יהודית יחזקאלי גלילי
 | |
| יהודית יחזקאלי גלילי | |
| לידה |
29 ביולי 1930 (בת 96) טבריה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| ידועה בשל | חברת פלמ"ח ושליחה של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בצפון אפריקה |
| תקופת פעילות | מ-1944 |
| עיסוק | אשת חינוך |
| השקפה דתית | יהודית |
| בן זוג | שלמה יחזקאלי |
| מספר ילדים | 3 |
| פרסים והוקרה | רשימת פרסים והוקרה |
| אתר אינטרנט | |
  | |
יהודית יחזקאלי-גלילי (נולדה ב־29 ביולי 1930) היא יוצאת הפלמ"ח ששימשה שליחה של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בשלוחת "המסגרת" בצפון אפריקה, מחנכת, סופרת, אמנית, תסריטאית, עיתונאית, אשת תיאטרון, מפיקה וקולנוענית.
יחזקאלי-גלילי גדלה בעיר נשר, שם גם שימשה כגננת. הייתה מחנכת ותיקה שעסקה גם בכתיבת ספרות ילדים בתחום שילוב אומניות בהוראה וכן חלוצת תחום תיאטרון הבובות בארץ. זכתה בפרסים רבים וביניהם פרס רוטרי, פרסי חינוך, יקירת חיפה וכנשיאה בבני ברית זכתה בפרס הוקרה ארצי על פעילותה והתנדבותה בקהילה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודית גלילי נולדה ב-1930 בטבריה לשמעון בן משה-מזרחי (דור שישי בארץ) ולנעמי מרד לבית לוריא מצפת. המשפחה עברה לגור בנשר עקב עבודתו של אביה במפעל המלט נשר שהוקם ביישוב. יהודית היא מבני נשר הראשונים והתחנכה ולמדה בגן הילדים ובבית הספר לילדי העובדים בנשר.
בנעוריה הדריכה בסניף הנוער העובד והלומד במקום וכן הצטרפה לגדנ"ע. בגיל 14 הצטרפה לארגון ההגנה. לאחר מכן עבדה כגננת לילדי נשר. ב-1941 במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרפה, יחד עם בני כיתתה, למאמץ הביצורים במצדה על הכרמל. ב-1945, אחרי הפריצה למחנה בעתלית, הצטרפה לליווי העולים לבית אורן.[1]
ב-1946, אחרי השבת השחורה, התנדבה לעבודה בקיבוץ יגור.
השירות בפלמ"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1947 עברה קורס מכי"ם בקיבוץ אלונים ובג'וערה והייתה חלק מהמלווים החמושים באוטובוסים מנשר לחיפה. בוואדי רושמיה עברה את טבילת האש הראשונה שלה.
באפריל 1948 השתתפה במבצע "חסימה" שנועד לעצור את הלגיון הערבי ליד יגור כדי שלא יגיע לחיפה ונפצעה בקרב על שחרור חיפה.
במאי 1948 הצטרפה לפלמ"ח להכשרת תל יוסף והמשיכה בהכשרה בקבוצת גבע. בהמשך עברה לשרת בפלוגה ב' בגדוד השישי של חטיבת הראל שם עסקה בהדרכה ובליווי שיירות.
פעילותה החינוכית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1949, עם תום מלחמת העצמאות, למדה בסמינר למורים בחיפה ועבדה בבית הספר הריאלי בהדר. מאוחר יותר עברה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ולימדה בבית חינוך ארלוזורוב.
ב-1952 הייתה בין מקימי בית הספר הממלכתי במעברת בית שמש (הר-טוב). כסטודנטית לקחה חלק בפעילות בשירות המתנדבים. במעברה פיתחה שיטת למידה באמצעות שירים ושימוש בבובות תיאטרון אותן הכינה עם התלמידים. לימים השיטה הודפסה בחוברות למידה בשם: "אני שר וקורא" ורבים מתלמידי ישראל למדו בדרך זו.
