אירמה לינדהיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת הגב' ירמה לינדהים.-JNF043609.jpeg

אירמה לוי לינדהיים (Irma Levy Lindheim;‏ 9 בדצמבר 1886 - 24 ספטמבר 1978) הייתה יהודיה אמריקאית, פעילה ציונית, נשיאת ההסתדרות הציונית הדסה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירמה לוי נולדה בעיר ניו יורק, בת למשפחה יהודית מתבוללת ועשירה. אביה, רוברט לוי, היה יבואן ואיש עסקים. אמה, מתילדה מורגנשטרן (Morgenstern), הייתה עקרת בית שהקדישה את חייה למשפחתה ולשלוש בנותיה: איימי, עדנה ואירמה. המשפחה הייתה חסרה חינוך יהודי וחגגה חגים יהודיים וגם נוצריים.

ב-1907 נישאה לנורווין ר. לינדהיים (Norvin R. Lindheim). לבני הזוג נולדו 5 ילדים: נורווין ג'וניור, דונלד, ריצ'רד, הורטנס (באבס) וסטיבן (שנקרא על שם המנהיג הציוני הרפורמי רבי סטיבן וייז). הצהרת בלפור הייתה אבן שואבת לאירמה לחקר מורשתה היהודית. היא עבדה יחד עם לואיס ברנדייס וסטיבן וייז. בשנת 1917, לאחר לידת בנה הרביעי, התגייסה לצבא האמריקאי (Lt. Lindheim) בסוף מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919 נבחרה לנשיאת ההסתדרות הציונית באחד מאזורי ניו-יורק.

בעלה נורווין היה עסוק אף הוא בתנועה הציונית האמריקאית. ב-1920 הוא הואשם במסחר עם חברות גרמניות במהלך מלחמת העולם הראשונה. נאמנותו לאמריקה הועמדה בסימן שאלה. הוא נשפט והושם בכלא עד 1924, כפר בעונשו וזוכה רק ב-1928, זמן קצר לאחר מותו. במהלך מאסרו למדה אירמה רבנות בבית מדרשו של סטיבן שמואל וייז. במקביל עסקה בחקר והתפתחות הילד. היא למדה אצל ג'ון דיואי מאוניברסיטת קולומביה, וזו אחת הסיבות לעניין הרב שגילתה מאוחר יותר בחינוך.

בשנת 1925 הגיעה לביקור ראשון בארץ ישראל יחד עם ברתה גוגנהיימר (Berta Guggenheimer), ונכחה בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית באותה שנה. היא תרה את הארץ על גבי סוס במהלך ששה שבועות, בסיור שארגנה מניה שוחט, חברתה. בנקודת זמן זו, התאהבה אירמה ברעיון הציוני.

נשיאת הדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב למערכת הניו יורק טיימס, עליו חתומה אירמה לינדהיים לצד יהודים אחרים ובהם אלברט איינשטיין וחנה ארנדט, המגנה את הקמתה של מפלגת חרות של מנחם בגין ואת ביקורו בארצות הברית. 4 בדצמבר 1948.

בשנים 1926–1928, הייתה לינדהיים הנשיאה השלישית של "הדסה" (הראשונה הייתה הנרייטה סאלד והשנייה אליס סליסברג Alice Selisberg). למרות תפקידה, חיה בקונפליקט, מאחר שהייתה מחויבת גם לרעיון הסוציאליסטי ולרעיון הציוני. היא בקרה את עמדותיו הפוליטיות של ארגונה, שטען כי יש לעשות למען ארץ ישראל אך לא למען עלייה,[1] והיה בעיקרו לא פוליטי. היא גייסה כספים רבים וכן הגדילה את מספר החברות בארגון. בשנת 1926 חגגה לראשונה את ליל הסדר. לינדהיים נלחמה על האוטונומיה של ארגון "הדסה" כדי שיהיה ארגון עצמאי.

ב-1927 השתתפה בקונגרס הציוני ה-15 בבזל. ב-1928 הוציאה את ספרה "The Immortal Adventure" (ההרפתקה הנצחית). הספר הוא קובץ מכתביה מארץ ישראל למשפחתה מביקוריה בשנת 1925. בעת סיורה בארץ ישראל חלתה במלריה ואושפזה בצפת. ניסיונה האישי אפשר לה לעמוד על נחיצותם של שירותי הבריאות. ב-1929 שהתה במינכן, ולמרות היבחרה מחדש, סירבה ליטול מחדש את תפקיד נשיאת הדסה.

