אהרן שר

אהרן שר

לידה	1899 צ'רניהיב, האימפריה הרוסית
נהרג	6 בפברואר 1920 (בגיל 21 בערך) תל חי, ישראל

אהרֹן שֶר (1899 – י"ז בשבט תר"ף 6 בפברואר 1920), היה חלוץ, אחד משמונת הרוגי מאורעות תל חי שעל שמם נקראת קריית שמונה.

פועלו ותרומתו באים לידי ביטוי בדברי ברל כצנלסון, במבוא לספר "מאורעות תרצ"ו", שנכתב על ידי ברכה חבס. שם השווה את גבורת המתיישבים מול הטרור הערבי בשנים 1936 - 1939, לגבורת טרומפלדור, שר ושאר מגיני הקרב על תל חי : "דוֹר המצוֹר והבּצרוֹן, אשר קלט חצים ולא נסוֹג, אשר לא הפקיר שוּם נקוּדה ולא נתן לפַנוֹת שוּם מקוֹם ישוּב...דוֹר זה רשאי לוֹמר ליוֹסף טרוּמפּלדוֹר ולאהרן שֶר, אנשי תל-חי: לא בּיישנוּכם. לא ערירים הלכתם".

חייו ופעלו

אהרן שר נולד בצ'רניהיב באוקראינה. הוא למד בבית ספר עירוני והצטיין בספורט. בגיל 15 עלה לארץ ישראל ושקד על לימוד השפה העברית. במקביל עבד כפועל חקלאי בעין חי, פתח תקווה, בן שמן והיה חבר קבוצת כנרת. שר התגלה כאדם נחוש בהחלטותיו, הוא נהג לקחת על עצמו אחריות והיה נכון תמיד לכל תפקיד. בשנות השלטון הטורקי בארץ, התפרסם בין אנשי ההתיישבות העובדת, כאשר במהלך תקרית עם ערבים התנדב למסור עצמו לידי השלטונות ולהציל את הקבוצה ממשפטם. שר עלה עם קבוצת חברים לעזרת מגיני תל חי. ביום שישי, י"ז בשבט תר"פ 1920, בשעה 11:30 בצהריים, הותקפו העובדים בחריש בשדה על ידי רוכבים ערבים. שר יצא לעזרתם, ובהתקלות נפגע מכדורי רובה ונהרג. כשהגיעה הבשורה על נפילתו בקרב לקבוצת כנרת, קם חברו שאול מאירוֹב, עלה לגליל והצטרף למגיני תל חי. מאירוֹב (לימים אביגור) קיבל את אקדחו של שר ואת נרתיק האקדח המוכתם בדמו של שר.

הידיעה על מותו הגיעה למשפחתו ברוסיה רק כמה שנים אחר כך, על ידי אשתו של מאיר רוטברג, ידידתו של שר עוד מימי קבוצת כנרת, בעת תערוכה חקלאית שנערכה ברוסיה.

מאמרו

אהרון שר על גבי אנדרטת הזיכרון לנופלי קבוצת כנרת

שר גיבש את עמדתו הציונית חלוצית כבר בגיל צעיר. עם החמרת מצבם הביטחוני של היישובים היהודים בגליל העליון בתר"ף 1920, כתב מאמר שהיה בעצם קול קורא לעזרה דחופה ופרסם אותו בכתב העת קונטרס. מאמרו של אהרן הביא לידיעתם של קוראי קונטרס מידע חיוני על המצב הביטחוני הקשה בצפון הארץ, ואף תרם להגעתם של מתנדבים נוספים ליישובי הגליל העליון, ובהם שרה צ'יזיק ובנימין מונטר. עמדתו של אהרן שר במאמרו, הייתה מבע מייצג בעמדת המצדדים בהשארות בכל מחיר ומאמץ ביישובי הגליל העליון; עמדה שאחד ממבטאיה בהנהגת מפלגת "אחדות העבודה" היה ברל כצנלסון. לעומתו, סבר זאב ז'בוטינסקי מנהיג ציוני, וחבר אף הוא ב"אחדות העבודה" באותם ימים, כי הנסיבות הקשות מחייבות את יציאתם ב"הדר" של המתיישבים, עד שתמצא הדרך להחזירם ליישוביהם.

במאמרו כתב שר: "אנו מוכרחים להושיט יד-עזר לנקודות "הצפון הרחוק", כי בלבות אנשי המקומות הכי "מבוצרים": תל-חי וכפר-גלעדי, למרות ההכרה הברורה כי את המקום אין עוזבים, כי על הבנוי אין מוותרים, אינה פוסקת ההרגשה כי הננו אך קומץ, קומץ, קומץ, כי באותה מדה שמספר האנשים גדל, מתחזק גם רוחם בהם. ... המצב קשה ומסוכן עלינו להגדיל את היישוב בגליל ... דרוש לנו עובד שידע להגן על מחרשתו אל תתנו לגליל העליון לנפול" (קונטרס, כ', עמ' 10–11).

במשך השנים הפך המאמר, הן בספרות חינוכית והן בהיסטוריוגרפיה הנכתבת באקדמיה, לאבן יסוד בהבנת תודעתם העצמית של חלוצים, אנשי תנועת העבודה וההתיישבות העובדת באותן שנים. ולאחד מן המבעים המייצגים בדיון העקרוני שהתנהל באליטה המנהיגה של היישוב היהודי בארץ ישראל, לנוכח סדרת אירועי הדמים בגליל העליון עד לנפילתם של יוסף טרומפלדור וחבריו בתל חי.

מכתביו

• א. ש. [אהרן שר], למשמר (מכתב), קונטרס, כ', י"ח טבת תר"פ, עמ' 10–11.

לקריאה נוספת

• י. ט. (יוסף טרומפלדור), אהרן שר איננו., קונטרס, כ"ה, כ"ד שבט תר"ף, עמ' 2.
• הוועד הפועל של "אחדות העבודה", למות חבר., קונטרס, כ"ו, ל' שבט תר"ף, עמ' 2.
• בן-ציון דינור (עורך עם אחרים), ספר תולדות ההגנה, א, ב, הוצאת מערכות, תל אביב תשכ"ה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אהרן שר בוויקישיתוף

• קורות החיים של אהרן שר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון