יעקב עדיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב עדיני
יעקב עדיני תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
יעקב עדיני בסוף ימיו
לידה 1898[1]
רובנה, ווהלין, רוסיה (בעקבות מלחמת העולם הראשונה בפולין; כיום באוקראינה)
פטירה 11 באוגוסט 1968 (בגיל 70 בערך)
י"ז באב תשכ"ח
תל אביב
שם לידה יעקב יוסף אדל
עיסוק עורך, מתרגם
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה עריכה, תרגום
יצירות בולטות תרגום "הייעוד הגדול" (פויכטוונגר), הכרך האחרון של "האחים קרמזוב" (דוסטויבסקי), "אבות ובנים" (טורגנייב), "באין משפחה" (הקטור מלו), "ילדי הגטו" (ישראל זנגוויל)
הוצאות ספרים נ' טברסקי, יזרעאל

יעקב יוסף עדיני (אִדֶל) (1898[1]11 באוגוסט[2] 1968) היה מתרגם, עורך ומסאי[1] ישראלי, ולפני עלייתו לארץ פעיל ציוני ומחנך בעירו רובנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב אדל נולד בשנת 1898 בעיר רובנה שבווהלין, רוסיה (בעקבות מלחמת העולם הראשונה בפולין; כיום באוקראינה), בנם של אסתר פייגה[3] לבית חלֶמֶר ושמואל אדל, סוחר למדן, ונינו של הרב יהודה ליב הלוי אדל, המגיד מסלונים, בעל "אפיקי יהודה". קיבל חינוך עברי וציוני. היה מפעילי תנועת "החלוץ" ברובנה.[4] באביב 1919 הוקמו ביוזמתו בווֹליה (האזור הצפון-מערבי של העיר) בית מחסה ליתומי המלחמה והפרעות באוקראינה ובית ספר עממי קטן, אשר סונפו לרשת החינוך העברי "תרבות". עדיני היה מנהלו הראשון של בית הספר, עד עלייתו לארץ ישראל כעבור יותר משנה.[5]

ב-5 באוקטובר 1920, בראשית ימי של העלייה השלישית, עלה לארץ ישראל בעקבות אחיו אברהם וקבוצה מעירו[6] כחלוץ ועבד בכבישים ובניין.[7] עד סוף העשור הצטרפו אליהם שאר בני המשפחה – הוריהם ואחותם ואחר כך אחיהם הבכור, המלחין והמורה יצחק אדל.[8] בשנת 1923 נסע לברלין בירת גרמניה, שם עבד בהוצאת הספרים העברית "עת לבנות" שנוסדה שם אז על ידי ישעיהו פיסרבסקי (ספריאל).[9] ב-1924 שב ארצה, עבד בעבודות ספרותיות שונות, ולמד בירושלים ובאנגליה. שימש בתפקיד המנהל האדמיניסטרטיבי של האופרה הארצישראלית.[10]

במשך שנים פעל כמתרגם בהוצאת נ' טברסקי, ואחר כך בהוצאת יזרעאל. היה מעורכי ה"אנציקלופדיה כללית יזרעאל". תרגם כעשרים ספרים, בהם רומנים חשובים – "הייעוד הגדול" לפויכטוונגר, הכרך האחרון של "האחים קרמזוב" לדוסטויבסקי, "הבלתי מנוצח" מאת הווארד פאסט, "אבות ובנים" של טורגנייב, "באין משפחה" מאת הקטור מלו ו"ילדי הגטו" לישראל זנגוויל, ולצדם תרגם את זיכרונותיו של מייסד האופרה הארצישראלית, מרדכי גולינקין, ומונוגרפיה של חוקר ספרות יידיש סול ליפצין על אליקום צונזר. תרגם וערך ספרים לילדים (ז'ול ורן, אריך קסטנר, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד). ערך שלושה ספרי יזכור.

