אימפלה מצויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןאימפלה מצויה
אימפלה מצויה (זכר)
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: אימפלים
סוג: אימפלה
מין: אימפלה
תת־מין: אימפלה מצויה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Aepyceros melampus melampus
תחום תפוצה
תפוצה האימפלה המצויה
  נוכחת
  כנראה נוכחת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אימפלה מצויה (שם מדעי: Aepyceros melampus melampus), היא אנטילופה בינונית-גדולה המהווה תת-מין של האימפלה, אשר חיה במזרח ומרכז אפריקה. היא תוארה מדעית לראשונה בשנת 1812 על ידי הזואולוג הגרמני מרטין ליכטנשטיין והיא תת-המין הנפוץ והמוכר בסוג. היא קטנה במעט מאימפלה שחורת-פנים, ואין לה סימוני פנים ייחודיים על הפנים. האטימולוגיה של שמה המדעי היא כדלהלן: "Aipos" = גבוה, "keras" = קרן; מתייחס למבנה הגבוה של קרני הזכר דמויות הנבל. "Melas" = שחור, "pous" = רגל; מתייחס לציצות השיער השחורות והקטנות שמחפות את בלוטת הריח מעל הפרסה. האימפלה היא האנטילופה הנפוצה ביותר במזרח ומרכז אפריקה, והיא חולקת דמיון רב עם מספר אנטילופות אפריקניות כמו קובוס המשקפיים, קובוס שחור רגל, צבי סוף והירולה הנדירה.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה גופה של האימפלה המצויה ארוך וצר, ויש לה צוואר דק וארוך וראש בינוני ומשולש. החרטום צר וארוך, והלוע מעוגל וקטן עם דמיון מסוים לגואנקו או לבובאל. העיניים גדולות ושחורות, ויש להן ריסים בולטים. הרגליים שלה דקות וארוכות יחסית לגוף, והן מקנות לה את יכולת הזינוק המעולה. הפרסות קצרות, צרות וחלקות, ומעל הפרסות ברגליים האחוריות, יש לאימפלה קווצות שיער שחורות ייחודיות המחפות בלוטת ריח בגב הרגל. הזנב ארוך למדי ושעיר, והאוזניים ארוכות, צרות ומעוגלות בדומה לצבי. הנקבות קטנות במעט או בהרבה מהזכרים. גובה הכתפיים שלה 75–95 ס"מ, אורך ראשה וגופה 120–160 ס"מ, אורך הזנב עד 40 ס"מ, ומשקל הגוף עד 80 ק"ג.

לאימפלה המצויה פרווה דקה, קצרה וחלקה המתאימה עבור הסביבה האפריקנית החמה. צבע הפרווה הוא בגוונים בהירים האופייניים לאנטילופות סוואנה; על פני אזור הכתף, הגב, והחלק העליון של הירכיים והצלעות יש כתם אדמדם או ערמוני הנראה כאוכף. שאר חלקי הגוף של האימפלה בצבע חום בהיר, כתמתם, זהבהב או חולי, כשהגחון, פנים הרגליים, הזנב והמפשעה בצבע לבן. יש סימונים לבנים על החזה, מעל הפרסות, וסביב הסנטר והחלק העליון של הגרון. בצידי הירכיים יש פסים שחורים ארוכים, ויש פס שחור עבה לאורך החלק העליון של הזנב. צבע הראש חום חולי או זהוב בדומה לצבע הגוף, ואף על פי שאין סימוני פנים ססגוניים, יש לאימפלה משקפיים או גבות לבנות גדולות סביב/מעל העיניים. החרטום בצבע כהה ודהוי ולעיתים בהיר לחלוטין. לנקבות, יש רצועה שחורה על המצח. האוזניים מתחלקות בין חום בצד החיצוני ללבן בצד הפנימי, וקצוות האוזן שחורות.

האימפלה המצויה מתאפיינת בזוג קרניים דקות וארוכות, בעלות מבנה ספירלי הדומה בצורתו ללירה. הקרן צומחת באלכסון לצדדים ומעלה, לאחר מכן מתעגלת לצדדים, ולבסוף מתעקמת בחדות למעלה בצורת S עדינה. לאורך הקרן יש טבעות בולטות, והקצה חלק לחלוטין. אורך הקרניים הוא 40–92 ס"מ. הנקבות חסרות קרניים, וזהו ההבדל העיקרי בינם לבין הזכרים.

תפוצה וסביבת מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפלה המצויה נפוצה בכל רחבי מזרח ודרום-מרכז אפריקה. טווח התפוצה שלה משתרע על המדינות הבאות: קניה, דרום אוגנדה, רואנדה, טנזניה, מלאווי, מוזמביק, זימבבואה, זמביה, בוצוואנה, מזרח דרום אפריקה וסווזילנד; היא מצויה באופן דליל במזרח אנגולה ונמיביה (רצועת קפריבי), וכנראה גם בדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. האימפלה הוכחדה מבורונדי, והובאה לאזורים מוגנים בגבון. הטווח הנוכחי שלה נותר במידה רבה חופך לטווח ההיסטורי למעט בשולי התפוצה. בית הגידול של האימפלה המצויה מורכב מסוואנות גבוהות עשב, אך היא תלויה בנוכחות של חורש פתוח, סוואנות שיחים דוקרניות וצמחייה צפופה, עקב ההתנהגות שלה לברוח לאזור סבוך במקרה סכנה. היא נעדרת ממערכות אקולוגיות שגבוהות מ-1,700 מטר מעל פני הים כדוגמת מורדות הקילימנג'רו, אך מצויה גם באזורים צחיחים יחסית כמו מדבר קלהארי - כל עוד יש לה גישה לבורות מים. הטמפרטורות בתחומי מחייתה 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 1,000-250 מילימטר לשנה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדר אימפלות מצויות.

