איוויינייץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוויינייץ
Iвяне́ц
BIA Iwieniec COA.png
סמל איוויינייץ
Roman Catholic Church of St. Michael the Archangel in Ivyanets, Belarus.jpg
הכנסייה הרומית-קתולית של הקדוש מיכאל באיוויינייץ
מדינה בלארוסבלארוס  בלארוס
וובלסט מינסק (מחוז)מינסק (מחוז)  מינסק
ראיון וולוז'ין
תאריך ייסוד 1444
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 4,800 (2009)
קואורדינטות 53°53′N 26°44′E / 53.883°N 26.733°E / 53.883; 26.733קואורדינטות: 53°53′N 26°44′E / 53.883°N 26.733°E / 53.883; 26.733
http://www.ivenec.com/

איוויינייץבלארוסיתIвяне́ц; ברוסית: Ивенец; בפולנית: Iwieniec; ביידיש: איוועניץ) היא עיירה באזור מינסק בבלארוס, השוכנת על נהר בלור, 56 קילומטר מערבית למינסק.

העיירה מוזכרת לראשונה במסמכים מהמאה ה-14. האריה שבסמל העיירה לקוח מסמלו של בעל העיירה בשנים שלאחר תקופת ייסודה.

בשנת 1702 נוסדו בעיירה כנסייה ומנזר של המסדר הפרנציסקני. בין מלחמות העולם שכנה איוויינייץ בשטח פולין.

באיוויינייץ מפעל קדרות שתוצרתו משווקת ברחבי מחוז מינסק וכן בוילנה. בעיירה מפעלי תוצרת מזון, עיבוד עץ, תעשייה כימית, בית מלון ומוזיאון לתרבות מסורתית.

יהודי איוויינייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1811 נמנו בעיירה 169 גברים יהודים. הידוע בילידי העיירה היהודים היה הרב אריה לייב שפירא (1787 - 1853), ר' לייבלה קובנר. בסוף המאה ה-19 היו בעיירה 288 בתי מגורים, מרביתם של יהודים. יהודי העיירה התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה.

בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20 פעלו בעיירה מפלגות ותנועות נוער יהודיות וציוניות, ובהן השומר הצעיר ובית"ר, וכן מוסדות חינוך ותרבות, ובהם בתי ספר מרשת תרבות ומרשת חורב. בנוסף, פעלו בעיירה ישיבה, בית עם ותזמורת. טרם מלחמת העולם השנייה חיו באיוויינייץ כ- 1,200 יהודים. בספטמבר 1939 נכנס אליה הצבא האדום, ועד מהרה נסגרו המוסדות היהודיים בעיירה.

העיירה נכבשה בידי הגרמנים ב- 28 ביוני 1941, ותוך מספר ימים נרצחו 48 מיהודיה. 76 יהודים נוספים נרצחו ב- 5 בספטמבר. בסתיו הוקם יודנראט בראשות זליג צ'רנין. ב- 10 בנובמבר הוקם גטו. ב- 25 בינואר 1942 הועברו לגטו כ- 300 יהודים מגטו רובייז'וויצ'ה, וב- 8 במאי הועברו אליו כמאתיים יהודים נוספים. ב- 16 במאי 1942 שולחו חלק מיהודי העיירה למחנה עבודה בדבוז'ץ, ונרצחו שם כחצי שנה לאחר מכן. כ- 100 יהודים נמלטו מהגטו ליערות האזור, והצטרפו בחלקם לפרטיזנים. ב- 2 ביוני 1942 הועברו רוב יהודי הגטו הנותרים לנבהרדק, וכעבור כחודשיים נרצחו. הגטו חוסל סופית ב- 9 ביוני 1942, כאשר אחרוני יושביו נורו למוות מחוץ לעיירה. כ- 70 יהודים בני העיירה שרדו את השואה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]