נישא לאדלה (אדל) לבית צווימן[11] והיה אב לבן, אריה עדיני.[3] התגורר בתל אביב

יעקב עדיני נפטר בשנת 1968, בגיל 70. הותיר את אשתו ובנו. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פייר וואן פאאסן [=ון פאסן], פרקים ממגלת חיינו, מאנגלית: יעקב עדיני, א–[ג], תל אביב: מ' ניומן, תש"ה–תש"ו 1945. (הכרך השלישי הופיע תחת כותרת אחרת: "פרקים ממגילת ימינו: בן הברית הנשכח")
  • קתרין אלישבע דופּ [=קתרין אליזבת דופ] (אנ'), שוכני העצים, מאנגלית: יעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי ("ראשוני אדם", א), תש"ז 1947. (ספר עיון לילדים)
  • סטיוארט קלוטי (אנ'), אופנים עלי דרך: רומן, א–ב, עברית: יעקב אורלנד (ספר א), יעקב עדיני (ספר ב), תל אביב: נ' טברסקי, תש"ח.
  • קתרין אלישבע דופּ, שוכני המערות הקדומים, מאנגלית: יעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי ("ראשוני אדם", ב), תש"ח. (ספר עיון לילדים)
  • ל.[יון] פויכטונגר, היעוד הגדול: רומן, א–ג, עברית: י.[וסף] ליכטנבום (כרך א: "כלי-זין לאמריקה"; כרך ב: "הברית"; כרך ג: "הגמול", ספר א), יעקב עדיני (כרך ג ספר ב), תל אביב: נ' טברסקי, תש"ח.
  • פ.[יודור] מ. דוסטויבסקי, האחים קרמזוב, א–ד, עברית: משה אליהו ז'ק (כרכים א–ג), יעקב עדיני (כרך ד), תל אביב: נ' טברסקי, תש"ח-תש"ט. (שלושת הכרכים הראשונים, בתרגום מ"א ז'ק, ראו אור במקור בשנות ה-20 בהוצאת א"י שטיבל, ורשה–ברלין)
  • מ.[רדכי] גולינקין, מהיכלי יפת לאהלי שם: (זכרונות), מרוסית: יעקב עדיני; עריכה: י' הר אבן, תל אביב: הוועד להוצאת ספר זכרונות של מ' גולינקין, תש"ח. (שם הספר על העטיפה: "היכל האמנות") (מהדורה ב: תשי"ז)
  • הווארד פאסט, הבלתי מנוצח: סיפור; עברית: יעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ט. (The Unvanquished)
  • קתרין אלישבע דופּ, שוכני המערות המאֻחרים, מאנגלית: יעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי ("ראשוני אדם", ג), תש"ט. (ספר עיון לילדים)
  • סול ליפצין, אליקום צונזר: משורר עמו, מאנגלית: יעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"ד 1953.
  • קתרין אלישבע דופּ, יורדי הים הקדומים, מאנגלית: יעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי ("ראשוני אדם", ד), תשי"ד. (ספר עיון לילדים)
  • א"ס טורגנייב, אבות ובנים, מרוסית: יעקב עדיני, תל אביב: מעריב לעם (ספרי כיס מעריב), 1960.
  • קתרין אלישבע דופּ, הרועים הקדומים, מאנגלית: יעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי ("ראשוני אדם", ה), [תשכ"-?]. (ספר עיון לילדים) (יחד עם הכרכים החדשים הופיעו שוב הכרכים הקודמים בסדרה)
  • קתרין אלישבע דופּ, החקלאים הקדומים, מאנגלית: יעקב עדיני, תל אביב: נ' טברסקי ("ראשוני אדם", ו), [תשכ"-?]. (ספר עיון לילדים)
  • י"ה טילדן (אנ'), סוד החיים הבריאים: טוכסהימיה מוסברת, עם מבוא ואחרית דבר מאת נחום שיפר, מאנגלית: יעקב עדיני, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ב. (Toxaemia Explained: The True Interpretation of the Cause of Disease)
  • אריך קסטנר, התיש אצל הספר, מגרמנית: יעקב עדיני, ציורים: הורסט למקה (אנ'), תל אביב: יזרעאל, תשכ"ד. (לילדים) (במקור Das Schwein beim Friseur, "החזיר אצל הספר")[12] (לילדים)
  • הקטור מלו, בלי משפחה, מצרפתית בעבוד קל: אברהם א. עקביא ויעקב עדיני, ציורים: יעקב שילה, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ה 1964.
