איג אופרה
 | |
| לידה |
18 באוגוסט 1929 (בן 94) ניי-סיר-סן, צרפת  |
|---|---|
| שם לידה | Hugues Jean-Marie Aufray |
| שם במה |
Hugues Aufray |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| תקופת הפעילות |
מ-1959 |
| מקום לימודים |
Lycée Français de Madrid |
| סוגה |
שאנסון, בלדה, מוזיקת פולק, סקיפל |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
פסנתר, גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית, חליל פאן |
| חברת תקליטים |
ברקלי רקורדס, אטלנטיק רקורדס, מרקורי רקורדס |
| פרסים והוקרה |
|
|
huguesaufray | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
איג ז'אן-מרי אופְרֶה (בצרפתית:Hugues Jean-Marie Aufray, נולד ב-18 באוגוסט 1929) הוא זמר, מלחין, נגן גיטרה וזמר-יוצר צרפתי של שנסונים ומוזיקת פולק. הוא נחשב לפורץ הדרך למוזיקת הפולק ("folksong") בצרפת ועל ידי העברת הדגש למלים ולמנגינה, תרם לדעיכת אופנת ה"יה-יה (yé-yé)" .[1] אופְרֶה הצטיין בביצוע שנסונים ובלדות, המתייחסים לבין היתר למסעות בים, לידידות, ילדות, אחווה וכבוד. נודע גם בכיסוי בצרפתית של שירי בוב דילן שאיתו התיידד בניו יורק. עם שיריו הידועים נמנים "סנטיאנו",:סטיובול", "סלין", Le Petit Âne gris (החמור הקטן האפור) ,(להתראות) Adieu monsieur le professeur ,Hasta luego ("שלום לך אדוני המורה"),Barco de papel (סירת נייר) ב-1964 פתח כנציג לוקסמבורג את תחרות האירוויזיון בקופנהגן עם השנסון שהלחין Dès que le printemps revient שהתמקם במקום הרביעי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איג אופרֶה נולד ב-1929 בניי-סור-סן, פרבר אלגנטי של פריז, במשפחה אמידה צרפתית, בנם השלישי של התעשיין אנרי אופרה ושל אמיאל דה קאוביוס ד'אנדירן .[2] האם הייתה בת למשפחת האצילים הגסקונים ד'אנדיראן[3] ודודנית מדרגה שנייה של הסופר פרנסואה מוריאק. מצב אביו איג אופרה הוא נינו של הפילוסוף אמדה דה מארז'רי. סבו מצד האב, ז'ול אופרה, היה הפוליטיקאי. אחיו ז'אן פול אופרֶה (2022-1926) היה פיזיקאי ואחותו פסקל אודרֶה (Pascale Audret) (2000-1935) הייתה שחקנית קולנוע.[2] בתה היא השחקנית ג'ולי דרייפוס. אחיין אחר שארל אופרה, הוא גנטיקאי ידוע. איג אופרֶה חווה עם המשפחה אירוע טראומתי כשאחיו פרנצ'סקו שהיה זמר מוזיקה קלאסית, ,התאבד בקנדה בגיל 27. רבים מבני המשפחה היו שוחרי מוזיקה. סבתו מצד האם הייתה מורה לפסנתר. כשהוריו התגרשו, המשפחה עזבה את פריז ועברה לסורז במחוז טארן, מולדת אבותיו מצד האם, בו גודל על ידי אמו. בגלל תופעות מטרידות מאוד של דיסלקסיה ושמאליות אופרֶה הלך לראשונה לבית הספר רק בגיל שתים עשרה. בימי מלחמת העולם השנייה ב-1941–1945 למד במכללה דומיניקנית בסורז.[2] ב-1945 הצטרף אופרֶה אל אביו במדריד למשך שלוש שנים הוא למד בתיכון הצרפתי של מדריד וסיים בו בחינות הבגרות ב-1948.[2] חזר לצרפת כדי לנסות להתקבל לבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות דבר שגרם לקרע עם אביו. תוך כדי התמודדות עם מצוקה כלכלית, ויתר על לימודי האמנות והתחיל קריירה של זמר, בהתחלה ברחובות העיר ועם שירים בספרדית אחר כך במועדון "Echelle de Jacob" ("סולם יעקב").[4] ב-1949 שירת בצבא באנסי בגדוד 27 ללחימת הרים, "שאסר אלפן".[2][3]
הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרֶה התעניין בשנסונים של פליקס לקלר, ז'ורז' ברסנס, סרז' גינסבורג וזמרים-יוצרים אחרים. התחיל להלחין ולכתוב שירים לעצמו ולזמרים אחרים, לעיתים קרובות יחד איתם, כשהוא שואב השראה ממוזיקת הפולק, הבלוז והרוק .[2]
ז'אק דואה השיג לו עבודה במועדון הקברט "La Polka des mandibules" ("הפולקה של הלסתות") בו החליף את אחד הזמרים של להקת Los Incas.[1] אחרי שב-1959 זכה במקום השני בתחרות Les Numéros 1 de Demain (הכוכבים של מחר) (עם שיר מאת סרז' גינסבורג - Le Poinçonneur des Lilas - כלומר - מנקב הכרטיסים בתחנת "פורט דה לילא")[1] עורר את הערכתו של אדי ברקלה שסידר את הקלטת תקליטו הראשון .[2] בתקופת הרוק שלו קטף הצלחה מועטה. הקליט את "סן מיגל ", Trois Hommes (שלושה גברים). עשה סיורי הופעות במזרח התיכון, בצפון אפריקה, ארצות הברית.[1] ב-1961 הופיע עם השיר "סנטיאנו", עיבוד של הפזמונאי ז'אק פלאנט לשיר ימאים אנגלים. זה הפך להצלחה המהדהדת הראשונה של הזמר. באותה שנה הזמין אותו מוריס שבלייה לניו יורק והוא נשאר בה למשך שנה. אופרֶה חתם באותם הימים חוזה עם מועדון הקברט Blue Angel במנהטן. פגש בו שלושה זמרים מתחילים, פיטר, פול ומרי, שביצעו שירים של בוב דילן. פיטר, פול ומרי הכניסו את אופרֶה למילייה של זמרי הפולק ובהזדמות הזאת בגריניץ' וילג' הכיר את בוב דילן ומהר התיידד איתו. כפי שתיאר לימים בזיכרונותיו :" זה זיכרון בל יתואר. היה לי רושם אינסטינקטיבי טהור שזה היה הדבר הכי חשוב שראיתי בחיי, בזמן שלא הבנתי אז מילה באנגלית". באמצע שנות ה-1960 איג אופרה הקים לעצמו להקת סקיפל .[1]בעזרת תרגומיו של פייר דלנואה הפך לאחד הזמרים הצרפתים הראשונים שעיבדו את שירי בוב דילן (Hattie Carol, Dieu est a nos cotés ,Le jour où le bateau viendra וכו' ) .[5] האמן האמריקאי החזיר לו ביקור בפריז ב-1964. ב-1965 בעזרת המוזיקאי ז'אן-פייר סבאר והפזמונאי פייר דלנואה הוציא אופרֶה אלבום עם שירי דילן, בגרסה צרפתית, והוא תרם לעיצוב טעמו המוזיקלי של הדור הצרפתי החדש. אופרֶה עיבד בהמשך שירים רבים ממוזיקת הפולק ומוזיקת העם האמריקאית, הבריטית, הספרדית והלטינו-אמריקאית, החזיר את האקזוטיזם לשנסון הצרפתי.[5] ב-1964 ייצג את לוקסמבורג בתחרות האירוויזיון שהתקיימה בקופנהגן עם השנסון שלו "Dès que le printemps revient" שהתמקם במקום הרביעי. ב-1966 הופיע באולם אולימפיה,ב-1967 בבובינו והיה לאליל של הנוער.