אלונה קמחי
 | |
| לידה |
1963 (בת 56 בערך) לבוב, אוקראינה  |
|---|---|
| שם לידה | אילונה גייקלה |
| מדינה |
 ישראל |
| פרסים והוקרה |
|
| שפה מועדפת |
עברית |
| עיסוק |
שחקנית, סופרת, פזמונאית, סופרת ילדים, שחקנית תיאטרון, שחקנית קולנוע |
| בן/בת זוג |
יזהר אשדות |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלונה קמחי (נולדה ב-20 ביוני 1963[1][2] ולפי גרסה אחרת 1966[3][4]), היא שחקנית, פזמונאית, תסריטאית וסופרת ישראלית. זוכת "פרס אקו"ם" ו"פרס ברנשטיין" לספרות.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קמחי נולדה בלבוב שבאוקראינה הסובייטית בשם אילונה גייקלה. הוריה, מרק ודולורס, היו כימאים במקצועם. אביה נפטר כשהייתה בת 5, וב-1972 עלתה לישראל עם אמה. גדלה והתחנכה בקריית ביאליק. את שירותה בצה"ל עשתה בנח"ל.
למדה משחק בבית הספר "בית צבי" ושיחקה בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, בין היתר הופיעה בסרטים אבא גנוב ואבא גנוב 2 בתפקיד עורכת הדין גליה רשף.
החלה לפרסם מפרי עטה בשנת 1996. ספרה הראשון, "אני אנסטסיה", אותו הוציאה בעילום שם, זיכה אותה ב"פרס אקו"ם" ליצירה בעילום שם לשנת 1996. לאחר ספר ביכורים זה פרסמה עוד ארבעה ספרים, שתורגמו לשפות רבות. בשנת 2001 הוענק לה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
כתבה את המילים לשירים רבים שהלחין ושר יזהר אשדות וגם לזמרים רבים אחרים. שיריהם המשותפים הראשונים התפרסמו בסוף שנות השמונים בביצועו של הזמר אדם, ובהם "סוד", "הכרזת מלחמה", "נוסע רחוק" ו"שקיעה אחת". לאלבום הבכורה של אשדות מ-1992 כתבה קמחי חלק מהשירים, ובהם "הלילות שלנו", "איש השוקולד" ו"נועה של הים". מהשירים שכתבה לאלבומו השני שיצא ב-1994 התפרסמו "צילו של יום קיץ", "הבלדה על" ו"הירושימה שלי". גם באלבומיו הבאים של אשדות נכללו מספר שירים פרי עטה של קמחי, ובהם "בכל פעם שאני מתאהב", "כל האור שרק אפשר לשאת", "סתיו אנגלי", "מטעי הדובדבן של אוקראינה" ,"רגע" ו"ערב בלי טלפון". כמו כן השתתפה קמחי בכתיבת השירים "מבול" של רונה קינן ו"בוכה אל הקירות" של דויד ברוזה.
השיר "עניין של הרגל", שאת מילותיו כתבה קמחי וביצע יזהר אשדות בשנת 2012, מתאר את ההשפעה השלילית שיש לדעת המחברת לשגרת השליטה באוכלוסייה אזרחית בשטחי יהודה והשומרון על חיילי צה"ל. השיר נפסל להשמעה ב"גלי צה"ל" בתוכניות שאינן תוכניות אקטואליה. תחנות רדיו נוספות בחרו שלא לשדרו.
קמחי היא חברת מרצ ובבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצבה ברשימתה במקום ה-89.
בספטמבר 2014 פרסמה קמחי סטטוס פייסבוק שבו כתבה על העיתונאי והסופר הישראלי-אמריקני טוביה טננבום (מחבר הספר 'תפוס ת'יהודי'): "את הטננבאום הזה הגיע הזמן להעלות על מוקד. יש לי כמה ידידים בלוד שישמחו לעשות את העבודה השחורה וסלמאת בחולות של ראשון"[5]. בעקבות הסערה שעורר הסטטוס ופניות ליועץ המשפטי לממשלה בטענה שמדובר בהסתה לרצח התנצלה קמחי ואמרה כי התבדחה[6].
