קריית שמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריית שמונה
Coat of arms of Kiryat Shmona.png
קריית שמונה.JPG
קריית שמונה במבט מרכס רמים
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה הרב ניסים מלכה
גובה ממוצע ‎207‏ מטר
תאריך ייסוד 1950
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏-49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 23,114 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-0.1%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 1,625 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 14,228 דונם
מיקום קריית שמונה
קריית שמונה
קריית שמונה

33°12′42″N 35°34′24″E / 33.2116311318334°N 35.573204923663°E / 33.2116311318334; 35.573204923663קואורדינטות: 33°12′42″N 35°34′24″E / 33.2116311318334°N 35.573204923663°E / 33.2116311318334; 35.573204923663

דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3860
לאום ודת
יהודים: 89.8% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 10.2%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2013
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.0%
גילאי 5 - 9 7.5%
גילאי 10 - 14 7.3%
גילאי 15 - 19 6.6%
גילאי 20 - 29 17.9%
גילאי 30 - 44 18.5%
גילאי 45 - 59 18.6%
גילאי 60 - 64 5.2%
גילאי 65 ומעלה 10.3%
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2013
חינוך
סה"כ בתי ספר 12
–       יסודיים 8
–       על-יסודיים 8
תלמידים 3,641
–       יסודיים 1,893
–       על-יסודיים 1,748
מספר כיתות 173
ממוצע תלמידים לכיתה 21
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ג (2012‏-2013)
פרופיל קריית שמונה נכון לשנת 2012 באתר הלמ"ס
www.k-8.co.il
קריית שמונה, 1964
המסגד של אל-ח'אלצה, כיום המוזיאון לתולדות קריית שמונה. שוכן בפארק הזהב
"ביג צ'יף" (1968), פסל חוצות מעשה ידי הפסל יגאל תומרקין בקריית שמונה
קריית שמונה ממצפה לירן

קריית שמונה היא עיר השוכנת באצבע הגליל ושייכת מנהלית למחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1974. בקריית שמונה מתגוררים כ-24 אלף תושבים, והיא העיר הצפונית ביותר במדינת ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בו' בטבת ה'תש"י (26 בדצמבר 1949) הוקמה קריית שמונה כמעברה על אדמות הכפר הערבי "אל-ח'אלצה", שתושביו נמלטו במלחמת העצמאות.

בתחילה נקראה העיר "קריית יוסף" על שמו של יוסף טרומפלדור. בהמשך הוסב שמה ל"קריית שמונה" על מנת להנציח גם את שאר חברי תל חי שנהרגו באותה תקופה, בהם חמישה נוספים שנהרגו בקרב על תל חי במאורעות תר"פ (בנימין מונטר, דבורה דרכלר, שרה צ'יזיק, יעקב טוקר וזאב וולף שרף) ושניים שנהרגו מספר שבועות לפני כן (שניאור שפושניק ואהרון שר).

בשנת 1951 מנתה אוכלוסיית קריית שמונה כ-5,000 תושבים וב-1963 15,000. בשנת 1953 היא הוכרה כמועצה מקומית, ובשנת 1974 הוכרזה כעיר. בשנים הראשונות הגיעו לעיירה עולים מתימן ומרומניה ובהמשך הגיעו אליה עולים רבים מצפון אפריקה.

העיר נבנתה ללא תוכנית אב, אלא שכונה אחר שכונה בהתאם לגלי העלייה. כעיר הגדולה באצבע הגליל ומיקומה לצד כביש 90 משמשת קריית שמונה כיום כמרכז אזורי ליישובי הסביבה במספר תחומים: שירותי בריאות מתמחים, תעשייה, שירותים עסקיים ומסחר.

בשל מיקומה בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון סבלה העיר (מאז שנות השישים של המאה העשרים) מפיגועי מחבלים ומירי טילי קטיושות, לאורך שנים רבות. בגלל סיבות אלו נערכה מלחמת לבנון, וכן המבצעים "דין וחשבון" ו"ענבי זעם".