האימפלה המצויה היא יונק פעיל יום ופעיל דמדומים, כשעת שעות הלילה היא תבלה במנוחה. שיא הפעילות יהיה בשעות הקרירות של היום. בעת שהאימפלה נרדפת על ידי טורף, היא תפתח בזינוקים מרהיבים לגובה של 2.5 מטר ולמרחק של 9 מטר, תוך כדי סדרת דילוגים קטנים יותר בתופעה המוכרת כדלגנות. יש מספר הסברים לתופעה זו: מהתראה על טורף ועד סימון לטורף שהפרט כשיר ובריא עד שמיותר לרדוף אחריו. טורפיה העיקריים של האימפלה הם הברדלס, הנמר, אריה מסאי, צבוע נקוד, תנין היאור, פיתון סלעים אפריקני, זאב טלוא, ועוד. אף על פי שעופריה של האימפלה מאוימים על ידי הבבון, שכיח לראות אימפלות בוגרות ובבונים פעילים יחדיו בסמוך למקורות מים, כשהאימפלות מסתייעות בבבונים העומדים על עצים וסורקים את הסביבה אחר צל של טורף, בעוד שהבבונים מסתייעים בחוש הריח של האימפלות.

אף על פי שהאימפלה המצויה ניזונה בעיקר מעשב, כאשר הוא מתייבש בעונה היבשה היא תאכל גם שיחים ותרמילים של שיטה. עקב כך, האימפלה אינה מוכרחת לבצע נדידות מסיביות מדי שנה כמו פרסתנים אחרים כדוגמת הגנו, והצבי.

זכרי אימפלה מצויה נאבקים ביניהם בעונת הרבייה.

לאימפלה המצויה מבנה חברתי מורכב ומערכת רבייה מעניינת. בדומה לפרסתנים אחרים, עונת הרבייה חלה במשך זמן מסוים של השנה (במקרה זה עונת הגשמים), במהלכו, הזכרים הבוגרים אשר חיים בדרך כלל בעדרי זכרים, הופכים לטריטוריאליים. בנוסף, מתרחשים גם שינויים פיזיים אצל הזכרים במהלך העונה: הצוואר שלהם מתעבה, הפרווה הופכת לכהה יותר עקב הפרשה של שומן, ולגוף יש ניחוח מושק באופן כללי. הזכרים נלחמים על שטח מסוים בתוך הלק, ומנסים למשוך את הנקבות לשטחם. במהלך העונה, ניתן לשמוע בתדירות גבוהה את השאגות והנחירות של הזכרים. לאחר עונת הרבייה, הדחף הטריטוריאלי ורוח הלחימה של הזכרים דועכים, והזכר חוזר לחיות בעדרי זכרים או בעדרי נקבות. תיתכן התעוררות מחודשת קצרה אצל חלק מהזכרים בעונת הרבייה המשנית בהמשך השנה.

נקבת האימפלה המצויה חיה עם צאצאיה בעדרים גדולים של עד 100 פרטים. רוב העופרים נולדים לאחר תקופת הריון של 200 ימים לאחר עונת הרבייה העיקרית. הנקבה תמליט את העופר במקום מבודד, ובימים הראשונים היא תישאר באזור ותבוא מדי פעם להניק אותו. לאחר ימים ספורים, העופר יחזור עם אימו לעדר, וזאת התקופה הפגיעה ביותר בחייו כאשר הוא אינו מסוגל לרוץ למרחקים ארוכים ומהווה טרף קל; כמחצית מעופרי האימפלה נטרפים במהלך השבועות הראשונים לחייהם. העופרים נגמלים לאחר 4–6 חודשים, כאשר הנקבות ישארו לחיות בעדר של אימם, בעוד שהזכרים יסולקו לאחר הבגרות המתרחשת בגיל שנה וחצי על ידי הזכרים המבוגרים, והם יעברו לעדרי זכרים מתבגרים עד שיהיו חזקים מספיק בשביל להקים שטח בעונת הרבייה.

תוחלת החיים של האימפלה בטבע 13–15 שנים.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפלה המצויה מסווגת על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), שכן היא עדיין אחת האנטילופות הנפוצות באפריקה, אף שנעלמה מאזורים מסוימים כמו בבורונדי. העתיד שלה מובטח כל עוד היא ממשיכה להתרחש במספרים גדולים באזורים מוגנים ומנוהלים כראוי, וכן בחוות ציד ושטחים פרטיים. מגמת האוכלוסייה שלה יציבה בדרך כלל באזורים מוגנים, נמצאת בעלייה באזורים פרטיים, ולעיתים בירידה מחוץ לאזורים מוגנים. אומדן האוכלוסייה העולמי של האימפלה המצויה הוא למעלה ממיליון וחצי פרטים, מתוכם 50% על קרקע פרטית, ו-25% באזורים מוגנים. האיומים העיקריים עליה הם ציד לא חוקי בתחומי אזורים מוגנים ואובדן בית גידול ובצורות קשות. המספרים הגדולים ביותר שלה מצויים במסאי מארה, שמורת הציד סלוס, הפארק הלאומי סרנגטי ודלתת האוקבנגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אימפלה מצויה באתר הרשימה האדומה של IUCN