  • מרגארט לייטון (אנ'), פלורנס נייטינגיל, מאנגלית: יעקב עדיני, ציורים: קורין בויד-דילון, תל אביב: יזרעאל ("גדולי עולם"), תשכ"ה.
  • פיליפ אייזנברג, עם צ'ארלס דארוין באניית "ביגל", מאנגלית: יעקב עדיני, ציורים: ה.ב. וֶאסטאל, תל אביב: יזרעאל ("גדולי עולם"), תשכ"ה.
  • ה.[נס] כ.[ריסטיאן] אנדרסן, הזמיר (אנ'), תרגם: יעקב עדיני, ציורים: בינה גבירץ, תל אביב: יזרעאל, 1966. (לילדים) (שני סיפורים: "הזמיר"; "גם זו לטובה")
  • הלן ל' קאופמן, הסיפור על בטהובן, מאנגלית: יעקב עדיני, ציורים: פ.[ריץ] קרדל (אנ'), תל אביב: יזרעאל ("גדולי עולם"), תשכ"ז.
  • הרולד לאמב [=לם], אלכסנדר מוקדון: המסע אל קצה העולם, מאנגלית: יעקב עדיני, ירושלים: קריית ספר, 1967.
  • ישראל זנגוויל, ילדי הגיטו, ערך שלמה יזרעאל, על פי תרגומיהם של מ'[איר] טשודנר וי' עדיני, תל אביב: יזרעאל, תשל"ה 1974.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "עדיני, יעקב-יוסף", בתוך: יעקב שביט, יעקב גולדשטיין וחיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ-ישראל: 1799–1948, תל אביב: עם עובד, תשמ"ג 1983, עמ' 374.
  2. ^ 2.0 2.1 הקבר של יעקב עדיני בבית הקברות קריית שאול, באתר BillionGraves.
  3. ^ 3.0 3.1 יעקב אדל-עדיני באתר Geni.
  4. ^ זאב הדס (אידסיס), "הוועד הציוני העירוני והפראקציה 'צעירי-ציון'", בתוך: אריה אבטיחי (עורך), רובנה: ספר זיכרון, תל אביב: "ילקוט ווהלין" – ארגון יוצאי רובנה בישראל, תשי"ז 1956, עמ' 94 (ספר יזכור לקהילת רובנה, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 98). וראו אנקדוטה בנוגע לחלקו בביצוע שירו של ח"נ ביאליק "על השחיטה" (בתרגום לפולנית) בנשף של הסתדרות התלמידים הציוניים: א. אבטיחי-הדרי, "בשורת סן-רימו", שם, עמ' 104–105 (ספר יזכור לקהילת רובנה, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 108–109).
  5. ^ מנחם גלרטר, הגמנסיה העברית "תרבות" ברובנה, ירושלים: ועדת בוגרי הגמנסיה העברית "תרבות" ברובנה, תשל"ג 1973, עמ' 53 (הכותב היה מורה בבית הספר).
  6. ^ א. אבטיחי-הדרי, "בשורת סן-רימו", בתוך: אריה אבטיחי (עורך), רובנה: ספר זיכרון, תל אביב: "ילקוט ווהלין" – ארגון יוצאי רובנה בישראל, תשי"ז 1956, עמ' 103 (ספר יזכור לקהילת רובנה, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 107).
  7. ^ עוד על ראשית דרכו בארץ ראו: יעקב עדיני, "עם הסוללים", בתוך: יהודה ארז, ספר העלייה השלישית, א, תל אביב: עם עובד (ספרית עינות), תשכ"ד, עמ' 274–276.
  8. ^ ראו י.[עקב] ע.[דיני], "ר' שמואל אדל", בתוך: אריה אבטיחי (עורך), רובנה: ספר זיכרון, תל אביב: "ילקוט ווהלין" – ארגון יוצאי רובנה בישראל, תשי"ז 1956, עמ' 476 (ספר יזכור לקהילת רובנה, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 480); נדב מן (ביתמונה), חלוץ מרכזי: סיפורו של אברהם (אֶדֶל) עדיני, באתר ynet, 19 בפברואר 2010 (שם נראה יעקב עדיני בתצלומים עם משפחתו בפולין וכחלוץ בארץ ישראל).
  9. ^ "עת לבנות" הייתה הסיעה הציונית הרוסית שהפכה לתנועת "דרור".
  10. ^ ש. כהנא, זכרונות על גולינקין, דבר, טור 2, 28 באפריל 1975.
  11. ^ הקבר של אדלה עדיני בבית הקברות קריית שאול, באתר BillionGraves.
  12. ^ ראו Daphne Barak-Erez, Outlawed Pigs: Law, Religion, and Culture in Israel, Madison, Wis: University of Wisconsin Press, 2007, p. 25.