לדלג לתוכן

פנגחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איי פנגחו)
פנגחו
澎湖群島
Penghu County
פסיפס צילומים ממחוז פנגחו
פסיפס צילומים ממחוז פנגחו
נתונים גאוגרפיים
קואורדינטות 23°35′N 119°35′E / 23.58°N 119.58°E / 23.58; 119.58
ארכיפלג פנגחו
סוג מחוז של טאיוואן
שטח 141 קמ"ר
נתונים מדיניים
מדינה טאיוואןטאיוואן טאיוואן
אוכלוסייה 104,440 (2018)
צפיפות 720 תושבים/קמ"ר (נכון ל־2014)
אזור זמן UTC +8
עיר ראשית מאגונג
מפה
ארכיפלג פנגחו (פסקדורס)

מחוז פנגחו (באנגלית: Penghu בסינית 澎湖群島), או איי פסקדורס, הם ארכיפלג של 90 איים ואיונים במיצר טאיוואן. העיר הגדולה ביותר היא מאגונג (אנ'), הממוקמת על האי הגדול ביותר, אשר נקרא גם כן מאגונג. המחוז משתרע על שטח של 141 קילומטרים רבועים (54 מילים רבועים), הארכיפלג הכולל את כל האיים יוצר את מחוז האיים פנגחו – Penghu County של הרפובליקה של סין (טאיוואן) והוא המחוז השני הקטן ביותר אחרי מחוז לינצ'יאנג (איי מאטסו).

שֵׁם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם המסורתי של האיים, פסקדורס, מגיע מהשם הפורטוגזי אילהאס דוס פסקדורס Ilhas dos Pescadores ("איי הדייגים"). [1] השם הסיני במנדרינית, האיים נקראים גם "פנגחו ליהטאו".

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972 נמצאו חלקי מאובנים של בני אדם מודרניים אנטומית במחוז זוג'הן (אנ'), המתוארכים כ-30,000 שנה לפני זמננו.[2]

בשנת 2008 התגלה בערוץ פסקדורס (אנ') המאובן שנקרא פנגחו 1 (אנ'), זו לסת תחתונה מאובנת המתוארכת לתקופה הגאולוגית שנקראת פליסטוקן, השייכת לבעל חיים דמוי קוף אדם (כגון שימפנזה) המשתייך למין ההומיניניים שנכחד. בסוף תקופת הפליסטוקן, מפלס הים באזור היה נמוך בכ-140 מ' מאשר בימינו. כתוצאה מכך נחשפה רצפת מצר טאיוואן כגשר יבשתי רחב שנחצה על ידי בעלי החיים היבשתיים עד תחילת ההולוקן לפני 11,700 שנה. בערוץ שבין איי פנגחו לטאיוואן נמצא ריכוז מאובנים של חוליות, כולל אותה עצם לסת אנושית השייכת למין קדום לא ידוע של הסוג אדם.[3][4]

ממצאים של כלי חרס משובחים הצבועים בפסים אדומים מראים שבפנגחו ביקרו בני אדם מדרום-מערב טאיוואן לפני כ-5,000 שנה, אם כי לא התיישבו במקום לצמיתות.[5]

סינים מהקבוצה האתנית האן מדרום פוג'יאן החלו להקים קהילות דייגים על האיים במאות ה -9 וה-10[5] ונציגים שלהם הוצבו באיי פנגחו לסירוגין על ידי שושלות סונג ויואן בסביבות 1170.[6]

הנוסע וואנג דייואן (אנ') דיווח באופן מפורט ממקור ראשון על ביקור שלו באיים בדאוי ז'ילואה (אנ') בשנת 1349.[7]

שושלת מינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-15 הורה מנהיג שושלת מינג על פינוי האיים כחלק מהחייג'ין האיסור הימי בתקופת ההתבדלות שלהם. ההגבלות כמעט ולא נאכפו. כאשר הוסרו מגבלות אלה בסוף המאה ה-16, הוקמו קהילות דייגים חוקיות על האיים. דייגים אלה התפללו וסגדו לאלוהי מינג במקדש מאזו (אנ') שבאיי פנגחו, מקדש זה העניק לאי מאגונג את שמו. מינג הקים נוכחות צבאית קבועה החל משנת 1597 באיים . [8]

