אטו (אי)

אטו
Attu
Flag of Alaska.svgState Seal of Alaska.svg
צילום אויר של האי אטו ממאגר הצילומים של נאס"א
צילום אויר של האי אטו ממאגר הצילומים של נאס"א
נתונים גאוגרפיים
מיקום דרום מערב אלסקה
קואורדינטות 52°49′56″N 173°10′47″E / 52.83221184638332°N 173.1797365890707°E / 52.83221184638332; 173.1797365890707
ארכיפלג האיים האלאוטיים
שטח 893 קמ"ר
אורך 56 ק"מ
רוחב 30 ק"מ
גובה מרבי 897.9 מטר
נתונים מדיניים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אוכלוסייה 20
אחרי אוגוסט 2010 לא היו תושבים על האי (אפריל 2010)
אזור זמן UTC -10
עיר ראשית תחנת אטו
האי אטו מסומן באדום על המפה

אטו ( באנגלית: Attu; ברוסית: Atty[1] ) הוא אי בקבוצת איי ניר (אנ') Near, חלק משרשרת האיים האלאוטיים. זוהי הנקודה המערבית ביותר של מדינת אלסקה שבארצות הברית. האי התרוקן מיושביו בשנת 2010,[2] מה שהפך אותו לאי הבלתי מיושב הגדול ביותר בארצות הברית.[3]

קרב אטו (אנ') היה המקום בו התקיים הקרב היבשתי היחיד במלחמת העולם השנייה שבו צבא ארצות הברית נלחם על אדמת ביתו, ארצות הברית, בשונה מיתר הזירות בהן הוא נלחם.[4] אזור שדה הקרב הוא נקודת ציון היסטורית לאומית בארצות הברית. קרב אטו היה חלק מהקרב על האיים האלאוטיים.

מיקום וזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – קו התאריך הבינלאומי, קו אורך
קו האורך 180° או קו התאריך הבינלאומי המתפתל בין איים מיושבים באוקיינוס השקט

תחנת אטו (אנ'), שהייתה חלק ממערכת הניווט LORAN (אנ'), לשעבר של משמר החופים האמריקאי, שנמצאה על האי אטו, בנ.צ. 52°51′N 173°11′E / 52.850°N 173.183°E / 52.850; 173.183, דבר שהפך אותה לאחת הנקודות המערביות ביותר בארצות הברית ביחס לשאר 48 מדינות ארצות הברית המקושרות ברצף יבשתי. התחנה נחשבה גם לאחת הנקודות המזרחיות ביותר של ארצות הברית (האי האלאוטי השני, האי Semisopochnoi (אנ') נמצא על קו אורך 179 מעלות 36 דקות מזרח ( 51°57′N 179°36′E / 51.950°N 179.600°E / 51.950; 179.600 ), על כן התחנה גם נמצאת במיקום המזרחי ביותר בארצות הברית לפי הגדרה זו. לעומת זאת, בהתייחס לתאריך הקלנדרי, קו התאריך הבינלאומי (או קו האורך 180°), עובר ממערב לאי אטו, מה שהפך את התחנה למקום המערבי ביותר בארצות הברית בעל אותו תאריך כמו שביבשת אמריקה עצמה.

אף על פי שהאי אטו הוא גוף היבשה המערבי ביותר ממזרח לקו התאריך הבינלאומי, אזור הזמן באי זהה לאזור הזמן באיים האלאוטיים המערביים האחרים, UTC −10, כלומר שהשעה המקומית באי מקדימה את השעה באיים הממוקמים מדרום-דרום מזרח ביחס אליו, כגון האי בייקר הבלתי מיושב והאי האולנד שנמצאים באזור זמן UTC −12 והאיים ניואה, אטול מידוויי וסמואה האמריקנית הנמצאים באזור זמן UTC −11. הסיבה לכך הם שינויים בהגדרת קו האורך 180° באזורים מיושבים לאורך הקו מטעמי נוחות השימוש.