היא חזרה לארצות הברית בעת השפל הגדול. ב-1930 הצטרפה למפלגת פועלי ציון. ב-1932, בעת חזרתה לארצות הברית, גייסה הרבה אנשים לטובת ארגון הדסה וכן ייסדה את "הליגה לעבודה בארץ ישראל" (League for Labor Palestine).[2] ב-1933 עלתה יחד עם חמותה בת ה-80 וילדיה לארץ ישראל, ובאוקטובר 1933 הצטרפה לקיבוץ משמר העמק והתקבלה כחברה בו. בקיבוץ כפר גלעדי העניקה לה בתה של מניה שוחט את השם "רמה". שוחט הציגה את רמה בפני ראשי היישוב היהודי וכן ארגנה את סיורה בנגב עם רחל ינאית ויצחק בן צבי. כמו כן הביאה לידיעתה את האפשרות לחיים משותפים בין יהודים לערבים כפי שהאמינה בכך בעצמה בעת סיורה בארץ ב-1925. ב-1937 עזרה לייסד את קיבוץ עין השופט, על שם השופט לואיס דמביץ ברנדייס.

ב-1939 נפטר בנה נורווין ממחלת כליות בזמן ההכנות להקמת הבניין הארץ ישראלי לתערוכה העולמית בניו יורק. במהלך מלחמת העולם השנייה נסעה לאנגליה, אוסטרליה וארצות הברית כדי לגייס כספים לקק"ל.[3] ב-1940 תרמה להקמתו של בית דפוס בקיבוץ מרחביה. מאיר יערי, מראשי תנועת השומר הצעיר והקיבוץ הארצי, נאם לכבוד האירוע והוקיר בנאומו את תרומתה הכספית וכן את תרומתה לציונות. בנאומו באנגלית בעת פתיחת בית הדפוס בקיבוץ בשנת 1941, אמר: "רמה אינה אחת מאותם ציונים שהגיעו לציונות בבורחם מזעמם של הרודפים אותם. היא הביאה אלינו את כל מה שהיה ברשותה, כמו גם את הרוח הסוערת והמסורה הזו שלה, שאינה יודעת מנוח ומפיחה חיים בעצמה ומתחילה מחדש".[4]

בשנת 1942 יסדה חוה ליד ניו יורק בשם "Volunteer Land Corps" ("גדודי מתנדבים לארץ ישראל").[5] בתחילת שנת 1943 העלתה לסדר היום במועצת המנהלים של הדסה סוגיות חינוכיות לצעירים יהודיים. על סדר היום עלה ארגון "אבוקה", ארגון סטודנטים בעל קשרים הדוקים לתנועת "השומר הצעיר". בסוף שנת 1943 נסגר מרכז "אבוקה" בניו יורק באופן סופי.[6]

באפריל 1945 נהרג בנה של לינדהיים, דונלד, במלחמת העולם השנייה בגרמניה. בשנת 1946 חזרה לארץ ישראל. היא ביקרה את התייחסותו של השלטון המנדטורי כלפי שארית הפליטה וכתבה לחבריה הרבים באוסטרליה, ניו זילנד ואנגליה על החיים בארץ ישראל.[7] ב-1948 חזרה לארצות הברית כדי לתמוך במפלגה הפרוגרסיבית למען זכויות אדם.

בשנת 1962 פרסמה את ספרה השני, "Parallel Quest: A Search of a Person and People" ("חיפוש מקביל: חיפוש של אדם ועם"), ספר אוטוביוגרפי המתעד את מאבקה לערכי היהדות, הציונות והאמריקניות. בשנת 1963 נסעה לניו יורק לפגישה עם חבר המנהלים של הדסה על מנת לדון בתוכניות חינוכיות ושם עמדה על הצורך שלהן ונחיצותן, כפי שפעל ארגון "הדסה" בשביל שירותי הבריאות. הפתרון היה "שעת סבתא" ("The Gramsie Hour"). כתוצאה מכך, בשנת 1964 פתחה תוכנית "מבצע לקיום יהודי" - תוכנית הסבתות - ציוד האם היהודייה בחומר מקור, שיטות וגישה, על מנת שתוכל להחדיר בילד את תחושת ההזדהות היהודית. תוכניתה זאת הייתה לא ללמד או להורות אלא לחקור. בשנים 1966–1967 ניהלה בית ספר למבוגרים מיסודם של הקונגרס היהודי האמריקני והמוסד על שם תיאודור הרצל. ביולי 1967, בתום מלחמת ששת הימים, קבלה בלשכת הפנים בעפולה אזרחות ישראלית. בשנת 1967, בראיון בעיתון "הארץ", סכמה את חייה בקיבוץ ולא חסכה את שבטה מהפוליטיקאים. ב-1975 הביעה את מחאתה בראיון לטיים מגזין כי תרומתה אינה מוערכת ולא נכללה בספר שנכתב על "הדסה".[8] בשנותיה האחרונות חזרה לבית קרוביה בקליפורניה ומתה בברקלי בשנת 1978, בגיל 91. לבקשתה, נטמן אפרה בקיבוץ משמר העמק.

