אילנה גור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ILANA GOOR.jpg

אילנה גוראנגלית: Ilana Goor; נולדה ב-10 ביולי 1936) היא אמנית רב-תחומית ומעצבת ישראלית. עבודותיה מתאפיינות בפשטות פונקציונלית, לצד מורכבות אקספרסיבית הגובלת בסוריאליזם. את הטכניקות האמנותיות שלה פיתחה בעצמה מגיל צעיר כשחיברה חלקים שונים לכדי פסלים קטנים. יצירותיה כוללות פרטי אמנות, פסלי חוצות, רהיטים, גופי תאורה, כלים שימושים, תכשיטים ופרטי אופנה. הם עשויים על פי רוב מברזל, ברונזה, בשילוב של עץ, עור, בד, פלקסי וזכוכית, כמו גם תכשיטיה המשלבים זהב, כסף ועור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור נולדה בטבריה לד"ר רחל יהודית ספיר-וילצ'יק ואנדרה וילצ'יק, כדור רביעי למשפחת רופאים ואמנים. אמה ניהלה את מחלקת הנשים בית החולים על שם שוויצר. סבה הד"ר יוסף ספיר ניהל את מחלקת היולדות בבית החולים ביקור חולים בירושלים. אחיה הוא פרופסור דני גור שהיה מנתח לב, מחלוצי מנתחי המעקפים בארץ. היא מעולם לא למדה אמנות ועיצוב במסגרת פורמלית. בשנות ה-20 לחייה הגיעה לראשונה לארצות הברית ובאמצעות סדרת חגורות בעלות אבזמים גדולים שעיצבה לגברים, פילסה את דרכה האמנותית באמריקה. היא נישאה וילדה שני בנים, ובד בבד לא זנחה את עבודתה. תערוכת היחיד הראשונה של גור הוצגה בשנת 1972 במוזיאון קליפורניה למדע ותעשייה בלוס אנג'לס. מאז הוצגו יצירותיה במוזיאונים רבים ברחבי העולם ובישראל, כמו למשל במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון לאמנות מודרנית בהלסינקי, במוזיאון לאמנות בווארית במינכן, במוזיאון לאמנות המאה העשרים בווינה, במוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית בפילדלפיה ועוד.

אחת מנקודות השיא בעבודתה של גור בתחום העיצוב הייתה בשנת 1986 כשזכתה בפרס היוקרתי "פרס רוסקו לעיצוב". את חותם ידה המזוהה עם כלל עבודותיה ניתן לראות גם במספר אתרים בישראל, כמו הפסל "לעולם לא עוד" הניצב במוזיאון יד ושם בירושלים, הפסל "עיט" הצופה למרינה שבהרצליה פיתוח, והפסל "אישה ברוח" השוכן בפארק צ'ארלס קלור בתל אביב.

מוזיאון אילנה גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון אילנה גור
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיאון אילנה גור

בשנת 1995 פתחה גור את ביתה הפרטי ביפו העתיקה לקהל הרחב, על ידי הפיכתו למוזיאון. מוזיאון אילנה גור משלב את האמנות והעיצובים של גור, וגם את אוסף האמנות שרכשה וצברה במהלך יותר מארבעים שנה. אוספי המוזיאון מכילים למעלה מארבע מאות יצירות של אמנות ישראלית, בינלאומית ואתנית שנרכשו במהלך מסעותיה של גור בישראל ובעולם. מסעות אלו התפרסו במשך חמישה עשורים ותוצאתם היא אסופה אקלקטית, אך בעלת מספר מאפיינים דומים, דוגמת: עיסוק בנושאי נשיות, דיוקנאות ואמנות שימושית. לצד יצירות עכשוויות של אמנים ישראליים צעירים. במוזיאון מוצג אוסף עשיר של אמנות אתנית שמקורה בעיקר ביבשת אפריקה ובדרום אמריקה. לאילנה גור כאספנית העדפה ברורה ליצירה בעלת מודעות עצמית, חברתית או פוליטית גבוהה. על אף האקלקטיות לכל אחד מחללי המוזיאון אופי מיוחד משלו. ייחודו של המוזיאון נובע מההקשרים הבלתי צפויים המיוצרים על ידי האמנית, הן ברמה הנושאית והן ברמה הוויזואלית. הדיאלוג בין החפצים המתכתבים זה עם זה הוא שיוצר את הצירוף המפתיע, השונה של אוספי המוזיאון.

