מרסדס סוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרסדס סוסה
Mercedes Sosa
Mercedes Sosa, by Annemarie Heinrich.jpg
לידה 9 ביולי 1935
טוקומאן, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוקטובר 2009 (בגיל 74)
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Haydée Mercedes Sosa Girón עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1950 – 4 באוקטובר 2009 (כ־59 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה טרובה, מוזיקה עממית, פולק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול קונטרה אלט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Santiago Villaverde עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Fabián Matus עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • diamond Konex award (1995)
  • פרס גראמי הלטיני למפעל חיים (2004)
  • פרס גראמי הלטיני לאלבום הפולק הטוב ביותר (2009)
  • מסדר ההצטיינות בתרבות של ברזיל (2008)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
www.mercedessosa.com.ar
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרסדס סוסה (1973)

מֶרסֶדֶס סוֹסָהספרדית: Haydée Mercedes Sosa;‏ 9 ביולי 1935, טוקומאן4 באוקטובר 2009, בואנוס איירס) הייתה זמרת ארגנטינאית, הנערצת ברחבי אמריקה הלטינית ובייחוד במולדתה, וכן מוכרת בעולם כולו.

שירתה נובעת משירי העם הארגנטינאים, והיא בלטה בקול קונטרה אלט העמוק שלה. דעותיה השמאליות מתחילת דרכה, שירי המחאה שלה וגלותה הכפויה מארצה, הפכו אותה לאחד הסמלים המובהקים למאבק נגד השלטון הצבאי בארגנטינה. היא זכתה לכינויים כמו "קולהּ של דרום אמריקה", "הקול של חסרי הקול" וגם "השחורה" ("לָה נֶגְרַה"), בשל שיערה השחור הארוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסדס סוסה, 1972

מרסדס סוסה נולדה בשנת 1935 בסן מיגל דה טוקומאן שבצפון ארגנטינה למשפחה ענייה מסטיסית ממוצא צרפתי-אינדיאני (קצ'ואה).

בגיל 14 זכתה בתחרות שירים ברדיו בזכות קולה המיוחד[1], שבה השתמשה בשם הבדוי גלאדיס אוסוריו (Gladys Osorio)[2], והוחתמה על חוזה הופעות לחודשיים[1]. תקליטה הראשון היה Canciones con Fundamento, אוסף שירי עם ארגנטינאים.

יחד עם בעלה הראשון, מנואל אוסקר מאטוס, ואמנים נוספים, הייתה סוסה בראשית שנת 1963 בין מייסדי תנועת Nuevo Cancionero ("זֶמֶר חדש"). התנועה קראה לפיתוח סגנון זֶמֶר לאומי, חוצה גבולות בין סוגות מוזיקליות כגון הטנגו (שהיה פופולרי בערים הגדולות) והפולקלור (המקובל בפרובינציות), תוך התחדשות מתמדת והימנעות מהשפעות מסחריות. סוסה נמנתה עם הבולטים באנשי התנועה, ששלטה במוזיקה הפופולרית בארגנטינה בשנות ה-60 וה-70, והייתה חלק מגל של תנועות "השיר החדש" ברחבי אמריקה הלטינית בתקופה זו. בשנים הבאות הרבתה להופיע ולהקליט, והרחיבה את הרפרטואר שלה בשירים מכל רחבי אמריקה הלטינית, עם משמעות חברתית.

בשנת 1978, שנתיים לאחר שכת צבאית בארגנטינה תפסה את השלטון, הוזמנה מרסדס סוסה להופיע באולם קטן שנשכר על־ירי סטודנטים באוניברסיטת לה־פלטה, כ־60 ק״מ דרומית לבירה בואנוס איירס. כשהחלה לשיר את השיר "כשהאדמה תהיה שלי", פרצו לאולם עשרות שוטרים ועצרו אותה יחד עם 350 סטודנטים. האירוע הזה סימן את תחילת גלותה הכפויה מארצה. היא סיפרה בריאיון עיתונאי: "איש לא העז להתנקש בי, כפי שאיימו עלי רבות בכל השנים השחורות הללו, אולי כדי לא להפוך אותי לקדושה מעונה. הם העדיפו להשתמש בנשק ההשתקה. אסרו על השמעתם של עשרות שירים, אם בשל תוכנם ואם בשל זהותם של הכותבים או המלחינים. אפילו בשירי אהבה מם מצאו 'חומר מתסיס וחתרני'. רשתות הרדיו והטלוויזיה, שבראשן הועמדו אנשי צבא, הפסיקו פתאום להזמין אותי להופעות, והופעלו לחצים על אולמות בבעלות פרטית וציבורית כדי שיחרימו אותי." סוסה רצתה להמשיך את הקריירה שלה, ולכן עזבה את ארגנטינה, תחילה לפריז ובהמשך לספרד. בזמן הגלות היא פרצה את גבולות הארצות דוברות הספרדית, וקצרה הצלחות בארצות־הברית ובאירופה[1].

