אדם (סוג)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןאדם
Homo georgicus.jpg
שחזור פרט של הומו ארקטוס
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: בעלי אף יבש
על־משפחה: הומינואידים
משפחה: הומינידים
תת־משפחה: הומיננאים
שבט: הומיניניים
תת־שבט: הומינינים
סוג: אדם
מינים

הומו ספיינס
הומו הביליס
הומו ארגסטר
הומו ארקטוס
הומו היידלברגנסיס
אדם ניאנדרטלי
הומו נאלדי
הומו פלורסיינסיס
ראו מינים נוספים בגוף הערך

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Homo
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוג האדם (שם מדעי: Homo, מלטינית: "אדם") הוא סוג טקסונומי בתת-שבט ההומינינים שבסדרת הפרימטים. סוג האדם כולל את המין האנושי בן-ימינו הומו ספיינס, וכן הוא כולל מספר מינים קרובים אשר כבר נכחדו, ומוכרים למדע רק מתוך שלדים מאובנים.

על פי הקונצנזוס המדעי כיום בתחום הפלאואנתרופולוגיה, התפתח סוג האדם בתחילת תקופת הפליסטוקן, לפני כ-2.7 מיליון שנה, ממין כלשהו של אוסטרלופיתקוס. המאפיין האנטומי המובהק ביותר של סוג האדם הוא גידול דרמטי של המוח, אשר בהשוואה לגודל הגוף הוא גדול ממוחות כל שאר הפרימטים, ואף ממוחות כל שאר בעלי החיים על כדור הארץ. מוחם הגדול איפשר למיני סוג האדם לפתח יכולת קוגניטיבית חסרת תקדים, תרבות וטכנולוגיה. על פי סברה מקובלת, סוג האדם מתאפיין ביכולתו הייחודית לסתת כלי אבן, ובכך פתח את התקופה הפלאוליתית.

שלושת המינים המקובלים כמעט על כל החוקרים בתחום כשייכים לסוג האדם הם הומו ספיינס, הומו ארקטוס והומו הביליס. מספר מינים נוספים שהוצעו, כגון האדם הניאנדרטלי, האדם הדניסובי, הומו פלורסיינסיס והומו היידלברגנסיס, שייכים אף הם לכל הדעות לסוג האדם, אך יש חוקרים הסבורים שנכון יותר לסווגם כתת מינים או אוכלוסיות ייחודיות של שלושת המינים הקודמים.

היסטוריה של הגדרת סוג האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-18 פתח חוקר הטבע השוודי קארולוס לינאוס במבצע מיון טקסונומי של כל עולם החי והצומח על בסיס המורפולוגיה והאנטומיה שלהם. במסגרת זו הנהיג לינאוס את שיטת השם המדעי הכפול, שבו המילה הראשונה מציינת את הסוג והשנייה את המין. לדוגמה, הזאב המצוי (שם מדעי: Canis lupus) והתן הזהוב (שם מדעי: Canis aureus) הם שני מינים שונים בתוך סוג הכלב Canis. שיטה זו משמשת עד היום כבסיס המיון הטקסונומי בביולוגיה.

בבואו למיין את האדם שמר לינאוס על אותם עקרונות מנחים ששימשו אותו למיון שאר עולם החי - הוא מיין אותו ביחד עם הקופים לאותה סדרה - ה"פרימטים", והעניק לו את השם המדעי הכפול "הומו ספיינס". שם הסוג "הומו" פירושו בלטינית "אדם" או "בן אנוש" (זהו גם שורש המונחים "הומני" ו"הומניזם")[1].

שם המין "ספיינס", שהעניק לינאוס לאדם בן-ימינו, פירושו ביוונית "נבון" או "תבוני". למרות שבאופן כללי לא היסס לינאוס להגדיר מינים יחידים בסוגם, הוא לא סבר שספיינס חייב להיות מין יחיד בסוג הומו. למעשה, במהדורה החשובה מכולן משנת 1758 של ספרו Systema naturæ, כלל לינאוס גם מיני אדם נוספים, כמו הומו סילבסטריס (Homo sylvestris כלומר "אדם היער", ככל הנראה בעקבות שמועות מעורפלות על אורנגאוטנים באי ג'אוה), הומו מונסטרוסוס (Homo monstrosous כלומר "האדם המפלצתי", בעקבות שמועות על אנשים גמדים וענקים מרחבי העולם) והומו פרוס (Homo ferus כלומר אדם הפרא, בעקבות שמועות על ילדים שאומצו על ידי זאבים וחיות אחרות). ואולם למינים אלו לא נמצא ביסוס מדעי, ועד כמחצית המאה ה-19 נותר ספיינס כמין יחיד בסוג הומו. גם כיום הוא נחשב למין היחידי בסוג אשר לא נכחד ועדיין חי בימינו[2][3].