בשרשרת האיים האלאוטים, נמצאים איי קומנדורסקי (אנ') הרוסיים, הם נמצאים במרחק 335 קילומטרים מערבית לאי אטו (ממערב לקו האורך 180°). המרחק של האי אטו מיבשת אלסקה הוא כ־1,800 קילומטרים וכ־1,210 קילומטרים צפונית מזרחית לאי הצפוני שבאיים הקוריליים הרוסיים, כמו גם 2,400 קילומטרים מהעיר אנקורג', או 3,200 קילומטרים מבירת אלסקה ג'ונו.

שטח האי 893 קילומטרים רבועים, מה שמעמיד אותו במקום ה-23 ברשימת האיים הגדולים בארצות הברית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אטו משמעו "אי" בשפה האלאוטית המקומית. מחקר ארכאולוגי במספר גדול של אתרים ארכאולוגיים באי, מצביע על כך שהייתה באי בתקופה הפרה-קולומביאנית אוכלוסייה בגודל שנע בין 2,000 ל-5,000 נפש, בני שבטים אלאוטים (אנ') (Aleut) החיים באזוריי האיים באלסקה ובמזרח רוסיה. [5]

האי אטו, בהיותו הקרוב ביותר לקמצ'טקה, היה הראשון מבין האיים האלאוטיים שנוצל על ידי סוחרים רוסים. בשנת 1742, החוקר הרוסי אלכסיי צ'יריקוב קרא לאי "תיאודור הקדוש Saint Theodore". ציידים רוסים שהו באי מספר שנים ברציפות כדי לצוד לוטרות ים ובנו במקום כנסייה אורתודוקסית רוסית.[6] הסוחרים הרוסים ששהו באי התעמתו לעיתים קרובות עם האוכלוסייה האלאוטית המקומית.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכפר אטו ביוני 1937

האלאוטים היו התושבים העיקריים של האי לפני מלחמת העולם השנייה. ב-7 ביוני 1942, שישה חודשים לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, גדוד החי"ר העצמאי ה-301 של הצבא הצפוני היפני נחת על האי ללא התנגדות, יום אחד לאחר הנחיתה על האי קיסקה (אנ') הסמוך. רק על שני איים אלה מאדמת ארצות הברית פשטו היפנים במהלך המלחמה.[4] מוקדם יותר, הרשויות האמריקאיות העבירו בכוח כ-880 אלאוטים מהכפרים באיים האלאוטיים למחנות בדרום מזרח אלסקה, שם כ-75 מהם מתו ממחלות זיהומיות שונות.

האמריקאים לא הספיקו לפנות את הכפר שהיה על האי אטו לפני שהיפנים פלשו. באותה תקופה, אוכלוסיית אטו כללה 45 אלאוטים ילידים מקומיים ושני אמריקאים לבנים, צ'ארלס פוסטר ג'ונס (1879–1942), טכנאי רדיו וכומר, במקור מסנט פריז, אוהיו (אנ'), ואשתו אטה (1879–1965), מורה בבית הספר, במקור מווינלנד, ניו ג'רזי (אנ').[7] הכפר כלל כמה בתים מסביב לנמל צ'יצ'אגוף (אנ'). 42 תושבי אטו ששרדו את הפלישה היפנית נלקחו למחנה שבויים ליד אוטארו (אנ'), הוקאידו . 16 מהם מתו בזמן שהיו כלואים. מר ג'ונס, בן 63, נרצח על ידי הכוחות היפנים כמעט מיד לאחר הפלישה. גברת ג'ונס, בת 63, נלקחה לאחר מכן למלון "בונד" ביוקוהמה, יפן, שבו היו גם שבויי מלחמה אוסטרלים מקרב רבאול ב-1942 בפפואה גינאה החדשה. מאוחר יותר, גברת ג'ונס והאסירים האוסטרלים הוחזקו במועדון היאכטות יוקוהמה מ-1942 עד 1944, ובהמשך במחנה השבויים טוטסוקה (אנ') עד שחרורם באוגוסט 1945. גברת ג'ונס הלכה לעולמה בדצמבר 1965 בגיל 86 בבראדנטון, פלורידה (אנ').[7]

לפני שתושבי הכפר אטו הוחזרו לארצות הברית, הממשלה האמריקאית הצהירה בפומבי שהיא לא הייתה מודעת למצבם לפני שנשבו. [8]

לדברי הגנרל היפני Kiichiro Higuchi, מפקד צבא הצפון היפני, הפלישה לקיסקה ואטו הייתה חלק ממטרה משולשת:[9]

  • לשבור את התקיפה אמריקאית כנגד יפן באמצעות התושבים האלאוטים.
  • להציב מחסום בין ארצות הברית לרוסיה במקרה שרוסיה תחליט להצטרף למלחמה נגד יפן.
  • לבצע הכנות להקמת בסיס אווירי לפעולה התקפית עתידית.

