קריית שמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריית שמונה
סמל קריית שמונה
קריית שמונה.JPG
קריית שמונה במבט מרכס רמים
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה אביחי שטרן
גובה ממוצע[1] ‎207 מטר
תאריך ייסוד 1950
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2021 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 22,413 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 102
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-0.7% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 1,539 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 146
תחום שיפוט[2] 14,560 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 97
33°12′42″N 35°34′24″E / 33.2116311318334°N 35.573204923663°E / 33.2116311318334; 35.573204923663
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2017[2]
5 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2018[2]
0.3941
    - דירוג מדד ג'יני 183
לאום ודת[2]
יהודים: 89%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 11%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2019
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 7.7%
גילאי 5 - 9 6.8%
גילאי 10 - 14 7.4%
גילאי 15 - 19 6.8%
גילאי 20 - 29 16.8%
גילאי 30 - 44 17.3%
גילאי 45 - 59 17.4%
גילאי 60 - 64 6.3%
גילאי 65 ומעלה 13.5%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2019
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 14
–  יסודיים 10
–  על-יסודיים 10
תלמידים 3,646
 –  יסודי 1,955
 –  על-יסודי 1,691
מספר כיתות 181
ממוצע תלמידים לכיתה 23.3
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ט (2018-‏2019)
פרופיל קריית שמונה נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
www.k-8.co.il
קריית שמונה, 1964
מוקד נפילת קטיושה בעיר, 1969, צלם- דן הדני, מאוספי הספרייה הלאומית, ישראל.
מוקד נפילת קטיושה בעיר, 1969, צלם- דן הדני, מאוספי הספרייה הלאומית, ישראל.
המסגד של אל-ח'אלצה, כיום המוזיאון לתולדות קריית שמונה. שוכן בפארק הזהב
"ביג צ'יף" (1968), פסל חוצות מעשה ידי הפסל יגאל תומרקין בקריית שמונה
קריית שמונה ממצפה לירן

קִרְייַת שְׁמוֹנָה היא עיר השוכנת באצבע הגליל ושייכת מנהלית למחוז הצפון בישראל. היא הוקמה בסוף 1949, בשנת 1953 קריית שמונה הוכרה כמועצה מקומית והוכרזה כעיר בשנת 1974. בקריית שמונה מתגוררים כ-23 אלף תושבים, והיא העיר הצפונית ביותר בישראל. כעיר הגדולה באצבע הגליל ומיקומה לצד כביש 90 משמשת קריית שמונה כיום כמרכז אזורי ליישובי הסביבה במספר תחומים: שירותי בריאות מתמחים, תעשייה, שירותים עסקיים ומסחר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בו' בטבת תש"י, 26 בדצמבר 1949, הוקמה קריית שמונה כמעברה על חורבות הכפר הערבי "אל-ח'אלצה" (חלסה) הנטוש, שתושביו נמלטו במלחמת העצמאות.

יום למחרת החלטת האו״ם על חלוקתה של ארץ ישראל ב-30/11/1948 החלה מלחמת העצמאות והיא נפתחה בהתקפות של ערבי ארץ ישראל במטרה להשמיד את היישובים היהודיים. הכוח העברי שעבר ממגננה למתקפה ולהשתלטות על שטחיה של המדינה העברית כבש את צפת ב-11/5/1949 אשר הביאה לבריחתם של 10,000 תושבי צפת הערבים ולנטישת ערביי עמק החולה את כפריהם וביניהם את כפר חלסה. בערב פלישת צבאות ערב לארץ הושגה רציפות של שטח עברי בגליל העליון המזרחי.

קריית שמונה היא אחת ממאות יישובים חקלאיים וכשלושים ערים ועיירות פיתוח חדשות, רובם באזורי הספר שהוקמו על ידי ממשלת ישראל עם הקמת המדינה, בשנות החמישים והשישים. הקמת היישוב בעמק החולה, ארבע ק"מ מן הגבול היה במסגרת היעדים של הממשלה לפזר את האוכלוסייה ברחבי המדינה ולמנוע את ריכוזן בערי חוף, לחזק את השליטה הביטחונית באזורים המרוחקים מן המרכז ולמנוע שובם של הערבים. כמו כן, לפי "תוכנית האדריכל אריה שרון", שאומצה של ידי הגורמים המיישבים, קריית שמונה כמו עיירות פיתוח אחרות אמורה הייתה לשמש כמרכז עירוני קטן (עד 5000 תושבים) באזור פיתוח (עיירת פיתוח) כמרכז שירותים ליישובי אצבע הגליל החקלאים. למעשה העיר נבנתה ללא תוכנית אב, אלא שכונה אחר שכונה בהתאם לגלי העלייה. בבניית העיר לא הייתה התייחסות לנחל עין זהב ונחל הטחנות (נחל שושן) העוברים בתוכה - בתי המגורים נבנו על גדות הנחל, ורצועה צרה בלבד יוחדה לאפיק (מלבד החלקים של פארק הזהב). בשל כך נוצר מגע ישיר ויומיומי בין האוכלוסייה לנחל - מצב נדיר בערי הארץ.

המתיישבים הראשונים 1948 עד 1951[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מאי 1948 עד סוף 1951 עלו לישראל שלוש קהילות שלמות: 123 אלף יהודים מעיראק 31 אלף מלוב ו-45 אלף מתימן. עליות התאפיינו בהרכב משפחה רגיל עם אחוז ילדים גבוה. 14 משפחות ראשונות מקרב עולי תימן הגיעו לבתים העזובים של חלסה ב-18/7/1949 כדי לאכלס את היישוב חדש, ככפר חקלאי למחצה שנקרא תחילה "קריית יוסף" על שמו של יוסף טרומפלדור. באביב-קיץ 1950 גדל מספרם ל-218 משפחות, משפחות אלו הקימו במעברת חלסה ועדים שנאבקו לחינוך ברוח המסורת היהודית, בית כנסת ומקווה וקבלת אדמות חקלאיות כפי שהובטח להם. כמו כן, הם דאגו לסילוקו של מנהל המעברה בשל היחסים העכורים בינו לבינם ועוד. חלק הארי ממשפחות העולים שדרישותיהן לא נענו עזב את המקום בשנים 1952 עד 1953 והקימו מושבים את מושב תנובות ושער אפרים בשרון הצפוני[3][4].