כמאה שנה לאחר מכן, בשנת 1864, הגדיר הגאולוג הבריטי ויליאם קינג את האדם הניאנדרטלי הנכחד כמין שני בסוג האדם, ונתן לו את השם המדעי הרשמי הומו ניאנדרתלנסיס (Homo neanderthalensis). אף שמעולם לא התעורר ספק בשייכותו של האדם הניאנדרטלי לסוג האדם, אין עדיין הסכמה בין חוקרים האם הוא שונה דיו מספיינס להצדקת מין נפרד משלו, או שיש לסווג אותו כתת-מין של ספיינס. הסתייגות דומה התעוררה בשנת 1908 כאשר הגדיר האנטומאי הגרמני אוטו שֶטֶנְזַאק את הומו היידלברגנסיס, על פי לסת מאובנת שנמצאה ליד היידלברג, כמין נוסף בסוג האדם. אף שאין ספק בשיוכו של "אדם היידלברג" לסוג האדם, רבים מסווגים אותו ומאובנים דומים מתקופתו למינים ספיינס או ארקטוס.

"אדם ג'אווה" ו"אדם פקין", לעומתם, הוגדרו בתחילה לסוגים נפרדים מסוג האדם - פיתקאנתרופוס ארקטוס וסינאנתרופוס פקיננסיס. זאת משום שהנפח הפנימי של הגולגולת במאובנים אלו, המעיד על גודל המוח, הוא כ-800 עד 1,100 סמ"ק בלבד, קטן משמעותית מזה של אדם בן-ימינו (בממוצע כ-1,350 ורק לעתים רחוקות מאוד נמוך מ-1,100), אף כי עדיין גדול משמעותית מזה של קופי-אדם (עד 500 סמ"ק בזכרים הגדולים ביותר של שימפנזה וגורילה). אך בשנות ה-40 של המאה ה-20 הציע האנטומאי היהודי-גרמני פרנץ ויידנרייך שאדם ג'אווה ואדם פקין שייכים למעשה לאותו המין בסוג האדם, ובשנות ה-50 קיבל הביולוג האבולוציוני ארנסט מאייר הצעה זו, וצרף רשמית את שני המינים למין אחד תחת השם הומו ארקטוס. בכך היה הומו ארקטוס למין הראשון השונה מספיק על-מנת להחשב, על דעת כל הטקסונומים כיום, כמין נפרד מספיינס, ועדיין דומה לו מספיק על מנת להיכלל, על דעת כל הטקסונומים, בסוג הומו. עקב מוחו הקטן יותר, הרחיב הומו ארקטוס באופן ניכר את הגדרת סוג האדם.

סוג האדם הורחב אפילו יותר בשנת 1964, כאשר הציע לואיס ליקי לכלול בו מין חדש שהגדיר בשם הומו הביליס, על-פי מספר מאובנים שגילה בערוץ אולדובאי. נפח המוח הממוצע של הביליס הוא כ-600 סמ"ק, ובגולגולת אחת הוא נמדד כ-530 סמ"ק בלבד, אך עדיין הוא גדול מעט מזה של מוחות אוסטרלופיתקים. למרות קוטן מוחו, הומו הביליס כבר הצטיין ביכולת לסתת כלי-אבן פשוטים מן התרבות האולדובאית. הומו ספיינס, הומו ארקטוס והומו הביליס הם שלושת המינים המקובלים על כמעט כל החוקרים בתחום הפלאואנתרופולוגיה כשייכים בוודאות לסוג האדם.

עם זאת, מאובני בני-אדם קדמונים הוגדרו כמינים נוספים בסוג האדם על ידי חוקרים מסוימים, בעוד חוקרים אחרים בדרך-כלל סבורים שחלק או כל המאובנים הללו משתייכים לשלושת המינים המקובלים בסוג. מחלוקות כאלו מתעוררות בעיקר בין חוקרים "פצלנים" (splitters), אשר מעדיפים לשייך כל מאובן שונה במקצת למין משלו, לבין חוקרים "אחדנים" (lumpers), אשר מעדיפים לשייך את אותם מאובנים למספר קטן יותר של מינים שבתוך כל אחד מהם שונות גדולה יותר. המין הומו רודולפנסיס הוגדר בעיקר על-מנת לסווג גולגולת שהתגלתה לחופי אגם טורקאנה, ולדעת חוקרים אחרים היא שייכת להומו הביליס. המינים הומו ארגסטר, הומו גאורגיקוס והומו אנטקסטור הוגדרו על ידי כמה פלאואנתרופולוגים כמינים נפרדים, בעוד שלדעת מרבית החוקרים הם אוכלוסיות מקומיות של הומו ארקטוס. המין הומו פלורסיינסיס הוגדר לציון אוכלוסייה נכחדת של בני-אדם גמדיים באי פלורס שבאינדונזיה, שלדעת כמה חוקרים אחרים הם אוכלוסייה פתולוגית מן המין ספיינס. בשנת 2013 התגלו בדרום אפריקה כ-1,500 חלקי מאובנים, וכעבור שנתיים הם הוכרזו על ידי צוותו של הפלאואנתרופולוג לי ברגר כשרידיו של מין חדש שכונה הומו נאלדי[4].