[1] ב-1966 הוא הוציא לאור מיני-אלבום שם ארבעה שירים, ביניהם "סלין", שיר מקורי, מההווי המשפחתי הצרפתי, ו-Stewball, עיבוד של בלדה אירית מסורתית. שני השירים זכו להצלחה רבה ונמנים עם הידועים ביותר של האמן. בחר גם בפן מגויס של האמנות: בעיניו "השירים משקפים את המציאות:ההסלמה בווייטנאם, הרעב בעולם, הגזענות, אני מוצא שזה טבעי לדבר על כך . זה נוגע בכולנו" .[5] ב-1966 במופע התרמה לטובת המאבק של מרטין לותר קינג והתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח בארצות הברית ביצע אופרה את השיר Les Crayons de Couleur (העפרונות הצבעוניים). ב-1980 ניסה קמבק[6] וב-1984 שר בדואט עם בוב דילן במופע שהתקיים בגרנובל. [7] שניהם הופיעו גם בפריז[8] את שיריו כתב לפעמים בעצמו ולרוב כתבו לו יוצרים כמו פייר דלנואה, ולין בוגי, איב דסקה וגי מז'נטה.[5][9]
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרֶה היה נשוי החל מ-18 בדצמבר 1951 להלן פור (2022-1926), רקדנית, נכדה של היסטוריון האמנות אלי פור. ב-2020 הם נפרדו וב- 6 באוקטובר 2022 היא נפטרה בגיל 96. לזוג נולדו שתי בנות - מרי (ילידת 1954) ושרלוט (ילידת 1959). יש לו גם חמישה נכדים ושתי נינות. מ-2005 ניהל האמן קשר רומנטי ארוך שנים עם מוריאל מז'וואן (Murielle Mégevand), ילידת 1974, איתה התחתן בגיל 94 ב-2 בספטמבר 2023 בכנסיית סן-ויגור במארלי-לה-רואה[3] בנוכחות מספר ידידים, ביניהם שדרן הטלוויזיה ז'אן-לוק רייכמן, הזמרים רנו ודייב (מהולנד) והנווט ז'אן-לוק ואן דן הדה. האמן מתגורר בביתו לשעבר של הפסל אריסטיד מאיול ביישוב מארלי-לה-רואה במחוז איוולין אופרה עסק מצעירותו ברכיבה על הסוסים וברשותו שלושה סוסים צפון-אפריקאיים מסוג "בארב". כמה מהשירים ברפרטואר שלו מספרים על סוסים, למשל Stewball עם חוג ידידיו נמנים בוב דלין, הזמן רנו, הסופר אלן וודראסקה, והשחקן ז'אן רנו. הוא ה"סנדק" של האונייה "אדריאן" של הנווט ז'אן-לוק ואן דן הדה. פרט למוזיקה עוסק אופרה בציור ובפיסול. הוא יצר פסל ברונזה "הוקרה לבוב דילן" שהוצג ב-2012 ב"סיטה דה לה מוזיק" בפריז לרגל תערוכה מוקדשת לדילן.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1997 - קצין מסדר האמנויות והספרות של צרפת - 2006 - בדרגת מפקד.
- אביר מסדר ההצטיינות בחקלאות
- 14 ביולי 2012 - חבר לגיון הכבוד של צרפת בדרגת אביר[3]
- 2022 - פרס מיוחד של נשיא צרפת ואגודת המשוררים והאמנים של צרפת. הפרס נמסר ברנס ה-63 של האגודה בעיר סורז, לידי הסופר מישל גו, שייצג את איג אופרה.
- חמישה גני ילדים ובתי ספר יסודיים במונטובן, גרנה (מחוז איזר), סנטזיש, קופה ולוקואל-מנדון קיבלו את שמו.
- שני אולמות מופעים נקראו לכבודו - המרכז החברתי-תרבותי קורשאד בעיר מץ (2009) ואחר בסן-קלמאן-דה לה-פלאס
- לוחית זיכרון הוצבה על הבית שבו חי אופרה בסורז בנעוריו.
