לוקסמבורג באירוויזיון
 | |
| מדינה |
 לוקסמבורג |
|---|---|
| רשת שידור | RTL |
| השתתפות ראשונה |
 לוגאנו, 1956 |
| זכיות |
 קאן, 1961 נאפולי, 1965 אדינבורו, 1972 לוקסמבורג, 1973 מינכן, 1983 |
| השתתפויות | 37 |
| היעדרויות | 30 |
| אירוח האירוויזיון |
לוקסמבורג, 1962 לוקסמבורג, 1966 לוקסמבורג, 1973 לוקסמבורג, 1984 |
| השתתפות אחרונה |
 מילסטריט, 1993 |
,_Bestanddeelnr_923-3696.jpg)
.jpg)
לוקסמבורג נטלה חלק באירוויזיון בין השנים 1956–1993 ובין אותן שנים היא נעדרה רק מהתחרות ב-1959. היא נמנית בין שבע מייסדות התחרות והיא המדינה המייסדת היחידה שפרשה לאחר שאיטליה שבה לתחרות ב-2011 לאחר היעדרות בין השנים 1998–2010. לוקסמבורג מדורגת במקום השלישי בטבלת הניצחונות של התחרות עם חמישה ניצחונות, יחד עם בריטניה, צרפת והולנד, והיא בין המדינות היחידות שניצחו בתחרות פעמיים ברציפות, יחד עם ספרד, אירלנד וישראל. לוקסמבורג היא בין המדינות היחידות שניצחו בתחרות, אך מעולם לא הגיעו למקום השני בגמר התחרות, יחד עם פורטוגל, סרביה, יוון, אסטוניה, לטביה, יוגוסלביה ואוסטריה.
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניצחונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוקסמבורג נמצאת במקום השלישי בטבלת הניצחונות של התחרות עם חמישה ניצחונות כאשר יחד איתה נמצאות בריטניה, צרפת והולנד, מעליהן שוודיה ואירלנד, שיאניות הניצחונות, שתיהן עם שבעה ניצחונות בתחרות. שניים מתוך חמשת ניצחונותיה של לוקסמבורג התרחשו בשנות ה-60, שניים נוספים היו בתחילת שנות ה-70 וניצחון אחד בתחילת שנות ה-80. בניגוד לשכנתה צרפת שניצחה פעם אחת בשלהי שנות ה-50, שניצחה שלוש פעמים בשנות ה-60 וניצחה פעם נוספת בשלהי שנות ה-70, רוב שיריה המנצחים של לוקסמבורג מוכרים עד היום. כמו כן, לוקסמבורג היא בין שתי המדינות היחידות, יחד עם מונקו, שכל ניצחונותיה ולמעשה, רוב נציגיה בתחרות, נעשו על ידי אמנים שאינם לוקסמבורגים. ז'אן-קלוד פסקל, פראנס גל, אן-מארי דוד וקורין הרמס, המנצחים עבור לוקסמבורג בתחרות, הם צרפתים כולם, רק ויקי לאנדרוס, אשר נשלחה כנציגתה של לוקסמבורג פעמיים, היא יווניה.
ב-2005 נערכה בקופנהגן, דנמרק, תחרות שיר היובל באירוויזיון, במסגרת חגיגות חמישים שנים לקיום התחרות. אולם, השיר הלוקסמבורגי שנטל חלק בתחרות היובל, "Poupée de cire, poupée de son" אותו ביצעה פראנס גל, הגיע רק למקום ה-14 עם שלושים ושבע נקודות בסיבוב חצי-הגמר בהצבעה של השיר האהוב ביותר בתולדות תחרות האירוויזיון. לוקסמבורג לא הצביעה ולא שידרה את התחרות במדינתה.