מיני הסוג אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין
שם מדעי
שחזור חי בתקופה
(מיליוני שנים לפני זמננו)
אזור גאוגרפי גובה בוגר (ס"מ) משקל בוגר (ק"ג) נפח המוח (סמ"ק) ממצאי מאובנים התגלה לראשונה קיבל את שמו
הומו הביליס
H. habilis
(האדם המיומן)
Homo habilis-cropped.jpg 2.33 – 1.44 מזרח ודרום אפריקה 100 – 150 33 – 55 660 מרובים 1960 1964
הומו רודולפנסיס
H. rudolfensis
(התגלה באזור ימת רודולף)
Homo rudolfensis-KNM ER 1470.jpg 1.9 קניה 750 גולגולת אחת, ייתכן חלקי שלד ממספר פרטים 1972 1986
הומו גאורגיקוס
H. georgicus
(התגלה בגאורגיה)
Homo Georgicus IMG 2920.JPG 1.8 גאורגיה 41 545 – 750 מספר פרטים, מהם 5 גולגולות מפורטות 1999 2002
הומו ארגסטר
H. ergaster
(האדם העובד)
Nariokotome Boy Reconstruction.jpg 1.9 – 1.4 מזרח ודרום אפריקה 170 – 185 700 – 850 מרובים 1975
הומו ארקטוס
H. erectus
(האדם הזקוף)
Homo erectus.JPG 1.4 – 0.2 אפריקה, אסיה (יאווה, סין, קווקז) 180 49-64 850 (קדומים) – 1,100 (מאוחרים) מרובים 1891 1892
הומו היידלברגנסיס
H. heidelbergensis
(התגלה באזור היידלברג)
Homo heidelbergensis (10233446).jpg 0.6 – 0.35 אירופה, אפריקה, סין 180 80 1,100 - 1,400 מרובים 1908
אדם ניאנדרטלי
H. neanderthalensis
(התגלה בעמק ניאנדר)
Neandertaler-im-Museum.jpg 0.35 – 0.024 אירופה, מערב אסיה, המזרח התיכון 160 55 – 70 1,200 - 1,900 מרובים 1829 1864
הומו פלורסיינסיס
H. floresiensis
(התגלה באי פלורס)
Homo floresiensis 4.JPG 0.195 – 0.05 אינדונזיה 1.06 27.5 418 לפחות 7 פרטים, מהם גולגולת מושלמת אחת 2003 2004
הומו נאלדי
H. naledi
(התגלה בערש המין האנושי)
HomoNalediSkull.jpg לא ידוע דרום אפריקה 150 39 – 56 465 – 560 לפחות 15 פרטים, מהם 5 גולגולות חלקיות מפורטות 2012 2014
אדם מודרני
H. sapiens
Anthropos - pravěký člověk.JPG 0.2 – הווה בכל העולם 140 – 200 45 – 110 1,000 – 1,850 קיים כיום 1758

הערות לטבלה:

  • השם המדעי הכפול של מין מורכב משם הסוג ואחריו שם המין. למשל "הומו ספיינס" מורכב משם הסוג הומו ("אדם" בלטינית) ושם המין ספיינס ("חושב" או "נבון" בלטינית).
  • מינים שונים מוגדרים לרוב כאוכלוסיות שאינן יכולות להעמיד בני-כלאיים פוריים זו עם זו, אך זאת כמעט בלתי-אפשרי לקבוע על סמך מאובנים בלבד, ולכן אין הסכמה במדע על מעמד כל המינים. חוקרים בעלי גישה "אחדנית" (lumper) יעדיפו לאחד כמה מינים למין אחד. למשל חוקרים רבים כוללים את ארגסטר וגאורגיקוס במין ארקטוס, והמין קפרנסיס מבוסס כיום על כיפת גולגולת יחידה ורוב החוקרים יעדיפו לכלול אותה במין היידלברגנסיס.
  • לעומת זאת, ההצעה לכלול את האדם הנאנדרטלי במין האדם המודרני (ספיינס) עדיין לא התקבלה על מרבית החוקרים. זאת משום שמעצמות ניאנדרטלים הצליחו למצות DNA, ועד עתה לא נמצאו בו ראיות כלשהן לרביית כלאיים פוריה בין נאנדרטלים ובני אדם מודרני, למרות ששני המינים חיו צד בצד באירופה לפני כמה עשרות אלפי שנים.