בסוף ספטמבר 1942, חיל המצב היפני באטו הועבר לקיסקה, והאי אטו נותר ללא כח כיבוש, מאידך הכוחות האמריקאים לא ניסו לכבוש את האי אטו במהלך אותה תקופה. ב-29 באוקטובר 1942 הקימו היפנים מחדש בסיס באטו במפרץ הולץ בפיקודו של סגן-אלוף הירושי יאנקווה. בתחילה, חיל המצב מנה כ-500 חיילים, נכון לתאריך 10 במרץ 1943 כשהגיעו התגבורות, מספר החיילים היפנים בבסיס הגיע לכדי 2,300. אחרי תאריך זה לא הגיעה עוד תגבורת יפנית לאי, בעיקר בגלל המצור ימי שהטיל הכוח הימי של ארצות הברית על האזור. לאחר הקרב הימי הגדול על האי קומנדורסקי (אנ'), היפנים נטשו את ניסיונותיהם לתספק ולהביא תגבורות לחיל המצב שלהם באיים האלאוטים.[9]

כוחות ארצות הברית מנהלים משא ומתן עם היפנים במהלך הקרב על אטו במאי 1943 כשכל האזור מכוסה שלג וקרח.

ב-11 במאי 1943 החל המבצע האמריקאי לכיבוש מחדש של האי אטו. את כוח הפלישה הקדים כוח תצפיתנים שחייליו גויסו באלסקה, ונודעו בשם "משספי הגרונות של קסטנר" (Castner's Cutthroats) על שם מפקדם קולונל לורנס קסטנר. מחסור בנחתות וכלי רכב אמפיביים, חופים לא מתאימים לנחיתה וציוד שלא הצליח לפעול במזג האוויר הקשה גרמו לקשיים גדולים בהנחתת כוח כלשהו על האי כנגד היפנים. בקרב שנמשך כשבועיים, חיילים רבים סבלו מכווית קור, מכיוון שלא ניתן היה להנחית אספקה חיונית למקום. המגינים היפנים בפיקודו של קולונל יאסויו יאמאסאקי לא ניסו להתמודד עם הנחיתים באזור החוף, אלא שהם שהתחפרו באזורים הגבוהים השולטים על חופי הנחיתה. דבר שהביא ללחימה עקובה מדם: בקרב החיילים האמריקאים היו 3,929 נפגעים: 549 הרוגים, 1,148 פצועים, 1,200 סבלו מפציעות קור קשות, 614 נכנעו למחלות זיהומיות, ו-318 מתו מסיבות שונות. הקרב הוכרע בתבוסת היפנים. מניין ההרוגים היפנים היה 2,035 חיילים.

ב-29 במאי 1943, אחרוני הכוחות היפניים שנשארו על האי תקפו לפתע במתקפת בנזאיי הגדולה ביותר שהייתה במערכה באוקיינוס השקט. זו הייתה מתקפת התאבדות, בפיקודו של קולונל יאמאסקי, שהצליחה לחדור את קווי הצבא האמריקאי עד כדי כך שהחיילים היפנים נתקלו ביחידות אמריקאיות מדרג אחורי שהיו מופתעות מהמצאות היפנים בשטחי הכינוס שלהן. בקרב שהיה קרב פנים אל פנים, החיילים היפנים התאבדו על החיילים האמריקאים תוך כדי שהם מפוצצים על עצמם רימוני יד. בקרב נהרגו כמעט כל חיילי הכוח היפני עד החיל האחרון: רק 28 שבויים יפנים נלקחו, אף אחד מהם לא היה קצין. צוותי קבורה אמריקאים ספרו 2,351 הרוגים יפנים, אך ההנחה הייתה שמאות נוספים נקברו בהפצצות הימיות, האוויריות והארטילריות שבצע הצבא האמריקאי במהלך הקרב. [10]

במקביל לקרבות באי אטו הצי היפני, פינה את קיסקה שלושה חודשים לאחר מכן.

