 13 באפריל 2025
- ^ 1 2 משה גלעד, חמש דקות מגדרה: הגן הקסום שלא הכרתם, באתר הארץ, 30 במרץ 2021
- ^ 1 2 אביגיל קדם, הנהגים בכביש 40 הופתעו: למה הוצב סוס על גבעות מרר?, באתר mynet רחובות, 18 בפברואר 2020
- ^ רון פלד, דני הרמן, בעקבות הסוד העתיק: ביקרנו בשרידי מבצר הורקניה, באתר ynet, 29 בינואר 2021
- ^ מפסגת הר מונטר לבקעת בית הורקניה - טיול חד יומי - אמיר פלג, באתר טיולים אחרים - אמיר פלג - טיולים מאורגנים
- ^ 1 2 חאן ערוגות, באתר תיירות גוש עציון
- ^ סיור חוות 10 - חוות מזרח עציון - תקוע ורכס הכנוב - טיקצ'אק, באתר tickchak.co.il
- ^ מיטיבי לכת: שמורת אל-כנוב ונחל ערוגות • הקול היהודי, באתר • הקול היהודי
- ^ מצפה לחרמון - ואולי גם "המצפה למדבר" המקראי - עמוד ענן, באתר amudanan.co.il
- ^ יעל דראל, התקווה נגוזה: הדיונה האחרונה בערבה תיהרס, באתר ynet, 16 ביוני 2011
- ^ ישראל שפירא, המעיין השמיני: "עין פלוטית" - מים מתוקים בים המלח | כל הפרטים, באתר כיכר השבת, 6 באוגוסט 2023
- ^ איתי בורבא, טיול משפחתי לשבת: לגלות את היקום המקביל של אזור כיכר סדום, באתר מאקו, 16 בדצמבר 2022
- ^ עמוד הבית - מרכז מבקרים ע"ש משה נובומייסקי, באתר מרכז מבקרים ע"ש משה נובומייסקי
- ^ סיפור דרך – "עמק ססגון", באתר www.aravadesert.co.il
| אזורים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| רמת הגולן וסביבתה | הר חרמון • טרכון • חורן • הבשן • רמת הגולן | |
| הגליל והעמקים | הגליל העליון • אצבע הגליל • הגליל המערבי • הגליל התחתון • עמק יזרעאל • עמק חרוד • בקעת בית שאן | |
| מישור החוף | מישור החוף הצפוני • עמק זבולון • חוף הכרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי • חבל לכיש • רצועת עזה | |
| הבקע הסורי-אפריקני | בקעת הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • עמק הירדן • הערבה • בקעת ים המלח | |
| ההר המרכזי | הכרמל • רמות מנשה • הגלבוע • ואדי עארה • השומרון • הרי בנימין • הרי ירושלים • גוש עציון • השפלה • יהודה • מדבר יהודה • הר חברון | |
| שאר עבר הירדן המזרחי | הגלעד • ארץ המישור • עמון • מואב • הרי אדום | |
| הנגב | מערב הנגב • בקעת הנגב • קמרי הנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת | |
,_Israel_03.jpg)