השקפתה ופועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירמה לינדהיים הייתה מנהיגה פורצת דרך חלוצה בישראל. היא הייתה נואמת אידאולוגית לטובת הציונות, דעתנית, סוציאליסטית, סופרת, אשת חינוך שחברה תוכניות חינוכיות יצירתיות כמו הקמת מחנות לנוער[9] ותוכניות שונות לנוער - "תוכנית הסבתות", ששאבה מקורות מנכדיה הפרטיים וכן עסקה בפעולות הסברה וכתיבה עיתונאית.[10] לינדהיים אספה חומרים ביבליוגרפיים רבים המאששים את תוכניתה זאת. היא התגוררה בארצות הברית ולאחר מכן בארץ ישראל אך מעולם לא ויתרה על אזרחותה האמריקאית. היא עסקה בפעולות חינוכיות ופילנתרופיות שעיצבו את דרכה. פועלה של אירמה לינדהיים הוא חלק בלתי נפרד מתולדות התנועה הציונית באמריקה. לימים קשרה קשרים עם "ההסתדרות", ואחרי כן עם "השומר הצעיר", שבו ראתה את הגשר לפער בין הרעיון אחוות העמים והגשמתו. ההשפעה הגדולה ביותר עליה באה מ"השומר הצעיר". עם ארגון זה היא כרתה ברית לכל ימי חייה עד ליומה האחרון. לינדהיים גרסה שבגולה, גולת הכותרת של העם היהודי הייתה האיחוד בין הדת והמוסר, ובתנועת "השומר הצעיר" היא מצאה איחוד פורה בין המוסר היהודי והסוציאליזם המבוסס על חלוציות ועבודת כפיים.[11]

פרויקט הסבתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין רשימותיה הרבות של אירמה לינדהיים,[12] בטיוטה שאינה רשומה ביומנה האישי, היא מספרת על הארה שפקדה אותה בערב שבת על הדחיפות בהעברת המסורת לדור הבא, בדומה להתגלות האלוהית לאברהם וההוראה לעזוב את ארצו וללכת לארץ המובטחת.[13]

פרויקט הסבתות יצא לדרך ב-2 באוקטובר 1964 ונמשך עד תחילת 1965.[14] פרויקט זה הוצג כפתרון לבעיה אמתית בה לינדהיים התחבטה בסוגיות של זהות יהודית, כלומר מהי המשמעות של להיות יהודי באמריקה? זאת תקופה בה רבו נישואי התערובת, התקופה שלאחר השואה. לרבים מהיהודים היו נקיפות מצפון וכן חלקים מהמשפחות של יהודי ארצות הברית נרצחו בשואה, וכמענה לכך, יצרה את הפרויקט "תוכנית להישרדות יהודית" ("Operation Jewish survival").[15] לינדהיים גרסה כי הפסקת ההתבוללות תתקיים בקרב קהילות יהודיות בארצות הברית באמצעות לימוד ילדים על ידי ההורים והסבים/ות, כלומר בתוך המשפחה. שיטת העברת הזהות מדור לדור היא דרך החקר, ולא דרך לימוד או הוראה, ובדרך זאת לחדור אל קדמוניות הציוויליזציה ולברר מדוע היהודים צמחו כיהודים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זלי גורביץ', "על המקום – אנתרופולוגיה ישראלית". בתוך: גורביץ' על המקום, תל אביב: עם עובד תשס"ז, פרק א', 2007
  • חסיה ר דיינר, יהודי ארצות הברית 2000-1654. אוניברסיטת בן-גוריון מכון לחקר ישראל והציונות. אוניברסיטת חיפה. חיפה. 2015
  • מ' מ' סילבר, בשליחות המערב מבט אחר על ההיסטוריה היהודית המודרנית. ירושלים: הקיבוץ המאוחד. 2014
  • Lindheim, I. L. (1963). Parallel quest : A search of a person and a people. New York: New York : T. Yoseloff