| שנה | העיר המארחת | שם המבצע בעברית | שם השיר באנגלית | שם השיר בעברית | ניקוד |
|---|---|---|---|---|---|
| 1961 | קאן
|
ז'אן-קלוד פסקל | "Nous Les Amoureux" | "אנחנו האוהבים" | 31 |
| 1965 | נאפולי
|
פראנס גל | "Poupée de cire, poupée de son" | "בובת קש, בובת שעווה" | 32 |
| 1972 |  אדינבורו, סקוטלנד
|
ויקי לאנדרוס | "Après toi" | "אחרייך" | 128 |
| 1973 | לוקסמבורג
|
אן-מארי דוד | "Tu Te Reconnaîtras" | "אתה תכיר את עצמך" | 129 |
| 1983 | מינכן
|
קורין הרמס | "Si La Vie Est Cadeau" | "החיים הם מתנה" | 142 |
המקום השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוקסמבורג היא המדינה בעלת הכי הרבה ניצחונות שלא התמקמה מעולם במקום השני בתחרות. יתר המדינות שניצחו בתחרות אך לא הגיעו מעולם למקום השני בגמר התחרות הן פורטוגל, סרביה, יוון, אסטוניה, לטביה, יוגוסלביה ואוסטריה. לוקסמבורג התמקמה במקום השלישי פעמיים ב-1962 ו-1986 ובמקום האחרון שלוש פעמים ב-1958, 1960 ו-1970. לוקסמבורג התברגה כ-13 פעמים לאחד מחמשת המקומות הראשונים בגמר התחרות וכ-21 פעמים היא התברגה לאחד מעשרת המקומות הראשונים בתחרות.
אירוח התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1972, לאחר ניצחונה של לוקסמבורג, נדרשה רשות השידור הלוקסמבורגית להפיק בשטחה את התחרות בשנה הבאה. רשות השידור הלוקסמבורגית התקשתה להפיק אירוע כה מפואר ופנתה תחילה לרשות השידור המונגסקית שתסייע בהפקת וארגון התחרות. אולם, רשות השידור המונגסקית הסכימה לסייע בהפקת התחרות בתנאי שהתחרות תחול בשטחה של מונקו. רשות השידור הלוקסמבורגית סירבה והתעקשה על קיום התחרות בשטחה ולכן ביקשה מרשות השידור הבריטית שתסייע לה בארגון התחרות.
ב-1974, בחרה לוקסמבורג שלא לארח את התחרות בשטחה על אף ניצחונה אשתקד. לוקסמבורג, בדומה להולנד וישראל ב-1960 ו-1980 (בהתאמה), לא הייתה יכולה לעמוד בנטל הכלכלי של אירוח התחרות בשטחה לאחר שאירחה את התחרות בשנה הקודמת. לבסוף, על פי בקשת איגוד השידור האירופי, נערכה התחרות בשטחה של בריטניה.
נציגי לוקסמבורג בתחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוקסמבורג נטלה חלק בתחרויות האירוויזיון כשלושים ושבע פעמים כאשר רק שמונה נציגים היו לוקסמבורגים: קמילו פלגן ב-1960 ו-1962, כריס בלדן ב-1968, מוניק מלסן ב-1971, סופי קארלה ב-1984, להקת "פארק קפה" ב-1989, שרה בראיי ב-1991, מריון ולטר ב-1992 ולהקת "מודרן טיימס" ב-1993. רוב נציגיה של לוקסמבורג בתחרות הגיעו מצרפת, אולם סולנז' ברי, להקת "פלסטיק ברטרנד" ולארה פביאן היו בלגים, ננה מושקורי וויקי לאנדרוס היו יווניות, דוד אלכסנדר וינטר ומארגו היו הולנדים, אירין שר ומאלקולם רוברטס היו בריטים, יורגן מרקוס וכריס רוברטס היו גרמנים, צמד באקארה היו ספרדיות, ג'ין מנסון ודיאן סולומון היו אמריקאיות ושריס לורנס הייתה קנדית. חמשת האמנים המנצחים מטעם לוקסמבורג לא היו לוקסמבורגים; ארבעה מתוכם היו צרפתים ואחת מתוכם הייתה יווניה.
בעבור חלק מנציגיה של לוקסמבורג, היוותה נטילת החלק בתחרות קרש קפיצה לפרסום ברחבי אירופה ולעיתים למעמד בין-לאומי. כך למשל, זכתה ג'ין מנסון האמריקאית, אשר נשלחה כנציגת לוקסמבורג ב-1979, בפרסום נרחב באירופה. נציגתה המנצחת של לוקסמבורג ב-1973, אן-מארי דוד, הפכה במירוץ השנים לזמרת אהובה ומוכרת במדינות דוברות צרפתית ובכל רחבי אירופה, ואף שבה לתחרות כנציגת צרפת ב-1979. פראנס גל, שהייתה בת שבע עשרה בלבד ערב התחרות ב-1965, פתחה גם היא בקריירה בינלאומית לאחר ניצחונה. אולם מהבחינות האלה לוקסמבורג אינה בהכרח שונה משאר המדינות; אמנים ולהקות רבות זכו להצלחה גדולה ולשם עולמי לאחר נטילת חלקם בתחרות. מה שמבדיל את לוקסמבורג היא העובדה שלוקסמבורג כמעט ולא שלחה אמנים מקומיים, מה שגרם למאות אמנים אירופאים מכל רחבי אירופה לרצות ולנסות להפוך לנציגיה בתחרות.
