אלכסנדרו דימיטריה קסנופול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסנדרו קסנופול

אלכסנדרו דימיטריה קסנופולרומנית: Alexandru Dimitrie Xenopol23 במרץ 1847 יאשי - 17 בפברואר 1920 בוקרשט) היה היסטוריון, כלכלן והוגה דעות רומני, בן למהגר זר. היה אחד ממייסדי ההיסטוריוגרפיה הרומנית, חיבר סינתזה חשובה ראשונה של ההיסטוריה של העם הרומני, ונודע בתרומותיו לפילוסופיה של ההיסטוריה. [1].כיהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת יאשי וחבר באקדמיה הרומנית. היה משפטן ופילוסוף בהכשרתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסנופול נולד ביאשי ב-1847, אז בנסיכות מולדובה, כבן הבכור בין ששת ילדי הוריו. אביו, דימיטריה קסנופול, היה מהגר זר, שלדברי בנו ההיסטוריון, מוצאו לכאורה היה מאנגליה. שם המשפחה האמיתי שלו היה ברונסוויק, השם האנגלי לאזור בגרמניה (בראונשווייג)[2] ואמו הייתה בת למשפחה בשם סמית'.לפי קסנופול אביו סבל בצעירותו ממשבר נפשי (ככל הנראה, עקב פרשה רומנטית, ברח עם אהובה והיא טבעה), נדד עד לשוודיה ואחר כך הגיע לאיסטנבול. היה נתין בריטי ויווני ונוצרי פרוטסטנטי והגיע בסופו של דבר לעיר הרומנית גאלאץ, אז חלק מנסיכות מולדובה. שם הוטבל לנצרות האורתודוקסית על ידי הקולונל סקלטי. ייתכן כי האב שינה את שמו לקסנופולוס עוד לפני הגעתו לארצות הרומניות, או אולי עשה זאת בעצת הקולונל סקלטי. שם משפחה זה משמעותו -"בן של נוכרי". לדעתם של יאקוב נגרוצי וההיסטוריון ניאגו ג'ובארה, ייתכן כי האב היה ממוצא יהודי[3] (אולי יהודי יווני). דימיטריה קסנופול עבד כדרגומן (מתורגמן) בשירות הקונסוליה הפרוסית במולדובה, עבד כמורה פרטי של ילדי הבאן יורדאקה רוסטי בעיר בקאו, כאב בית של פנימייה וכמנהל בית סוהר ביאשי. לדימיטריה קסנופול הייתה בת זוג ממוצא יווני-רומני, שנולדה למשפחה בשם וסיליו.[4]

אלכסנדרו קסנופול למד פנסיון צרפתי, אחר כך החל משנת 1856 בבית ספר Trei Ierarhi ביאשי ואחר כך, עשה לימודי תיכון באקדמיה מיכאיליאנה וב"מכון האקדמי" בעיר. בשנת 1867 סיים את בחינות הבגרות. בשנים 1871-1867 למד באוניברסיטת וינה ואחר כך באוניברסיטת ברלין- משפטים, פילוסופיה והיסטוריה. בשנת 1871 סיים תואר דוקטור למשפטים באוניברסיטלת ברלין ותואר דוקטור בפילוסופיה באוניברסיטת גיסן.

בגיל 21 ,בשנת 1868 פרסם בכתב העת של החוג ז'ונימיה, Convorbiri literare, סדרת מאמרים על המסורות הרומנים ועל המוסדות הרומניים. חברת "ז'ונימיה" הייתה זו שהעניקה לו מלגה להשלמת לימודיו בברלין. בשנת 1871 זכה קסנופול בתחרות לכתיבת נאום חגיגי לרגל מלאת 400 שנה מהקמת מנזר פוטנה על ידי שליט מולדובה, שטפן הגדול. קסנופול כיהן לכמה חדשים כמזכיר חברת "ז'ונימיה" במקום יאקוב נגרוצי ובשנים 1874-1871 ערך את הפרוטוקולים של ישיבות החברה. החל משנת התרחק מ"ז'ונימיה" כדי להצטרף יחד עם וסילה קונטה לקבוצה פוליטית "ליברלית מתונה", ואחר כך למפלגה הליברלית הרומנית.

בשובו למולדתו עבד כתובע ביאשי, אולם בשנת 1883 עזב סופית את הקריירה המשפטית כדי לעסוק רק בהיסטוריה. כבר ב-1878 התקבל דרך מכרז בראש הקתדרה להיסטוריית הרומנים באוניברסיטת יאשי ובשנת 1891 התמנה שם גם לפרופסור להיסטוריה עולמית. בשנים 1901-1898 כיהן כרקטור אוניברסיטת יאשי. ב-1893 נבחר לאקדמיה הרומנית. בחבר השופטים ישבו וסילה אלכסנדרי, וחברי החוג ז'ונימיה, טיטו מאיורסקו, יאקוב נגרוצי ווסילה פוגור.

בשנים 1903-1894 ושוב 1908-1906 היה קסנופול העורך הראשי של כתב העת "ארכיבה" שהופיע ביאשי. בשנת 1899 פרסם בצרפתית Les Principes fondamentaux de l'histoire (עקרונות היסוד של ההיסטוריה), על היסודות התאורטיים של ההיסטוריה, ספרו הידוע ביותר מחוץ לגבולות רומניה.