בשלב זה ניסתה חברת הודו המזרחית ההולנדית לאלץ את סין לפתוח נמל בפוג'יין למסחר עם ההולנדים ולגרש את הפורטוגלים ממקאו . [9][10][11] כאשר ההולנדים הובסו על ידי הפורטוגלים בקרב מקאו בשנת 1622, הם תפסו את פנגחו, בנו שם מבצר ואיימו בפשיטות על נמלי סין והספנות. אלא אם כן הסינים יתירו להם לסחור עימם מפנגחו ושסין לא תקיים מסחר עם מנילה בירת הפיליפינים שהייתה תחת כיבוש ספרדי. [12] בתגובה, המושל הסיני של פוג'יין דרש מההולנדים לסגת מפנגחו לטאיוואן, שם הסינים אפשרו להם לעסוק בסחר. [13][14] ההולנדים המשיכו לפשוט על חופי פוג'יין בין אוקטובר 1622 לינואר 1624 כדי לכפות את דרישותיהם, אך לא הצליחו. [15] בשנת 1624 שלח המושל החדש של פוג'יין צי של 40–50 אוניות מלחמה עם 5,000 חיילים לפנגחו וגירש את ההולנדים, שעברו לפורט זילנדיה (אנ') שבטאיוואן. [16][17]

שושלת צ'ינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך תקופה באמצע המאה ה-17, טאיוואן והארכיפלג נשלטו על ידי ממלכת קוקסינגה (אנ') (ממלכת טונגנינג), שניצחה את שושלת צ'ינג בשנת 1683 לאחר קרב פנגחו.

ארכיפלג פנגחו נכבש על ידי הצרפתים במרץ 1885, בשבועות האחרונים של מלחמת סין–צרפת, ופונה כעבור ארבעה חודשים. קרב פסקדורס (אנ') היה הקרב האחרון של האדמירל אמדי קורבה (אנ'), שהצלחותיו הימיות במהלך המלחמה הפכו אותו לגיבור לאומי בצרפת. קורבה היה בין החיילים והמלחים הצרפתים שנכנעו לכולרה במהלך הכיבוש הצרפתי של פנגחו. הוא נפטר על סיפון ספינת הדגל שלו באיירד (אנ') בנמל מקונג ב־11 ביוני 1885. [18]

אימפריה של יפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז הוקו בניין ממשלתי

לקראת סוף המלחמה הסינית-יפנית הראשונה, לאחר שיפן ניצחה את שושלת צ'ינג בצפון סין, יפן ביקשה להבטיח שתשיג שליטה בפנגחו וטאיוואן בהסדר הסופי. במרץ 1895 הביסו היפנים את חיל המצב הסיני באיים וכבשו את מקונג. הכיבוש היפני של פנגחו, עם הנמל המשובח שלו, העניק לצי היפני הקיסרי בסיס קדמי שממנו יכלו ספינות המונעות בפחם לשלוט על מיצר טאיוואן ובכך למנוע שליחת חיילים סיניים נוספים לטאיוואן. פעולה זו הייתה גורם משכנע במשא ומתן עם הסינים בשימונוסקי שיפן נחושה לספח את טאיוואן. אחרי שפנגחו וחצי האי ליאודונג (אנ') הועברו ליפן בסכם שימונוסקי הסיני-יפני בהסכם שימונוסקי באפריל 1895, הובטחה הצלחת הפלישה היפנית לטאיוואן (אנ') במאי. [19]

מחוז פנגחו נקרא אז בשם מחוז הוקו (אנ') על ידי ממשלת יפן בטאיוואן (אנ'). במהלך מלחמת העולם השנייה, מקו (אנ') (מקונג) היה בסיס מרכזי עבור הצי היפני הקיסרי ונקודת היציאה לפלישה לפיליפינים .