תקופת ההיעדרות מהתחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1993 ל-2023, לא שבה לוקסמבורג להתחרות בתחרות מסיבות כספיות. התחרות גדלה מאוד משנות ה-90, הן מבחינת מספר המדינות הנוטלות חלק בתחרות והן מבחינת התקציב הדרוש שכל מדינה בתחרות תשלם כדי ליטול בה חלק. רשות השידור הלוקסמבורגית היא רשות שידור קטנה, חרף היותה של לוקסמבורג אחת המדינות העשירות באירופה, ובמקרה בו לוקסמבורג מחליטה ליטול חלק בתחרות היא צריכה למצוא מימון כספי. העלויות הכספיות מחושבות לפי התל"ג, מדובר בהוצאה כבדה עבור דוכסות קטנה כמו לוקסמבורג ובנוסף, במקרה של ניצחון בתחרות, היא לא תוכל לארח את התחרות בשל בעיות כלכליות.
רשות השידור הלוקסמבורגית שעדיין חברה באיגוד השידור האירופי,[1] הייתה אמורה לשוב להתחרות בתחרות ב-2004 לאחר היעדרות של כאחת עשרה שנה. אולם, לאחר שנוצרו בעיות כספיות, לוקסמבורג החליטה לסוג מהחלטתה ולא לשוב להתחרות. שמועות מסוימות הצביעו על כך שלוקסמבורג תחזור להתחרות בתחרות ב-2005, עם זאת, רשות השידור הלוקסמבורגית הודיעה כי היא "לא תחזור לעולם לתחרות". ב-2008 רשות השידור חזרה שוב על חוסר העניין שלה לחזור לתחרות.
בספטמבר 2009, רשות השידור הלוקסמבורגית הודיעה כי הם נמצאים בעיצומם של שיקולים לגבי חזרה לתחרות אירוויזיון 2010. עם זאת, רשות השידור הלוקסמבורגית אמרה כי היא נאלצת לבטח עמלות לגבי הוצאותיו של האמן אותו תשלח לתחרות. אולם, הדבר לא התרחש, ולוקסמבורג לא חזרה להתחרות בתחרות. מאוחר יותר, היו שמועות שאמרו כי לוקסמבורג תחזור להתחרות בתחרות אירוויזיון 2012, אך רשות השידור הלוקסמבורגית הודיעה כי "אין בכוונתה לשוב להתחרות בתחרות בהווה".
ב-31 ביולי 2014, רשות השידור הלוקסמבורגית אישרה כי אין בכוונתה להתחרות בתחרות אירוויזיון 2015.[2] כמה חודשים לאחר מכן, ב-26 באוקטובר 2014, דווח כי שרת התרבות של המדינה, מאגי נאגל, הביעה את רצונה שלוקסמבורג תחזור להתחרות בתחרות. מאוחר יותר, שרת התרבות של המדינה, מאגי נאגל, אישרה כי התרחשה "אי הבנה" וכי "לוקסמבורג לא תחזור להתחרות בתחרות". עם זאת, שיתוף פעולה עם רשות השידור הסן מרינית כבר הוצע על ידי רשות השידור הסן מרינית והזמר תיירי מרש, אך מאוחר יותר הובהר על ידי רשות השידור הסן מרינית כי התנהלו רק שיחות בין שתי המדינות וכי רשות השידור בוחנת אופציות אחרות. ב-24 בנובמבר 2014, דווח כי הזמר תיירי מרש לא הצליח לגייס את הכספים הדרושים כדי לקדם את הפרויקט.[3]
ב-21 ביוני 2016, קיבלה ועדת העצומות של לוקסמבורג חמש עתירות בעניינים שונים. אחת מהעתירות הייתה בקשה שלוקסמבורג תחזור לתחרות בתחרות האירוויזיון. הוחלט כי דוכסות לוקסמבורג, אם כן, אכן תקיים דיון בשיבתה האפשרית של המדינה לתחרות. אף על פי כן, רשות השידור הלוקסמבורגית הודיעה ב-22 באוגוסט של אותה שנה כי "לוקסמבורג לא תשוב להתחרות בתחרות".
