אהרן יוסף ירמנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד"ר אהרן יוסף ירמנס בתחילת המאה ה-20
כתובת המציינת ייסוד בית בשכונת זיכרון משה בירושלים על ידי ד"ר ירמנס

ד"ר אהרן יוסף ירמנס (יערמאנס; 185928 בדצמבר 1924) היה רופא היישוב היהודי בחברון בשלהי המאה ה-19, איש ציבור בירושלים המתחדשת, ומראשוני הרופאים בבית החולים שערי צדק בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בווילנה שבליטא, בשנת 1859 למשה דוד, סוחר אריגים ששהה רוב ימות השנה בהודו ובמרחקי אסיה, ממנו התייתם בגיל 5, ולחיה רויזה לבית הלפרין.

למד בחדר, ולאחר מכן במכינת בית המדרש לרבנים בווילנה. היה מבאי ביתו של הבנקאי יוסף ויטקינד, אשר בתו חנה נתארסה לו.

שירת שנה בצבא הרוסי, שם נחשד במגע עם קבוצת מהפכנים ובהחזקת ספרות אסורה, אך זוכה מאשמה.

למד רפואה באוניברסיטאות ברלין והאלה, ועל הרצאת הגמר לקבלת התואר דוקטור היה עליו להגן נגד פרופסור מרטין לוי ואמן השחמט עמנואל לסקר. כשחזר לווילנה, אחרי שהוסמך לרופא בשנת 1886, נישא לארוסתו, והחליט לעלות עמה לארץ ישראל, חרף התנגדותו של אביה.

בשנת 1887 הגיע עם אשתו לאיסטנבול, שם התכונן לבחינות כדי לקבל רישיון לעסוק ברפואה בארץ ישראל. באותה עת שהה באיסטנבול דוקטור משה וולך לאותה מטרה, ובשנת 1890 הגיעו יחד ארצה.

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבואו ארצה התיישב עם משפחתו בחברון, לאחר שקיבל כתב מינוי מאת "אגודת אחים" מאנגליה לשמש רופא ליהודי חברון. תחילה, קיבל דירה בביתו של חכם נסים לאביא בפאתי העיר.

העניק שירותי רפואה ליהודי העיר, וכן לערביי הסביבה. השתתף בהקמתם ופעולתם של מפעלי חסד ציבוריים. כמו כן, הזמין מירושלים ספר תורה מהודר לבית הכנסת האשכנזי בעיר (אחרי פרעות תרפ"ט העביר בנו את הספר לשכונת תלפיות בירושלים).

בשנה שלאחר בואו ארצה, הצטרפה אליו לחברון אמו מווילנה (נזכרת ביומן מסעו של מנחם אוסישקין, שעלה עמה באותה האניה), והתגוררה עמו עד פטירתה בחברון בשנת 1903. בביתם התארחו משכילי היישוב החדש ועסקניו בבואם לחברון, והרופאים היהודיים שבארץ שהתכנסו אחת לשנה.

בשבתו בחברון קיבל ייפוי כוח מאת קרן מזכרת משה מונטיפיורי ליסוד שכונה יהודית בחברון על שם השר, אך הדבר לא יצא אל הפועל. עבר לירושלים בשנת 1905 בעקבות מעבר אשתו לעיר, עבור חינוך חמשת ילדיהם, ושימש כרופא במגוון מוסדות, ובהם ביקור חולים, עזרת נשים, מושב זקנים ובית היתומים דיסקין, והיה בין הרופאים הראשונים בבית החולים שערי צדק.

השתתף עם דוד ילין ביסוד שכונת זיכרון משה, והיה בין ראשוני הבונים בבית הכרם ובתלפיות.

ב-1914 השתתף בוועידה הארצית בנושא מיגור הגרענת, הוועידה התכנסה בד' בניסן תרע"ד ב"בית חולי עיניים העברי", בירושלים.

חתם יחד עם אפרים כהן, וילהלם גרוס, דוד ילין, יחיאל מיכל פינס, זאב יעבץ ואברהם משה לונץ על מכתב עידוד מנכבדי ירושלים לבנימין זאב הרצל לרגל צאת ספרו מדינת היהודים. בנוסף, השתתף בכרוז עידוד להרצל לקראת ביקורו בארץ. כמו כן, הגה רעיונות בדבר פיתוח הארץ, אוצרות ים המלח וסגולותיו הרפואיות ופיתוח התחבורה אליו.

נפטר בירושלים בשנת 1924, ונטמן בהר הזיתים, לצד רעייתו שנפטרה שבע שנים קודם לכן, כתוצאה ממגפת הקדחת שפרצה בירושלים בעת מלחמת העולם הראשונה.

חתנו היה הסופר אהרון ראובני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]