נווה ים
 חוף נווה ים, תצלום אוויר, 1982
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | חיפה |
| מועצה אזורית | חוף הכרמל |
| גובה ממוצע[1] | 3 מטר |
| תאריך ייסוד | 1939 |
| השתייכות ארגונית | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2024[1] | |
| - אוכלוסייה | 302 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 300 תושבי ישראל |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | +12.3% בשנה |
(למפת הכרמל רגילה)   נווה ים  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
[3]נווה ים (נְוֵה יָם) הוא קיבוץ שהקימו ב-1939 אנשי תנועת הנוער "גורדוניה מעפילים", ושוכן על קו החוף מדרום-מערב לעתלית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיבוץ נקרא בתחילה מעפילים[4], והתמקם על הגבעה שעליה נמצא כיום פארק המים, ולאחר כמה שנים עבר למיקומו הנוכחי. הענף המרכזי בקיבוץ היה דיג באמצעות סירות. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נערכו בחוף נווה ים קורסים של משיטי סירות מסוג לווייתניות במסגרת הפועל נווה ים. ב-1945 החלה הקמת בית ההבראה ומפעל השימורים נון. ב-1947 קיבל הקיבוץ את שמו הנוכחי. לאחר מלחמת העצמאות קיבל הקיבוץ שטחים והחל לפתח חקלאות. ענף הדיג הימי ננטש בהדרגה, וסופית ב-1955. חיי הדייג המנותק מהמשפחה ומפעילות חברתית היו קשים מאוד לאידיאליסטים שהקימו את הקיבוץ ובהדרגה נטשו החברים את ענף הדיג או את הקיבוץ ושתי ספינות הדיג שהפעיל הקיבוץ הודממו. פרק קצר אחרון בנושא הדיג היה בשנת 1955 כש"איחוד הקבוצות והקיבוצים" רכש בהולנד ספינות עבור נווה ים וקיבוץ נחשולים, יחד עם ספינה פרטית. הספינות נקראו "נחשול" ו"נווה ים" (השלישית - השם לא ידוע), אלא שבמסע הראשון לשדות הדיג של טורקיה נעצרו הדייגים וישבו בכלא הטורקי במשך שלושה חודשים, והספינות עצמן הוחרמו למשך לחצי שנה וכשהוחזרו נמכרה "נווה ים" לדייגים פרטיים.
ב-1953, על רקע הפילוג בתנועה הקיבוצית, נקלטו בקיבוץ חברים מיגור, וביניהם יהודה שרת. ב-1954 נחפרו בריכות הדגים. ב-1978 נמכר מפעל "נון" לקונצרן כור.
מאז שנות ה-90 נקלע הקיבוץ למשבר כלכלי, איבד חברים רבים ונכנס לחובות. משרד הכלכלה מינה ועד ממונה לניהולו, ובשנת 2013 הוחלף הוועד במפרק מפעיל על ידי רשם האגודות השיתופיות – עורך דין בעל סמכות לנהל את ענייני הקיבוץ במלואם.[5][6]
כיום[דרושה הבהרה] פרנסת הקיבוץ מתבססת בעיקר על תיירות וחקלאות. הקיבוץ נמצא בצומת דרכים לגבי עתידו ושוקל להפוך ליישוב קהילתי, כפי שנעשה במקומות אחרים.