תוך כדי הקרבות חילות האוויר של צבא ארצות הברית (USAAF) בנו את שדה התעופה אלקסאי פוינט ארמי (אנ'), על האי והשתמשו בו החל ב-10 ביולי 1943, כבסיס למתקפה אווירית על האיים הקוריליים שהיו בידי יפן. לאחר מלחמת העולם השנייה, האיים הפכו לחלק מרוסיה. זו הייתה המתקפה האווירית הראשונה על יפן מאז הפשיטה של דוליטל, המפורסמת בשנת 1942. התקפות נוספות הגיעו בעקבותיה.

ב-11 באפריל 1945, בפרק זמן של שעתיים, לפחות תשעה בלוני תבערה יפניים שנשלחו להצית שריפות יער בחוף המערבי של ארצות הברית. הבלונים יורטו והופלו ליד האי אטו על ידי מטוסי USAAF P-38 Lightning .

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת השלום לזכר מלחמת העולם השנייה באי אטו.

לאחר המלחמה, חלק מניצולי מחנה השבויים היפני באוטארו נשלחו חזרה לאיים אלאוטיים אחרים נשלחו לכפרים באלסקה, מכיוון שלא היו מספיק ניצולים כדי לקיים את הכפר הישן שלהם באטו. ממשלת ארצות הברית החליטה להקים תחנת משמר החופים LORAN בקצה הדרומי של האי אטו, בנקודה שנקראה Theodore Point. מתקן זה אויש על ידי צוות של כעשרים מחיילי משמר החופים של ארצות הברית. הציוד לבניית התחנה נשלח ממפרץ הולץ והועבר על גבי דוברות ונחתות לבקסטר קוב, כקילומטר אחד מזרחית לתחנה. במקביל נסלל הכביש מבקסטר קוב לתיאודור פוינט.

בשנת 1954, התחנה הועברה לקסקו קוב (אנ'), ליד בסיס הצי.

לאי היה בעבר שירות תעופה סדיר דרך העיר אנקורג' (ANC). [11] מאוחר ניתן היה להגיע לאי אטו בטיסה. שדה התעופה באטו היה שדה התעופה המערבי ביותר הממוקם בארצות הברית עם שירות טיסות סדיר לנוסעים.

בשנת 1982, החיילים האמריקאים ששרתו על האי בתחנת LORAN, נטעו עצים ליד הקפלה[12] שנבנתה לאחר הקרב שהתקיים על האי בשנת 1943. עצים אלה היו העצים היחידים שגדלו על האי אך מאז שהחיילים עזבו את האי גם העצים נעלמו. [13]אזור שדה הקרב באי אטו הוכרז כנקודת ציון היסטורית לאומית אמריקאית בשנת 1985.[14] שדה הקרב מהווה חלק מהאנדרטה הלאומית של האיים האלאוטיים לזכר מלחמת העולם השנייה (אנ').

בשנת 1987, באישור משרד הפנים של ארצות הברית, ממשלת יפן הציבה אנדרטה ב"גבעת המהנדס", במקום שבו נערך הקרב האחרון מול היפנים. על כתובת שהוצמדה לאנדרטה, נכתב ביפנית ובאנגלית: "לזכר כל אלה שהקריבו את חייהם באיים ובימים של צפון האוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה ובמסירות לשלום עולמי".

ביולי 2007 נמצאו באי מגפיים ועצמות רגליו של חייל יפני, וב-23 במאי 2008, נמצאו שרידיהם של שני חיילים יפנים נוספים. [15][16][17][18]

ב-1 באוגוסט 2010, תחנת משמר החופים של ארצות הברית LORAN באי אטו הפסיקה לפעול לצמיתות. ב-27 באוגוסט 2010, התחנה הושבתה ואנשי משמר החופים עזבו, והאי נשאר ללא תושבים.[2][3]

ב-7 ביוני 2012, יום השנה ה-70 לפלישה היפנית לאי אטו, הקימו הסנאטורית ליסה מורקובסקי ואדמירל משמר החופים של ארצות הברית תומאס אוסטבו, אנדרטה בשרידי הכפר אטו, לזכר תושביו שמתו בשבי היפני ולניצולים שלא יכלו לחזור לכפר. [19]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסייה האי כפי שנמדדה במפקד האוכלוסין בשנת 2010 הייתה 20 תושבים, כולם חיילי משמר החופים בתחנת אטו, באוגוסט 2010 כל כל חיילי משמר החופים (התושבים) עזבו את האי כשהתחנה נסגרה.[2] לאחר מועד זה האי הפך, לאי הגדול ביותר, הבלתי מיושב, בארצות הברית.

