אזוביון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאזוביון
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: אזוביון
מינים

בארץ ישראל:
אזוביון דגול - L. stoechas
אזוביון מדברי - L. coronopifolia
אזוביון שעיר - L. pubescens

שם מדעי
Lavandula
ליניאוס, 1753

אֲזוֹבְיוֹן (שם מדעי: Lavandula; שם נפוץ: לָבֶנְדֶּר) הוא סוג של בני-שיח או לעיתים רחוקות עשב ממשפחת השפתניים. הסוג מונה 48 מינים שנפוצים באפריקה ובאסיה. שבעה מינים נפוצים באירופה וארבעה בישראל וסביבתה.

השם הלועזי הנפוץ הוא לָבֶנְדֶּר ומתייחס לרוב למין המוכר ביותר שהוא האזוביון הרפואי (Lavandula angustifolia, בעבר Lavandula officinalis) שמפרחיו מפיקים שמן אתרי, לצורכי הארומתרפיה. השם המדעי גזור מן המלה הלטנית lavare, שפירושה רחצה, משום שבעבר הצמח שימש לבישום מי האמבט.

דבורה יונקת צוף מפרח לבנדר
מוצרי לבנדר למכירה בשוק בסן פרנסיסקו.
שדה אזוביון בפרובאנס, דרום צרפת

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני האזוביון בני-שיח או עשבים רב-שנתיים. הגבעולים רְבוּעִים. הלוואים נעדרים.

העלים נגדיים, פשוטים או מנוצים פעם או פעמיים, שפתם תמימה או משוננת.

התפרחות אמיריות (צומחות מקצה הגבעול) מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת. הפרחים ערוכים בדורים מדומים לאורך גבעול התפרחת ועל פי רוב יוצרים בקצהו כעין שיבולת צפופה. בכל דור 2 עד 10 פרחים ובתחתיתה חפים.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, דו-שפתניים ובעלי עוקץ קצר או כמעט יושבים. החפיות של הפרחים קצרים מאוד או נעדרים.

הגביע דמוי צינור, בעל 13 עד 15 עורקים, ודו-שפתנית עם 5 שיניים קצרות. בשפה העליונה שן אחת מורחבת שלפעמים עם יותרת קודקודית דמוית לב או ביצה. בשפה התחתונה 4 שיניים שוות או לעיתים בעלת 2 שיניים בלבד. השיניים הללו צרות יותר מזאת של השפה העליונה. הגביע משתייר ומעט מתרחב לאחר ההפריה.

הכותרת דו-שפתנית, צבעה כחול או סגול. צינור הכותרת בולט במידה רבה מן הגביע, הלוע מתרחב. השפה העליונה של הכותרת מפורצת לשתי אונות, שטוחה פחות או יותר או קמורה מבפנים, בדרך כלל קצרה מהשפה התחתונה. השפה התחתונה בת 3 אונות.

האבקנים 4, מעורים בצינור הכותרת וחבויים בתוכה, הזרים מופרדים האחד מן השני. הזוג הקדמי ארוך מהזוג האחורי. המאבקים עם 2 לשכות, ראשי המאבקים נפגשים ביניהם ונפתחים לאורך.

השחלה עילית, בעלת 4 מגורות ובכל מגורה ביצית אחת זקופה ועמוד העלי יוצא מבין המגורות, מבסיס השחלה ומתפצל בראשו לשתי זרועות. שתי הצלקות פחוסות, ביציות ומחוברות ביניהן.

הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp) שעשוי 4 פרודות (זרעים, אגוזיות יבשות) ועטופות בגביע משתייר.

הזרעים חלקים ומבריקים, בעלי עובר ישר.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני האזוביון נפוצים בכל אגן הים התיכון מזרח התיכון, ומזרחה עד הודו. בצפון אפריקה תפוצתו מדרימה למדינות כמו אתיופיה סודן וצ'אד. מיני התרבות גדלים באוסטריה, יוגוסלביה, בבולגריה, בקרים, בניו יורק, בצפון ניו זילנד, בדרום ניו זילנד, בוונצואלה, בוורמונט, במערב הימלאיה, באיים האזוריים, באיי מריאנה ובאיי נורפוק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוונים קראו לצמח "נרדוס" על שם העיר המסופוטמית נהרדעא הנמצאת על גדות תעלה בין הפרת לחידקל (מיקומה הארכאולוגי לא ידוע). מין דומה לאזוביון הצומח בדרום מזרח אסיה, שימש כצמח רפואי להכנת שיקויים ומשחות, ובשפות המקומיות נקרא "שיבולת נרד".