בתחילת יוני 1950 הוסב שם היישוב ל"קריית שמונה" על מנת להנציח את שמונת מגיני תל חי וטרומפלדור בראשם שנפלו בשנת 1920.[5] שם היישוב שונה ללא דיון עם 800 התושבים שכבר התגוררו ביישוב והפך למעברה וללא דיון עמם הוחלט להפיכתה של קריית שמונה מיישוב בעל אופי חקלאי למחצה, כפי שציפו עולי תימן, ליישוב עירוני, לעיירה[4].

באותה עת גופי הממשלה תכננו בניית 250 יחידות דיור על ידי חברת סולל בונה ולהפיכתה לעיירה על שטח של 970 דונם, פחות מעשירית מאדמות הכפר הערבי חלסה. סולל בונה הכשיר את העולים במקצועות הבניין.

באוקטובר 1950 נמנו ביישוב 1500 תושבים. בעקבות ניסיונם המר עם התימנים בדצמבר 1950 המוסדות המיישבים החליטו על שינוי נרחב בהרכב האוכלוסייה במעברה וקבעו כי מעתה ייקלטו במקום משפחות מקרב עולי אירופה בלבד. ההחלטה מומשה במהרה ובסוף 1950 הגיעו המשפחות הראשונות מרומניה והונגריה אל אוהלי המעברה. בעקבות גלי העלייה ההמונית לישראל הגורמים המיישבים חזרו בהם מהחלטתם ובמהלך 1951 הם הפנו עולים גם מעיראק, מהודו, מפרס, ומחבלים כורדים שבפרס ובעיראק. מספרם של העולים מעיראק, פרס והודו עלה על מספר העולים ממזרח אירופה וביולי 1951 נמנו 4,000 תושבים שהועסקו בעבודות ייבוש ופיתוח עמק החולה ובבניית בתי מגורים.

בחורף הסוער והקשה של 1950-1 הצבא לקח אחריות "במבצע מעברות" על מעברת חלסה, אבל במהלך 1951 הצבא צמצם את מעורבותו למינימום ומועצה אזורית הגליל העליון המשיכה לשאת בעול, ועד מאי 1953 היה הניהול המוניציפלי של קריית שמונה בידיה. בשנת 1953 קריית שמונה הוכרה כמועצה מקומית. בין מאי 1953 לקיץ 1955 פעלו בה שלושה ראשי מועצה ממונים שנשלחו למעשה על ידי מפלגת מפא"י. בקיץ 1955 התמנה ראש המועצה הראשון, אשר נזרי, בעקבות קיום הבחירות המקומיות הראשונות.[3]

האטת העלייה אפשרה אכלוס העולים הראשונים מעיראק איראן ורומניה בבתים החדשים בשיכון א, ב', ו-ג' ולהמשיך ולבנות בתים נוספים. חלק מן התושבים הראשונים קבלו בנוסף לבית גם משק עזר של שני דונמים לצורך השלמת ההכנסה שבהם הם גידלו יונים למאכל, כוורות לדבש, כבשים, עצי פרי וירקות. התושבים קבלו את "ההדרכה" ממשרד החקלאות.

המתיישבים מצפון אפריקה 1954-56 1961-64[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1954 בעקבות תהפוכות פוליטיות בצפון אפריקה החלה העלייה הגדולה ממרוקו ומטוניסיה. עד סוף 1956 עלו לארץ 100 אלף עולים, מתוכם כ-90 אלף באו משם. קליטתם של העולים התבצעה בתאום רב בין רשויות הקליטה בשיטה שכונתה בשם "מהאנייה לכפר". בשנים הראשונות לקריית שמונה הפנו אליה עולים שכבר שהו באחד ממחנות העולים או באחת המעברות במרכז הארץ. רבים התנגדו ואחרים נטשו את קריית שמונה. בגל העלייה של 1954 עד 1956 הופקו הלקחים על ידי רשויות הקליטה והעולים הופנו ישירות מן האניות למושבי העולים שהיו בהם בתים למכביר. לאחר מכן הם הופנו למקום מגורים קבוע ומסודר בעיירות הפיתוח וביניהם קריית שמונה. בשל האצת קצב העלייה הוקמו פחונים וצריפים בקריית שמונה אשר שימשו דיור זמני עד למעבר הקבע. לעיתים קרובות המזוודות הגיעו זמן רב לקריית שמונה או לא הגיעו בכלל ובמקרה הטוב הגיעו פרוצות וחסרות. בגל העלייה השנייה שהחל בסוף 1961 ונמשך שלוש שנים עלו יותר מ-115 אלף עולים מטוניסיה ומרוקו לעיירות הפיתוח וביניהם קריית שמונה.

עשרות אלפים העולים שהגיעו שלוש מדינות במזרח אירופה: הונגריה, פולין ורומניה בשנים 1956 עד 1958 הופנו למרכז הארץ ומיעוטם הופנו לעיירות הפיתוח. לרבים מעולי צפון אפריקה המניפולציה של השיטה "מהאוניה לכפר", של "שגר ושכח" - השארת המזוודות בנמל, הגעתם בחושך, חוסר האפשרות לבחור, השקרים וגניבת הדעת - נותרה כפצע פתוח המשפיע עד היום על החברה בישראל. השינוי במדיניות הקליטה, אשר התחדשה עם העלייה ממזרח אירופה האמורה לעיל, החריפה את תחושת ההפליה וחוסר האמון במפלגות השלטון.