התפלגות האוכלוסייה באטו בין השנים 1880 ועד 2010[20][21][22]
שנה 1880 1890 1930 1940 1980 2000 2010 2017

משוער [23]

אוכלוסייה 107 101 29 44 29 20 21 0
שינוי +-% - 5.6%- - 51.7% - - 5% 100%-

האי אטו הופיע לראשונה במפקד האוכלוסין של ארצות הברית בשנת 1880 ככפר האלאוטי הבלתי מאוגד "אטו". [24] באותו זמן הכפר היה ממוקם במערב נמל צ'יצ'אגוף. היו בו 107 תושבים, מתוכם 74 אלואטים, 32 "קריאולים" (מעורבים רוסים וילידים) ותושב לבן אחד.[22] בשנת 1980, הכפר היה מורכב מחיילי משמר החופים ששרתו בתחנה הימית. בשנת 2000 שונה השם הכפר לתחנה הימית אטו. [25] היא הופיעה בפעם האחרונה במפקד האוכלוסין בשנת 2010, [26] ממש לפני סגירת התחנה באוגוסט אותה שנה ועזיבתם של החיילים הנותרים.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזג האוויר באטו בדרך כלל מעונן, גשום ומכוסה ערפל. רוחות חזקות מתרחשות מדי פעם. חמישה או שישה ימים בשבוע צפויים להיות גשומים ובמשך השנה מתקיימים בסך הכל בין כשמונה עד עשרה ימים בהירים. בשאר הזמן, גם אם לא יורד גשם, האזור מכוסה ערפל בצפיפות משתנה. כמות המשקעים השנתית נעה בין 1,240-990 מילימטרים כגשמים ומשקעים אחרים, הגשמים החזקים ביותר יורדים בסתיו ובתחילת החורף. על פי מערכת סיווג האקלים של Köppen, באטו מתקיים אקלים אוקיאני תת -קוטבי (Cfc) הקרוב מאוד לאקלים טונדרה (ET). בהיתייחס לקו הרוחב של האי האקלים קריר במיוחד, כאשר הטמפרטורה המקסימלית הממוצעת בשעות היום בשנה עומדת על 6°C.

אקלים באטו
ATTU
נתוני מזג האוויר הממוצעים באטו בין השנים 1917–1993
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 1.3 1 1.8 3.6 5.9 9.1 11.4 12.8 11.2 8.2 4 2.1 6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -3.2 -3.1 -2.4 -1 1.7 4.1 6.8 7.7 6.3 3 -1 -2.2 1.4
משקעים ממוצעים (מ"מ) 97 92 83 96 73 75 107 153 161 168 116 117 1,337
מקור: [27]

צַפָּרוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי אטו היה מיקום חשוב בעולם הצפרות מכיוון שהוא מרוחק מאוד פיזית מחלקים אחרים של צפון אמריקה. ישנם מספר מיני ציפורים שסביר שיימצאו באי אטו שאינם נראים בשום מקום אחר ביבשת. אחד הצַפָּרִים המוכרים בעולם, ג'ון פיטשן כינה את האי בכינוי "הגביע הקדוש" של הצפרות בצפון אמריקה. [28]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, הלשכה לענייני אינדיאנים (BIA) הפעילה את בית הספר היחיד באי. בזמן שהאי אטו נכבש על ידי היפנים, בבית הספר הייתה מורה יחידה שהייתה אישה אמריקאית לבנה. [29]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אטו בוויקישיתוף