שם הצמח "שיבולת-נרד" נמנה בין אחד עשר הסממנים של הקטורת בבית המקדש. אמנם אינו נזכר במפורש בין סממני הקטורת שצוינו במקרא, אבל בהלכה למשה מסיני נמסר שהוא אחד מהסממנים. במקרא בשיר השירים, מוזכר הנרד שלוש פעמים כדוגמה לצמח בעל ריח טוב כגון בפסוק: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ" (א', י"ב). לפי חלק מהדעות בהן של רש"י, ה-נרד הוא צמח האזוביון[1].

הצמח נותן את ריחו, בעיקר בעקבות מלילה של עליו, או באביב, מן הפרחים.

מיני הבר והנוי בישראל וסביבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני הבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אזוביון דגול (שם מדעי: .Lavandula stoechas L) - הוא בן-שיח ים-תיכוני, נדיר ובסכנת הכחדה. הוא גדל על קרקעות חול-חמרה, במישור החוף ולמרגלות החרמון: בעמק יעפורי ובהר קטע.
  • אזוביון מדברי (שם מדעי: .Lavandula coronopifolia Poir) - בן שיח מדברי, שעליו קרחים, גזורים ומנוצים פעם אחת וגבעוליו רבועים וזקופים. התפרחות שלו לא צפופות, מוארכות ומרוחקים זה מזה.
  • אֲזוֹבְיוֹן מְשֻׁנָּן (.Lavandula dentata L) - בן-שיח ארומטי אטרקטיבי עם היסטוריה ארוכה של תרבות, והוא שימש במיוחד כצמח חממה בחצי הכדור הצפוני בגלל עונת פריחת החורף הממושכת שלו. אזוביון משונן הוא צמח בר נדיר מאוד בדרום ממלכת ירדן, גדל על מחשופים של סלעים קשים. עליו גזורים-מנוצים פעם אחת, אורכם 2.5 עד 4 ס"מ. הפרחים ארגמניים כהים.
  • אזוביון שעיר - (שם מדעי: .Lavandula pubescens Decne) - בן שיח מדברי, שעליו שעירים, גזורים ומנוצים פעמיים וגבעוליו רבועים וזקופים. התפרחות שלו צפופות, קצרות וקרובות מאוד זה לה.

מיני הנוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אזוביון מנוצה (.Lavandula pinnata L.f) -
  • אֲזוֹבְיוֹן מְשֻׁנָּן (.Lavandula dentata L) - ראה בפסקה על מיני הבר.
  • אזוביון רפואי (.Lavandula angustifolia Mill) - בן- שיח שגובהו 1 עד 2 מ'. העלים מכוסים בשערות קצרות הדוקות, מוארכים או דמויי-אזמל, אורכם כ-5 ס"מ. שפתם מקופלת לאחור. החפים המלווים את הדורים דמויי מעוינים או סגלגלים ומחודדים. בכל דור 6 עד 10 פרחים. פרחים סגולים בהיר ואורכם 6 עד 12 מ"מ.
  • אזוביון שסוע (.Lavandula multifida L) - עשב דו-שנתי בעל עלים שסועים מנוצים פעם או פעמיים לאונות צרות. העלים המלווים את הפרחים דמויי-ביצה ושעירים. השיבות לא צפופה מאוד. בכל דור יש 2 פרחים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמן האתרי המופק מלבנדר מכיל חומרים רבים, העיקריים שבהם הם לינלאול ולינליל אצטט. קיים מכלוא בין מיני לבנדר הנקרא "לבנדין" שגם הוא משמש להפקת שמן אתרי, ואף נפוץ בגינות רבות בארץ. במטבח הצרפתי משמש הלבנדר אחד המרכיבים בתערובת התבלינים הרב דה פרובאנס.

שמן הלבנדר יודע ברפואה העממית כמרגיע, מפחית חרדות ומתחים ומעודד שינה. אמנם, קיימים מחקרים המראים כי צריכה אוראלית של שמן לבנדר יכולה לסייע לחרדה[2]. עם זאת, בשל מגבלות מחקריות כגון גודל מדגם קטן, לא ניתן להגיע למסקנות ברורות לגבי מידת האפקטיביות[2]. לא ברור גם אם ארומתרפיה בעזרת שמן לבנדר יכולה לסייע לחרדה או לבעיות אחרות[2]. משמן הלבנדר מופקת תרופה בשם לשיאה (lasea), המיועדת לטיפול בחרדה והניתנת ע"פ מרשם רופא למבוגרים[3][4].

שמן אתרי אחר מופק מתוך אזוביון רחב-העלים (L. latifolia).

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]