אמצע שנות השישים עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1963 אוכלוסיית קריית שמונה עמדה על 15,000 תושבים, הצפי אז היה ל-30,000 תושבים בשנת 1980. הצפי הזה לא התממש עד היום בשל הגירה שלילית מסיבית במהלך שנות ה-1960 ולאחריהן. היא נותרה 15,200 בשנת 1983 מיד לאחר סיום מבצע שלום הגליל, ו-15,300 בשנת 1989 לפני גל העלייה מברית המועצות לשעבר. מאזן ההגירה בשנים אלו היה תמיד שלילי והוא התאזן בזכות הריבוי הטבעי.[6] קריית שמונה מהווה דוגמה לעיר חדשה שאמורה להיות "עיר גנים" בפועל היא הייתה עיר כושלת במשך עשורים רבים. תחלופת התושבים הייתה גבוה ולפי הערכה במרוצת 25 שנים הראשונות לקיומה עברו דרכה כ-75 אלף תושבים. הגורמים העיקריים אז להגירה השלילית:

  1. ריחוק היישוב ממרכז הארץ המייקר את הוצאות הייצור לא משך יזמים והון פרטי;
  2. חוסר נכונות הממשלה להשקיע משאבים בפיתוח העיר (פיתוח מוקדם של אזור תעשייה ובניית מוסדות ממשלתיים בתחומה. לדוגמה, רק בשנת 1958 הוקם בה מפעל טקסטיל שהיה בית החורשת הראשון במקום. ולא רק זאת ראשי הרשות המקומית ותושביה היו תלויים בחסדי ההסתדרות והממשלה ביוזמותיהן והשקעותיהן.
  3. העדר תשתית עירונית נאותה ושירתים מספיקים בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות והמסחר;
  4. תחרות סמויה וגלויה עם המועצה האזורית גליל עליון על אדמות, הקמת מפעלים, אזורי מסחר ועוד.
  5. המצב הביטחוני מחמת קרבתה לגבול. התושבים סבלו מפגיעות בנפש וברכוש ובחוסן החברתי ומתדמיתם הנמוכה בעיני תושבי ישראל.

בשל מיקומה בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון, סבלה העיר, מאז שנות ה-1960, מפיגועי חדירות מחבלים, שהגיעו מעבר לגבול, וכן מירי טילי קטיושות שהחלו בסוף שנות ה-1960. אחת התקריות החמורות הייתה ב-11 באפריל 1974, עת חדרה חוליית מחבלים מלבנון לעיר ורצחה ששה-עשר מתושביה. לבד מאובדן חיי אדם במעשי החבלה, הורגלו אז התושבים לחיות בפחד, והתקשו לשמור על שגרת עבודה[7] והעיר ספגה ממעשי החבלה נזקים קשים לרכוש.[8] סיבות אלו תרמו רבות ליציאה למלחמת לבנון הראשונה, וכן למבצעים "דין וחשבון" ו"ענבי זעם" ולעצירת התפתחותה של העיר ולפגיעה קשה נוספת בתדמיתה, שהיה גם ככה נמוך ביותר.[9]

העלייה מברית המועצות לשעבר משנת 1990 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-1990 הביאה לשינויים מבניים עמוקים ומהירים בקריית שמונה: גידול ניכר במספר התושבים ובשטח הבנוי, שינויים בהרכב החברתי ובמבנה הכוח הפוליטי.

גידול ניכר במספר התושבים - בסוף שנת 1989, טרם גל העלייה הגדול, אוכלוסיית קריית שמונה פחתה ב-40 תושבים מתחילת שנה והיא נאמדה ב-15,300. משנת 1990 עם תחילת העלייה מברית המועצות לשעבר ועד 2001 אוכלוסייתה גדלה ב-6,100 תושבים ונאמדה ב-21,400 תושבים מתוכם 3,800 עולים (לא כולל ילדים שנולדו בישראל לאימהות שעלו מברית המועצות). העולים אז היוו 18% מכלל תושבי קריית שמונה. בשנתיים הראשונות לעלייה (בשנים 1990 עד 1991) אוכלוסיית העיר גדלה ב-3,100 ומאזן ההגירה היה חיובי. במהלך עשר שנים הבאות משנת 1992 עד 2001 אוכלוסייתה גדלה בעוד 3,000 תושבים. בעשר השנים הללו מאזן ההגירה היה שלילי (1,356-). מספר הנכנסים לקריית שמונה נאמד ב-6,339 והיוצאים ממנה ב-7,837. במרוצת 12 השנים, 1990 עד 2001, מספר הנכנסים לעיר היה 12,290 והיוצאים ממנה 9,075. ל-3,944 עולים קריית שמונה הייתה היישוב הראשון בו השתקעו.[10]

לפי משרד העלייה והקליטה המתבססת על נתוני משרד הפנים מספר העולים מברית המועצות משנת 1989 ועד 2018 המתגוררים בקריית שמונה הוא 3,751 (16.5%) מתוך 24,669 תושבים[11][12].

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר העולים מברית המועצות משנת 1990 ועד 2018 המתגוררים בקריית שמונה הוא 3,293 (14.6%) מתוך 22,624 תושבים[12].

גידול ניכר בשטח הבנוי - ממשלת ישראל העניקה לכל עולה סל קליטה עבור שכירות דירה בכל מקום בהתאם ליכולותיו ולצרכיו. מדיניות זו של "קליטה ישירה" גרמה לעליה חדה במחירי הדיור בישראל, וכבר בשנת 1990 הדירות בשוק החופשי אזלו וממשלת ישראל יזמה בניית אלפי דירות על ידי קבלנים בהבטחה לרכוש מהם את הדירות שלא יימכרו. בקריית שמונה הוקמה שכונה חדשה בשם "שכונת הוורדים". מרבית השכונות נבנו על מורדות הרי נפתלי. הפעם השכונה נבנתה מעבר לגבעת השחומית. חלקה בנויה על הצלע המזרחית של גבעת השחומית. הבניה בה מגוונת וכוללת בתים צמודי קרקע, דו משפחתיים, קוטג'ים טוריים ובניינים בני 6 עד 7 קומות.