הרפובליקה של סין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקדורס (1950)

בהצהרת קהיר משנת 1943 (אנ') הצהירו ארצות הברית, בריטניה וסין כי מטרתן היא כי "כל השטחים שיפן כבשה מהסינים, כמו פורמוזה ופסקדורס, יוחזרו לרפובליקה הסינית (טאיוואן)". ב־26 ביולי 1945, שלוש הממשלות פרסמו את הצהרת פוטסדאם (אנ'), והצהירו כי "תנאי הצהרת קהיר יבוצעו". עם זאת, ארצות הברית ובריטניה רואות במסמכים האמורים כהצהרות כוונה בזמן המלחמה ללא כוח מחייב בחוק.

לאחר כניעת יפן ב־2 בספטמבר 1945, המפקד העליון של מעצמות בעלות הברית דאגלס מקארתור הוציא את הצו הכללי מספר 1 (אנ'), שהורה לכוחות היפניים להיכנע למעצמות בעלות הברית ולהקל על כיבוש שטחי יפן על ידי מעצמות בעלות הברית. באמנה סן פרנסיסקו, שנחתמה בשנת 1951 ונכנסה לתוקף בשנת 1952, ויתרה יפן על הריבונות על טאיוואן ופנגחו, אך הסכימה שמצבו הסופי של הארכיפלג ינוהל על ידי הרפובליקה של סין מאז 1945.

אנשי סירות (אנ') שנמלטו מווייטנאם בשנות השבעים והשמונים וחולצו על ידי ספינות טאיוואן בים סין הדרומי נשלחו לפנגחו. [20]

ב־25 במאי 2002, מטוס בואינג 747-200 בטיסה מספר 611 של חברת התעופה סין איירליינס, שטס מטייפה להונג קונג, התפרק באוויר בהתפוצצות מעל האיים. הריסות המטוס נפלו למיצר טאיוואן, כמה קילומטרים מהחוף. כל 225 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על סיפונו נהרגו. [21]

אַקלִים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחוז פנגחו יש אקלים סובטרופי גשום ויבש בחורף (סיווג האקלים בשיטת קפן: Cwa), הגובל באקלים סובטרופי גשום רגיל[22] (סיווג האקלים בשיטת קפן: Cfa).


אקלים במחוז פנגחו בין השנים 1981–2010
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 19.3 19.6 22.4 26 28.8 30.6 32 31.8 30.7 28.1 24.8 21.1 26.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 15.4 15.4 17.4 20.9 23.7 25.6 26.6 26.5 25.9 23.9 20.9 17.4 21.6
משקעים ממוצעים (מ"מ) 17.5 50.7 59.5 88.3 118.3 153.9 157.7 181 112.7 28.4 21.2 24.2 1,013.4
מקור: Central Weather Bureau

גֵאוֹלוֹגִיָה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמודי בזלת ב דרום פנגחו Marine National Park

ארכיפלג פנגחו הוא שריד של הר געש מהתקופה הפרהיסטורית מיוקן, הסטרטיגרפיה של האי נשלטת על ידי שתיים עד ארבע שכבות של בזלת המשולבות באבן חול ובבוץ שנוצרו בתנאים של מים רדודים. [23]

ממשל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאי פנג-וויי, המושל והשופט המכהן במחוז פנגחו.
אולם המושל של מחוז פנגחו

מחוז פנגחו מנוהל על ידי מושל מחוז פנגחו (אנ') בראשות השופט לאי פנג-ווי (אנ') מהמפלגה הלאומית קומינטאנג השולטת בטאיוואן. מטה המחוז נמצא בעיר מאגונג סיטי.

חטיבות מנהליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נפות של מחוז פנגחו

מחוז פנגחו מחולק לעיר אחת ולחמש עיירות כפריות (נפות אזוריות הנקראות על שם העיירות) ועוד 97 כפרים. [24] כמו במחוז ליאנצ'יאנג, גם במחוז פנגחו אין עיירות עירוניות. מטה מושל המחוז ממוקם בעיר מאגונג הנקרא אולם ממשלת מחוז פנגחו וגם מועצת מחוז פנגחו .