מאפיינים ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תכונות ומאפיינים של האנטומיה, אורח חיים וכישורים הוצעו כייחודיים לסוג האדם (Homo), ולפיכך מגדירים אותו ומבדילים אותו מסוגי הומינינים קדומים יותר[5]. כל אחד ממאפיינים אלו בפני עצמו איננו קריטריון חד-משמעי ומוסכם על כל החוקרים בתחום לשייכות לסוג, ולכן קיימים בתחום וויכוחים על הכללתם של מאובנים מסוימים בסוג, בעיקר המאובנים הקדומים ביותר או בעלי התכונות ה"פרימיטיביות" ביותר. כמו כן, לעתים קרובות לא ניתן לבדוק כמה מן התכונות במאובנים, בעיקר כאלה שהם חלקיים מאוד, וכישורים או אורח חיים ניתן לעתים להסיק רק בעקיפין מן המאובנים או משרידים ארכאולוגים. אך צירוף של כל או מרבית המאפיינים האלו בדרך-כלל מוביל להסכמה רחבה על שייכות לסוג האדם.

מוח גדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגידול בנפח המוח באבולוציה של המין האנושי

מאפיין אנטומי ייחודי וחשוב ביותר של סוג האדם הוא גידול יוצא דופן של פי שלושה לערך בנפח המוח, תוך זמן קצר בקנה מידה אבולוציוני של כשני מיליון שנה, מנפח של כ-400 סמ"ק האופייני למיני הסוג אוסטרלופיתקוס ופראנתרופוס וקופי אדם בני-ימינו, ועד ממוצע של כ-1000 סמ"ק אצל הומו ארקטוס, כ-1200 סמ"ק אצל הומו היידלברגנסיס, וכ-1350 סמ"ק באוכלוסיית הומו ספיינס בן-ימינו. גודל המוח ניתן למדידה במאובנים על ידי מדידת נפחה הפנימי של קופסת המוח בגולגולת. נפח מוח של 600 סמ"ק הוצע כגבול המפריד בין מיני הסוג אדם לבין הומינינים אחרים וקופי אדם[5].

עם זאת, גבול זה מטושטש במינים הקדומים או קטני-הגוף בסוג האדם. יוצא דופן בולט הוא הומו פלורסיינסיס שנפח המוח אצלו (כפי שנמדד בגולגולת אחת ויחידה) הוא 420 סמ"ק בלבד, ולמרות זאת מסווג לסוג האדם לדעת מרבית הפלאואנתרופולוגים, עקב תכונות אנטומיות אחרות (ראו להלן) וסיתות כלי-אבן. מוח קטן זה מוסבר חלקית אבל לא לחלוטין על ידי קוטן גופו הכללי של פלורסיינסיס. מבחינת נפח המוח יחסית למשקל גוף, מוחו של פלורסיינסיס קטן מזה של הומו ארקטוס, אך עדיין גדול מעט מזה של מיני אוסטרלופיתקוס. מין קטן-גוף נוסף המסווג לסוג האדם הוא הומו נאלדי, שנפח המוח אצלו מוערך בכ-465 סמ"ק אצל הנקבות הקטנות יותר ועד כ-560 סמ"ק בזכרים, משמעותית מתחת לגבול המוצע של 600 סמ"ק. נפח המוח במרבית הגולגולות המסווגות למינים הביליס, רודולפנסיס וארקטוס אכן גדול מ-600 סמ"ק, אך בכמה מהן הוא קטן יותר. דוגמה מפורסמת היא גולגולת מספר 5 מדמניסי המסווגת כהומו ארקטוס או כהומו גאורגיקוס. אף שהיא מסיבית בגודלה ושייכת כנראה לזכר בוגר וגדול-גוף, נפח המוח שלה הוא 545 סמ"ק בלבד. לפיכך לא ניתן להסתמך על נפח המוח כקריטריון יחיד לשייכות לסוג האדם[5], מה גם שהוא איננו ניתן למדידה בממצאי מאובנים חלקיים שאינם כוללים גולגולת שלמה יחסית.