שינויים בהרכב החברתי - העלייה מברית המועצות הייתה שונה במהותה מעליותיהם של עולי ארצות המזרח, הן ברקע הכלכלי והתרבותי שלה, והן במנטליות של העולים. היא הייתה מורכבת ברובה מאוכלוסייה עירונית בעלת מקצועות חופשיים עם מספר שנות השכלה גבוה. עולים אלה הגיעו ארצה, לאו דווקא מטעמים אידאולוגיים ציוניים, אלא בעיקר מחמת גילויי אנטישמיות בברית המועצות, וההזדמנות שניתנה להם להגר בעקבות מדיניות הגלסנוסט. במהלך העשור של שנות ה-1990 הייתה ירידה ממוצעת בשנות ההשכלה ועלייה במספר העולים שאינם יהודים.

הפיזור של העולים בקריית שמונה בשנים הראשונות נקבע בהתאם לפיזור של ההדירות הריקות בה. גם לאחר בניית שכונת הוורדים לא נוצרה שם מובלעת הומוגנית של העולים. הבתים חד-קומתיים הקטנים אבל עם עתודה להרחבה, הדיור הזול, המשכנתאות הזולות הביאו עולים רבים לשכונה, אבל גם הביאו תושבים ותיקים. המעבר של תושבים וותיקים אל השכונה שחררה דירות רבות בשכונות הוותיקות לטובת עולים נוספים שעברו להתגורר ברחבי העיר. כל הסיבות הללו מנעו יצירת מובלעות גאוגרפיות של העולים בקריית שמונה אלא מרחבים הטרוגניים בינם בין התושבים שרובם ממוצא צפון אפריקה, אבל הומגניים מבחינה מעמדית. כניסת העולים לקריית שמונה לא העלתה את מעמדה הסוציאלי אקונומי אבל גם לא לנסיגה כפי שקרה בערי פיתוח אחרים. העולים החדשים יצרו דפוס ההתבדלות מובחנת מהוותיקים והם התאפיינו בגבולות אתניים ותרבותיים ברורים לא רק בקרב הבוגרים אלא גם בקרב בני הנוער.

כמו כן, המלאי הגדול של דירות לא הביא לתחרות בין העולים נזקקים לבין התושבים הוותיקים והמוחלשים על דירות בדיור הציבורי. כמו כן, בקריית שמונה לא הייתה עלייה מסיבית במספר הפונים למחלקת הרווחה של משפחות או יחידים. העולים החדשים שחששו לחשוף עצמם לשלטונות פתרו את בעיותיהם לבד. למשל, כדי לצאת לפנימיות הייתה פנייה לעליית הנוער והסבתות סייעו בגידול הילדים. מאידך, הייתה עליית גדולה במספר הקשישים שפנו למחלקת הרווחה כדי לזכות בהטבות (למשל: מענק חימום וסיוע בחגים). מאות קשישים ללא עורף משפחתי היוו ומהווים נטל כבד על מחלקת הרווחה. הדור הצעיר שהגיע לקריית שמונה עזב את העיר וחלקם אף ירד מן הארץ והותיר את הוריהם לבד ולעיתים עם חובות.

התחרות בין התושבים הוותיקים לבין העולים הייתה בתחום התעסוקה. מאידך, העולים הביאו לפריחת העסקים הקטנים וגידול משמעותי של ילדים בבתי הספר.

שינויים במבנה הכוח הפוליטי - המקרה הראשון בישראל של התמודדות מפלגת עולים בבחירות לרשויות המקומיות היה בקריית שמונה בשנת 1993. ולא רק זאת מפלגת קידמה הצליחה להכניס את פרופסור מיכאל נודלמן כחבר מועצת העיר ויו"ר ועדת הכספים במועצה עד שנת 1996, שנה בה נבחר לכנסת ה-14 מטעם ישראל בעלייה.[13] מפלגת קידמה הוקמה בגלל מצבה העגום של האינטליגנציה הרוסית שהתרכזה בקריית שמונה. שיעור אבטלה גבוה, ריחוק מהמרכז ואיום ביטחוני מתמיד היו מקור בלתי נדלה לתסכול מצטבר.

התפתחויות במאה הנוכחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000 שרר שקט יחסי בעיר, שהופר פעם נוספת בשנת 2006 בעת מלחמת לבנון השנייה, אז ספגה קריית שמונה פגיעות ישירות רבות של רקטות שנורו מלבנון.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2021 (אומדן), מתגוררים בקריית שמונה 22,413 תושבים (מקום 102 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-0.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2019, לקריית שמונה דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2017. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ט (2018-‏2019) היה 63.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2018 היה 7,172 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,634 ש"ח).[14]