בשנת 1983, לאחר נפילת המשטר הצבאי בארגנטינה חזרה מהגלות. בתקופה זו החלה לשלב בסיבובי ההופעות שלה הופעות האורח של אמנים שונים ושל זמרים וכותבים צעירים, שזוכו באמצעותה לחשיפה ראשונית בפני הקהל הרחב[1].

סוסה היה תומכת של הפרוניזם והתנגדה לנשיאטת קרלוס מנם, שכיהן בתפקיד בשהים 1989–1999, ותמכה בבחירתו של נסטור קירשנר, שהפך לנשיא ב-2003. סוסה הייתה שגרירת רצון טוב של אונסק"ו לאמריקה הלטינית והקריביים.

בשנת 1999 השתתפה סוסה בהפקה של ה"מיסה קריאולה" מאת אריאל רמירז. השיר שלה Balderrama מופיע בסרט צ'ה משנת 2008, בכיכובו של בניסיו דל טורו,על המהפכן הארגנטינאי צ'ה גווארה[3].

בספטמבר 2009 אושפזה מרסדס בעקבות אי ספיקת כליות[4], וב-4 באוקטובר נפטרה בבית החולים[5]. הלווייתה נערכה בקונגרס הלאומי של ארגנטינה, ואלפים הגיעו מכל רחבי ארגנטינה להיפרד ממנה[6]. מנהיגים מכל העולם מסרו את תנחומיהם, בהם נשיא ברזיל לולה דה סילבה[7], נשיא פרגוואי פרננדו לוגו[8], נשיאת צ'ילה מיצ'ל בצ'לט ונשיא ונצואלה הוגו צ'אווס. גם אומנים רבים הגיעו, כגון פיירו, ויקטור הרדיה, פז מרטינז ואלחנדרו לרנר, וכן מאמן נבחרת הכדורגל באותו זמן, דייגו מראדונה[9]. ממשלת ארגנטינה הכריזה על שלושה ימי אבל[10].

שיריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסדס סוסה עם פליקס לונה (עומד באמצע) ואריאל רמירס (ליד הפסנתר), 1972
מרסדס סוסה ב-1980
מרסדס סוסה (מימין) לצד נשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר

סוסה הייתה זמרת מבצעת, ולא חיברה את שיריה. היא שרה שירי עם, כמו גם שירים שנכתבו על ידי מיטב אמני ארגנטינה למשל גוסטבו לגיסמון. בין שיריה הבולטים: "Gracias a la Vida" ("תודה על החיים") – מאת הזמרת הצ'יליאנית ויולטה פארה, שאותו הקליטה לראשונה ב-1971; "Alfonsina y el mar" ("אלפונסינה והים") – שירם של פליקס לונה ואריאל רמירס על המשוררת הארגנטינית אלפונסינה סטורני, שהתאבדה בטביעה בים, שאותו הקליטה ב-1969; ו-"Solo le pido a Dios" ("רק זאת אבקש מאלוהים") – שיר מחאה של לאון חייקו נגד הדיכוי, חוסר הצדק והמלחמה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • diamond Konex award (1995)
  • פרס גראמי הלטיני למפעל חיים (2004)
  • פרס גראמי הלטיני לאלבום הפולק הטוב ביותר (2009)
  • מסדר ההצטיינות בתרבות של ברזיל (2008)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות

סוסה וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסדס סוסה זכתה לפופולריות רבה בישראל, הן בקרב יוצאי ארגנטינה ואמריקה הלטינית והן בקרב הקהל הרחב. היא הופיעה פעמים רבות בישראל, ושיתפה פעולה עם אמנים ישראלים, ביניהם: חוה אלברשטיין, שלמה יידוב ודויד ברוזה[11].

