אורלי ולד
 | |
| לידה |
1 ביולי 1914 מובז', צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1 בינואר 1962 (בגיל 47) Ilten, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| שם לידה |
Aurelia Torgau |
| מדינה |
גרמניה |
| מקום קבורה |
Engesohde city cemetery |
| מקום מגורים |
הנובר |
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה |
| בן או בת זוג |
Eduard Wald |
  | |
אורלי ולד (בגרמנית: Orli Wald; 1 ביולי 1914 - 1 בינואר 1962) הייתה חברה בתנועת מחתרת גרמנית שהתנגדה לשלטון הנאצי. היא נעצרה בשנת 1936 באשמת בגידה ונכלאה לתקופה של ארבע וחצי שנים בבית כלא לנשים, שלאחריה הוחזקה ב"מעצר מנהלי" במחנות הריכוז של הנאצים עד לבריחתה בשנת 1945. באושוויץ בירקנאו ולד שימשה כקאפו בבית החולים, והודות לנכונותה לסייע ולעזור לאסירים יהודים ואחרים במחנה כונתה "המלאך מאושוויץ".
לאחר המלחמה, מצבה הרפואי החמיר פעמים תכופות עקב היעדר הטיפול הרפואי במהלך מאסרה. גם מצבה הנפשי היה בכי רע, היא סבלה מדיכאון, לא הצליחה להתמודד עם הזיכרונות הקשים שליוו אותה ממחנות הריכוז ואף ניסתה להתאבד מספר פעמים. היא כתבה סיפורים על שאירע לה בניסיון להתגבר על העבר, אך בגיל 48 היא נפטרה בבית חולים פסיכיאטרי.
שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולד נולדה בבאורל שבצרפת. היא נקראה אוראליה טורגאו, והייתה הילדה השישית לזוג גרמני, מריה ואוגוסט טורגאו. אביה מצא עבודה בצרפת כטכנאי רכבות, אך לאחר פריצת מלחמת העולם הראשונה ולידתה, המשפחה נעצרה. אף על פי שאביה היה כלוא במאסר עד לשנת 1919, אימה ואחיה אולצו לצאת מצרפת. הם שהו תקופה קצרה בלוקסמבורג, אך נאלצו להתפנות גם משם והגיעו לטריר שבגרמניה בשנת 1916. לאחר שחרורו, אוגוסט טורגאו חבר לבני משפחתו בטריר והצטרף לתנועה הקומוניסטית בגרמניה. ולד סיימה את לימודיה בטריר ולאחר מכן עבדה כפקידת מכירות. בשנות העשרים הצטרפה לתנועת הנוער הקומוניסטית בגרמניה, יחד עם אחיה פריץ ווילהלם.
תחת שלטון הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, נהייתה מעורבת במחאה פוליטית והפיצה עלונים אנטי-נאציים לגרמניה. הדבר הוביל למעצרה בשנת 1934, אך היא שוחררה מהיעדר ראיות והמשיכה במעשיה.
ולד נישאה בשנת 1935 לפועל בנייה וחבר בתנועה הקומוניסטית הגרמנית אף הוא, פרידריך-וילהלם (פריץ) רייכהרט, אך הנישואים נמשכו רק שישה חודשים. רייכהרט, ששינה את עמדותיו הפוליטיות והפך לחבר באס אה, ביקש גט בשנת 1936. ביוני של אותה שנה, תא המחתרת בו הייתה חברה נלכד והואשם בבגידה, כפי הנראה עקב הצהרות מפלילות מבעלה שגינה אותה. ב-21 בדצמבר 1936, כשהייתה בת 22, היא נידונה לארבע וחצי שנות מאסר שכללו עבודות כפייה ובאותו יום נשלחה לכלא הנשים זייגנהיין. בכלא ריצתה ארבע שנים, כאשר בשלוש מתוכן הייתה כלואה בצינוק. אימה ניסתה להשיג עבורה חנינה אך ללא הועיל.
