אטוואלפה ז'ופנקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אטוואלפה ז'ופנקי
Atahualpa Yupanqui
אטוואלפה ז'ופנקי 1935
אטוואלפה ז'ופנקי 1935
לידה 1 במאי 1908
ארגנטינה, בואנוס איירס (Juan A. de la Peña)
פטירה 23 במאי 1995 (בגיל 87)
צרפת, נים
שם לידה Héctor Roberto Chavero Aramburu
שם במה Atahualpa Yupanqui עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1935 – 23 במאי 1992 (כ־57 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה טרובה, פאז'אדה
שפה מועדפת ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה
בת זוג Paula Nenette Pepin
פרסים והוקרה מפקד מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.argentina.gob.ar/secretariageneral/museo-casa-rosada/iconos-argentinos/yupanqui
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אטוואלפה ז'ופנקי (בספרדית Atahualpa Yupanqui, ‏31 בינואר 1908 - 23 במאי 1992). היה זמר, משורר, גיטריסט וסופר. הוא נמנה בין אמני המוזיקה העממית החשובים ביותר במאה ה 20 בארגנטינה ובדרום אמריקה בכלל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטוואלפה ז'ופנקי נולד בשם אקטור רוברטו צ'אברו אראמבורו (Héctor Roberto Chavero Aramburu) במחוז פרגמינו (צפון פרובינציית בואנוס איירס ), במרחק של כ-200 קילומטרים מבואנוס איירס. אביו היה מסטיסו ממוצא קצ'ואה ובסקי, ואילו אמו נולדה בחבל הבאסקים. משפחתו עברה לעיר טוקומאן שבצפון-מערב המדינה כשהיה בן תשע.

הוא אימץ את שם הבמה Atahualpa Yupanqui כהוקרה לשני מלכי האינקה ועם השם הזה הוא התפרסם בכל העולם.

בשנותיו הראשונות, אטוואלפה ז'ופנקי טייל רבות בצפון מערב ארגנטינה ובאלטיפלנו במטרה ללמוד על תרבות הקלצ'אקי (Calchaquíe) שהם הילדים המקוריים של האזור. הוא נעשה פעיל פוליטית והצטרף למפלגה הקומוניסטית של ארגנטינה. בשנת 1931, השתתף בהתקוממות הכושלת של האחים קנדי (אין קשר לנשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי) נגד ממשלתו בפועל של חוסה פליקס אוריבורו (José Félix Uriburu) ובתמיכה בנשיא המודח איפוליטו איריגוז'ן (Hipólito Yrigoyen). לאחר שהובס המרד, הוא נאלץ לחפש מקלט באורוגוואי. הוא חזר לארגנטינה ב-1934.

בשנת 1935 ביקר לראשונה אטוואלפה ז'ופנקי בבואנוס איירס ; יצירותיו נהיו פופולריות, ואף הוא הוזמן להופיע ברדיו. זמן קצר לאחר מכן, הוא הכיר את הפסנתרנית אנטונייטה פאולה פפין פיצפטריק (Antonieta Paula Pepin Fitzpatrick), שכונתה "ננט" (Nenette), ז'ופנקי וננט חיו כזוג כ 48 שנים עד למותו של ז'ופנקי. אנטונייטה אחראית לכמה מיצירותיו של אטוואלפה ז'ופנקי אבל בגלל הרוח המצ'ואיסטית של התקופה היא נאלצה לפרסם את היצירות תחת השם הבדוי "פבלו דל סרו" (Pablo Del Cerro, שם גברי).

בתקופת שלטונו הראשונה של חואן פרון (1946 ל-1952) צונזרה עבודתו של אטוואלפה ז'ופנקי ומספר פעמים גם ישב בכלא בגלל השתייכותו למפלגה הקומוניסטית בארגנטינה. בין השנים 1944–1949 הוגלה לאורוגוואי ושם המשיך להופיע וליצור.

ב-1949 הוא עזב לאירופה. ב-7 ביולי 1950 הופיע עם אדית פיאף, ההופעה הביאה לחתימת על חוזה עם חברת ההקלטות "Chant Du Monde" אשר הוציאה את התקליט הראשון שלו באירופה "Minero Soy" (כורה פחם הנני) . תקליט זה זכה פרס "התקליט הזר הטוב ביותר" מטעם אקדמיית צ'ארלס קרוס(Académie Charles-Cros). בעקבות הצלחת התקליט אטוואלפה ז'ופנקי הופיע ברחבי אירופה.

