איני נפרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איני נפרד
Не прощаюсь
מאת בוריס אקונין
שפת המקור רוסית
סוגה ספרות בלשית
הוצאה
הוצאה זכרוב
הוצאה בשפת המקור захаров
שנת הוצאה 2018
סדרת ספרים תיבת פנדורין
ספר קודם כוכב המים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איני נפרד (ברוסית: Не прощаюсь) הוא הספר השישה עשר והאחרון של הסופר הרוסי בוריס אקונין בסדרת "הבילוש החדש"[1]. הספר מכיל תת-כותרת: "הרפתקאותיו של אראסט פנדורין במאה העשרים. חלק שני." הספר יצא לאור ברוסיה ב-8 בפברואר 2018[2].

הרומן פורסם ב-8 בפברואר 2018, ביום השנה העשרים לפרסום הספר הראשון בסדרה, "עזאזל"[2]. כבר ב-1 בינואר 2018, חודש לפני פרסום הספר, בוריס אקונין פרסם כמתנה לשנה החדשה עבור הקוראים את הפרק הראשון של הרומן בעמוד הפייסבוק שלו. בפרק זה, הקורא מתוודע למה שקורה עם פנדורין לאחר האירועים שתוארו בספר "העיר שחורה"[3].

הספר מגולל את קורותיו של המשרת מאסה ואדונו פנדורין, שכבר שלוש שנים נמצא בתרדמת ובעיצומה של מלחמת האזרחים ברוסיה.

תקציר עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מופיעות דמויות מספרים אחרים: כך למשל אלכסיי רומנוב-אוקטיאברסקי שהופיע ב"רומן ריגול" מופיע כדמות משנית בספר זה וקו העלילה שלו מגולל את פועלו כסוכן ריגול של האדומים בשורות הלבנים.

שנת 1918. פנדורין ששרד פציעה שקיבל בבאקו (במהלך אירועי העיר השחורה) נפל לתרדמת שנמשכה 3 שנים, 8 חודשים ו-28 ימים. מאסה, משרתו היפני, דואג לו במשך כל הזמן הזה וכעת נאלץ לנסוע עם האדון לסמרה. ברכבת בדרך למוסקבה הוא נתקל באירוע שוד ולאחר ירי לא מוצלח שפוגע בפנדורין, אראסט פטרוביץ' מתעורר.

שנת 1919. לאחר שנה שלמה במנזר בצפון מחוז וולגוגרד, פנדורין מגיע לסבסטופול, שם ממתין לו מאסה. בדרך הוא פוגש נערה בשם מונה (שהיא בתה של ורוורה סובורובה, דמות שהופיעה ב"גמביט טורקי"). בחרקוב פנדורין מגיע למטה צבא המתנדבים ונאלץ לצאת למצוא מרגל קומוניסטי בשם פאבל מאקולצב. עד מהרה מגלים את החתרן ופנדורין עוזב את העיר.

שנת 1921. מאסה ומונה, אם לתינוק בן שנתיים, מגלים מי אשם במותו של פנדורין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Facebook borisakunin
  2. ^ 2.0 2.1 Борис Акунин (8 באוקטובר 2017). "Facebook". 
  3. ^ Борис Акунин (1 בינואר 2018). "Facebook".