אליעזר שטיינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליעזר שטיינברג
לידה 22 במרץ 1880
ליפקאן, בסרביה
פטירה 27 במרץ 1932 (בגיל 52)
צ'רנוביץ, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה צ'רנוביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליעזר שטיינברגיידיש: אליעזר שטיינבאַרג; ‏22 במרץ 188027 במרץ 1932 צ'רנוביץ, רומניה) היה מורה רומני, סופר יידיש, משורר יידיש ומחבר משלים. חלק ניכר מיצירתו היה מיועד לילדים. שטיינבארג היה דודנו של הסופר יהודה שטיינברג.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיינברג נולד בעיירה ליפקאני שבצפון בסראביה, באימפריה הרוסית (כיום במולדובה) ליהושע ורייזל שהיו חסידים[1]. הוא למד בצורה עצמאית רוסית וגרמנית. הוא ניהל בית ספר פרטי חילוני בליפקאני שבו שפת הלימוד הייתה עברית. ב־1919 הוזמן לעמוד בראש החברה לפעילות תרבותית (יידישע קולטור-טעטיקײַט) בצ'רנוביץ. מאז שהגיע לצ'רנוביץ נעשה שטיינברג אחד האישים המובילים והחשובים בחיי התרבות היהודיים ברומניה. הוא הקים שם ב־1922 תיאטרון ילדים ביידיש שבמקהלה שלו השתתף גם הטנור לעתיד יוזף שמידט. הוא נסע ברחבי רומניה כדי להרצות בנושא תרבות יהודית. ב-1925 תכנן לעלות לארץ ישראל אבל לא עשה זאת. בשל בעיות כלכליות קיבל הצעה לנהל את בית הספר על שם שלום עליכם בריו דה ז'ניירו ונסע לשם ב-1928 אבל הוא לא אהב את האווירה במקום ואחרי שנתיים חזר לרומניה. המצב הכלכלי שם הורע והוא החליט, שוב, להגר. חבריו לחצו עליו שלא יעשה זאת ולחצו עליו שיוציא כרך של משלים. הספר יצא לאור רק לאחר מותו. הוא נפטר ב-1932 בצ'רנוביץ אחרי ניתוח לכריתת תוספתן ונקבר בחלקת הילדים בבית הקברות שם לפי הצעה של סופרי יידיש.

בעיר צ'רנוביץ נקרא הרחוב בו הוא גר על שמו ולוח הנצחה מתנוסס על הבית.

לוח זיכרון על הבית בו התגורר אליעזר שטיינברג בצ'רנוביץ
רחוב אליעזר שטיינברג בצ'רנוביץ

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיינברג התחיל לכתוב שירים ומשלים ב־1902 אבל המשל הראשון שלו די צוויי רויזען פורסם ב־1910. כשהיה בצ'רנוביץ ערך את כתב העת של "קולטור-פֿעדעראַציע אין רומעניע" (פדרציית התרבות של רומניה). כמו כן ערך, יחד עם, יעקב בוטושנסקי ויעקב שטרנברג את כתב העת דער וועקער. הוא כתב שירים וסיפורים לילדים וחלק מהם נכנס לספרי הלימוד בבתי הספר ביידיש. ביניהם: מעשהלעך פון בראשית, אלף-בית, די מאמע מיט די פינף זין (האמא עם חמשת הבנים), די קו און די קוקאווקע (הפרה והקוקיה), משלים. הוא המחיז סיפורים מקראיים ואגדות: אברהם אבינו, יוסף מוקיר שבת בארבע מערכות עם מוזיקה. יצירה זו הייתה אחד הניסיונות הראשונים ליצור אופרה ביידיש. ההצגות שכתב והעלה בתיאטרון הילדים שהקים זכו להצלחה גדולה בצ'רנוביץ. שטיינברג כתב גם בעברית. ספרו חרוזים ומעשיות נכתב בחלקו בעברית וחלקו תורגם על ידי נתן אלתרמן. ביאליק מאוד העריך את המשלים שלו ותכנן להוציא את המשלים שלו עוד ב־1911 אבל מלחמת העולם הראשונה שיבשה את התוכניות. בוטושנסקי כתב עליו שיש הסוברים שהוא אחד הגאונים של ספרות יידיש בעוד שיש כאלה שמכחישים אותו לגמרי... יש לו משלים שיש להם ערך אמנותי כמו אלה של לה פונטיין וקרילוב[2]. במשלים של שטיינברג הגיבורים הם לרוב חיות אבל התכונות הניתנות להן אינן שגרתיות. כך, למשל, החזיר הוא קמצן וחמדן בסדרת המשלים בעלי-בתים. הדוב הוא גנב אלים. שטיינברג משתמש באותיות האלף בית ובסימני הניקוד כגיבורים במשלים שלו. הוא מרבה להשתמש בפסוקים מן המקרא, במובאות מן התלמוד והמדרשים ואפילו במובאות מספרות ההלכה והמנהגים. מוסר ההשכל שלו הוא מורכב, בדרך כלל ויש לו כמה משמעויות אפשריות. שמואל ניגר כתב שהמשל של שטיינברג הוא משל המיועד למבוגרים אינטלקטואלים ולא לילדים, עבור האינטליגנציה ולא עבור העם הפשוט[3].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלף בית. טשערנאוויץ: קולטור, 1921
  • אלפון. צ'רנוביץ: דפוס הארניק ובירנבוים, תרפ"א
  • משלים. טשערנאוויץ: יידישער שולפאריין, 1928
  • אליעזר שטיינבארגס שריפטן. טשערנאוויץ: קאמיטעט אף ארויסצוגעבן אליעזר שטיינבארגס שריפטן 1932–1936. 2 כר'.
  • ר' חנינא בן דוסא: פאנטאסטישע קינדערשפיל אין צוויי אקטן. ווילנע: גרינינקע ביימעלעך, 1936
  • די מאמע מיט די פינף זין. מאנטרעאל: פארלאג יידישע שול, 1946
  • די קו און די קוקאווקע. מאנטרעאל: יידישע שול, 1946

עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעיר ריו דה ז'ניירו שבברזיל, קיים בית ספר יהודי על שמו, בו לומדים גם עברית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, באנד 8, ניו יורק 1981.
  • ש. ניגר, יידישע שרייבער פון צוואנציקסטן יארהונדערט, ניו-יארק : אלוועלטיעכער יידישער קולטור-קאנגרעס, תשל"ב-תשל"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליעזר שטיינבארג, משלים, תל אביב: אירגון יוצאי ליפקאני (בסרביה) בישראל, 1956, עמ' 21
  2. ^ לעקסיקאן, עמ' 619
  3. ^ ש. ניגר, יידישע שרייבער פון צוואנציקסטן יארהונדערט, עמ' 222