בשנת 1952 חזר ז'ופנקי לארגנטינה. הוא פרש מהמפלגה הקומוניסטית, כתוצאה מכך הצנזורה והלחץ מצד השלטון פחתו והוא חזר להופיע. בהמשך הוא עזב עם ננט את בואנוס איירס לסרו קולורדו ( Cerro Colorado, קורדובה ).

במהלך שנות ה-60 הלחנים האתנוגרפיים של אטוואלפה ז'ופנקי זכו להכרה, אמני הנואבה קנסיון כמו מרסדס סוסה, פקונדו קבראל וחורחה קאפרונה הקליטו את יצירותיו והפכו אותו לפופולרי בקרב המוזיקאים הצעירים, שכינו אותו דון אטה.
לימים חוברה צ'קררה בשם A Don Ata שבוצעה בידי הזמרת סולדד פסטורוטי, ושמילותיה כוללות אזכורים לרבים משיריו המוכרים.

אטוואלפה ז'ופנקי נדד בין ביתו שבבואנוס איירס לביתו שבבסרו קולורדו (Cerro Colorado), מחוז קורדובה. בשנים 1963–1964 הופיע בקולומביה, יפן, מרוקו, מצרים, ישראל ואיטליה. ב-1967 יצא לסיבוב הופעות בספרד ובצרפת והתום הסיור הוא התיישב בפריז. אטוואלפה ז'ופנקי ביקר והופיע בקביעות במולדתו ארגנטינה, בשנות ה-1970 השתתף והופיע בסרטים "Argentinísima I" ו-"Argentinísima II" לצד זמרים מובילים בפולקלור הארגנטינאי.

בשנת 1976 עם השתלטות החונטה הצבאית של חורחה וידלה פחתו ביקוריו של ז'ופנקי בארגנטינה. בפברואר 1968, ז'ופנקי מונה לאביר מסדר האמנויות והספרות של צרפת על ידי משרד התרבות של אותה מדינה, לכבוד 18 שנות עבודה להעשרת ספרות האומה הצרפתית. חלק משיריו נכללים בתוכניות של מכונים ובתי ספר שבהם נלמדת ספרות בספרדית.

בשנת 1985, קרן קונקס מארגנטינה (Fundación Konex) העניקה לאטוואלפה ז'ופנקי את פרס "יהלום הקונקס" (Premio Konex de Brillante), זהו אחד הפרסים היוקרתיים בארגנטינה, כמוזיקאי הפופולרי החשוב ביותר בעשור האחרון בארצו.

בשנת 1989 אוניברסיטת נאנטר ביקשה ז'ופנקי לכתוב את המילים ל קנטטה לציון מאתיים שנה למהפכה הצרפתית. היצירה, שכותרתה "המילה הקדושה" (Parole sacrée) הוצגה בפני ההנהגה הבכירה בצרפת. היצירה לא הייתה זיכרון של עובדות היסטוריות אלא מחווה לכל העמים המדוכאים ששחררו את עצמם.

אטוואלפה ז'ופנקי נפטר בעיר נים, שבצרפת ב-1992 בגיל 84; שרידיו נשרפו ופוזרו בסרו קולורדו ( Cerro Colorado, קורדובה ) ב-8 ביוני 1992.

השירים המוכרים ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים משיריו של ז'ופנקי עוסקים בפרובינציה של טוקומן בה הרבה לטייל, בנופיה, במנהגים, ונעשה בהם שימוש בסלנג המקומי, וביניהם:

  • "Viene clareando"
  • "Zamba del grillo"
  • "Luna tucumana"
  • "La Tucumanita"

הוא כתב שירי מחאה כדוגמת:

  • "Basta Ya"
  • "El arriero"

שירים נוספים:

  • "Los Hermanos"
  • "La añera"
  • "La pobrecita"
  • "Milonga del peón de campo"
  • "Camino del indio"
  • "Chacarera de las piedras"
  • "Recuerdos del Portezuelo"
  • "El alazán"
  • "Indiecito dormido"
  • "El aromo"
  • "Le tengo rabia al silencio"
  • "Piedra y camino"
  • "Los Ejes De Mi Carreta"
  • "Sin caballo y en Montiel"
  • "Cachilo dormido"
  • "Tú que puedes vuélvete"
  • "Nada mas"
  • "Preguntitas sobre Dios"

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Piedra sola (1940)
  • Aires indios (1943)
  • Cerro Bayo (1953)
  • Guitarra (1960)
  • El canto del viento (1965)
  • El payador perseguido (1972)
  • La Capataza (1992)

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אטוואלפה ז'ופנקי בוויקישיתוף