המוזיאון כולל שלוש קומות בנוסף לקומת חנות המוזיאון. החללים בקומה הראשונה גדולים בשל היותם בעבר, כשהבית שימש כחאן, שטחי אורוות ומספוא לחיות. החללים בקומה השנייה מצומצמים ואינטימיים יחסית בשל ייעודם המקורי לשמש כחדרי מגורים. בקומה השלישית ממוקם גן הפסלים של המוזיאון.

תערוכות ופסלי חוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1955-1956: "בצלאל", בית ספר לאמנות, ירושלים.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1972 "האנשים של אילנה", מוזיאון קליפורניה למדע ותעשייה, לוס אנג'לס.
1976 "האנשים של אילנה II", מוזיאון קליפורניה למדע ותעשייה, לוס אנג'לס.
1976 גלריה לאמנות תוראל, תל אביב.
1978 גלריה קטיה גרנוף, פריז.
1978 גלריה ספקטרום, וינה.
1979 גלריה דניאל בלז-תורן, בזל.
1979 גלריה לאמנות תוראל, תל אביב.
1979 גלריה הוראס ריכטר, יפו.
1981 גלריה לאמנות (קונסטגלרי), אל-פלרדינגן, הולנד.
1981 גלריה אנגריד מנסנדיק, דיסלדורף.
1982 "שמונה פסלים", גלריה הוראס ריכטר, יפו.
1984 גלריה דניאל בלז-תורן, בזל.
1984 גלריה הוראס ריכטר, יפו.
1985 גלריה ארמנד האמר, ניו-יורק.
1985 גלריה Circle, ניו-יורק.
1986 גלריה הוראס ריכטר, יפו.
1986 ארט אקספו, ניו-יורק.
1987 "אילנה גור: רהיטי ברזל", מוזיאון ישראל ירושלים.
1994 המוזיאון לעיצוב, הלסינקי, פינלנד.
מ-1995 מוזיאון אילנה גור, יפו העתיקה.
2006 "אילנה גור: הכלאות", מוזיאון תל אביב לאמנות.
2014 "אילנה גור", גלריה מאנה קונטמפוררי, ניו ג'רזי.
2014 "אילנה גור", גלריה Urban Zen Center ודונה קרן ניו יורק, ניו יורק.

מבחר תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1972 יריד ירושלים, לציון "25 שנה למדינת ישראל", מרכז הקונגרסים, לוס-אנג'לס.
1977 "רב-פיסול", Venturi Arte, בולוניה, איטליה.
1982 "הומו ספיינס: דימוייו הרבים", מוזיאון אלדיץ' לאמנות עכשווית, קונטיקט.
1983 מנורות חנוכה, המוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית, פילדלפיה, פנסילבניה.
1992 "The Rocker", גלריה ברניס שטיינבאום, ניו-יורק.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1986 פרס רוסקו לעיצוב (Roscoe Award for the best design in residential seating).
2011 פרס מפעל חיים, מרכז הבנייה הישראלי

פסלי חוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1972 לעולם לא עוד, פסל, יד-ושם, ירושלים.
1973 אם וילד, פסל, קמפוס אוניברסיטת חיפה
1977 בוקר, פסל, פרק הזיכרון, נהריה.
1977 אישה ברוח, פסל, פארק צ'ארלס קלור (לשעבר בגן לונדון), תל אביב.
1979 אמהות, פסל, בית עיריית תל אביב-יפו.
1985 הלוויתן המחייך, פסל, יפו העתיקה.
1986 משפחה, פסל, בית מועצת פועלי רמת-גן.
1988 עמוד הנצחה, בית יד לבנים, רעננה.
1991 מעלה, פסל, בית תלפיות, המכללה האקדמית לחינוך, תל אביב.
2001 פלמינגו, קבוצת פסלים, צי אוניות "קרנבל".
2002 עיט, פסל, מרינה הרצליה פיתוח.
2007 שני חתולים על ספסל אחד, פסל, גן סיפור, חולון.
2009 ספינת האם, פסל, טיילת טבריה, טבריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אילנה גור בוויקישיתוף