עד סוף שנות השבעים לא הייתה סוסה מוכרת לקהל הישראלי. היכרות ראשונה הייתה בתוכניות רדיו, בעיקר בגלי צה"ל, לאחר שדובי לנץ התוודע לשיריה והחל משלבם בתוכניות שבעריכתו[דרוש מקור]. מאוחר יותר הוקדשו לה שלוש תוכניות מיוחדות בעריכתו של שמעון ברק, ואחת מהן שודרה ערב ביקורה הראשון בישראל בשנת 1980[דרוש מקור]. סוסה הגיעה לישראל לראשונה בדצמבר 1980, בעת שחייה בגלות בצרפת, ביוזמתה של אורלי בייגל[12], לסיבוב הופעות שכוון לקהילת יוצאי דרום אמריקה[13], היא הופיעה בבנייני האומה בירושלים ובהיכל התרבות בתל אביב[14]. אורלי בייגל הייתה עולה חדשה ממקסיקו שהכירה את המוזיקה של סוסה, יצרה איתה קשר, וארגנה את בואה בסיוע האמרגן שמואל צמח[12]. היא התארחה בתוכנית יום השישי "שעה טובה" עם מני פאר, שהייתה אז בעלת אחוזי צפייה גבוהים במיוחד. במהלך התוכנית, היא סיפרה, תוך שימוש בתרגום סימולטני של אורלי בייגל, על גלותה ועל הקריירה שלה, וביצעה שני שירים[13]. בביקור זה גילתה סוסה בישראל קרובת משפחה, דודה-למחצה (הסבא של מרסדס הוא אביה של הדודה) בשם רבקה מוזס. מוזס, זמרת בעצמה, קתולית במקור שהתגיירה ונישאה ליהודי, מתגוררת בקריית מוצקין, והשתיים נפגשו לראשונה במהלך אותו ביקור. מוזס מבצעת מאז את שיריה של סוסה בהופעות מחווה, ואף הקליטה אלבום עם ביצועיה לשירים[15].

בנובמבר 1983 הגיעה לסיבוב הופעות נוסף בישראל[16]. בביקור זה שרה על הבמה ביחד עם חוה אלברשטיין את השיר "אלפונסינה". סוסה שרה בספרדית ואלברשטיין בעברית[17]. ביוני 1988 שוב הגיעה להופעות בישראל והפעם שרה עם שלמה יידוב[18]. בביקור זה גם השתתפה בערב מחאה במועדון "צוותא" בתל אביב נגד המשטרים הדיקטטוריים בצ'ילה, ניקרגואה וארגנטינה. ערב שאורגן על ידי התאחדות יוצאי דרום אמריקה בישראל[19]. בספטמבר 1991 ערכה שתי הופעות בישראל[20]. בנוסף השתתפה בטקס נטיעת עצים ביער שניטע לזכר הנעדרים מתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה[21].

בעת ביקורה בישראל בשנת 1996 ביצעה ביחד עם אביב גפן את השיר "לבכות לך" לזכרו של יצחק רבין אותו שילבה גם בהופעתה[22]. כמו כן הקליטה דואטים עם דויד ברוזה וחוה אלברשטיין.

באפריל 2000 נערך לכבודה טקס באוניברסיטת תל אביב וסוסה מונתה להיות היועצת האקדמית של מכון מרטין פיארו ללימודי מוזיקה פולקלורית בפקולטה לאומנויות ע"ש יולנדה ודויד כץ[דרוש מקור].

בשנת 2000 הופיעה סוסה בישראל בהיכל התרבות, כשבהופעה השתתפו אומנים ישראלים יוצאי דרום אמריקה: מרסלו זובר, קלאודיו כהן טריקה ופרננדו קנוף. בהופעה השתתף גם מתי כספי. באותה ביקור הופיעה גם לאה שבת עם סוסה ב"היכל התרבות" בתל אביב ושרה איתה ביחד את השיר "קומה לה סיגרה" (כמו הצרצר)[23].