קליטת גרעין "אל הים" ומפוני גוש קטיף
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שבקיבוץ נותרו כחמישים חברים בלבד,[7] בשנת 2010 נקלט בקיבוץ "גרעין אל הים" – קבוצת משפחות מפוני גוש קטיף משבעה יישובים שונים, מיישובי צפון הרצועה ומכפר ים (ביניהם ההיסטוריון אריה יצחקי), שחיפשו להקים קהילה חדשה לאחר שנות מגורים זמניים בקרווילות. הרעיון היה ליצור שותפות בין שתי קהילות שנחשבו "שבורות": קיבוץ נווה ים, שהתמודד עם משבר מתמשך, והמפונים מגוש קטיף שחיפשו בית חדש.[5]
המפונים רכשו מכספי הפיצויים קרווילות שהוצבו בשטח הקיבוץ שיועד במקור להקמת בית מלון. הם התחייבו לפנות את השטח תוך חמש שנים, מתוך הנחה שבתוך פרק זמן זה יוקמו עבורם בתי קבע. בפועל, משפחות רבות חיו בקרווילות זמן ניכר לאחר מכן. חיי היומיום בשכונת הקרווילות לוו בתחושת זמניות מתמשכת. כל חמש שנים נדרשו המפונים לחדש חוזי מגורים וקיבלו לעיתים צווי פינוי עם איום בניתוק מים וחשמל.[5]
החיבור בין חברי הקיבוץ הוותיקים לבין המפונים לווה בקשיים. המפונים התגוררו בשטח נפרד מגדר הקיבוץ, והניסיון ליצור אירועי תרבות משותפים זכה להיענות דלה מצד החברים הוותיקים. היו מחלוקות רבות בנוגע לזכויות החברות, להקצאת קרקעות ולזכויות הבנים. המפונים התקבלו כחברי קיבוץ בעלי זכות הצבעה, אך דרישתם להעניק זכויות דומות גם לבניהם עוררה התנגדות קשה. עיכובים אלה שיתקו את תהליכי ההתקדמות ופגעו ביכולת לבנות בתי קבע.[5]
רק לאחר שנים רבות החלו עבודות תשתית שאיפשרו את תחילת בניית בתי הקבע. ב-2016 הובטחו מיליוני שקלים לשיקום תשתיות, אך העבודות התעכבו בשל בעיות קרקע וניהול. לאחר מאבקים רבים, חלק מהמשפחות קיבלו היתרי בנייה בסוף שנות ה-2010. בשנת 2023, עברו חלק מהמשפחות לבתי קבע חדשים בקיבוץ. אחרות עדיין נותרו בקרווילות והמתינו לאישורים אחרונים.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות מאוסף קיבוץ נווה ים מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- דותן לוי, נווה ים היה יכול להיות אחד הקיבוצים המשגשגים בארץ, אבל אז הוא הגיע לפירוק והזנחה, באתר כלכליסט, 26 במרץ 2024
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל הנטוש בקיבוץ נוה ים, באתר 'חלון אחורי', 11 ביוני 2025
ענת ג'ורג'י, "נווה ים זה הקיבוץ עם הפוטנציאל הכי גבוה בארץ, אבל תמיד משהו משתבש", באתר TheMarker, 11 ביולי 2025- ענת ג'ורג'י, רוכשי קרקעות בנווה ים חשבו שעשו את עסקת חייהם, ואז התחיל הסיוט, באתר TheMarker, 28 בנובמבר 2025
נווה ים (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות – לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2025 (אומדן), בכל יתר היישובים – לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2024.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ דותן לוי, נווה ים היה יכול להיות אחד הקיבוצים המשגשגים בארץ, אבל אז הוא הגיע לפירוק והזנחה, באתר כלכליסט, 26 במרץ 2024
- ^ מפה בהוצאת המחלקה להתיישבות חקלאית בסוכנות היהודית, 1946 (באנגלית) עם ציון היישוב בשמו 'מעפילים', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ 1 2 3 4 5 אלעד שמחיוף, אחד ביום | התנתקות: שכונת הקרווילות האחרונה, באתר מאקו, 24 באוגוסט 2025
- ^ הונחה אבן פינה להקמת שכונה חדשה בנווה ים, באתר mynetkibbutz.co.il(הקישור אינו פעיל)
- ^ גדעון דוקוב, מחוף אל חוף: מגורשי גוש קטיף מתיישבים בכרמל, באתר nrg, 19 באוגוסט 2016
| ||||||||||||||||||
| יישובים שהוקמו או הורחבו עבור שיכון מפוני תוכנית ההתנתקות | ||
|---|---|---|
| יישובים חדשים | באר גנים • בני דקלים • בני נצרים • גני טל • כרמי קטיף • נווה • נטע • נצר חזני • שבי דרום • ניצן ב' | |
| יישובים שהורחבו | אבני איתן • בוסתן הגליל • בית חגי • בת הדר • טנא עומרים • יד בנימין • יד חנה • כרמיה • מבקיעים • משכיות • נווה ים • ניצן • פלמחים • שוקדה • תלמי יפה | |
| שכונות חדשות | שכונת הנשיא הרצוג באשקלון • שכונת נצר אריאל באריאל | |
| יישוב שאוכלס מחדש | שומריה | |