רייכהרט התגרש ממנה בשנת 1939 על רקע היותו "מוכר" לנאצים וחבר האס אה. בשנת 1940, על אף שריצתה את כל תקופת מאסרה, ולד לא שוחררה אלא נשלחה למחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק והושמה במעצר מנהלתי בטענה שהיא מהווה סיכון לרייך השלישי. היא אולצה לענוד משולש אדום במחנה, שנועד לסמן אסירים פוליטיים, והכירה שם את מרגרט בובר-נוימן. במרץ 1942 היא הועברה לאושוויץ והייתה האסירה ה-502 במחנה. ולד נשלחה לעבוד בבית החולים של האסירים ובעצמה חלתה בחורף שבא לאחר מכן. היא איבדה כל תקווה וניסתה להתאבד באמצעות כדורי שינה, אך שרדה והחלימה. בשנת 1943 היא מונתה לקאפואית במחנה וכך יכלה לסייע יותר לאסירים האחרים. במרפאה הידועה לשמצה שנוהלה על ידי יוזף מנגלה, היא הייתה עדה למספר פשעים של הנאצים, ביניהם רצח של תינוקות שנולדו על ידי זריקה קטלנית של פנול, בעוד שאימותיהם נשלחו לתאי הגזים, ניסויים רפואיים שונים שהנאצים ערכו באסירים, וה"סלקציות" בהן דנו הרופאים את החולים והקשישים למוות. בתפקידה היה עליה לעיתים לסייע למנגלה בסלקציות, אך היא סייעה גם לאסירים רבים להימלט מהמוות.
ולד המשיכה להיות חלק מתנועת המחתרת הגרמנית, אפילו בעודה אסורה. היא סיכנה את חייה על מנת לסייע ליהודים ולאסירים אחרים וכך זכתה לכינוי "המלאך מאושוויץ". היא שרדה את צעדת המוות מאושוויץ לראוונסבריק ואת מחנה הריכוז מלחאו, ממנו הצליחה להימלט עם קבוצה של נשים באפריל 1945. לאחר הבריחה היא נמצאה על ידי חיילים סובייטים והם אנסו אותה.
אחרי מלחמה העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתוצאה ממאסרה, היא לא יכלה להסיר את שם משפחתו של בעלה, שכן בלי השם בעת המאסר לא הייתה זכאית לפיצוי כספי. בהמשך נזקקה גם לסיוע ממשלתי עקב הוצאות רפואיות הולכות וגדלות שנבעו מהיעדר טיפול רפואי בכל תקופת רדיפתה. היא פגשה את אדוארד ולד אחרי המלחמה, בבית הבראה בהרי הארץ על שם קרל פון אוסייצקי שנוהל בזמנו על ידי "האיגוד לנרדפי המשטר הנאצי". כעורך, אדוארד היה אף הוא מתנגד פוליטי לנאצים ונכלא בברנדנבורג-גרדן. הם נישאו בנובמבר 1947 ועברו להנובר. ולד ובעלה, שנהפך לפוליטיקאי, נאבקו שניהם בסטליניזם של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה והצטרפו למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה.
ולד כתבה סיפורים ביוגרפיים קצרים בניסיון להתגבר על החוויות הטראומטיות ממחנות הריכוז, ועד יום מותה סבלה פיזית ונפשית מתקופת מאסרה. יחד עם הזיכרונות שלא יכלה לשכוח, היא לא הייתה מסוגלת להאזין למוזיקה, שכן הצלילים הזכירו לה את המקהלה שניגנה באושוויץ בפני האסירים החדשים. היא נכנעה לדיכאון תכופות, ניסתה לשלוח יד בנפשה מספר פעמים והגיעה למצב של התמכרות לתרופות נוגדות הדיכאון שקיבלה. לאחר שזומנה להעיד במשפטי אושוויץ בפרנקפורט, בהם נכחה, זיכרונותיה מהמחנות עלו והתעצמו, היא החלה לסבול מהתמוטטות עצבים, ונפטרה במחלקה הפסיכיאטרית ליד הנובר בגיל 48.
מורשת והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיים רחוב קטן בשכונת וטברגן בהנובר, הנקרא "רייכרטהוף". קרובי משפחתה וחבריה התנגדו לשם הרחוב, בו נעשה שימוש בשם משפחתו של בעלה הראשון, שככל הנראה היה אחראי למעצרה. כתוצאה ממחאתם, בשנת 2007, עיריית הנובר שינתה את שמו של רחוב ליד בית הקברות שבו נקברה לשם "אורלי ולד". ב-23 בפברואר 2007 שטולפרשטיין (אבן הנצחה) עם הכיתוב אורלי טורגאו-ולד הונחה בטריר, עיר מגוריה הישנה.