השירות במוסד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפעילות במרוקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1954 נשלחה גלילי למרוקו, מטעם מחלקת החינוך והתרבות של הסוכנות היהודית לגולה. הוטל עליה להקים גן ילדים עברי ישראלי וללמד עברית באולפן.[2]
ב-1955 המצב הביטחוני של יהודי מרוקו התערער עקב שאיפת מרוקו לעצמאות משלטון הצרפתים. ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון וראש המוסד איסר הראל, החליטו להקים מחתרת יהודית במדינה זו שנקראה "המסגרת". מטרתה הייתה לגייס צעירים יהודים מבני המקום ולהכשירם להגנה עצמית. ראש המשלחת להקמת הארגון במרוקו ומפקדה הראשון היה סגן אלוף שלמה יחזקאלי.
בתקופה זו גויסה גלילי ל"מסגרת" מטעם המוסד ועסקה בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. במסגרת תפקידה גייסה חברים למחתרת, עסקה ברישום עליית יהודים לארץ ישראל, קישרה בין חוליות, הכינה סליקים וטיפלה בהצפנת חומר סודי והעברתו ליעדו.
ב-1956 קיבלה מרוקו את עצמאותה. משרדי העלייה וגן הילדים נסגרו והעלייה הלגאלית הוגבלה. השליחים נאלצו לעזוב את מרוקו. הם הוחלפו על ידי שליחי מוסד שהגיעו בזהות שאולה. גלילי נשארה לעבוד במחנה העולים "מזאגאן" שליד קזבלנקה, בהנהלת מינה בלומנפלד, שם עבדה עם ילדי עליית הנוער. שימשה בנוסף גם כקשרית בין אנשי המחנה לבין אנשי המסגרת והממונים עליו מחוצה לו. במסגרת פעילותה סייעה להעביר הודעות מוצפנות, להבריח ילדים במשאיות ממרוקו לטנג'ר ומשם לגיברלטר ולמרסיי.
ב-1957 נסגר מחנה העולים וגלילי עזבה את מרוקו והמשיכה לעבוד בשרות המוסד בעיר מרסיי שבצרפת. במקום זה עבדה במעבדה לצילום ולזיוף דרכונים וחותמות בשיתוף עם המומחה בתחום זה נתן שמר. במעבדה ייצרו מאות דרכונים מזויפים שהוסתרו במזוודות ונשלחו למרוקו כדי לאפשר ליהודים לצאת ממנה.
בין השנים 1960–1964 שהו יהודית ובעלה שלמה יחזקאלי בפריז מטעם המוסד ועסקו בתפקידים מיוחדים ובפרשיות עלומות. בין היתר בפרשת יוסל'ה שוחמכר ובמבצע יכין שבמהלכו הועלו כ-80,000 מיהודי מרוקו לישראל.[2]
השירות באפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1965 יצאה המשפחה לשליחות במרכז אפריקה מטעם מש"ב (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ). בעלה, שלמה יחזקאלי, עמד בראש המשלחת ויהודית הקימה כיתת לימוד לילדי השליחים הישראלים.
עיסוק בחינוך ותרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1976 עברה גלילי קורס עיתונאים מטעם הסתדרות המורים. היא פרסמה מאמרים וכתבות בתחום החינוך והמשיכה בלימודים אקדמיים.
מ-1977 ועד פרישתה לגמלאות עסקה גלילי בחינוך ובהוראה במכללות בהשתלמויות מורים וגננות (במכללות אורנים, שאנן וגורדון). כמו כן הייתה מדריכה פדגוגית בהכשרת פרחי הוראה ומרצה לספרות ילדים ושילוב אומנויות בהוראה ולתיאטרון בובות ככלי תרפיה בחינוך.
ב-1988 פרשה לגמלאות והמשיכה בעבודה חלקית. במקביל לפעילותה החינוכית עסקה בציור, פיסול, כתיבת ספרים והכנת סרטים.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1959 נישאה לשלמה יחזקאלי (1922–1993), יליד וינה, אותו הכירה בעת שליחותה במרוקו.[3] לזוג נולדו שלושה ילדים.