ב-12 במאי 2023, דווח כי לוקסמבורג תחדש את השתתפותה באירוויזיון 2024, כך לפי האתר הרשמי של תחרות האירוויזיון.[4]
השירים שייצגו את לוקסמבורג באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת דורגה במקום האחרון
שורה בירוק-זית מסמלת תחרות ממנה המתמודדת פרשה או שלא השתתפה לאחר שכבר נבחר שיר
| שנה | מבצע | שיר | תרגום לעברית | גמר | ניקוד | חצי גמר | ניקוד |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1956 | מישל ארנו | "Ne crois pas" | "אל תאמין" | לא ידוע | לא ידוע | ||
| מישל ארנו | "Les amants de minuit" | "אוהבי חצות" | לא ידוע | לא ידוע | |||
| 1957 | דניאל דופרה | "Amours mortes (tant de peine)" | "אהבה מתה (כל כך הרבה כאב)" | 4 | 8 | ||
| 1958 | סולנז' ברי | "Un Grand Amour" | "אהבה גדולה" | 8 | 1 | ||
| לא נטלה חלק ב-1959 | |||||||
| 1960 | קמילו פלגן | "So laang we's du do bast" | "כל עוד אתה שם" | 13 | 1 | ||
| 1961 | ז'אן-קלוד פסקל | "Nous Les Amoureux" | "אנו האוהבים" | 1 | 31 | ||
| 1962 | קמילו פלגן | "Petit bonhomme" | "בחור קטן" | 3 | 11 | ||
| 1963 | ננה מושקורי | "À force de prier" | "מכוח התפילה" | 8 | 13 | ||
| 1964 | הוגו אאופריי | "Dès que le printemps revient" | "כאשר האביב חוזר" | 4 | 14 | ||
| 1965 | פראנס גל | "Poupée de cire, poupée de son" | "בובת שעווה, בובת קש" | 1 | 32 | ||
| 1966 | מישל טור | "Ce soir je t'attendais" | "הלילה חיכיתי לך" | 10 | 7 | ||
| 1967 | ויקי לאנדרוס | "L'amour est bleu" | "האהבה כחולה" | 4 | 17 | ||
| 1968 | כריס באלדו & סופי גארל | "Nous vivrons d'amour" | "נחיה מאהבה" | 11 | 5 | ||
| 1969 | רומלד | "Catherine" | "קת'רין" | 6 | 7 | ||
| 1970 | דוד אלכסנדר וינטר | "Je suis tombé du ciel" | "נפלתי מגן עדן" | 12 | 0 | ||
| 1971 | מוניק מלסן | "Pomme, Pomme, Pomme" | "תפוח, תפוח, תפוח" | 13 | 70 | ||
| 1972 | ויקי לאנדרוס | "Après toi" | "אחרייך" | 1 | 128 | ||
| 1973 | אן-מארי דוד | "Tu te reconnaîtras" | "אתה תכיר את עצמך" | 1 | 129 | ||
| 1974 | איירין שר | "Bye, bye, I love you" | "להתראות, אני אוהבת אותך" | 4 | 14 | ||
| 1975 | ז'רלדין | "Toi" | "אתה" | 5 | 84 | ||
| 1976 | יורגן מרקוס | "Chansons pour ceux qui s'aiment" | "שירים לאלו האוהבים זה את זו" | 14 | 17 | ||
| 1977 | אן-מארי בֵּה | "Frère Jacques" | "אחינו יעקב" | 16 | 17 | ||
| 1978 | באקארה | "Parlez-Vous Francais" | "האם אתה מדבר צרפתית" | 7 | 73 | ||
| 1979 | ג'ין מנסון | "J'ai déjà vu ça dans tes yeux" | "כבר ראיתי זאת בעיניך" | 13 | 44 | ||
| 1980 | סופי ומגאלי | "Papa Pingouin" | "אבא פינגווין" | 9 | 56 | ||
| 1981 | ז'אן-קלוד פסקל | "C'est peut-être pas l'Amérique" | "אולי זה לא אמריקה" | 11 | 41 | ||
| 1982 | סווטלנה | "Cours après le temps" | "לרוץ אחרי הזמן" | 6 | 78 | ||