סוּג שֵׁם שטח

קמ"ר

מספר תושבים צפיפות

האוכלוסייה

לקמ"ר

השם

בסִינִית

תרגום לעברית
עִיר מאגונג סיטי 33.9918 62.209 1,830 馬公市 מקדש מאזו
עיירות כפריות באישה 20.0875 9,789 487 白沙鄉 חול לבן
קימי 6.9868 3,854 552 七美鄉 שבע יפהפיות
האקסי 33.3008 14,506 436 湖西鄉 האגם המערבי
ואנג'אן 13.7824 5,185 376 望安鄉 מקווה בטוח
שיאו 18.7148 8,413 450 西嶼鄉 האי המערבי

העיירות העיקריות בנוסף לעיר מאגונג הן: Huxi Township, Baisha Township ו-Xiyu Township הן שלוש העיירות המאוכלסות ביותר ומחוברות ביניהן באמצעות גשרים. שני גשרים קצרים מחברים את האקסי וביישה. הגשר הגדול בפנגחו מחבר בין באישה ושיאו הוא הגשר הארוך ביותר בטאיוואן.

פוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוז בוחר נציג יחיד ליואן המחוקק (אנ'), בית המחוקקים הטאיוואני. בבחירות הכלליות לבית המחוקקים של הרפובליקה הסינית טאיוואן בשנת 2016 זכתה המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית (אנ') ברוב המושבים עם 55.4% מהקולות. [25]

סכסוך פוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המחלוקת בנוגע למעמדה הבינלאומי של טאיוואן, הן הרפובליקה הסינית ROC (טאיוואן) והן הרפובליקה העממית של סין PRC (סין) מסכימות שמחוז פנגחו נמצא ב"פרובינציית טאיוואן (אנ')" מאידך כל אחת טוענת שהשטח שייך לכל אחת מהן. סין העממית טוענת שטאיוואן עצמם שייכת לה וטאיוואן טוענת שהאיים שייכים לה ואפילו חלקים מסין ומונגוליה היו שייכים לטאיוואן לפני שנת 1949. אמנם, מבחינה גאוגרפית, האי טאיוואן סמוך לאיי פנגחו, מאשר סין היבשתית. לפיכך, מחוז פנגחו רשום בנפרד ברשומות מ"טאיוואן" בהקשרים מסוימים, למשל. קיימת הפרדה בטריטוריית המכס הנפרדת של טאיוואן, פנגחו, קינמן ומטסו בהסכם שימונוסקי, הצהרת קהיר וחוזה סן פרנסיסקו.

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיג היא התעשייה העיקרית של פנגחו בגלל הגאוגרפיה המוגבלת. [26] לשכת החקלאות והדיג של ממשלת מחוז פנגחו שולטת בעניינים הקשורים לחקלאות ודיג בפנגחו. בשנת 2016 הטילה הלשכה איסור על קצירת קיפודי ים בשל אוכלוסייתם המידרדרת. עם זאת, האיסור בוטל בשנת 2017 אך קציר קיפודי הים הוגבל רק למינים הגדולים שהקוטר שלהם גדול מ-8 סנטימטרים (3.1 אינץ'). [27]

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים נכונים לשנת 2018. נתקבלו ממשרד הפנים של ממשלת טאיוואן.

שנה מספר תושבים שינוי באחוזים %
1985 102.282 -
1990 95,932 6.2%-
1995 90,937 5.2%-
2000 89,496 1.6%-
2005 91,785 2.6%+
2010 96,918 5.6%+
2015 102,304 5.6%+
2018 104,440 2.1%+

חינוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניברסיטת פנגחו הלאומית למדע וטכנולוגיה

עניינים הקשורים לחינוך במחוז פנגחו מנוהלים תחת מחלקת החינוך של ממשלת מחוז פנגחו. במחוז נמצאת אוניברסיטת פנגחו הלאומית למדע וטכנולוגיה (אנ').

אנרגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת הכוח של צ'יינשאן

במחוז פנגחו מופעלת תחנת הכוח צ'יינשאן (אנ'). תחנת כוח זו מופעלת באמצעות דיזל ומספקת 140 מגוואט. התחנה הוזמנה בשנת 2001. תחנה זו היא תחנת הכוח הגדולה ביותר בטאיוואן. תחנת כוח שנייה נקראת חוג'ינג היא נמצאת באי השולחן השייך לעיר מאגונג. ב־24 בדצמבר 2010, אושר פרויקט הכבלים התת-ימי של טאיוואן-פנגחו של טייפאואר (אנ') על ידי יואן ההנהלה לחיבור רשת החשמל באי טאיוואן לפנגחו. [28]

