אורית גלילי צוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אורית גלילי-צוקר (נולדה ב-29 במרץ 1956) היא עיתונאית לשעבר ויועצת פוליטית ישראלית. עמדה בראש צוות לתקשורת פוליטית של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילי נולדה בירושלים לאב עובד מדינה ולאם בוגרת האקדמיה למוזיקה, בני משפחת יניב (לשעבר נוביק). בילדותה עברה להתגורר עם משפחתה בתל אביב, אביה עבר לעסקי התכשיטנות ואמה עבדה כמוזיקולוגית ומורה לפסנתר.

לאורית גלילי-צוקר שני בנים: איתמר גלילי (מנישואיה הראשונים) וערן צוקר גלילי (השם צוקר הוא שם אביו, חבר הכנסת לשעבר דוד צוקר, ובעניין האבהות נערך בזמנו דיון משפטי בו נקבע השם שיישא הילד [דרושה הבהרה]). אורית גלילי הוסיפה לשם משפחתה את השם צוקר כדי ליצור את הקשר עם שם משפחתו של בנה הצעיר.[דרוש מקור] היא החלה את דרכה המקצועית כמתאמת הרצאות בוועד הפועל של ההסתדרות וכעוזרת פרלמנטרית של חברת הכנסת אורה נמיר. בתחילת שנות השמונים השתלבה ברשת שוקן - תחילה כמזכירת המערכת בעיתון העיר וב- 1983 כעורכת בדסק החדשות של עיתון "הארץ". בעיתון זה שימשה ככתבת וכעורכת עד 1998. במהלך תקופה זו גם עבדה תקופה קצרה בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית ככתבת במהדורת יומן. בשנת 1999 פרשה מ"הארץ" לטובת האקדמיה.

לגלילי-צוקר תואר ראשון במדע המדינה ובסוציולוגיה מאוניברסיטת תל אביב. ב-2002 קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן. נושא עבודת הדוקטורט היה "הפוליטיקאי החדש בזירה המערבית ובישראל: קלינטון, בלייר ושרדר בהשוואה לנתניהו, ברק ורמון". מנחה העבודה היה פרופ' ישעיהו ליבמן.

גלילי-צוקר לימדה כמרצה מן החוץ באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב. כיהנה כיו"ר ועדת המקצוע של מדע המדינה במשרד החינוך ובמשך שנתיים (2006-2004) שימשה כמנהלת האקדמית של התוכנית לתואר שני לבכירים במנהיגות פוליטית מטעם בית הספר לממשל והחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. כמו כן הנחתה סמינריון על מנהיגות לאומית במכללה לביטחון לאומי של צה"ל.

בבחירות 2009[1] הייתה גלילי-צוקר יועצת אסטרטגית של מפלגת העבודה ושל מנהיגה, אהוד ברק. בין מרץ 2011 למאי 2013 עמדה בראש הצוות לתקשורת פוליטית של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו[2] ולאחר מכן פתחה משרד עצמאי העוסק בייעוץ אסטרטגי פוליטי-תקשורתי המבוסס על מחקרי דעת קהל.

משנת 2014 עורכת מחקרי דעת קהל במסגרת משרד עצמאי לייעוץ אסטרטגי בתקשורת פוליטית.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]