אחיה יוסף גלילי היה ממייסדי האגודה למחקר תת-ימי בישראל. אחיינה הוא הארכאולוג הימי אהוד גלילי.
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהודית יחזקאלי גלילי, אני שר וקורא, הוצאת אחיעבר, ירושלים
- יהודית יחזקאלי גלילי, חשוב וכתוב נכון ויפה, הוצאת שפר, 1977
- יהודית יחזקאלי גלילי, תיאטרון בובות, הוצאת רשפים, 1988[4]
- יהודית יחזקאלי גלילי, מעשה בקיפוד, אופיר ביכורים, 2017[5]
- יהודית יחזקאלי גלילי, ממורה ותיקה למורה מתחילה (מכתבים מהבוידעם), 2019
- יהודית יחזקאלי גלילי, שליחות גורלית, הוצאת נורה, 2022
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1975 - פרס רוטרי ישראל
- פרס משרד החינוך ובפרס מטעם הסתדרות המורים על יישום דרכים חדשות בשיפור ההוראה.
- 2007 - פרס הוקרה ארצי על פעילותה והתנדבותה בקהילת בני ברית בזמן ששימשה כנשיאת לשכה וכמפקחת.
- 2008 - יקירת העיר חיפה על תרומתה למערכת החינוך בחיפה ועל עזרתה בהתנדבות לחלשים בחברה החיפאית.[6]
- 2010 - לכבוד יום האישה הארצי, נערך ערב הצדעה לשלוש נשים. בערב זה זכתה בהוקרה על היותה חלוצה בחינוך הטיפולי ובהכשרת מורים וגננות להוראה באמצעות תיאטרון בובות.
- 2018 - ביום האישה הבין לאומי, במהלך כנס שערך הרמטכ"ל גדי איזנקוט, הוענקו תעודות הוקרה ל-11 נשים שלחמו בתקופת קום המדינה, ביניהן יהודית גלילי יחזקאל.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודית יחזקאלי גלילי, באתר הפלמ"ח
- יהודית יחזקאלי באתר הספרייה הלאומית של ישראל
סדרת ראיונות של יהודית יחזקאלי לפלג לוי בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח
"לאור הזיכרונות" סרטה של יהודית יחזקאלי (גלילי), סרטון באתר יוטיוב- יהודית יחזקאלי (גלילי) - אמונה הגננת, סרטון באתר יוטיוב
- אמיר בוחבוט, מתחת לאף של המלך: המבצע החשאי של המוסד להגנה על יהודי מרוקו, באתר וואלה, 27 באפריל 2019
- ראיון עם יהודית יחזקאלי גלילי לארוע 100 שנים להגנה, סרטון באתר יוטיוב, 11 בפבר׳ 2024
- ורד ליון ירושלמי, המבצע החשאי של המוסד להעלאת יהודי מרוקו, בהסכת "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אורחים: מאיר קנפו ויהודית יחזקאלי, ספוטיפיי, אפל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ בנתיבי העפלה : יחזקאלי יהודית, באתר www.maapilim.org.il
- 1 2 שיר אהרון ברם, גן הילדים שהפך למפקדת המוסד במרוקו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 1 בפברואר 2023
- ↑ פרסום נישואין, הצופה, 3 בספטמבר 1959
- ↑ "תיאטרון בובות" - יהודית יחזקאלי, באתר "ארכיון הספרייה הלאומית של ישראל"
- ↑ מעשה בקיפוד - יהודית יחזקאלי, באתר "אופיר ביכורים"
- ↑ גב' יהודית יחזקאלי, באתר עיריית חיפה, 2008
- ↑ "לא יכול לדמיין את הצבא בלי נשים", באתר ערוץ 7, 7 במרץ 2018
| בקרת זהויות |
|
|---|