יהודה נוריאל
 | |
| לידה |
14 ביולי 1963 כ"ב בתמוז תשכ"ג ירושלים, ישראל |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 2020 (בגיל 56) ט' בתמוז תש"ף בית החולים איכילוב, תל אביב, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון  |
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים |
תל אביב-יפו |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תקופת פעילות | 1993–2020 (כ־27 שנים) |
| עיסוק | עיתונאי |
| מעסיק |
ידיעות אחרונות ynet כאן 11 רדיו תל אביב מעריב רייטינג ערוץ 8 זמן תל אביב גלי צה"ל ירושלים |
| מספר ילדים | 1 |
| רשתות חברתיות | |
| פייסבוק | yehuda.nuriel |
| טוויטר (X) | yehudanuriel |
יהודה נוריאל (14 ביולי 1963 – 1 ביולי 2020) היה עיתונאי ישראלי. החל את דרכו העיתונאית כעורך התרבות בעיתון "ירושלים", ובהמשך בתפקידי עריכה וכתיבה במוסף "סופשבוע" של מעריב, וכן ב-"7 ימים" ו-"7 לילות" של ידיעות אחרונות, שם הוא כתב עד מותו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוריאל נולד בשכונת נחלת אחים בירושלים להורים ילידי העיר[1]. חלק ממשפחתו יוצאי איראן שהתגוררו קודם במשהד[2]. בילדותו עבר עם משפחתו למעברת תלפיות ובהמשך לבית הכרם בעקבות המלצת יועצת בית הספר[1]. למד בתיכון ליד האוניברסיטה, שירת כקצין מודיעין בצבא ולמד משפטים באוניברסיטה העברית[3].
עבודתו התקשורתית כללה תפקידים כעורך-משנה במוסף "סופשבוע" של "מעריב", מבקר תרבות ב"רייטינג"[4], עורך ומגיש תוכנית הרדיו "ציפורי לילה מתכופפות", כותב תסריטים לטלוויזיה וחבר פאנל בתוכניות "הינשופים" בערוץ 8 ו"ערב ערב" בפינת "יורים בנגמ"ש" בערוץ כאן 11. ב-2003 פוטר נוריאל מ"מעריב" בעקבות פרסום טור סאטירי במקומון "זמן תל אביב" שהעביר ביקורת על המתנגדים לסרבנות[5]. הטור, שחתום בשם א' שיקלגרובר (שם אביו של היטלר), כלל ציטוטים מדבריו של היטלר[6]. הטור תורגם לאנגלית והופץ באינטרנט, ואף קיבל אישור פרסום במגזין האמריקאי "הארפר'ס"[7]. נוריאל הרצה על משפט, מוזיקה וקולנוע, היה מומחה לספורט ואוהד בית"ר ירושלים, ופעיל במאבק לשיפור מעמד בני עדות המזרח[8].
התגורר בתל אביב, היה אב לבן אחד. בשנה האחרונה לחייו התמודד עם מחלת הסרטן. ב-1 ביולי 2020 נפטר מהמחלה בגיל 56 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון[9][10]. ראיונו האחרון שודר ב-19 ביוני 2020 בתוכנית הרדיו "מייבשים את הביצה"[11].
ב-26 ביולי 2020 פרסמה תמר קפלנסקי תחקיר ב"הארץ" שבו העידו מספר נשים שהיו בזוגיות עם נוריאל על התעללות רגשית מצדו[12][13], כשחלק מהן היו נערות בעת ההיכרות עימו[14]. התחקיר עורר תגובות מעורבות: חלק תמכו בעדויות, וחלק הביעו ביקורת על הבחירה לדון בכך רק לאחר מותו[15].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודה נוריאל, ברשת החברתית פייסבוק
יהודה נוריאל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- דוד ורטהיים, העיתונאי יהודה נוריאל הלך לעולמו בגיל 56, באתר גלובס, 1 ביולי 2020
שני ליטמן, גם המוות כבר אינו הופך אדם לחסין מפני ביקורת, באתר הארץ, 2 ביולי 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 משהו יותר מצלצל, באתר העין השביעית, 22 במאי 2014 (דקה 10:20)
- ↑ "הוריי הם ילדי פלשתינה... אני דור שלישי ודור שמיני, מצד שני, בארץ. הוריי הם ילדי ירושלים, הם משפחה שעלתה מצד אחד ממשהד." (דקה 08:46), משהו יותר מצלצל, באתר העין השביעית, 22 במאי 2014
- ↑ "זה היום הראשון או השני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית" (דקה 12:15), משהו יותר מצלצל, באתר העין השביעית, 22 במאי 2014
- ↑ יובל נתן, היה שלום, "רייטינג", באתר גלובס, 23 בספטמבר 2011
נטע הלפרין, עכבר העיר, כבר לא צהוב: פרידה מהמגזין רייטינג, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011 - ↑ יוסי דהאן, ארץ קטנה עם שפם - על מה פוטר יהודה נוריאל, באתר "העוקץ", 13 באוקטובר 2003
- ↑ ענת באלינט, העיתונאי יהודה נוריאל פוטר מ"מעריב" לאחר שפירסם טור סאטירי עם ציטוטים של היטלר, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2003
- ↑ אמיר בן-דוד, עלילות שיקלגרובר, באתר הארץ, 30 במרץ 2004
- ↑ מרב בטיטו, "יהודה לא היה מגיש כתבות, אלא יצירות אמנות", באתר ynet, 2 ביולי 2020
- ↑ איתי שטרן, העיתונאי יהודה נוריאל מת בגיל 56, באתר הארץ, 1 ביולי 2020
- ↑ רן בוקר, העיתונאי יהודה נוריאל הלך לעולמו בגיל 56, באתר ynet, 1 ביולי 2020
- ↑ יהודה נוריאל במייבשים את הביצה, יום שישי, 19 ביוני 2020, באתר רדיו תל אביב, 19 ביוני 2020
- ↑ תמר קפלנסקי, זה לא אפור, זה אפל: נשים מספרות על ההתעללויות של יהודה נוריאל, באתר הארץ, 27 ביולי 2020
- ↑ פוסט בפייסבוק, בעמוד הפייסבוק של פוליטיקלי קוראת, 2 ביולי 2020
- ↑ תמר קפלנסקי, "קראתי לו השטן": נשים מספרות על ההתעללויות מצד העיתונאי יהודה נוריאל, באתר הארץ, 26 ביולי 2020
- ↑ נטע חוטר, יהודה נוריאל מת וזו לא סיבה לקבור את המעשים שלו (ובטח לא סיבה לזלזל בקורבנות), באתר מאקו, 29 ביולי 2020