שירים בביצועו[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחר מיני-אלבומים וסינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Le poinçonneur des Lilas; Mes petites odalisques / Y'avait Fanny (Qui chantait); Nous avions vingt ans (1959)
- La complainte de Mackie; Le jugement dernier / La flotte américaine; Nuit d'hiver (1959)
- Nuit et jour (Liebelei); Trois hommes / San Miguel; Madeleine (1961)
- Tucumcari; Ses baisers me grisaient / La femme du Liberia; Monsieur le soleil (1961)
- Santiano; Notre rivière / Georgia; Mille rayons (1961)
- J'entends siffler le train; Les deux frères / Loin de toi; L'enfant do (1962)
- Je reviens (Les portes de Saint-Malo); Là-haut / C'est pas la peine; Oui tu verras (1963)
- Tout le long du chemin (Singing the Blues); 4 vents (Four Stong Winds) / N'y pense plus (Don't Think Twice, It's All Right); Allez allez mon troupeau (Ally, Ally Exen Free) (1964)
- À bientôt nous deux; Le bonheur n'est-il pas fait pour moi ? / Guidez mes pas; Dès que le printemps revient (1964)
- Debout les gars; Nous avions beaucoup dansé / Pends-moi; Ja-da (1964)
- Le rossignol anglais; Personne ne sait / Le coeur gros; Tu sens bon la terre (1965)
- Dou-wakadou; On est les rois (King of the Road) / Les remords et les regrets; Bambou (1965)
- L'homme-orchestre; Je croyais / Laisse-moi petite fille; Les yeux fermés (1965)
- L'épervier / Le joueur de pipeau (1966)
- Les crayons de couleur / Les tourterelles (1966)
- Céline; Les mercenaires / Stewball; Le bon Dieu s'ennuyait (1966)
- De velours noir; C'est tout bon / Petit frère; Près du coeur les blessures (1967)
- Je n'en reviens pas; Chloé / Voilà mes conditions; Vidita (1967)
- Des jonquilles aux derniers lilas; L'infidèle / Le château du hibou; Au clocher de Rouen (1968)
- La nuit est belle; Le port de Tacoma / Le petit âne gris; Chanson de la mariée (1968)
- Un mur, un ruisseau, un jardin et des fleurs; Un marin c'est bien / Je ne suis plus maître chez moi; Pauvre Benoît (1969)
- Vous ma lady / Adieu (1972)
- Ton premier chagrin d'amour / Jolie Fanny (1974)
- Cauchemar locomoteur / Le moral à zéro (1975)
- C'est plus fort que moi, j'y crois (חלק 1) / C'est plus fort que moi, j'y crois (חלק 2) (1976)
- Dernières vacances / Ballade entre chien et loup (1977)
- Émilie Émilia / Loin vers Mexico (1979)
- Bye bye Moorea Tahiti / Ma soeur la pauvresse (1983)
- Dieu que c'est dur d'être modeste / Y'a toujours un train (1984)
- Petit homme / L'enfant sauvage (1984)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איג אופרה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
איג אופרה, סרטונים בערוץ היוטיוב
איג אופרה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איג אופרה, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
איג אופרה, באתר אייטונס (באנגלית)
איג אופרה, באתר ספוטיפיי
איג אופרה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
איג אופרה, באתר Yandex.Music (ברוסית)
איג אופרה, באתר Discogs (באנגלית)
איג אופרה, באתר Songkick (באנגלית)- איג אופרה, באתר Genius
- איג אופרה, באתר SecondHandSongs
- איג אופרה, באתר DNCI
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
אתר האינטרנט הרשמי של איג אופרה
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- -, Chantal Brunschwig,Louis-Jean Calvet, Jean-Claude Klein Cent ans de chanson française 1880-1980, Seuil, Paris 1981
- Pierre Saka - La chanson française à travers ses succés References Larousse,Paris 1988
- Pierre Saka, Yann Plougastel - La Chanson française et francophone, Larousse,Paris 1999
- France Vernillat, Jacques Charpentreau - Dictionnaire de la chanson française, Larousse, Paris 1968,
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Vernillat, Charpentreau 1968 עמ' 21
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 האתר הרשמי
- ^ 1 2 3 4 האתר הגניאלוגי roglo
- ^ C.Brunschwig et al 1981 עמ' 145
- ^ 1 2 3 4 Vernillat, Charpentreau 1968 עמ' 22
- ^ C.Brunschwig et al1981 עמ' 29
- ^ באתר ביורנר
- ^ Ian Bell, Once Upon a Time (London 2013) p. 215n
- ^ C.Brunschwig et al 1981 עמ' 131
- ^ באתר אגודת המשוררים והאמנים של צרפת
- ^ C.Brunschwig et al 1981 עמ' 330