הגידול ההדרגתי בנפח המוח של הומינידים במשך ארבעת מיליוני השנים האחרונות. כל סמל מייצג גולגולת מאובנת אחת. רק גולגולות שלמות דיין לצורך מדידת הנפח הפנימי מיוצגות בגרף (נתונים על פי[6] מעודכנים בהוספת גולגולת LB1 של הומו פלורסיינסיס ו-MH1 של אוסטרלופיתקוס סדיבה)

לפי אחת ההשערות, הגידול במוח התאפשר בין השאר בעקבות החלשותו והצרתו של שריר הלסת (ראו סעיפי פנים ומוח).

סיתות כלי אבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקצץ מסותת מאבן בזלת מערוץ אולדובאי, מוצג במוזאון הבריטי, מתוארך לתקופה של 1.8 עד 2 מיליון שנה לפני זמננו.
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – התרבות האולדובאית, התרבות הלומקוויאנית

יכולת בלעדית לסתת כלי-אבן הוצעה כקריטריון לסוג האדם על ידי מספר חוקרים, הבולט שבהם הפלאואנתרופולוג לואיס ליקי. ליקי ייחס למין הומו הביליס את כלי האבן העתיקים ביותר בערוץ אולדובאי, המשויכים לתרבות האולדובאית הקרויה של שם הערוץ.

קושי טכני בקריטריון זה הוא שלעתים קרובות קשה מאוד לשייך כלי-אבן שהתגלו למאובני ההומינינים שסיתתו אותם. למשל, ליקי עצמו שייך את הכלים האולדובאים בתחילה למאובן פראנתרופוס בוייזאיי שגילה עוד קודם לכן בערוץ אולדובאי, ושינה את דעתו לאחר גילוי מאובני הביליס, בעיקר בשל נפח המוח הגדול יותר בגולגולות שלהם ובשל מאפייני שלד הדומים יותר לאלו של האדם המודרני.

כלי-האבן העתיקים ביותר מן התרבות האולדובאית התגלו באתר גונא באתיופיה ומתוארכים לגיל של 2.5-2.6 מיליון שנה לפני זמננו, בסמיכות למאובני אוסטרלופיתקוס גרהי. מתקופה קדומה זו קיים רק מאובן אחד אשר מסווג לסוג האדם. כלי-אבן עתיקים אף יותר הם הכלים מאתר לומקווי בקניה שגילם כ-3.3 מיליון שנה, קדומים בהרבה ממאובן ידוע כלשהו מסוג האדם. תגליות אלו רומזות על יכולתם של מיני הסוג אוסטרלופיתקוס לסתת כלי-אבן פשוטים עוד לפני הופעתו של סוג האדם.

יכולת לסתת כלי-אבן בטכניקה האולדובאית גם הוצגה על ידי קוף-אדם אחד לפחות - שימפנזה ננסי שגדל בשבייה בשם קאנזי. קאנזי למד את שיטת הסיתות בשיעור אחד מן הארכאולוג הפרהיסטורי ניקולס טות', והמשיך לתרגל אותה ללא הדרכה בניסויים נוספים במשך שנים, תוך שהוא משנה ומשפר את יכולותיו בעצמו. אף שקאנזי רחוק מן המיומנות של מומחים אנושיים המשחזרים את הטכניקה האולדובאית, הוא מסוגל להתיז מגרעין אבן נתזים חדים מספיק כדי להשתמש בהם לחיתוך חבלים, על-מנת לפתוח קופסאות המכילות פרסי מזון שהוכנו על ידי החוקרים[7][8]. כישוריו של קאנזי מעידים גם הם על הקושי להשתמש בסיתות כלי-אבן כקריטריון להכללה בסוג האדם. שימפנזים בטבע לא נצפו מסתתים כלי-אבן, אף כי ישנן קהילות של שימפנזים מצויים (וכן של קופי קפוצ'ין באמריקה הדרומית) אשר מפצחים אגוזים באמצעות הנחתם על אבני "סדן" גדולות והכאתם באבן "פטיש" קטנה יותר. כמה פרימטלוגים העלו את ההשערה שסיתות כלי-אבן התפתח במקורו מהתנהגות כזו.

שפה ודיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפה ויכולת דיבור הוצעו כמאפיין ייחודי לסוג האדם, אך קשה להסיק אותם ממאובנים. שימפנזים מצויים ושימפנזים ננסיים בשבייה הפגינו יכולת מסוימת ללמוד ולהשתמש בשפת הסימנים ובשפות סימבוליות אחרות. ואולם לא ידוע על פיתוח שפה באופן ספונטני אצל קופי אדם בטבע.

