אינו שאקי
 | |
| לידה |
1912 סלוניקי, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1982 (בגיל 70 בערך) |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
  | |
אינו שאקי (או אינו שקי; 1912 – 1982) היה הדקאן המייסד של הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שאקי נולד בסלוניקי שביוון. לאחר שסיים את לימודי הרפואה ורפואת השיניים בז'נבה בשנת 1936, עלה לארץ ישראל. הוא השתקע בירושלים, היה חבר ב"הגנה", שירת במלחמת העצמאות והשתחרר משירות צבאי ב-1952 בדרגת רב-סרן.
עם שחרורו מצה"ל החל להקים את בית הספר לרפואת שיניים. הוא אסף סביבו רופאי שיניים ממכריו, בהם יעקב לוין-אפשטיין, יצחק מיכמן ויוסף הרמל, שהפכו לגרעין ההוראה, המחקר והניהול של בית הספר. שאקי עסק בהוראה ובארגון, הקים את המחלקה לאבחון, רפואת הפה ורדיולוגיה, ועמד בראשה 17 שנים. בין השנים 1953 עד 1965 היה מנהל בית הספר במסגרת הפקולטה לרפואה. בשנת 1965 הפך בית הספר לפקולטה עצמאית, ושאקי היה לדקאן הראשון של הפקולטה, תפקיד שבו כיהן עד 1969.
במקביל לעבודתו בפקולטה, פתח שאקי קליניקה פרטית בירושלים והפך לאחד מרופאי השניים הידועים והמוערכים בעיר. בין מתרפאיו היה גם דוד בן-גוריון. כחלק מתפיסתו את הרפואה בכלל ורפואת השיניים בפרט כפעולה מונעת ומתמשכת, טבע את המונח "מתרפא" בניגוד ל"חולה". כמו כן הרחיב את תפיסת פעילות רופא השיניים לרפואת הפה בכלל (כולל הלסת ובלוטות הרוק).
שנים רבות היה פעיל בארגונים בינלאומיים, היה יועץ לרפואת שיניים לארגון הבריאות העולמי ויו"ר הוועדה לחינוך של הארגון הבינלאומי לרפואת-שיניים (FDI). בתפקידו זה שימש כיועץ להקמה ופיתוח של בתי ספר לרפואת שיניים בארצות אפריקה ובאיראן. בין השנים 1977–1979 היה דקאן בית הספר לרפואה של אוניברסיטת פחלאווי בשיראז.
בנוסף לפעילותו היה גם אספן ספרים וציורים.
לזכרו נקבעו פרס לסטודנטים מצטיינים, מפעל הרצאות שנתיות של "משגב" (המכון לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח)[1] ורחוב בשכונת רמת שרת בירושלים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מה נשמע", ביטאון הפקולטה לרפואת שיניים, גיליון 74, עמ' 20
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]