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארכיון ציוני מרכזי- תיק 274/A מספר 40 נאום אירמה לינדהיים בשנת 1926
  2. ^ Reinharz, S' (1998), Irma "Rama" Lindheim an Independent American Zionist Woman, Nashim: A Journal of Jewish Women's Studies & Gender Issues No. 1, Women and the Land of Israel (106-135)
  3. ^ ארכיון ציוני מרכזי, תיק 274/A מספר 9 פניה לחברים באנגליה ארצות הברית אוסטרליה וניו זילנד על המצב בארץ בבקשה לתרומות 28 בפברואר 1945 וגם תיק 274/A 41 התכתבות עם אויגן קמנקה אוסטרליה 3 באוקטובר 1945
  4. ^ ארכיון משמר העמק, נאום מאיר יערי
  5. ^ ארכיון ציוני מרכזי 274/A תיק 7 פרוטוקול לתקציב עמוד 2 24 ינואר 1945
  6. ^ אלון גל."ברנדייס והשומר הצעיר", יעד מאסף לחקר תנועת העבודה והחברה הקיבוצית. יד יערי המרכז לתיעוד וחקר השומר הצעיר, גבעת חביבה מס' 8 (26) נובמבר 1991 עמודים66-70
  7. ^ ארכיון ציוני מרכזי 274/A תיק 9
  8. ^ מאמרה של Shulamit Reinharts עמוד 130-131
  9. ^ ארכיון הציוני המרכזי. תיק 274/A תיק 7 ובו תוכניות חינוכיות רבות, כמו: תוכנית קיץ להכשרת מדריכים לנוער ציוני אוגוסט 1941, דו"ח המחנה החקלאי של מתנדבים 1942, הצעות תקציב לנוער הציוני בשנים 1944–1945, סדרים לתוכנית עבודה עם הנוער והסתדרות השומר הצעיר באמריקה 24 ינואר 1945, וכן תוכנית נוספת של אירמה לינדהיים "כובשים נגב" 1964 השומר הצעיר באנגליה.
  10. ^ כמו למשל שם, 274/A תיק 6 בו כתבה אירמה לינדהיים על יהודי קוצ'ין או למשל בתיק מס' 13 בו יש כתבות שונות שלה על החיים בקיבוץ או בתיק 16 על ענייני חינוך והתבוללות באמריקה, או בתיק 36 בו יש רשימות מאמרים על שהותה בקיבוץ משמר העמק.
  11. ^ ארכיון עין השופט, דברי הרב משה חיים ויילר בטקס ההתייחדות לזכרה של רמה לינדהים ז"ל בחורשת משמר העמק בכ"ב באלול 24.9.1978
  12. ^ ארכיון ציוני מרכזי- 274/A תיק 29 טיוטה רשומה בכתב ידה.
  13. ^ גורביץ', זלי. "על המקום – אנתרופולוגיה ישראלית". בתוך: גורביץ' על המקום (תל אביב: עם עובד תשס"ז 2007), פרק א' עמוד 30-31
  14. ^ מכתב המעניק את החסות לפרויקט באוקטובר 1964 מאת הקונגרס היהודי האמריקאי, חתום על ידי שארלוט שניידר (Charlotte Schneider), יו"ר המחלקה לנשים (International chairman women's division commission on Jewish affairs) ויוליוס שץ (Julius Schutz) מנהלה, בו הם מודיעים כי אירמה לינדהיים אחראית על התוכנית, ומציגים את התוכנית כמוצר יקר לגילוי הזהות היהודית. כמו כן, במכתב מצורפת העלות $‏25, ל-25 משתתפים, 10 מפגשים, דמי הפקדה, שעות פעילות ותאריך תחילת הקורס שנמשך כארבעה חודשים.
  15. ^ הארכיון הציוני המרכזי – ארכיון אירמה לינדהיים. חוברת מודפסת על "פרויקט החינוכי להישרדות יהודית"- סמינר לאימהות סבתות דודות ואחר' 1964 תיק 274/A תיק מס 19