כיום יש זליגה של כ-1000 משפחות אל ההרחבות בקיבוצים באזור. להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אתרים בקריית שמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פארק הזהב- הוא פארק עירוני המהווה מרחב טבע אורבני ייחודי מסוגו בישראל, בליבה של קריית שמונה. זהו השטח הציבורי הפתוח הגדול והמרכזי בעיר, המשתרע על שטח של כ־110 דונמים. שמו ניתן לו על שם "נחל עין זהב" החוצה אותו והוא שוכן בחלקה המזרחי של קריית שמונה, למרגלות גבעת שחומית. לאחר שיקום הנחל והפארק מקיים האזור מערכת אקולוגית טבעית בלב העיר.
  • חורשת קק"ל- חורשה הנמצאת בדרום העיר ובה גן משחקים, מתקני כושר ושטחי צמחייה פוריה.
  • מוזיאון לתולדות קריית שמונה- ממוקם בבניין המסגד הנטוש ששימש את היישוב אל-ח'אלצה, כיום בתוך שטח הפארק העירוני, פארק הזהב. בנין המסגד נבנה על ידי כאמיל אפנדי בשנת 1906. בשנת 1948 ננטש המסגד ונהרס ועם בואם של ראשוני העולים לכפר הערבי הנטוש, שימש המקום למפגשים ואירועים חברתיים. בשנת 1968 הפך הבניין למשכנו של בית משפט השלום בעיר ולאחר 20 שנה, בשנת 1988, הוחלט להופכו למוזיאון עירוני שישמר את תולדות היישוב.[15]
  • בית הספר לילדי הבדואים- בנין אבן הנמצא במרכז העיר אשר עד היום נראים שרידיו. בנין זה נבנה על ידי הבריטים בשנת 1936 על מנת לפייס את התושבים הערבים הממורמרים. במסגרת מאמציהם של הבריטים להשתלב במרחב הכללי של האוכלוסייה הוחלט להקים בכפר חלסה 2 בתי ספר לילדי הבדואים היושבים בחלסה. בית ספר כללי שילמד אותם לימודים רגילים כגון כתיבה וקריאה ובית ספר חקלאי שילמד את ילדי הפלחים יסודות החקלאות המודרנית. הבניין השני נבנה בדרום העיר באזור משתלת הקרן הקיימת ונהרס על ידי קק"ל בשנות ה-80. בשנת 1948 ננטש המבנה כפי שננטשה כל העיירה הערבית חלסה. בשנת 1949 כשהגיעו ראשוני העולים לכפר חלסה, המבנה היה נטוש לחלוטין. רק בשנות החמישים כאשר קריית שמונה מנתה מעל 1,500 נפש ובשנת 1951 כאשר המעברה מנתה כ – 3,000 נפש הוחלט להעביר למבנה יפה זה חלק מתלמידי היישוב שלמדו בחאן והכינו את המקום לקליטת מספר תלמידים לבית ספר שנקרא בית-חינוך ב' ללימודים של שומרי מסורת ודת. בית ספר זה היה בית הספר הממלכתי הדתי הראשון של היישוב. בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים ננטש המבנה כאשר התלמידים הועברו למבנים אחרים ביישוב המתפתח. המבנה שימש כספרייה עירונית ראשונה, אחר כך שימש כמועדון טכני משגשג וכן כמקום של תנועת הצופים. המבנה ננטש בראשית שנות השבעים כאשר המצב הביטחוני לא איפשר לקיים שם פעילות ציבורית. כיום המבנה נטוש כאשר ישנם מספר תוכניות לשיפוצו ולהופכו למוזיאון או למסעדה אם כי קיימת תוכנית מוכנה להורסו ולבנות את בנין העירייה החדש.
  • בית החאן- ביתו של כאמיל אפנדי, בעל אדמות רבות בגליל ובכפר אל- ח'אלצה. המבנה נבנה על ידו בשנת 1906 וננטש בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות. במשך השנים שימש המבנה הן למגורים והן כמבנה ללימודים ולבתי עסק, עבור העולים החדשים אשר הגיעו להתיישב במקום. בשנת 1982 שופץ המבנה בתרומה של 2 מיליון דולר מקהילת סן פרנסיסקו, תרומה אשר הדגישה את מבנהו הייחודי. כיום משמש המבנה כמרכז אומנויות אזורי השייך לרשת המתנ"סים.[16]
  • טחנת הקמח- שרידי טחנת הקמח נמצאים מדרום ל"פארק הזהב". התחנה נבנתה על ידי משפחת חסין העשירה מהכפר הונין ופעלה עד לקום המדינה. התחנה סיפקה קמח לפלחים אשר עיבדו את השדות באזור והיא אחת משתי תחנות אשר נמצאו בקריית שמונה. האחת נהרסה כליל בעת פיתוח השכונה והשנייה נשמרה, עקב הצמחייה הגבוהה אשר כיסתה אותה. תחנה זו מיועדת לשיפוץ יסודי ולהפעלה.
  • בניין המשטרה- בנין המשטרה בקרית שמונה הוא מבנה אשר נבנה על ידי הבריטים בשנת 1939, לאחר פרעות 39–1936 (כחלק ממאורעות תרפ"ט) ולצורך שמירה על הסדר הציבורי. המבנה ננטש עם סיום המנדט הבריטי ונתפש שוב על ידי כוחות הפלמ"ח שהגיעו לכפר הערבי הנטוש. המבנה שימש למתן שירותים אזרחיים שונים, משרדי ממשל ולכוחות שיטור. כיום מבנה זה משמש כבנין המשטרה המקומית בעיר. תחילה שימש המבנה הנטוש כמרכז האזורי לנתינת שירותים שונים כגון הדואר, השמירה ומשרדי הממשל. רק בשנת 1949 הועברו יחידות שוטרים עבריים ממטולה לאייש את התחנה בעת שהחל גל העלייה הגדול ליישוב חלסה והיה צורך בשוטרים לפקוח ושמירה על הסדר הציבורי. המבנה חולק לשניים. חלק אחד היה משרדים אזרחיים ששימשו את ראשי היישוב הראשונים והחלק השני שימש כתחנת משטרה לכל דבר.

תעשייה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותה היישוב המרכזי באזור התיירותי של אצבע הגליל, מתקיימת בקריית שמונה פעילות מועטה בתחום התיירות. בקצה הדרומי שלה ממוקם הרכבל העולה למנרה (אינו פועל), המלון היחידי בה הוא בית החייל של האגודה למען החייל ויש בה מעט צימרים. בעיר פועלות מספר מסעדות המסווגות כמסעדות עממיות או מסעדות אוכל מהיר.

לעיר שני אזורי תעשייה: צפוני הנמצא סמוך לכביש 99 המוביל לכיוון דן, ודרומי הנמצא בכניסה הדרומית לעיר. הם מאכלסים מספר בתי חרושת ומלאכה, מסגריות, מוסכים ונגריות. הבולטים בהם[דרושה הבהרה] הם מפעל "לודזיה" לייצור גרביים, מפעל "מיצי הגליל העליון" (יצרן המותג "סיידר הגליל") ומפעל נביעות.