במסגרת פרויקט פיתוח ייצור כוח על ידי הרוח שאושר בשנת 2002 על ידי יואן ההנהלה, ממשלת טאיוואן (ROC) תכננה להקים סך של 200 טורבינות רוח בפנגחו תוך עשר שנים. עם זאת, רק 14 טורבינות הוקמו עד שנת 2015. ב־1 באוקטובר 2015 הודיעה טאיפאואר על הקמתן של עוד 11 טורבינות רוח חדשות ברחבי האי, מתוכן יוקמו שש בעיירה הושי (אנ') וחמש בבאישה (אנ'). [29]

יכולת ההתפלה הכוללת הנוכחית של המחוז לספק מים נקיים לתושביה היא 15,500 מטר מעוקב ליום. כדי להפחית את ניצול מי התהום. בחודש נובמבר 2015 המחוז חתם על חוזה לבניית מתקן התפלה נוסף תוך שלוש שנים, בתפוקה של 4,000 מטרים מעוקבים ליום. [30]

תיירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור פארק הנוף הלאומי של פנגחו הוקם בראשית שנות התשעים, הכולל את רוב האיים והאיונים בארכיפלג.

מאז הפכה התיירות[31] לאחד ממקורות ההכנסה העיקריים של המחוז.

אתרים ההיסטוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רחוב סנטרל
  • מקדש טיאנג'ו
  • באר ארבע עיניים
  • אולם ההשבה של פנגחו
  • מגדלור קימי
  • בצר Xiyu המזרחי
  • מבצר Jinguitou
  • Xiyu Western Fort

מוזיאונים במחוז

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מוזיאון סרטן צ'ואן
  • מוזיאון משאבי האוקיינוס
  • מוזיאון ההנצחה של צ'אנג יו-שנג
  • מוזיאון פינגו ליווינג

אטרקציות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הלב הכפול של אבנים מוערמות
  • מערת פנגגו
  • טאיוואן הקטנה
  • מערת לוויתן
  • הגלריה הגאולוגית Xiaomen
  • הפארק הלאומי הימי דרום פנגחו[31]

מאז 1 בינואר 2015, תיירים מסין היבשתית יכולים להגיש בקשה ישירה לקבלת אישור יציאה וכניסה עם הגעתם לפנגחו. זכות זו חלה גם באיים קינמן ואיי מאטסו כאמצעי להגביר את התיירות באיים המרוחקים של טאיוואן. [32]

מחוז פנגחו אירח 1.8 מיליון תיירים בשנת 2018 עם צמיחה שנתית ממוצעת של כ-10%. [33]

  • אנדרטה מקורית משנת 1908 לשייטת מצושימה. אנדרטת פארק מודרנית בעיר מאגונג, פנגחו, טאיוואן.
    אנדרטה מקורית משנת 1908 לשייטת מצושימה. אנדרטת פארק מודרנית בעיר מאגונג, פנגחו, טאיוואן.
  • לב כפול של אבנים מוערמות – משמשת כמלכודת לדגים
    לב כפול של אבנים מוערמות – משמשת כמלכודת לדגים
  • הגשר הגדול של פנגחו
    הגשר הגדול של פנגחו

הברחת סמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאי מרוחק המאוכלס בדלילות, פנגחו מהווה מוקד להברחת סמים לטאיוואן מסין והפיליפינים. האזור הפך למוקד למאבק בסמים.[34][35] [36]

בשנת 2016, צ'ו מנג-הסיאנג (周 盟 翔), התובע הראשי של משרד התובעים במחוז פנגחו, הוביל צוות חקירה בטאיוואן הכולל קצינים של מנהל משמר החופים, במטרה להעמיד לדין עבריינים בסחר בסמים. חקירה משותפת עם רשויות הפיליפינים וסין שנמשכה שנה וחצי הביאה לתפיסת 22.6 קילוגרם אמפטמין, 11.4 קילוגרם אפדרין וכ־40 קילוגרם סידן כלורי בשווי מוערך של 123 מיליון דולר טאיוואני חדש (NT). שמונה חשודים נעצרו בקגאיאן, אי קטן בצפון הפיליפינים, אך אף אזרח טאיוואני לא הואשם במסגרת התוכנית למלחמה בסמים. [37]

