איוויינייץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוויינייץ
Iвяне́ц

BIA Iwieniec COA.png

Flag of Iŭje (small).png

Roman Catholic Church of St. Michael the Archangel in Ivyanets, Belarus.jpgהכנסייה הרומית-קתולית של הקדוש מיכאל באיוויינייץ
מדינה / טריטוריה Flag of Belarus.svg  בלארוס
תאריך ייסוד 1444
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה

4,800‏  (נכון ל-2009)
קואורדינטות 53°53′N 26°44′E / 53.883°N 26.733°E / 53.883; 26.733קואורדינטות: 53°53′N 26°44′E / 53.883°N 26.733°E / 53.883; 26.733

איוויינייץבלארוסיתIвяне́ц; בפולנית: Iwieniec; ביידיש: איוועניץ) היא עיירה באזור מינסק בבלארוס, השוכנת על נהר בלור.

העיירה מוזכרת לראשונה במסמכים מהמאה ה-14. האריה שבסמל העיירה לקוח מסמלו של בעל העיירה בשנים שלאחר תקופת ייסודה.

בשנת 1702 נוסדו בעיירה כנסייה ומנזר של המסדר הפרנציסקני. בין מלחמות העולם שכנה איוויינייץ בשטח פולין.

באיוויינייץ מפעל קדרות שתוצרתו משווקת ברחבי מחוז מינסק וכן בוילנה. בעיירה מפעלי תוצרת מזון, עיבוד עץ, תעשייה כימית, בית מלון ומוזיאון לתרבות מסורתית.

יהודי איוויינייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1811 נמנו בעיירה 169 גברים יהודים. בסוף המאה ה- 19 היו בעיירה 288 בתי מגורים, מרביתם של יהודים. יהודי העיירה התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה.

בשנות העשרים והשלושים פעלו בעיירה מפלגות ותנועות נוער יהודיות וציוניות, ובהן השומר הצעיר ובית"ר, וכן מוסדות חינוך ותרבות, ובהם בתי ספר מרשת תרבות ומרשת חורב. בנוסף, פעלו בעיירה ישיבה, בית עם ותזמורת.

טרם מלחמת העולם השנייה חיו באיוויינייץ כ- 1,200 יהודים. בספטמבר 1939 נכנס אליה הצבא האדום, ועד מהרה נסגרו המוסדות היהודיים בעיירה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה נכבשה בידי הגרמנים ב- 28 ביוני 1941, ותוך מספר ימים נרצחו 48 מיהודיה. 76 יהודים נוספים נרצחו ב- 5 בספטמבר ביער הסמוך לעיירה בידי אנשי אס אס.

בסתיו 1941 הקימו הגרמנים יודנרט בעיירה, בראשו הועמד זליג צ'רנין, אשר הצטווה לספק לגרמנים מדי יום יהודים לעבודות כפייה.

ב- 10 בנובמבר 1941 הוקם בעיירה גטו שהוקף בגדר. ב- 25 בינואר 1942 הועברו לגטו כ- 300 יהודים מגטו רובייז'וויצ'ה, וב- 8 במאי הועברו אליו כמאתיים יהודים נוספים.

ב- 16 במאי 1942 שולחו חלק מיהודי העיירה למחנה עבודה בדבוז'ץ, ונרצחו שם כחצי שנה לאחר מכן. כ- 100 יהודים נמלטו מהגטו ליערות האזור, והצטרפו בחלקם לפרטיזנים.

ב- 2 ביוני 1942 הועברו רוב יהודי הגטו הנותרים לנבהרדק, וכעבור כחודשיים נרצחו. הגטו חוסל סופית ב- 9 ביוני 1942, כאשר אחרוני יושביו נורו למוות מחוץ לעיירה.

כ- 70 יהודים בני העיירה שרדו את השואה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]