ב-18 במרץ 2015, למחרת הבחירות לכנסת העשרים, פרסמה קמחי בפייסבוק סטטוס שבו כתבה: "לכל עם יש את השלטון שהוא ראוי לו. תחי הטיפשות, הרשעות והתודעה הכוזבת. תשתו ציאניד ניאנדרטלים מזוינים. ניצחתם. רק המוות יציל אתכם מעצמכם". לאחר שחוללו הדברים סערה ציבורית מחקה קמחי את הסטטוס ואמרה שהדברים נכתבו "בלהט יצרים"[7].
חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קמחי הייתה נשואה לצלם עודד קמחי. כיום היא בת זוגו של המוזיקאי יזהר אשדות, ולהם בן.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אני אנסטסיה, כתר, 1996 - זיכה אותה בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם (1996) ובפרס "נוצת הזהב", 1996.
- סוזנה הבוכייה, כתר, 1999 - זיכה אותה בפרס ברנשטיין (1999) ובפרס ויצ"ו צרפת (2002).
- מושלמת והמעגל המכושף, כתר, 2001 - ספר ילדים
- לילי לה טיגרס, כתר, 2004
- ויקטור ומאשה, כתר, 2012
בנוסף, כתבה את התסריט לסרטה של לנה צ'פלין, "היה או לא היה".
פילמוגרפיה חלקית (כשחקנית)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שוברים (1985)
- חימו מלך ירושלים (1987)
- אבא גנוב 1 (1987)
- כוח משיכה (1988)
- אבא גנוב 2 (1989)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלונה קמחי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אלונה קמחי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אלונה קמחי, באתר שירונט
- רשימת הפרסומים של אלונה קמחי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אלונה קמחי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אלונה קמחי, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- אלונה קמחי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של אלונה קמחי, באתר "סימניה"
- דליה קרפל, אמביציה לא בלונדינית, באתר הארץ, 22 במרץ 2004
- אלונה קמחי, חמישה ספרים לקרוא בשלג, באתר ynet, 17 ביוני 2007
- רותה קופפר, עכבר העיר אונליין, אלונה קמחי בתפקיד הקופאית, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2008
- עמיחי שלו, לילי לה קמחי, באתר ynet, 27 בספטמבר 2008
- מאיה פלדמן, "ויקטור ומאשה" של אלונה קמחי: נוער שוליים, באתר הארץ, 12 ביוני 2012
- איתמר הנדלמן-סמית, אלונה קמחי: "המדינה שבה אני חיה היא מדינת תל אביב", באתר nrg, 19 ביולי 2012
- יניב מגל, אלונה קמחי חוזרת לשורשיה האוקראינים עם ספר חדש, באתר גלובס, 20 באוגוסט 2012
- כרמית ספיר ויץ, עכשיו אני תקועה פה: אלונה קמחי נזכרת בבית צבי, באתר nrg, 4 באוקטובר 2012
- תחיה ברק, החרדות התישו אותי, נגמרתי מזה. ייסורים ממש. הגעתי לשלב שזה הרס לי את החיים, באתר גלובס, 4 בפברואר 2014
- רותי זוארץ, למה לי פוליטיקה: אלונה קמחי משתדלת לשקול מילים, באתר מעריב השבוע, 25 במאי 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלונה קמחי באתר אישים
- ^ מאיה נחום שחל, שוברת שתיקה: אלונה קמחי עובדת על הספר הבא, באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2011 (קמחי מסרה שבסרט אבא גנוב היא הייתה בה 25 (הסרט יצא בדצמבר 1987)
- ^ כך רשמה בכריכה האחורית בספר אני אנסטסיה
- ^ רז שכניק, פינג־פונג עם אלונה קמחי, ידיעות אחרונות, 1 במרץ 2016
- ^ מערכת, אלונה קמחי: להרוג כותב הספר "תפוס ת'יהודי", באתר nrg, 4 בספטמבר 2014
- ^ מזרחי, יהודי ובחורה עירומה נכנסים לפייסבוק, מזרחי, יהודי ובחורה עירומה נכנסים לפייסבוק, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2014
- ^ אלונה קמחי: "תשתו ציאניד ניאנדרטלים מזוינים. ניצחתם", באתר וואלה!, 18 במרץ 2015