הערות שליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bergsland, Knut (1994). Aleut Dictionary. Fairbanks: Alaska Native Language Center. ISBN 1-5550-0047-9.
  2. ^ 1 2 3 Alaska Coast Guard says goodbye to its last LORAN station, archive.kucb.org
  3. ^ 1 2 "Alaska Coast Guard says goodbye to its last LORAN station". KUCB News. Unalaska Community Broadcasting. 27 באוגוסט 2010. אורכב מ-המקור ב-25 ביוני 2017. {{cite news}}: (עזרה) (archived June 25, 2017)
  4. ^ 1 2 "Battle of the Aleutian Islands". history.com.
  5. ^ Corbett, Debra G.; et al. (2008). "Aleut Hunters, Sea Otters, and Sea Cows: THREE THOUSAND YEARS OF INTERACTIONS IN THE WESTERN ALEUTIAN ISLANDS, ALASKA". In Rick, Torben C.; Erlandson, John M. (eds.). Human Impacts on Ancient Marine Ecosystems: A Global Perspective. University of California Press. ISBN 978-0-5202-5343-8.
  6. ^ צילום הכנסייה היוונית רוסית בכפר אטו. עמ' 21-20
  7. ^ 1 2 Breu, Mary (2009). Last Letters from Attu: The True Story of Etta Jones, Alaska Pioneer and Japanese POW. Alaska Northwest Books. ISBN 978-0-8824-0810-1.
  8. ^ "Attu Mystery: What Happened to 45 Indians?". Chicago Tribune. 1943-08-08. p. 13.Page view
  9. ^ 1 2 Mitchell, Robert J.; Tyng, Sewell Tappan; Drummond, Nelson L., Jr.; Urwin, Gregory J. W. (באפריל 2000). The Capture of Attu: A World War II Battle As Told by the Men Who Fought There. University of Nebraska Press. pp. 2–3. ISBN 0-8032-9557-X. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Attu: The Diary Of Nebu Tatsuguri, web.archive.org, ‏2009-06-06
  11. ^ Feb. 1, 1976 Official Airline Guide (OAG), Attu flight schedules
  12. ^ צילום הכנסייה שנבנתה בשנת 1932 בכפר אטו. עמ' 22
  13. ^ Google satellite imagery; for the location of the Hogback, see
  14. ^ "Attu Battlefield and U.S. Army and Navy Airfields on Attu". National Historic Landmark summary listing. National Park Service. Retrieved 2008-01-08.
  15. ^ Kodiak Coast Guardsman Helps Uncover Attu Remains, KMXT-Radio(2008-05-29)
  16. ^ "Japan seeks WWII soldiers' remains on U.S. soil". CNN. Associated Press. 3 ביוני 2008. אורכב מ-המקור ב-4 ביוני 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ D'Oro, Rachel (4 ביוני 2008). "U.S. helps search for Japanese dead on Attu". The Japan Times. Associated Press. אורכב מ-המקור ב-6 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ D'Oro, Rachel (1 ביוני 2008). "Searchers find Japanese remains on Attu Island". Anchorage Daily News. Associated Press. אורכב מ-המקור ב-16 במאי 2013. נבדק ב-25 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Paulin, Jim (31 באוגוסט 2012). "Memorial placed in Attu honoring villagers". The Bristol Bay Times. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2017. נבדק ב-6 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ מפקד האוכלוסין באי אטו לשנת 1880
  21. ^ מפקד האוכלוסין באי אטו לשנת 1890
  22. ^ 1 2 מפקד האוכלוסין באי אטו
  23. ^ US Census Bureau, Population and Housing Unit Estimates Tables, Census.gov
  24. ^ Orth, Donald J. (1971). Dictionary of Alaska place names (PDF). Washington, D.C.: U.S. Government Printing Office.
  25. ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2021-03-18. נבדק ב-2019-10-14. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ https://www.census.gov/prod/cen2010/cph-1-3.pdf מפקד האוכלוסין לשנת 2010
  27. ^ נתוני מזג האוויר הממוצעים באטו בין השנים 1917–1993
  28. ^ Waters, Christa (2003). Attu: Birding on the Edge. American Birding Association. ISBN 978-1-87878-831-3.
  29. ^ "Attu Before the War." National Park Service. Retrieved on March 12, 2017. "The BIA school had a white teacher and her husband."