שירה המפורסם "Alfonsina y el mar" תורגם לעברית ובוצע על ידי הפרברים בשם "אלפונסינה והים". אהוד מנור ורחל שפירא תרגמו שירים נוספים שלה ומיטל טרבלסי מופיעה בתוכנית משיריה המתורגמים בשם "תודה לחיים" (כשם אחד משיריה). גם המוזיקאי אבישי כהן (נגן הקונטרבס) חידש שיר זה באלבומו "Aurora".

במאי 2001 קיבלה מרסדס סוסה את אות אשת המופת באוניברסיטת חיפה ושרה את שירו של אביב גפן "לבכות לך" ומשיריה[24].

בשנת 2005 הוציא דויד ברוזה את השיר "Me Muero" ("אני מת"), בביצוע משותף עם מרסדס סוסה. הרומן המוזיקלי בין השניים החל בשנת 2002, כאשר פנה המפיק הספרדי אלחו סטיבל לדויד ברוזה, וביקש ממנו שישתתף באלבום דואטים לזכרו של המשורר המקסיקני, חיימה סבינס. השיר 'Me Muero' נכתב על ידי סבינס ועובד על ידי ברוזה, שביקש מסטיבל לצרף לשיר את מרסדס סוסה[25].

באוקטובר 2008 הגיעה סוסה לישראל בפעם האחרונה ל-5 הופעות בערב שנקרא Corazon Libre, "לב חופשי" בלווי תזמורת של 6 נגנים ואורחים. סוסה הופיעה בין השאר בהיכל התרבות בת"א, בהיכל הקונגרסים בחיפה ובבניניי האומה ירושלים. בנוסף השתתפה בחגיגות העשור למרכז פרס לשלום[26].

ב-2009 הוציאה הזמרת מיטל טרבלסי אלבום משירי מרסדס סוסה[27].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך חייה, הוציאה סוסה עשרות תקליטים:[28]

  • Canciones con fundamento ("שירים עם משמעות")
  • Yo no canto por cantar ("אני לא שרה ככה סתם")
  • Hermano ("אחי")
  • Para cantarle a mi gente ("לשיר לאנשים שלי")
  • Zamba para no morir ("זמבה כדי לא למות")
  • Con sabor a Mercedes Sosa ("בטעם מרסדס סוסה")
  • Mujeres argentinas ("נשים מארגנטינה")
  • El grito de la tierra ("זעקת האדמה")
  • Navidad con Mercedes Sosa ("חג מולד עם מרסדס סוסה")
  • La voz de Mercedes Sosa ("קולה של מרסדס סוסה")
  • Homenaje a Violeta Parra ("מחווה לוויאולטה פארה")
  • Hasta la victoria ("עד הניצחון")
  • Cantata sudamericana ("קנטטה דרום אמריקאית")
  • Mercedes Sosa
  • Traigo un pueblo en mi voz ("אני מביאה עם שלם בקולי")
  • A que florezca mi pueblo ("שעמי יפרח")
  • Mercedes Sosa
  • Mercedes Sosa interpreta a Atahualpa Yupanqui ("מרסדס סוסה מבצעת את אטאהואלפה יופאנקי")
  • Serenata para la tierra de uno ("סרנדה לארץ שלך")
  • Mercedes Sosa en Argentina ("מרסדס סוסה בארנגטינה")
  • Como un pájaro libre ("כמו ציפור חופשייה")
  • Mercedes Sosa
  • ¿Será posible el sur? ("האם הדרום אפשרי?")
  • Corazón americano ("לב של אמריקה")
  • Vengo a ofrecer mi corazón ("אני באה להציע את ליבי")
  • Mercedes Sosa '86"
  • Mercedes Sosa '87
  • Amigos míos ("ידידים שלי")
  • Mercedes Sosa en vivo en Europa ("מרסדס סוסה בהופעה חיה באירופה")
  • De mí ("ממני")
  • Sino ("אלא")
  • Mercedes Sosa, 30 años ("מרסדס סוסה, 30 שנה")
  • Gestos de amor ("מחוות אהבה")
  • Misa criolla ("מיסה מקומית", המוכר גם כ"מיסה קריאוז'ה")
  • Mercedes Sosa - Oro ("מרסדס סוסה - זהב")
  • Escondido en mi país ("חבוי בארצי")
  • Alta fidelidad. Mercedes Sosa canta Charly García (היי פיי. מרסדס סוסה שרה צ'ארלי גרסיה")
  • Al despertar ("עם ההשכמה")
  • Acústico ("אקוסטי")
  • Corazón libre ("לב חופשי")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרסדס סוסה בוויקישיתוף

