אליקום צונזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליקום צונזר
Eliakim Zunser. The spirit of the Ghetto.1902.jpg
אליקום צונזר, איור מאת יעקב אפשטיין, 1902
לידה 13 באוקטובר 1836?[1]
ב' בחשוון תקצ"ז?[1]
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בספטמבר 1913
כ' באלול תרע"ג
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אליקום צונזר (צונזער) באנתולוגיית השירים ביידיש שבעריכת משה באסין: מ' באסין (עורך), אנטאָלאָגיע פינף הונדערט יאָהר אידישע פּאָעזיע, ניו יורק: דאָס אידישע בוך, 1917. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 125

אֱליָקוּם צוּנְזֶר (בכתיב יידי: צונזער; 13 באוקטובר 1836, ב' בחשוון תקצ"ז?,[1] וילנה22 בספטמבר 1913, כ' באלול תרע"ג, ניו יורק), שנודע בכינויו אליקום בדחן, היה בדחן ומשורר יידי ידוע במזרח אירופה ובהמשך בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צונזר נולד בעיר וילנה שבאימפריה הרוסית (ליטא), בנו של נגר. בצעירותו למד את המקצוע תוך שהוא משמש עוזר חזן. בגיל 16 גויס בכפייה לצבא הרוסי, אך כעבור שנה שוחרר עקב ביטול הגזרה. לאחר שחרורו עבד כחייט רוקם בקובנה, שם החל עוסק בחריזה והופיע כבדחן בחתונות ושמחות. בעקבות הצלחתו זאת החליט להתמקצע בתחום זה.

ב-1861 הגיע לווינה, ושם כונה "אליקום הבדחן". ב-1862 פורסם ספר שיריו הראשון והוא החל להתפרסם. בשיריו ביקר את ה"אצולה היהודית" השוכחת את ארץ ישראל, עסק בסבל יהודי הגולה ובגעגועים לארץ ישראל.

בשנת 1871 נפטרו שבעת ילדיו ממחלת הכולרה, ושנה לאחר מכן מתה גם אשתו. בשיריו שלאחר מכן החל גם להביע את צערו.

לאחר נישואיו בשנית עבר למינסק, שם עבד ככתב בעיתון ביידיש "קול העם". בשלב זה כבר היה מפורסם כמשורר, חרזן ובדחן.

לאחר פרעות 1881 החל לתמוך בציונות ובתנועת ביל"ו.

בשנת 1889 היגר צונזר לניו יורק, שם המשיך בחיבור שירים והתפרנס מבית דפוס שפתח. הוא נפטר בניו יורק בשנת 1913.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילדותו נטה לחבר מנגינות וחרוזים ביידיש, ומגיל צעיר יצא שמו כמאלתר מבריק וכבעל חוש מיוחד במינו לשירי עם ביידיש ולפולקלור. על אף שזמן קצר בצעירותו נהה אחרי ההשכלה העברית ורעיונותיה, והתקרב אל תנועת "חיבת ציון" בשנות ה-80 של המאה ה-19, בחר לבסוף בלשון יידיש כדי ליצור בה את יצירתו. איציק מאנגר כינה את צונזר "משמח היהודים הגדול בדורו".

מתקופת התקרבותו אל התנועה הציונית נותר שירו המפורסם "די סאָכֶע" (ביידיש: המחרשה). שיר זה פשט בחבורות הציוניות הצעירות, הושר במסיבות ובהתכנסויות, וכמעט שהפך להמנון של צעירי הציונים בווילנה. תרגומו של צונזער לשיר נכתב בלשון מקראית נמלצת, אך המקור ביידיש נכתב בלשון עממית ופשוטה. לימים עיבד נח שפירא את השיר לעברית קלה יותר, והוא מושר עד היום בשם "במחרשתי".[2]

צונזר שילב ביצירתו כושר אלתור מילולי עם כושר אלתור של לחנים עממיים. הוא זכה לפרסום רב בחייו והיה אחת הדמויות העממיות היותר מוכרות אצל היהודים דוברי היידיש במזרח אירופה, ולימים גם בארצות הברית. הוא אסף, כינס והוציא לאור למעלה מתשעים כרכים של שירים, ובהם אנתולוגיות, ספרוני שירים ושירי עם משלו. ספריו נדפסו בבתי דפוס בווילנה, בניו יורק ובברלין. בבית הספרים הלאומי בירושלים נמצאים כארבעים מספריו, כולם ביידיש. כלל יצירתו לא תורגם לעברית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליקום צונזר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 כך על פי הכיתוב שעל גבי מצבת קברו שבבית העלמין היהודי וושינגטון (אנ') בברוקלין, ניו יורק; ראו תמונה בפוסט של דוד אסף‏, מסע בניו יורק בעקבות אליקים צונזר (ב): שם מקום מנוחתי, בבלוג "עונג שבת", יוני 2018. במקורות רבים הובאו שנות לידה שונות, בהן 1840, 1841 ו-1845.
  2. ^ השיר פורסם ב-1888 בתרגום לרוסית מאת מרדכי ריווסמן.
  3. ^ משה גורליאליקום צונזר – בדחן ופייטן, דבר, 10 בספטמבר 1954. המהדורה בשפת המקור: Sol Liptzin, Eliakum Zunser: Poet of His People, Behrman House Publ., 1950.