הליכה על שתיים כאופן תנועה בלעדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות מייחדת את האדם מכל הפרימטים האחרים החיים כיום, אך משותפת לו עם סוגי הומינינים נכחדים כמו אוסטרלופיתקוס, פראנתרופוס וארדיפיתקוס. עם זאת, מאובנים מסוגים אלו עדיין מפגינים תכונות שלד המצביעות על התאמה לטיפוס על עצים, המתבטאת בתכונות שלד כמו אצבעות ארוכות ומעוקלות, וזרועות ארוכות השוות באורכן לאורך הרגליים או אף ארוכות מהם. מספר חוקרים הציעו שהליכה על שתיים כאורח חיים בלעדי היא תכונה המאפיינת או אף מגדירה את סוג האדם. לפי הצעה זו, סוגי ההומינינים הנכחדים היו בעלי אורח חיים שכלל גם הליכה זקופה על הקרקע וגם טיפוס על עצים, בעוד שבני הסוג אדם התמחו בתנועה על הקרקע ואיבדו כליל את ההתאמות לטיפוס. בייחוד, רגליהם של בני הסוג אדם ארוכות מזרועותיהם, וכפות ידיהם מותאמות לאחיזה וטיפול בעצמים, ולא לטיפוס[5].

למרות זאת, כמה מן המאובנים המשויכים בדרך כלל למינים הקדומים בסוג האדם, כמו הביליס ורודולפנסיס, רומזים על רגליים השוות באורכן לאורך הזרועות. לאחרונה נמצאו כפות ידיים בעלות אצבעות מעוקלות המותאמות לטיפוס אצל הומו נאלדי, שאף הוא סווג למין האדם[4]. יש חוקרים הסבורים שאורח החיים של הביליס ורודולפנסיס, בדומה לזה של האוסטרלופיתקים, אכן כלל גם טיפוס וגם הליכה על שתיים, ובעקבות זאת מציעים להוציא אותם מסוג האדם ולהעביר אותם לסוג אוסטרלופיתקוס[5].

פנים, לסתות ושיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני סוג האדם מתאפיינים בפנים קטנות ובלתי-בולטות, בהשוואה לפנים והלסתות הבולטות קדימה של אוסטרלופיתקים וקופי-אדם. גם השיניים של בני סוג האדם קטנות יותר, בייחוד הטוחנות והקדם-טוחנות שאצל האוסטרלופיתקים הן מורחבות מאוד. במבט מלמטה על הלסת העליונה, או מלמעלה על הלסת התחתונה, המשנן של בני סוג האדם הוא בצורת קשת או פרבולה, בעוד שהמשנן של אוסטרלופיתקים הוא בעל צורת "ח" מרובעת, כאשר שורות השיניים משני הצדדים מקבילות זו לזו. הניבים של אוסטרלופיתקים וקופי-אדם ארוכים משאר שיניהם וחדים יותר. בעת סגירת הלסתות, הניבים משתלבים בתוך רווחים (diastema) תואמים בין שיני הלסת הנגדית. בסוג האדם, לעומת זאת, הניבים שווים בגובהם לשאר השיניים ואין דיאסטמות בינם לבין השיניים הסמוכות.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא בפליסטוקן המוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלסת התחתונה UR 501, אחד המאובנים העתיקים ביותר המסווגים לסוג האדם.

על פי הקונצנזוס המדעי בפלאואנתרופולוגיה התפתח סוג האדם במזרח או בדרום אפריקה בראשית תקופת הפליסטוקן, ואולי אף לפני כן בסוף תקופת הפליוקן, מתוך אחד ממיני הסוג אוסטרלופיתקוס. ואולם מעט מאוד ידוע על התפתחות זו, עקב נדירותם של מאובני הומינינים מן התקופה שבין 2 מיליון שנה ל-3 מיליון שנה לפני זמננו. המאובן המוקדם ביותר המסווג לסוג האדם היא לסת תחתונה חלקית שהתגלתה באתר לדי-גרארו (Ledi-Geraru) בעמק העפר באתיופיה ומסומנת בסימון הקטלוגי LD 350-1. היא מתוארכת לגיל של 2.8 מיליון שנה[9]. במבט מלמעלה הלסת היא בצורה הפרבולית האופיינית לסוג האדם, עם שיניים קטנות וניבים לא בולטים, ולא בצורת האות "ח" (ראו פרק מאפיינים) גדלת שיניים האופיינית למיני הסוג אוסטרלופיתקוס. בדומה למרבית הממצאים העתיקים ביותר מסוג האדם היא סווגה על ידי מגליה כ-.Homo sp, היינו מין בלתי-ידוע בסוג האדם.