בשנת 2017 דיווחו כלי תקשורת על "הברחת הסמים הגדולה ביותר אי פעם בתולדות המחוז" כאשר 506 קילוגרם של אפדרין נתפסו בסירת דייגים סינית מול פנגחו "כחלק מפגיעה מתמשכת בסחר הסמים באזור".[34] הברחות אפדרין גדלו מכיוון שיש לסם מבנה כימי דומה לאמפטמינים וניתן להמיר אותן בקלות למתאמפטמין . על פי דוח פוקוס טאיוואן, "ניתן למכור את מתאמפטמין במחיר פי עשרה מהאפדרין. במקרה זה שווי התפיסה יהיה שווה יותר ממיליארד דולר טאיוואני חדש (33.33 מיליון דולר אמריקאי)."[35]

למרות גודל תפיסת הסמים, רק חמשת אנשי הצוות של סירת הדייג הסינית עוכבו במבצע, כאשר הרשויות "לא הצליחו למצוא את הספינה הטאיוואנית שהייתה אמורה להגיע לקבלת הסמים". לא היה ברור מדיווחי התקשורת כיצד הצד הטאיוואני במבצע ההברחה ידע להימנע מהמפגש עם סירת הדיג. גם ספקי המשלוח התחמקו מלכידה. הסמים שנתפסו נועדו להפצה מפנגחו לתוך טאיוואן. [38]

תחבורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדה תעופה קימי

במחוז פנגחו ישנם שלושה שדות תעופה, כל אחד מהם נקרא על שם האי עליו הוא נמצא: מאגונג, קימי וואנג'אן. הגדול ביותר מבין השלושה הוא שדה התעופה מאגונג (אנ') המשמש כשדה תעופה בינלאומי של המחוז. בשנת 2018 עברו בשדה התעופה מאגונג כ-2.5 מיליון נוסעים. שדה תעופה זה נמצא במקום החמישי מבין שדות התעופה העסוקים ביותר בטאיוואן. שדות התעופה קימי וואנג'אן משרתים בעיקר פונקציות של אספקה (מזון ותרופות בעיקר). שדות התעופה נפתחו בשנת 1977. דיילי אייר מפעילה טיסות בין פנגחו לגאושיונג שבדרום טאיוואן.[39]

ישנם שני נמלים עיקריים, מאגונג ולונגמן-ג'יאנשאן, המתפקדים יחד כנמל בינלאומי של מחוז פנגחו. נמל מאגונג משמש בעיקר כנמל נוסעים ונמל לונגמן-ג'יאנשאן משמש בעיקר כנמל מטענים. נמל העיר מאגונג משמש כנמל מעבורות המפליגות לקאוסיונג, טאינאן, צ'איאי וקינמן.[40]

שני גשרים קצרים מחברים את האקסי וביישה. הגשר הגדול בפנגחו מחבר בין באישה ושיאו הוא הגשר הארוך ביותר בטאיוואן.

האיים העיקריים מגונג / הוקסי, באישה ושיו מחוברים ביניהם באמצעות גשרים. שני גשרים קצרים מחברים את האקסי וביישה. הגשר בין באישה לשיאו הוא גשר הכביש הארוך ביותר ברפובליקה הסינית טאיוואן.