שטח כלל האזורים המוקצים לתעשייה ומלאכה הוא 1,530 דונם, מתוכם 1281 הם בגדר "שטח תפוס" והיתר, 249, הם בגדר "שטח פנוי". מספר העובדים בכלל אזורי התעשייה הוא 1,037.[17]

להלן טבלת המפעלים על פי גודל שטח הקרקע:[17]

מפעלים קטנים (עד 10 דונם) מפעלים בינוניים (10–30 דונם) מפעלים גדולים (מעל 30 דונם)
אדיה חברה לנכסים בע"מ - 9 דונם רימוני פלסט בע"מ - 11 דונם עוף הגליל בע"מ - 51 דונם
המובילים קריית שמונה בע"מ - 9 דונם מטיילי קריית שמונה בע"מ - 10 דונם אשליר בע"מ - 40 דונם
מירג חב' לפיתוח בע"מ - 9 דונם גליל כימיקלים בע"מ - 26 דונם אדיל אחזקות בע"מ - 39 דונם
אם.אי. סולפונציה בע"מ - 8 דונם חב' ' החשמל לישראל בע"מ - 23 דונם
יהודה ברוך-אל - 8 דונם

במרץ 2011 התקבלה בוועדת הכספים של הכנסת החלטה לפיה משרד האוצר ומשרד התמ"ת יסייעו לחברת "איתוראן" להעתיק את מרכז השרות שלה מיהוד לקריית שמונה. מהלך זה עשוי היה להוסיף לעיר 300 מקומות עבודה. בעקבות חילוקי דעות, התבטל המהלך.[18]

באוגוסט 2019 פרסם משרד הכלכלה קול קורא בנוגע להקמת מתחם תעשייה חדש בעיר, המתחם יאכלס בין היתר מכון לחדשנות בתחום המזון ומתחם פודטק של הרשות לחדשנות. גודל המתחם צפוי להיות כ-17 דונם.[19]

בסוף 2019 החלו העבודות להקמת מעונות סטודנטים בעיר. מפני שמרבית מעונות הסטודנטים בישראל מתפקדים רק 10 חודשים בשנה, בקיץ המתחם יתפקד כמלון בו ניתן יהיה להשכיר לתיירים את חדרי המתחם. על פי התכנון הפרויקט ישתרע על שטח של כ-17 אלף מ"ר ויכלול קומת מסחר, מעליה קומת משרדים ומעליהן שמונה קומות עם 316 דירות שישמשו כ-400 סטודנטים. על מנת לתת מענה ראוי לדיירי המעונות יבנה במבנה לובי מפואר, חדר כביסה, וקולנוע, חדר כושר, וחדר לשיעורי ספורט.[20]

ביום 2/9/2020 הושק מרכז הפודטק הבינלאומי של ישראל בקרית שמונה "מרגלית סטארט-אפ סיטי בגליל" (Margalit Startup City Galil), שמצטרף למרכזי החדשנות הבינלאומיים שהקים אראל מרגלית בירושלים, בניו יורק, בבאר שבע, בחיפה ובתל אביב.[21]

הטבות בחקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.[22] לתושבי יישוב זה ניתן זיכוי ממס הכנסה בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.[23]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכל התרבות המופעל על ידי מחלקת התרבות של העירייה, משמש גם כקולנוע העירוני, בו מוקרנים סרטים בסופי שבוע תמורת תשלום דמי כניסה סמליים.

בעיר פועלת להקת המחול הייצוגית "הורה גואל" ע"ש גואל קמרי, וקבוצת התיאטרון "אנסמבל צפונית'לה".[24] בעבר פעלו בעיר תיאטרון מראה, שהוקם על ידי השחקן מנחם עיני, ומסעדת "קפה חברותא", שהוקמה בעקבות המחאה החברתית ב-2011.[25]

בעיר מצויים מספר מתנס"ים:

  • בית ונקובר (מתנ"ס כל-נדרי) - בית הנוער העירוני נפתח בשנת 2007 ונותן מענה חברתי לכלל בני הנוער בעיר. בית הנוער משמש כמוקד פעילותם של עיד"ן, נוער בסיכון, מרכז אתגרים, נוער עולה, נוער צד"ל ומנהיגות נוער במהלך שנת הלימודים ובחופשות. כמו כן מהווה המקום מקור לשיתופי פעולה עם מסגרות נוספות הפועלות בתוכו כגון: מטמון, קפה מותק לתשושי נפש, חוגים וציון מועדים על פי הלוח העברי.
  • מרכז תקוותנו- מבית קרן ילדנו. המרכז הקהילתי הממוקם ברחוב טרומפלדור הוא הגדול באצבע הגליל, ומשרת את תושבי העיר והסביבה משנת 1973. מרכז תקוותנו מפעיל חוגי ילדים, הרצאות בנושאים שונים, הכשרה מקצועית, וקליטת עולים מבני מנשה וחבר העמים – בשיתוף משרד הקליטה.[26] מרכז תקוותנו מפעיל גם 2 מעונות לפעוטות מגיל 3 חודשים עד גיל 3, באישור משרד הכלכלה, לרווחת המשפחות הצעירות בעיר.
  • בית החאן- מרכז אומנויות אזורי.
  • מתנ"ס ארתור פוקס.

בקריית שמונה שני מקומונים - "מידע 8" היוצא לאור מאז 1973, ו"חדשות הגליל" היוצא לאור מאז 2005. העיתונים מפעילים אתרי אינטרנט ומופצים מדי יום שישי.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר ישנם 6 בתי ספר יסודיים המונים כ-1800 תלמידים. 4 מתוכם ממלכתיים: מצודות, תל חי, המגינים וקורצ'אק; 2 מתוכם ממלכתיים דתיים: עוזיאל ורמב"ם. בית ספר "יצחק הנשיא" שפעל בעבר נסגר ב-2020 עקב מספר תלמידים נמוך.[27]

כמו כן ישנם 4 בתי ספר תיכוניים המונים כ-1750 תלמידים: מקיף דנציגר, המתמיד, אולפנית, ברנקו-וייס.

בעיר ממוקם בית הספר רננים, בית ספר על-אזורי לחינוך מיוחד המונה כ-125 תלמידים. מוסדות חינוך נוספים בעיר הם מרכז פיסג"ה, החווה החקלאית, שפ"י, מתי"א.

ישיבת ההסדר קריית שמונה בראשות רב העיר צפניה דרורי בשיתוף עם הרב ישראל קירשטיין, המהווה מרכז תורני לכל יישובי הגליל העליון. תלמידיה משלבים לימוד תורה עם שירות ביחידות הקרביות של צה"ל. הישיבה הוקמה בשנת 1977 בקריית שמונה במטרה לחזק את העיר.