עד גילוייה של LD 350-1, המאובן הקדום ביותר שסווג לסוג האדם היה מאוחר יותר בכ-400 אלף שנה, בן 2.3 עד 2.5 מיליוני שנים. מאובן זה, המסומן UR 501 אף הוא לסת תחתונה בעלת צורה פרבולית ושיניים קטנות יחסית. הוא התגלה לחופי אגם מלאווי בגבולה הדרומי של טנזניה, וסווג על ידי מגליו למין הומו רודולפנסיס.

בדומה ל-LD 350-1 ו-UR 501, כל מאובני סוג האדם מתקופה של שני מיליון שנה ויותר הם חלקיים מאוד, ואינם מספקים כל מידע על נפח המוח או על היחסים בין אורך הזרועות והרגליים, שהן תכונות מגדירות של סוג האדם. הגולגולת השלמה יחסית העתיקה ביותר מסוג האדם היא גולגולת KNM ER 1470 שהתגלתה על ידי אחת המשלחות של ריצ'רד ליקי לחופו המזרחי של אגם טורקאנה בצפון קניה. היא מתוארכת לתקופה של כ-1.9 מיליון שנה לפני-זמננו, נפח המוח שלה כ-750 סמ"ק והיא מסווגת בדרך-כלל למין הומו רודלופנסיס או למין הומו הביליס.

מיוקן פליוקן פלייסטוקן שימפנזה שימפנזה מצוי שימפנזה ננסי גורילה גורילה פראנתרופוס סהלאנתרופוס צ'אדנסיס אורורין טוגננסיס ארדיפיתקוס רמידוס אוסטרלופיתקוס אדם (סוג) אדם ניאנדרטלי אדם ניאנדרטלי אדם מודרני אדם מודרני הומו ארקטוס הומו הביליס ארדיפיתקוס קדבה אוסטרלופיתקוס אפריקנוס אוסטרלופיתקוס אנמנסיס אוסטרלופיתקוס אפרנסיס אוסטרלופיתקוס גרהי הומו פלורסיינסיס הומו היידלברגנסיס הומו אנטקסטור קניאנתרופוס פלטיאופוס הומו גאורגיקוס הומו ארגסטר הומו רודולפנסיס אוסטרלופיתקוס בהרלגזלי פרנתרופוס אתיופיקוס פרנתרופוס בויזאי פרנתרופוס רובוסטוס
לוח זמנים של שושלת האדם על פי מיני הומינידים מאובנים (פסים כהים). המינים מסודרים אנכית על פי דמיון כללי ביניהם, אך קשה לקבוע במדויק איזה מין התפצל מאיזה מין אחר. מינים שמהם נמצאו מאובנים רבים יותר מסומנים בפסים יותר רחבים אנכית. העץ הפילוגנטי (ירוק) משחזר את יחסי הקרבה ותאריכי הפיצול על פי רצפי הגנום של אדם מודרני, שימפנזה מצוי, שימפנזה ננסי, גורילה ואדם נאנדרטלי (מיצוי DNA מעצמות מאובנות).

מגוון מיני האדם בפליסטוקן הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר דמניסי בגאורגיה התגלו מאובני סוג האדם העתיקים ביותר מחוץ ליבשת אפריקה - בני כ-1.8 מיליון שנה. אתר זה גם מהווה אתר מפתח להבנת המגוון ומספר מיני הסוג אדם בפליסטוקן הקדום. זהו האתר היחיד מתקופה זו שבו התגלו מספר גולגולות אדם באותו מקום ומאותו זמן[10]. בשנת 2002 הציעו חופרי האתר לסווג את המאובנים למין אדם משלהם הומו גאורגיקוס[11]. ברם, כיום רובם מעדיפים לסווג אותם כהומו ארקטוס מוקדם. חמש הגולגולות המפורטות שהתגלו באתר מפגינות מגוון של תווי פנים ונפחי מוח. "דמניסי 1", הגולגולת הראשונה שהתגלתה באתר, היא בנפח מוח של 780 סמ"ק הנמצא על הגבול בין נפחי המוח של גולגולות הומו הביליס והומו ארקטוס המוקדם, אך "דמניסי 5" היא בעלת נפח מוח של 546 סמ"ק בלבד, קטן משל כל גולגולות הביליס שהתגלו פרט לאחת, וזאת למרות שהיא הגדולה בין גולגולות דמניסי ושייכת ללא ספק לזכר בוגר ומפותח. למרות זאת מאפייניה האנטומיים של דמניסי 5 גרמו למחברי המאמר לסווג אותה כארקטוס ולא כהביליס. בהנחה שכל גולגולות דמניסי אכן שייכות לאותו מין, השונות ביניהן גדולה משל כל מין מאובן יחיד של אדם, ודומה לשונות המתגלה בין גולגולות האדם המודרני הומו ספיינס. לסברת חוקרי האתר, שונות זו מצביעה על כך שמיני האדם שהוגדרו בפליסטוקן הקדום - גאורגיקוס, ארקטוס, ארגסטר, ואף הביליס ורודולפנסיס, למעשה מהווים מין אחד שהשונות בין פרטיו גדולה ממה שהיה נהוג לחשוב[10].