הגשר הגדול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשר נקרא הגשר הגדול של פנגחו (אנ'). הוא חוצה האוקיינוס – Penghu Trans-Oceanic Bridge. בנייתו החלה בשנת 1965 והסתיימה בשנת 1970. בתחילה, אורך הגשר היה 2,478 מטר ורוחבו 5.1 מטר. לאחר שיפוץ והרחבה שהחלו בשנת 1984, נפתח הגשר מחדש בשנת 1996. אורכו גדל ל-2,494 מטרים ורוחבו ל-13 מטרים. יש לו 7 מרחבי חירום לכל אורכו ושני נתיבי נסיעה. [41]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Cook, Harold John (2007). Matters of Exchange: Commerce, Medicine, and Science in the Dutch Golden Age. Yale University Press. ISBN 978-0-300-13492-6.
  • Deng, Gang (1999). Maritime Sector, Institutions, and Sea Power of Premodern China. Greenwood Publishing Group. ISBN 978-0-313-30712-6.
  • Idema, Wilt Lukas, ed. (1981). Leyden Studies in Sinology: Papers Presented at the Conference Held in Celebration of the Fiftieth Anniversary of the Sinological Institute of Leyden University, December 8-12, 1980. Vol. 15 of Sinica Leidensia. Rijksuniversiteit te Leiden. Sinologisch instituut (illustrated ed.). BRILL. ISBN 978-90-04-06529-1.
  • Li, Qingxin (2006). Maritime Silk Road. Translated by William W. Wang. China Intercontinental Press. ISBN 978-7-5085-0932-7.
  • Parker, Edward Harper, ed. (1917). China, Her History, Diplomacy, and Commerce: From the Earliest Times to the Present Day (2nd ed.). J. Murray. LCCN 17030891. OL 6603922M.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחוז פנגחו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Campbell, William (1903). "Explanatory Notes". Formosa under the Dutch: described from contemporary records, with explanatory notes and a bibliography of the island. London: Kegan Paul. p. 546. OCLC 644323041.
  2. ^ The Palaeolithic in Southern China
  3. ^ ,the neolithic taiwan strait
  4. ^ The first archaic Homo from Taiwan
  5. ^ 1 2 "Penghu Reclamation Hall". אורכב מ-המקור ב-30 במרץ 2012. נבדק ב-22 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Cooper, J. P., ed. (1979). The New Cambridge Modern History IV: The Decline of Spain and the Thirty Years War, 1609–59. 4 (reprint ed.). CUP Archive. ISBN 978-0-521-29713-4. p.86
  7. ^ Thompson, Lawrence G. (1964). "The earliest eyewitness accounts of the Formosan aborigines". Monumenta Serica. 23: 163–204. pp. 167–168.
  8. ^ Young-tsu Wong (2017). China’s Conquest of Taiwan in the Seventeenth Century Victory at Full Moon. Springer. p. 82. ISBN 978-981-10-2247-0.
  9. ^ Cooper, J. P., ed. (1979). The New Cambridge Modern History IV: The Decline of Spain and the Thirty Years War, 1609–59. 4 (reprint ed.). CUP Archive. ISBN 978-0-521-29713-4. p. 658.
  10. ^ Freeman, Donald B. (2003). Straits of Malacca: Gateway or Gauntlet?. McGill-Queen's Press - MQUP. ISBN 978-0-7735-2515-3. p. 132
  11. ^ Thompson, Lawrence G. (1964). "The earliest eyewitness accounts of the Formosan aborigines". Monumenta Serica. 23: 163–204. p. 39.
  12. ^ Shepherd, John Robert (1993). Statecraft and Political Economy on the Taiwan Frontier, 1600–1800 (illustrated ed.). Stanford University Press. ISBN 978-0-8047-2066-3. p. 49.
  13. ^ Covell, Ralph R. (1998). Pentecost of the Hills in Taiwan: The Christian Faith Among the Original Inhabitants (illustrated ed.). Hope Publishing House. ISBN 978-0-93-272-790-9. p. 70.
  14. ^ Wright, Arnold (1908). Cartwright, H. A. (ed.). Twentieth century impressions of Hongkong, Shanghai, and other treaty ports of China: their history, people, commerce, industries, and resources, Volume 1. Lloyds Greater Britain publishing company. p. 817.
  15. ^ Wills, John E., Jr. (1998). "Relations with maritime Europeans, 1514–1662". In Twitchett, Denis C.; Mote, Frederick W. (eds.). The Cambridge History of China: Volume 8, The Ming Dynasty, 1368–1644, Part 2. Cambridge University Press. pp. 368–369. ISBN 978-0-521-24333-9.