ב-11 באפריל 1974 חדרה חוליית מחבלים מלבנון לעיר ורצחה ששה-עשר מתושביה.

בשנות ה-90 נקלטו בעיר כ-6,000 עולים מחבר המדינות.‏[1]

מאז יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000 שרר שקט יחסי בעיר, שהופר פעם נוספת במלחמת לבנון השנייה, אז ספגה קריית שמונה פגיעות ישירות רבות של טילי קטיושה.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בקריית שמונה 23,114 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-0.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2013, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ג (2012‏-2013) היה 67.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2012 היה 6,432 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,018 ש"ח).‏[2]

כיום יש זליגה של כ-1000 משפחות אל ההרחבות בקיבוצים באזור. להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אתרים בקריית שמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פארק הזהב- הוא פארק עירוני המהווה מרחב טבע אורבני ייחודי מסוגו בישראל, בליבה של קריית שמונה. זהו השטח הציבורי הפתוח הגדול והמרכזי בעיר, המשתרע על שטח של כ- 110 דונמים. שמו ניתן לו על שם "נחל עין זהב" החוצה אותו והוא שוכן בחלקה המזרחי של קריית שמונה, למרגלות גבעת שחומית. לאחר שיקום הנחל והפארק מקיים האזור מערכת אקולוגית טבעית בלב העיר.
  • חורשת קק"ל- חורשה הנמצאת בדרום העיר ובה גן משחקים, מתקני כושר ושטחי צמחייה פוריה.
  • מוזיאון לתולדות קריית שמונה[1], הממוקם בבניין המסגד הנטוש ששימש את היישוב אל-ח'אלצה, כיום בתוך שטח הפארק העירוני, פארק הזהב. בנין המסגד נבנה על ידי כמאל אפנדי בשנת 1906. בשנת 1948 ננטש המסגד ונהרס ועם בואם של ראשוני העולים לכפר הערבי הנטוש, שימש המקום למפגשים ואירועים חברתיים. בשנת 1968 הפך הבניין למשכנו של בית משפט השלום בעיר ולאחר 20 שנה, בשנת 1988, הוחלט להופכו למוזיאון עירוני שישמר את תולדות היישוב.
  • בית הספר לילדי הבדואים- בנין אבן הנמצא במרכז העיר אשר עד היום נראים שרידיו. בנין זה נבנה על ידי הבריטים בשנת 1936 על מנת לפייס את התושבים הערבים הממורמרים. במסגרת מאמציהם של הבריטים להשתלב במרחב הכללי של האוכלוסייה הוחלט להקים בכפר חלסה 2 בתי ספר לילדי הבדואים היושבים בחלסה. בית ספר כללי שילמד אותם לימודים רגילים כגון כתיבה וקריאה ובית ספר חקלאי שילמד את ילדי הפלחים יסודות החקלאות המודרנית. הבניין השני נבנה בדרום העיר באזור משתלת הקרן הקיימת ונהרס על ידי קק"ל בשנות ה- 80. בשנת 1948 ננטש המבנה כפי שננטשה כל העיירה הערבית חלסה. בשנת 1949 