בסמוך לעיר נמצאת המכללה האקדמית תל חי, מעונות הסטודנטים של המכללה ממוקמים כשני קילומטר מערבית אליה, בחלקה הצפוני של קריית שמונה. לימודי המכללה מתקיימים בשני קמפוסים, האחד המצוי כשני ק"מ צפונית לקריית שמונה, והשני, אשר נחנך בתחילת שנת הלימודים תשס"ט, ממוקם מזרחית לקמפוס הראשון.

תנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריית שמונה קבוצת כדורגל המשחקת בליגת העל - עירוני קריית שמונה. הקבוצה נוצרה מאיחודן של הקבוצות הפועל ומכבי קריית שמונה בשנת 2000. הקבוצה עלתה בשנת 2007 לראשונה בתולדותיה לליגת העל, בסיום העונה הראשונה שלה שם הגיעה למקום השלישי ולהשתתפות בגביע אופ"א האירופי. בסוף שנת 2008/09 ירדה הקבוצה לליגה הלאומית אך בחלוף שנה נוספת שבה לליגת העל. אצטדיונה הביתי הוא האצטדיון העירוני שבקריית שמונה.

את עונת 2011/12 פתחה הקבוצה בצורה מצוינת תחת המאמן רן בן שמעון וחמישה מחזורים לסיום העונה זכתה באליפות ראשונה היסטורית. בעונת 2012/2013 התחילה הקבוצה תחת ניהולו של גילי לנדאו אשר פוטר ובמקומו מונה ברק בכר. קריית שמונה העפילה לגמר גביע המדינה אשר נערך ב-8 במאי 2013, ובו הפסידה הקבוצה להפועל רמת-גן גבעתיים.[30] בכר הוביל את הקבוצה לזכייה בגמר גביע המדינה ב-7 במאי 2014, לאחר שניצחו את מכבי נתניה בהארכה. כיום מאמנם של קריית שמונה הוא קובי רפואה.

קבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון-קריית שמונה, המשחקת בליגת העל ובליגה הבלקנית, היא קבוצה משותפת למועצה אזורית גליל עליון וקריית שמונה. היא נוצרה בשנת 2014 מאיחוד של קבוצת הפועל גליל עליון הוותיקה והפועל קריית שמונה, אשר הייתה פעילה משנת 1996, ושיחקה בליגה ב' צפון.[31]

בעיר נמצא המרכז לטניס בישראל - קריית שמונה של המרכז לטניס בישראל.

סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל בנוי ממספר מוטיבים:

  • האריה השואג: סמל גבורתם של שמונת גיבורי תל-חי, על שמם נקראת קריית שמונה, מסמל את ההיסטוריה של העיר בתקופתו של יוסף טרומפלדור וחבריו בסיפור תל-חי. בנוסף "האריה השואג" סמל לחוזק ולכוח העמידה של התושבים מול הקטיושות והפיגועים. האריה השואג מופיע גם בסמל המועצה האזורית גליל עליון, בסמל מכללת תל-חי ובסמל בית ספר תל-חי בקריית שמונה.
  • גלגל התעשייה: סמל לתעשייה המתפתחת בעיר.
  • בנייה וצמיחה: העיר בתנופת בנייה והתפתחות תוך שמירה על איכות הסביבה והנוף.
  • החרמון והשמש העולה: הנוף המרהיב והשמש העולה סימן לתקווה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים בקריית שמונה
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 17.2 18.4 21.8 26 31.1 33.8 35.6 35.6 34.1 30.9 25 19.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 6.2 6.7 8.7 11.8 15.1 18.1 20.4 20.9 18.6 15.4 10.7 7.7
משקעים ממוצעים (מ"מ) 121.1 103 64.9 20.6 4.4 0 0 0 1.6 19.9 64.4 99.1
מקור: IsraelWeather

ראשי העיר ויושבי ראש המועצה המקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' ראש המועצה המקומית מספר קדנציות משך הכהונה סיעה הערה
1 אברהם הכהן 1 1954-1953 ראש מועצה ממונה
2 אילן הרטוב 1 1955–1954 ראש מועצה ממונה
3 יצחק זכאי 1 1955 ראש מועצה ממונה
4 אשר ניזרי 3 1955 - 1960, 1968-1965 ,1970 - 1971 ראש המועצה הנבחר הראשון
5 דוד מורה 2 1960 - 1965, 1968 - 1970
6 אברהם אלוני 1 1971 - 1974 בסוף כהונתו הראשונה הוכרזה קריית שמונה כעיר
מס' ראש העיר מספר קדנציות משך הכהונה סיעה הערה
1 אברהם אלוני 2 1974 - 1975, 1976 - 1980 יצא לחופשה ללא תשלום בין נובמבר 1975 ועד דצמבר 1976
2 דוד חזן 1 1975 - 1976 ממלא מקום של אברהם אלוני
3 ראובן רוברט 1 1980 - 1983 יו"ר ועדה קרואה[32][33]
4 פרוספר אזרן 3 1983 - 1997
5 חיים ברביבאי 4 1997- 2008 עזב את תפקידו לאחר שהורשע בפלילים[34]
6 סמי מלול 1 2008 אפריל 2008 - דצמבר 2008, ראש העיר בפועל
7 ניסים מלכה 2 2008 - 2018 הליכוד
8 אביחי שטרן 1 (בכהונה) מכהן קריית שמונה מתחדשת נכנס לתפקידו ב-4 בדצמבר 2018