  16. ^ Wills, John E., Jr. (1998). "Relations with maritime Europeans, 1514–1662". In Twitchett, Denis C.; Mote, Frederick W. (eds.). The Cambridge History of China: Volume 8, The Ming Dynasty, 1368–1644, Part 2. Cambridge University Press. p. 369. ISBN 978-0-521-24333-9.
  17. ^ Wills, John E., Jr. (1998). "Relations with maritime Europeans, 1514–1662". In Twitchett, Denis C.; Mote, Frederick W. (eds.). The Cambridge History of China: Volume 8, The Ming Dynasty, 1368–1644, Part 2. Cambridge University Press. p. 70. ISBN 978-0-521-24333-9.
  18. ^ Loir, Maurice (1886). L'escadre de l'amiral Courbet. Paris: Berger-Levrault. pp. 291–317.
  19. ^ Takekoshi, Yosaburō (1907). Japanese rule in Formosa. London, New York, Bombay and Calcutta: Longmans, Green, and co. pp. 80–82.
  20. ^ "DESPITE PERILS AFLOAT, VIETNAMESE CONTINUE TO FLEE". The New York Times. CAMP ONE MAKUNG, Pescadores, Aug. 1. 5 באוגוסט 1981. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: location (link)
  21. ^ Barron, Lisa (28 במאי 2002). "China Airlines safety record in the spotlight". Cable News Network LP, LLLP. אורכב מ-המקור ב-28 באוגוסט 2010. נבדק ב-25 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Climate". Central Weather Bureau.
  23. ^ Juang, W.S.; Chen, J.C. (בפברואר 1992). "Geochronology and geochemistry of Penghu basalts, Taiwan Strait and their tectonic significance". Journal of Southeast Asian Earth Sciences (באנגלית). 7 (2–3): 185–193. doi:10.1016/0743-9547(92)90053-E. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ "Precinct". Penghu County Govermment. נבדק ב-6 במאי 2019. Penghu county consists of 1 city and 5 townships, which are Magong city, Huxi Township, Baisha Township, Xiyu Township, Wang-an Township and Qimei Township. The city and township comprise 97 villages. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "2016 The 14th Presidential and Vice Presidential Election and The 9th Legislator Election".(הקישור אינו פעיל)
  26. ^ http://island.giee.ntnu.edu.tw/ISISA2004/ISISA8/107%204-2-C-4%20Liu%20Yin%20Yuh.pdf(הקישור אינו פעיל)
  27. ^ Chen, Chi-ching (11 במאי 2017). "Ban on sea urchin harvesting temporarily lifted in Penghu". Focus Taiwan. נבדק ב-12 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Taiwan power company-Taipower Events". אורכב מ-המקור ב-17 במאי 2014. נבדק ב-3 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Taipower to help build Penghu into low-carbon county".
  30. ^ "Penghu chief seeks support for desalination plant expansion".
  31. ^ 1 2 "Ferry service between Tainan and Penghu's Dongji kicks off | Society | FOCUS TAIWAN - CNA ENGLISH NEWS".
  32. ^ "Annual ridership on Kinmen-Fujian ferry services tops 1.5 million".
  33. ^ Shan, Shelley (29 באוקטובר 2019). "Official clarifies following Han's Penghu ferry vow". Taipei Times. נבדק ב-29 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 "Largest-ever haul of drugs found off Penghu, police say - Taipei Times". www.taipeitimes.com.
  35. ^ 1 2 "More details revealed about drug bust off Penghu | Society | FOCUS TAIWAN - CNA ENGLISH NEWS". focustaiwan.tw.
  36. ^ "President orders all-out effort to combat drugs | Society | FOCUS TAIWAN - CNA ENGLISH NEWS". focustaiwan.tw.
  37. ^ "Taiwan, China, Philippines bust drug trafficking ring | Society |". FOCUS TAIWAN.
  38. ^ "Massive drugs catch on Chinese fishing boat n..." Taiwan News.
  39. ^ Penghu Airport, Penghu Airport Home, Penghu Airport, ‏2016-08-03 (ב־)
  40. ^ https://www.twport.com.tw/Upload/A/RelFile/CustomPage/1/d3b92f5a-0cdb-4102-a77b-857ea99a6f0e.pdf
  41. ^ TravelKing旅遊王, Penghu Trans-Oceanic Bridge - Penghu County List of Attractions - Taiwan Travel - Tourguide | TravelKing, TravelKing旅遊王 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פנגחו&oldid=39203279"