כשהגיעו ראשוני העולים לכפר חלסה, המבנה היה נטוש לחלוטין. רק בשנות החמישים כאשר קריית שמונה מנתה מעל 1,500 נפש ובשנת 1951 כאשר המעברה מנתה כ – 3,000 נפש הוחלט להעביר למבנה יפה זה חלק מתלמידי היישוב שלמדו בחאן והכינו את המקום לקליטת מספר תלמידים לבית ספר שנקרא בית-חינוך ב' ללימודים של שומרי מסורת ודת. בית ספר זה היה בית הספר הממלכתי הדתי הראשון של היישוב. בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים ננטש המבנה כאשר התלמידים הועברו למבנים אחרים ביישוב המתפתח. המבנה שימש כספריה עירונית ראשונה, אחר כך שימש כמועדון טכני משגשג וכן כמקום של תנועת הצופים. המבנה ננטש בראשית שנות השבעים כאשר המצב הביטחוני לא איפשר לקיים שם פעילות ציבורית.  כיום המבנה נטוש כאשר ישנם מספר תוכניות לשיפוצו ולהופכו למוזיאון או למסעדה אם כי קיימת תוכנית מוכנה להורסו ולבנות את בנין העירייה החדש.
  • "בית החאן"- ביתו של כאמל אפנדי, בעל אדמות רבות בגליל ובכפר אל- חאלצ'ה. המבנה נבנה על ידו בשנת 1906 וננטש בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות. במשך השנים שימש המבנה הן למגורים והן כמבנה ללימודים ולבתי עסק, עבור העולים החדשים אשר הגיעו להתיישב במקום. בשנת 1982 שופץ המבנה בתרומה של 2 מיליון דולר מקהילת סן פרנסיסקו, תרומה אשר הדגישה את מבנהו הייחודי. כיום משמש המבנה כמרכז אומנויות אזורי השייך לרשת המתנ"סים.
  • טחנת הקמח- שרידי טחנת הקמח נמצאים מדרום ל"פארק הזהב". התחנה נבנתה על ידי משפחת חסין העשירה מהכפר הונין ופעלה עד לקום המדינה. התחנה סיפקה קמח לפלחים אשר עיבדו את השדות באזור והיא אחת משתי תחנות אשר נמצאו בקריית שמונה. האחת נהרסה כליל בעת פיתוח השכונה והשנייה נשמרה, עקב הצמחייה הגבוהה אשר כיסתה אותה. תחנה זו מיועדת לשיפוץ יסודי ולהפעלה.
  • בניין המשטרה- בנין המשטרה בקרית שמונה הוא מבנה אשר נבנה על ידי הבריטים בשנת 1939, לאחר פרעות 1936-39 (כחלק ממאורעות תרפ"ט) ולצורך שמירה על הסדר הציבורי. המבנה ננטש עם סיום המנדט הבריטי ונתפש שוב על ידי כוחות הפלמ"ח שהגיעו לכפר הערבי הנטוש. המבנה שימש למתן שירותים אזרחיים שונים, משרדי ממשל ולכוחות שיטור. כיום מבנה זה משמש כבנין המשטרה המקומית בעיר. תחילה שימש המבנה הנטוש כמרכז האזורי לנתינת שירותים שונים כגון הדואר, השמירה ומשרדי הממשל. רק בשנת 1949 הועברו יחידות שוטרים עבריים ממטולה לאייש את התחנה בעת שהחל גל העלייה הגדול ליישוב חלסה והיה צורך בשוטרים לפקוח ושמירה על הסדר הציבורי. המבנה חולק לשניים. חלק אחד היה משרדים אזרחיים ששימשו את ראשי היישוב הראשונים והחלק השני שימש כתחנת משטרה לכל דבר.