לחצו כדי להקטין חזרה
בעלי חיים מיתרניים יונקים פרימטים קופים צרי-אף הומינואידים הומינידיים הומינינאים פונגינאים גוריליניים הומיניניים פאנינים הומינינים אדם שימפנזה גורילה אורנגאוטן גיגנטופיתקוס דריופיתקוס אורנגאוטן בורנאי אורנגאוטן סומטרי גורילה מזרחית גורילה מערבית שימפנזה מצוי שימפנזה ננסי אדם מודרני אדם ניאנדרטלי הומו ארקטוס הומו הביליס אוסטרלופיתקוס פראנתרופוס ארדיפיתקוסתרשים סכמטי של הומינואידים.jpg

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

סיווג וחלוקה טקסונומית של משפחת ההומינידיים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם רונן, "חשיבותה של ארץ ישראל בתולדות אדם הקדמון", קדמוניות, 144, 2012, עמ' 65–70
  • Grine, F. E., Fleagle, J. G., & Leakey, R. E. (Eds.). (2009). The First Humans: origin and early evolution of the genus homo. Springer Science & Business Media.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המונח הומוסקסואליות (ובוודאי הקיצור העממי "הומו") עדיין לא היו בשימוש בתקופתו של לינאוס, והם גזורים משורש אחר, המילה היוונית ὁμός (תעתיק: "הומוס") שמשמעותה "זהה"
  2. ^ Wood, B. A. (2009) “Where Does the Genus Homo Begin, and How Would We Know?”; in The First Humans - Origin and Early Evolution of the Genus Homo, (Eds: Grine,F. E. Fleagle, J. G. & Leakey, R. E.). Springer. p. 17-28. ISBN 978-1-4020-9979-3.
  3. ^ Rightmire, G. P. (2000) “Homo”; in the Encyclopedia of Human Evolution and Prehistory, 2nd Ed (Eds: Delson, E. Tattersal, I. Van Couvering J. A. & Brooks, A. S.). Garland Publishing, NY. pp. 657-668.
  4. ^ 4.0 4.1 Berger, L. R. et al (2015) Homo naledi, a new species of the genus Homo from the Dinaledi Chamber, South Africa. eLife. 4:e09560; doi:http://dx.doi.org/10.7554/eLife.09560
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Wood, B. A. and Collard, M. (1999) The Human Genus. Science. Vol 284(5411), pp. 65-71, doi: 10.1126/science.284.5411.65
  6. ^ Schoenemann, P. T (2006) "Evolution of the Size and Functional Areas of the Human Brain", Annual Reviews in Anthropology. Vol. 35, pp. 379-406; doi:10.1146/annurev.anthro.35.081705.123210
  7. ^ Toth, N. et al. (1993) "Pan the Tool-Maker: Investigations into the Stone Tool-Making and Tool-Using Capabilities of a Bonobo (Pan paniscus)" Journal of Archaeological Science. Vol. 20, pp. 81-91; doi:10.1006/jasc.1993.1006
  8. ^ Schick, K. D. et al. (1999) "Continuing Investigations into the Stone Tool-making and Tool-using Capabilities of a Bonobo (Pan paniscus)" Journal of Archaeological Science. Vol. 26, pp. 821-832; doi:10.1006/jasc.1998.0350
  9. ^ Villmoare, B. et al. (2015). Early Homo at 2.8 Ma from Ledi-Geraru, Afar, Ethiopia. Science, Vol. 347(6228), pp. 1352-1355/ DOI: 10.1126/science.aaa1343.
  10. ^ 10.0 10.1 Lordkipanidze, D. et al. (2013) "A Complete Skull from Dmanisi, Georgia, and the Evolutionary Biology of Early Homo" Science. Vol. 342 (6156 ), pp. 326-331; doi: 10.1126/science.1238484
  11. ^ Gabunia, M. A. et al. (2002) "A new species of Homo represented by a fossil from the bottom part of the Pleistocene layer at Dmanisio" Archaeol. Ethnol. Anthropol. Eurasia. Vol. 4, p. 145