לאחר מותה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 שלמה סלוצקי, אני לא זמרת מחאה, חדשות, 27 בספטמבר 1991
  2. ^ eluniverso.com., Mercedes Sosa, la voz de América Latina - MAR. 30, 2004 - Música - Historicos - EL UNIVERSO, www.eluniverso.com
  3. ^ סיימון הטנסטון | הגרדיאן, שחקן גרילה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2008
  4. ^ סוכנויות הידיעות, מרסדס סוסה אושפזה במצב קריטי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
  5. ^ עכבר העיר, מרסדס סוסה מתה בגיל 74, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2009
  6. ^ "Emotiva despedida a Mercedes Sosa". נבדק ב-2017-05-17.
  7. ^ "Lula manda ministro da Cultura a funeral de Mercedes Sosa - Cultura - Estadão". Estadão (בפורטוגזית). נבדק ב-2017-04-11.
  8. ^ Condolencias de Lugo por Mercedes Sosa - lanacion.com.py, ‏2009-10-10
  9. ^ "Entre lágrimas y aplausos, despidieron los restos de Mercedes Sosa" (בספרדית). נבדק ב-2017-05-17.
  10. ^ "Continúa la procesión en el Congreso para despedir a Mercedes Sosa". LA NACION (בספרדית). 4 באוקטובר 2009. נבדק ב-2017-07-09. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ שלמה סלוצקי, אני לא זמרת מחאה, חדשות, 27 בספטמבר 1991
  12. ^ 1 2 נילי פרידלנדר, התחילה עם מרסדס, מעריב, 14 באוקטובר 1987
  13. ^ 1 2 אורחים השירה הזועקת, "העולם הזה", גיליון 2259 מ-17 בדצמבר 1980, עמוד 33
  14. ^ טלי נתיב, מחאה דרום ארגנטינאית, דבר, 5 בדצמבר 1980
  15. ^ מירית קושניר סטרומצה, הדודה של מרסדס סוסה מתגוררת בקרית מוצקין, באתר mynet‏ קריות, 6 במרץ 2016
  16. ^ מרצדס סוסה לסיבוב הופעות בארץ בלבד, דבר, 29 באוגוסט 1983
  17. ^ אירית רותם, פגישה מקרית, מעריב, 12 ביוני 1988
  18. ^ הגר רותם, מרסדס סוסה אירחה את שלמה יידוב בהופעתה. "ימים לבנים" יכנס לרפרטואר שלה, חדשות, 23 ביוני 1988
  19. ^ אבי מורגנשטרן, ערב מחאה עם מרסדס סוסה, מעריב, 12 ביוני 1988
  20. ^ אריאנה מלמד, מרסדס סוסה בהופעה - שירה מופלאה על אהבה וחירות, חדשות, 29 בספטמבר 1991
  21. ^ שלמה סלוצקי, מרסדס סוסה מגיעה היום לישראל, חדשות, 25 בספטמבר 1991
  22. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg מרסדס סוסה מבצעת את "לבכות לך" בהופעה בארץ, אוקטובר 2008, סרטון באתר יוטיוב
  23. ^ הארץ, סיבוב הופעות ללאה שבת, באתר הארץ, 13 במרץ 2002
  24. ^ מרב יודילוביץ', הכבוד של סוסה, באתר ynet, 7 במאי 2001
  25. ^ תמר סוקניק, אלבום חדש לדויד ברוזה, באתר הארץ, 1 בינואר 2006
  26. ^ אור ברנע, סלאש, בוצ'לי ומרסדס סוסה חוגגים עם פרס, באתר ynet, 15 באוקטובר 2008
    דרור פויר, ‏להאמין שזה ייגמר, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2008
  27. ^ טל פרי, ‏מיטל טרבלסי שרה מרסדס סוסה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏23 באפריל 2009‏
  28. ^ דיסקוגרפיה של סוסה, Discogs