| 1983 | קורין הרמס | "Si la vie est cadeau" | "אם החיים הם מתנה" | 1 | 142 | ||
| 1984 | סופי קארלה | "100% d'amour" | "100% של אהבה" | 10 | 39 | ||
| 1985 | מארגו, פרנק אוליבר, אירין שר, דיאן סולומון, כריס רוברטס & מאלקולם רוברטס |
"Children, Kinder, enfants" | "ילדים, ילדים, ילדים" | 13 | 37 | ||
| 1986 | שריס לורנס | "L'amour de ma vie" | "אהבת חיי" | 3 | 117 | ||
| 1987 | להקת "פלסטיק ברטרנד" | "Amour Amour" | "אהבה אהבה" | 21 | 4 | ||
| 1988 | לארה פביאן | "Croire" | "להאמין" | 4 | 90 | ||
| 1989 | להקת "פארק קפה" | "Monsieur" | "אדון" | 20 | 8 | ||
| 1990 | סלין קרזו | "Quand je te rêve" | "כאשר אני חולמת עלייך" | 13 | 38 | ||
| 1991 | שרה בריי | "Un baiser volé" | "נשיקה גנובה" | 14 | 29 | ||
| 1992 | מריון ולטר ולהקת "Kontinent" | "Sou fräi" | "כחופשי" | 21 | 10 | ||
| 1993 | להקת "מודרן טיימס" | "Donne-moi une chance de te dire" | "תנו לי הזדמנות לספר לכם" | 20 | 11 | ||
| לא נטלה חלק בין השנים 1994-2023 | |||||||
| 2024 | טלי גולרגנט | "Fighter" | "לוחם" | ||||
אירוח האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | העיר המארחת | מקום התחרות | מנחים |
|---|---|---|---|
| 1962 | לוקסמבורג
|
אודיטוריום הגדול של RTL | גמר: מיריי דלנואה |
| 1966 | לוקסמבורג
|
אודיטוריום הגדול של RTL | גמר: ג'וסיאן שן |
| 1973 | לוקסמבורג
|
התיאטרון החדש לוקסמבורג | גמר: הלגה גיטון |
| 1984 | לוקסמבורג
|
תיאטרון עירוני | גמר: דזירה נוסבוש |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לוקסמבורג באירוויזיון (באנגלית)- האתר הרשמי של לוקסמבורג באירוויזיון - אתר האינטרנט הרשמי של האירוויזיון
- האתר הרשמי של רשות השידור הלוקסמבורגית - אתר האינטרנט הרשמי של רשות השידור הלוקסמבורגית
- היסטוריית ההצבעות של לוקסמבורג באירוויזיון
סרטונים בערוץ של רשות השידור הלוקסמבורגית, באתר יוטיוב- אבנר שביט, הזמרת הצרפתייה פראנס גל הלכה לעולמה, באתר וואלה!, 7 בינואר 2018
רז שכניק, ותודה לאירוויזיון שהפגיש בינינו, באתר "ידיעות אחרונות", 11 בפברואר 2018- שירית גל, ננה מושקורי: "אמרו לי לצבוע לבלונד ולזרוק את המשקפיים", באתר ynet, 24 באוקטובר 2018
- איתמר זהר, איך נהפכה לוקסמבורג למעצמת אירוויזיון ולמה פרשה בשיא, באתר הארץ, 18 במאי 2021
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "איגוד השידור האירופי - חברות פעילות", אתר איגוד השידור האירופי (באנגלית)
- ^ "לוקסמבורג: RTL לא תחזור לאירוויזיון בשנת 2015", אתר ESCToday (באנגלית)
- ^ "אין שיתוף פעולה בין לוקסמבורג וסן מרינו", אתר www.wort.lu (באנגלית)
- ^ Luxembourg to return to the Eurovision Song Contest in 2024,Eurovision Song Contest, May 12th, 2023
| תחרות הזמר של האירוויזיון | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
