אלי שגיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אלי שגיא (לשעבר פרלשטיין, נולד ב-10 ביולי 1939 בפולין[1] ) הוא סופר, מחזאי ותסריטאי ישראלי. בתחילת דרכו התפרסם בזכות סדרת ספרי מדע בדיוני לנוער, "קפטן יונו", שכתב בתחילת שנות ה-60. בהמשך כתב מחזות, בהם "אמי הגנרלית", ויש הרואים בו המחזאי המצליח ביותר בתולדות התיאטרון המסחרי בישראל[2]. נמנה עם יוצרי סדרת הטלוויזיה "המסעדה הגדולה" בטלוויזיה הישראלית בערבית, וביים את הסרט "שיגעון של אבא" המבוסס על שניים ממחזותיו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם אליעזר פרלשטיין ליוסף פרלשטיין והלן בורקו בפולין. אביו היה סופר ועיתונאי ביידיש ואימו הייתה סופרת גם כן. בילדותו קרא ודקלם ביידיש באירועים שונים בפני קהל יהודי. עלה עם משפחתו ב-1949 לישראל.

קפטן יונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה עוסקת בנער ונערה צעירים, המתגנבים לחללית כנוסעים סמויים, ועוברים סדרת הרפתקאות בחלל. הגיבורים הם רוסים, ככל הנראה בהשפעת הצלחתה של תוכנית החלל הסובייטית באותה תקופה. במהלך הסדרה הופכים הגיבורים לקוסמונאוטים בזכות עצמם.

הסדרה כוללת שלושה ספרים: "הרפתקותיו של קפטן יונו על הכוכב המסתורי" (הוצאת א. דר, 1963), "הרפתקותיו של קפטן יונו בשליחות מסוכנת" (הוצאת א. דר, 1963), ו"הרפתקותיו של קפטן יונו בין שודדי מערכת השמש" (הוצאת קרני, 1964). שגיא תכנן, ככל הנראה, גם ספר רביעי ושמו "הרפתקותיו של קפטן יונו בממלכת מאדים האבודה", אך הדבר לא הסתייע.

באותה תקופה פרסם שגיא גם ספר בשם תולדות המדעים ובו סקירה קצרה על שנים עשר תחומים במדע[3].

בתיאטרון המסחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-60 עזב שגיא את תחום ספרות המדע הבדיוני, ופנה לקולנוע ולתיאטרון. הוא כתב וביים עשרות סרטי הדרכה ופרסומות. כדובר המכון לפריון העבודה והייצור, כתב את הדיאלוגים לסרט טלפון שבור שביים נתן גרוס.[4]

בתיאטרון, החל שגיא בערבי מערכונים ובמחזה דרמטי אוטוביוגרפי, גבול האמת[5].

בהמשך כתב שגיא קומדיות עממיות שזכו להצלחה מסחרית חסרת תקדים. הראשונה שבהן, אמי הגנרלית, על אם המגיעה בהפתעה לבסיס הצבאי שבו משרת בנה, הוצגה בישראל 1,084 פעמים, הופקה ב-14 ארצות ושפות שונות, ועובדה לסרט בשנת 1979. העריכו כי רבע מתושבי ישראל ראו את ההצגה. הצגה אחרת, בני הדוקטור, הוצגה בישראל 380 פעמים, והופקה בעשר שפות שונות.

מצד שני, הצגותיו של שגיא זכו לביקורות גרועות. נטען שהן עוצבו לפי נוסחה קבועה: למקום סגור ובו קבוצה קטנה של אנשים מגיע אורח, או "פולש", מבחוץ; הופעתו יוצרת הפתעות וסיבוכים, ואנשי הקבוצה נאלצים להתאחד כדי להתמודד עמם.

המסעדה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המסעדה הגדולה

קומדיית המצבים המסעדה הגדולה הייתה הפקה מקורית ששודרה בטלוויזיה הישראלית בערבית בשנים 19851988. הסדרה כללה 39 פרקים. שגיא היה אחד מיוצרי הסדרה, כתב את רוב התסריטים, וביים, יחד עם אבי אמבר, את 12 הפרקים הראשונים. במרץ 2011 כתב שגיא[6]:

פנו אלי מרשות השידור ואולפני טלעד לעשות סדרת טלוויזיה על מסעדה ערבית קטנה בחומת העיר העתיקה, כשלקוחותיה הם ערבים, מעשני נרגילות ועלילות הנרקמות על רקע אתני ערבי - בלבד. המחשבה של להפוך את הקיוסק הערבי למסעדה מפוארת בסגנון בינלאומי עם מלצרים לבושי חליפות מחויטות וקהל לקוחות בינלאומי - הדובר בכל השפות, כולל עברית - ולא רק ערבית - היא היצירה שלי.

הסדרה זכתה להצלחה גדולה. 83.2% מצופי הטלוויזיה בישראל צפו בה בקביעות, כמו גם רבים במדינות ערב, בקפריסין ובטורקיה. דמויות הסדרה ושחקניה הופיעו גם בהצגה "חתונה במסעדה הגדולה" (1988), מעין ספין-אוף שיצר שגיא.

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 יצר שגיא עבור ערוץ 2 את סדרת הטלוויזיה פאפא, העוסקת במשפחה בת חמש נפשות מאשדוד, בכיכובו של זאב רווח. הסדרה לא זכתה להצלחה.

ב-2008 הפיק תיאטרון גבעתיים, במסגרת שיתוף פעולה עם משרד הקליטה, מחזה מאת שגיא בשם המאהב של אשתו, בתרגום לספרדית[7]. גם הפקה זו לא זכתה לתהודה ושגיא פרש מכתיבה לתיאטרון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרכון לריגול: כל האמת על הריגול הרוסי, בשיתוף עם פרלן ג’וזף, תל אביב: פנינים, 1968.
  • הרפתקותיו של קפטין יונו בין שודדי מערכת השמש. תל אביב: קרני, 1964.
  • הרפתקותיו של קפטין יונו בשליחות מסוכנת. תל אביב: א. דר, 1964.
  • הרפתקותיו של קפטין יונו על הכוכב המסתורי. תל אביב: א. דר, 1963.
  • מה שלומך, מיסטר רוטשילד: סינופסיס לתסריט. הוצאה עצמית, 1960.[8]
  • נשים רעבות: רומן. ‬תל אביב: א. דר, 1968. (בשם העט א. גיש)
  • תולדות המדעים. תל אביב: ש. שרברק, 1964.

מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]