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריית שמונה פועלים מוסדות תרבות רבים, ובניהם:

  • היכל תרבות המופעל על ידי מחלקת התרבות של העירייה, משמש גם כקולנוע העירוני, בו מוקרנים סרטים בסופי שבוע תמורת תשלום דמי כניסה סמליים.
  • תיאטרון מרא"ה - קבוצת תיאטרון מקומית שהוקמה על ידי השחקן מנחם עיני ומנוהלת על ידי המחזאי רועי רשקס.
  • קפה חברותא- בר קפה שהוקם במרכז העיר על ידי פעילים חברתיים ממאהל המחאה שפעל בעיר, פועל כבר טאפאס המרכז מוצרי אלכוהול מהגליל, מקיים הופעות מסיבות, ירידים סדנאות יין ופעילויות לילדים. חברותא היא עסק בבעלות עובדים שבמרכזו שיח פוליטי וספרייה הקוראים תיגר על הסדר החברתי[3]
  • להקת מחול.
  • בשנת 2005, נערך בעיר פסטיבל ההומור והצחוק, במהלך חול המועד סוכות. פסטיבל זה נערך שנה אחת בלבד.

מוסדות חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר ישנם 7 בתי ספר יסודיים המונים כ-1800 תלמידים. 5 מתוכם מ"מ: מצודות, תל חי, מגינים, קורצ'אק, ויצחק הנשיא. 2 מתוכם ממ"ד: עוזיאל ורמב"ם.

כמו כן ישנם 4 בתי ספר תיכוניים המונים כ-1750 תלמידים: מקיף דנציגר, המתמיד, אולפנית, ברנקו-וייס, ובית ספר לחינוך מיוחד המונה כ-125 תלמידים (רננים).

מוסדות חינוך נוספים בעיר הם: מרכז פיסג"ה, החווה החקלאית, שפ"י, מתי"א.

ישיבת ההסדר קריית שמונה בראשות רב העיר צפניה דרורי בשיתוף עם הרב ישראל קירשטיין, המהווה מרכז תורני לכל יישובי הגליל העליון. תלמידיה משלבים לימוד תורה עם שירות ביחידות הקרביות של צה"ל. הישיבה הוקמה בערב ראש השנה תשנ"ח (1977) בקריית שמונה במטרה לחזק את העיר.

בסמוך לעיר נמצאת המכללה האקדמית תל חי, מעונות הסטודנטים של המכללה ממוקמים כשני קילומטר מערבית אליה, בחלקה הצפוני של קריית שמונה. לימודי המכללה מתקיימים בשני קמפוסים, האחד המצוי כשני ק"מ צפונית לקריית שמונה, והשני, אשר נחנך בתחילת שנת הלימודים תשס"ט, ממוקם מזרחית לקמפוס הראשון.

ילדים ונוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מצויים שלושה מתנס"ים:

  • בית ונקובר: בית וונקובר, הקרוי גם "מתנ"ס כל-נדרי" בית הנוער העירוני נפתח בשנת 2007 ונותן מענה חברתי לכלל בני הנוער בעיר. בית הנוער משמש כמוקד פעילותם של עיד"ן, נוער בסיכון, מרכז אתגרים, נוער עולה, נוער צד"ל ומנהיגות נוער במהלך שנת הלימודים ובחופשות. כמו כן מהווה המקום מקור לשיתופי פעולה עם מסגרות נוספות הפועלות בתוכו כגון: מטמון, קפה מותק לתשושי נפש, חוגים וציון מועדים על פי הלוח העברי.
  • בית החאן
  • ארתור פוקס

בעיר פעילות תנועות נוער רבות:

בקריית שמונה שני מקומונים, "מידע 8" היוצא לאור מאז 1973 ו"חדשות הגליל" הצעיר יותר, היוצאים לאור מדי יום שישי ומסקרים את הנעשה בעיר ובסביבותיה.

תעשייה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותה היישוב המרכזי באזור התיירותי של אצבע הגליל, מתקיימת בקריית שמונה פעילות מועטה בתחום התיירות. בקצה הדרומי שלה ממוקם הרכבל העולה למנרה, המלון היחידי בה הוא בית החייל של האגודה למען החייל ויש בה מעט צימרים. בעיר פועלות מספר מסעדות המסווגות כמסעדות עממיות או מסעדות אוכל מהיר.

לעיר שני אזורי תעשייה: צפוני הנמצא סמוך לכביש 99 המוביל לכיוון דן, ודרומי הנמצא בכניסה הדרומית לעיר. הם מאכלסים מספר בתי חרושת ומלאכה, מסגריות, מוסכים ונגריות. הבולטים בהם הם מפעל "לודזיה" לייצור גרביים, מפעל "מיצי הגליל העליון" (יצרן המותג "סיידר הגליל") ומאפיית "פת הגליל".