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה ביישובים בעלי 2,000 תושבים ומעלה, ובמועצות האזוריות לפי אומדן סוף אוגוסט 2021 באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביישובים פחות מ-2,000 לפי טבלת יישובים של למ"ס נכון לסוף 2020.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2019
  3. ^ 1 2 אמיר גולדשטיין, הקיבוץ והמעברה: המקרה של קיבוצי הגליל העליון וקרית שמונה, ReseachGate, ‏12-2017
  4. ^ 1 2 אמיר גולדשטיין, על יוזמה ונחישות: כיצד עיצבה קבוצת עולי תימן שייסדה את קריית שמונה את מציאות חייה בארץ, ReseachGate, ‏2-2021
  5. ^ חמישה נהרגו בקרב על תל חי במאורעות תר"פ (בנימין מונטר, דבורה דרכלר, שרה צ'יזיק, יעקב טוקר וזאב שַרף), ושניים נהרגו מספר שבועות לפני כן (שניאור שפושניק ואהרון שר).
  6. ^ הרשויות המקומיות בישראל, 1998-1984 (פרסומים סרוקים), הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  7. ^ שמעון זייט, פוטרו מעבודתם פקידים שנעדרו בימי המתיחות, דבר, יום רביעי, עמוד 1, 29 ביולי 1981
  8. ^ שמעון זייט, מיליון שקל - הנזק הישיר מהקטיושות לקריית שמונה, דבר, יום שני, עמוד 2, 13 ביולי 1981
  9. ^ בבית אדלשטיין שבקרית שמונה נחתם הסכם ה-17 במאי 1983 בין ישראל ללבנון בעקבות מלחמת לבנון הראשונה.
  10. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרשויות המקומיות בישראל, 1998-1984 (פרסומים סרוקים), הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  11. ^ משרד העלייה והקליטה, עולים מ 1989 עד 2015 לפי ישובים ומועצות, מאגרי המידע הממשלתיים
  12. ^ 1 2 הרשויות המקומיות בישראל - קובצי נתונים לעיבוד 1999 - 2019, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  13. ^ רשומות מדינת ישראל, ילקוט הפרסומים 4166, נבו, ‏19-11-1993
  14. ^ פרופיל קריית שמונה באתר הלמ"ס
  15. ^ מוזיאון לתולדות קריית שמונה, באתר משרד החינוך
    מוזיאון לתולדות קריית שמונה, אתר עיריית קריית שמונה
  16. ^ "הנקמה" באיש שהרג את טרומפלדור מובילה אל העתיד של קריית שמונה, באתר וואלה!
  17. ^ 1 2 אזור תעשייה קרית-שמונה, מידע על איזורי תעשייה
  18. ^ צבי לביא ותני גולדשטיין, הבעלים נסוג: איתוראן לא תעבור לקרית שמונה, באתר ynet, 9 ביוני 2011
  19. ^ מתחם מיקרו תעשייה לתחום הפודטק יוקם בקריית שמונה, port2port, ‏19 באוגוסט 2019
  20. ^ דותן לוי, כלכליסט, במקום "הפיל הלבן" בקריית שמונה: מגורי סטודנטים שישמשו גם מלון, באתר ynet, 4 בנובמבר 2019
  21. ^ מעין מנלה, אראל מרגלית בהשקת מרכז הפודטק בגליל: "חדשנות יכולה לשנות מדינה שלמה", באתר כלכליסט, 2 בספטמבר 2021
  22. ^ תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964
  23. ^ בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה ניתן לתושב יישוב זה זיכוי ממס הכנסה בשיעור מסוים מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, בתנאי שהתגורר ביישוב שנה לפחות. ראו חוברות ניכויים חודשיות - לוח עזר לחישוב מס הכנסה ממשכורת ושכר עבודה, באתר של רשות המיסים
  24. ^ דורון שנפר, אנסמבל צפונית'לה- תיאטרון גלילי יוצר חדש, באתר עיריית קריית שמונה, ‏18 בדצמבר 2019
  25. ^ נעה שפיגלעוף מוזר בקרית שמונה: בית קפה ומחאה, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2010
    ירון בן עזרי, קפה חברותא ומסעו של השמאל הרדיקלי לצפון הרחוק, באתר "שיחה מקומית", 16 באפריל 2019
  26. ^ מרכז תקוותנו קריית שמונה, אתר קרן ילדנו
  27. ^ דנה אלימלך, בית הספר יצחק הנשיא נסגר סופית, באתר מידע8, ‏8 במאי 2020
  28. ^ שבט גונן, אתר תנועת הצופים
  29. ^ מנהיגות נוער, אתר קריית שמונה
  30. ^ משה בוקר, הפועל רמת גן זכתה בגביע המדינה, באתר הארץ, 8 במאי 2013
  31. ^ הפועל קריית שמונה - כדורסל, באתר "גיידסטאר ישראל"
    IA logo.png עמוד הקבוצה באתר איגוד הכדורסל בישראל בתאריך 2014-08-20, בארכיון האינטרנט
  32. ^ לישון בקרית-שמונה, מעריב, יום ראשון, עמוד 13, 19 באוקטובר 1980
  33. ^ ח"כ נמיר: לפטר את יו"ר המועצה, דבר, יום ראשון, עמוד 2, 26 ביולי 1981
  34. ^ חגי עינב, ברביבאי לקח חופשה מתפקידו: "אערער", באתר ynet, 14 באפריל 2008
    אלי אשכנזיחיים ברביבאי - ראש עיריית קרית שמונה - הורשע בשוחד ובמרמה; קיבל תרומות מקבלנים במהלך הבחירות, באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2008
צילום פנורמי של העיר מבית החייל
ראשי עיריית קריית שמונה Coat of arms of Kiryat Shmona.png
כמועצה מקומית אברהם הכהן
(מועצה ממונה)
אילן הרטוב
(מועצה ממונה)
יצחק זכאי
(מועצה ממונה)
אשר ניזרי דוד מורה אברהם אלוני
1954-1953 1955–1954 1955 1955 - 1960, 1968-1965 ,1970 - 1971 1960 - 1965, 1968 - 1970 1971 - 1974
כעירייה אברהם אלוני דוד חזן ראובן רוברט
(ראש ועדה קרואה)
פרוספר אזרן חיים ברביבאי סמי מלול ניסים מלכה אביחי שטרן
1974 - 1975, 1976 - 1980 1975 - 1976 1980 - 1983 1983 - 1997 1997 - 2008 2008 2018 - 2008 2018 - מכהן