במרץ 2011 התקבלה בוועדת הכספים של הכנסת החלטה לפיה משרד האוצר ומשרד התמ"ת יסייעו לחברת "איתוראן" להעתיק את מרכז השרות שלה מיהוד לקרית שמונה. מהלך זה עשוי היה להוסיף לעיר 300 מקומות עבודה. בעקבות חילוקי דעות, התבטל המהלך.‏[5]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריית שמונה קבוצת כדורגל המשחקת בליגת העל - עירוני קריית שמונה. הקבוצה נוצרה מאיחודן של הקבוצות הפועל ומכבי קריית שמונה בשנת 2000. הקבוצה עלתה בשנת 2007 לראשונה בתולדותיה לליגת העל, בסיום העונה הראשונה שלה שם הגיעה למקום השלישי ולהשתתפות בגביע אופ"א האירופי. בסוף שנת 2008/09 ירדה הקבוצה לליגה הלאומית אך בחלוף שנה נוספת שבה לליגת העל. אצטדיונה הביתי הוא האצטדיון העירוני שבקריית שמונה.

את עונת 2011/12 פתחה הקבוצה בצורה מצוינת תחת המאמן רן בן שמעון וחמישה מחזורים לסיום העונה זכתה באליפות ראשונה היסטורית. בעונת 2012/2013 התחילה הקבוצה תחת ניהולו של גילי לנדאו אשר פוטר ובמקומו מונה ברק בכר. קריית שמונה העפילה לגמר גביע המדינה אשר נערך ב-8 במאי 2013, ובו הפסידה הקבוצה להפועל רמת גן.‏[6] בכר הוביל את הקבוצה לזכייה בגמר גביע המדינה ב-7 במאי 2014, לאחר שניצחו את מכבי נתניה בהארכה.

לקריית שמונה יש גם קבוצת כדורסל חדשה יחסית בליגה א'‏[7] המשחקת באולם "בית הפועל" שבעיר.

בעיר נמצא המרכז לטניס בישראל - קריית שמונה.

הטבות בחקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.‏[8] מגורים ביישוב מקנים לתושב הטבות מס, הניתנות לתושבי העיר בהתאם לפקודת מס הכנסה.‏[9]

סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל בנוי ממספר מוטיבים:

  • האריה השואג: סמל גבורתם של שמונת גיבורי תל-חי, על שמם נקראת קריית שמונה, מסמל את ההיסטוריה של העיר בתקופתו של יוסף טרומפלדור וחבריו בסיפור תל-חי. בנוסף "האריה השואג" סמל לחוזק ולכוח העמידה של התושבים מול הקטיושות והפיגועים. האריה השואג מופיע גם בסמל המועצה האזורית גליל עליון, בסמל מכללת תל-חי ובסמל בית ספר תל-חי בקריית שמונה.
  • גלגל התעשייה: סמל לתעשייה המתפתחת בעיר.
  • בנייה וצמיחה: העיר בתנופת בנייה והתפתחות תוך שמירה על איכות הסביבה והנוף.
  • החרמון והשמש העולה: הנוף המרהיב והשמש העולה סימן לתקווה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיפורו של מקום, תעודת זהות, באתר עיריית קריית שמונה
  2. ^ פרופיל קריית שמונה באתר הלמ"ס
  3. ^ דף קפה חברותא בפייסבוק
  4. ^ העמוד הרשמי של שבט גונן באתר הצופים
  5. ^ הבעלים נסוג: איתוראן לא תעבור לקרית שמונה, ynet, 9.6.11
  6. ^ הפועל רמת גן זכתה בגביע המדינה , הארץ, 8.5.13
  7. ^ סגל קבוצת הפועל קריית שמונה כדורסל, אתר איגוד הכדורסל, 3.7.13
  8. ^ תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964
  9. ^ בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה ניתן לתושב יישוב זה זיכוי ממס הכנסה בשיעור 24% (בשנת 2014) מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, בתנאי שהתגורר ביישוב שנה לפחות. ראו רשימת היישובים המזכים, באתר של רשות המסים


צילום פנורמי של העיר מבית החייל