החל משנת 1915 התגורר בבוקרשט. בימי הכיבוש הגרמני בבוקרשט, קסנופול שהיה כבר נכה קשה ערק עם אשתו ליאשי ושהה שם בשנים 1918-1917. בשנותיו האחרונות בריאותו הידרדרה מאוד וחי בתנאי עוני. היה משותק וסבל מאפאזיה. הוא ואשתו פנו פניות חוזרות לעזרה מהשלטונות, כולל בקשות למזון. אחרי המלחמה ושובו לבוקרשט, אישר לו הפרלמנט הרומני גמלה מיוחדת בדיוק ביום מותו, 23 בפברואר 1920. קסנופול הובא לקבורה בבית הקברות בלו בבוקרשט. בהלווייה הספיד לו תלמידו, יורגה. אחיו הצעיר, ניקולאיה קסנופול (1917-1858), היה פוליטקאי ודיפלומט, כיהן כשר התעשייה והמסחר (1913-1912) וכשגריר הראשון של רומניה בטוקיו.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת פעילותו המדעית הצטיין קסנופול בניתוחיו ההיסטוריים, שפורסמו בכתב העת "Convorbiri literare". בשנת 1884 פרסם את הספר "התאוריה של רסלר. עיון בהתמדת הרומנים בדאקיה הטריאנית" ב-300 עמודים. באותו נושא פרסם ב-1885 בפריז את הספר "חידה היסטורית. הרומנים בימי הביניים". בספרים אלה השתדל להוכיח את המקור הילידי וההמשכיות של הרומנים במרחב הרומני המסורתי, קרפטי-דנובי-פונטי (כלומר באגן הקרפטים, בין הדנובה לים השחור)

Istoria românilor în Dacia traiană "תולדות הרומנים בדאקיה הטריאנית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1895-1888 הוציא קסנופול לאור ביאש את ספרו העיקרי, תולדות הרומנים בדאקיה הטריאנית, בשישה כרכים, בעלי 4000 עמודים. זו הייתה הצגה שיטתית, אנליטית ומורכבת ראשונה של תולדות הרומנים, בכל האזורים המאוכלסים בהם, מהימים העתיקים ביותר ועד לאיחוד הנסיכויות בשנת 1859. לצורך כתיבתה ערך המחבר מחקרים ממושכים בהארכיונים ובספריות ברומניה ובחוץ לארץ, ובו זמנית פרסם מתוצאותיהם מאמרי עיון שונים על המקורות והמוסדות ההיסטוריים הרומנים.

Studii economice "עיונים בכלכלה" ומאמרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1879 אסף קסנופול חלק ממאמריו בתחום הכלכלה בקובץ Studii economice. הוא דגל בכתביו אלה בתעשייה ילידית בתמיכת המדינה. כפי שהתבטא מאוחר יותר, ב-1895 במאמר על "תעשיית הבירה והמס" (כתוב יחד עם ו.ק. בוצוריאנו) קסנופול סבר שרומניה איננה מתאימה לפיתוחה של תעשייה כבדה. כדי שתשרוד תצטרך רומניה לפתח בייחוד את אותם הענפים של התעשייה הקשורים לחקלאות.[5]

קסנופול והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן מאוד שלקסנופול היו שורשים יהודים. אולם הוא גדל כנוצרי רומני גאה וייתכן מאוד כי היו לו תסביכים לגבי מוצאו הזר. בכתביו הרגיש צורך לתת הסברים מפותלים ומעלים תמיהה על מוצא אביו ועל המרת דתו ושינוי שם משפחתו. יחסו כלפי היהודים היה שלילי מאוד. במאמרו "הלאומנות והאנטישמיות" הקדיש פרק מיוחד ליהודים בהם ראה גורם הרסני ועוין לגבי רומניה ועמה. הם מסרבים כביכול לדבר רומנית וכשמדברים בה שומרים על מבטא מכוער. שפתם, (יידיש), היא מעין גרמנית מקולקלת ומכוערת, אין להם שום רגש לרומניה. כפתרון ל"שאלה היהודית" ראה בהתנצרותם (למרות שהטבילה לא תשנה, לדעתו, את אופיים) ובנישואי תערובת עם הרומנים ובטמיעתם המוחלטת עד העלמותם כמיעוט לאומי ודתי. רק ליהודים המומרים הגיע לדעתו לקבל את האזרחות הרומנית. במאמרו בצרפתית "השאלה היהודית ברומניה" (1902) הציע את גירושם של היהודים המסרבים להתנצר. למרות שטען ששולל יחס אלים כלפי היהודים ("שבירת שמשות" למשל) וטענתו כי המאבק בהשפעת היהודים צריך להיעשות על ידי שיפור בפריון וביוזמתם הכלכלית של הרומנים, הוא הביע אהדה כלפי הגורמים האנטישמיים הקיצוניים שהובילו למעשים אלימים. הוא עצמו הקים בשנת 1897 יחד עם המנהיג האנטישמי אלכסנדרו קונסטנטין קוזה (א.ק. קוזה) את "הליגה הרומנית נגד האלכוהוליזם" שמצעה האשים את היהודים כי מטפחים את ההתמכרות לאלכוהול כדי להעלות את התמותה בקרב הרומנים. כאחד האבות האידאולוגיה האנטישמית המודרנית ברומניה, הוזכר שמו של קסנופול בפרקים המקדימים של הדו"ח הסופי של הוועדה הבינלאומית בנוגע לשואה ברומניה (2004)

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסנופול היה קרוב לזרם בהיסטוריוגפריה הגרמנית שכונה על ידי רמון ארון "הפילוסופיה הקריטית של ההיסטוריה". הוא תרם להכרתם בצרפת של נציגי אותה האסכולה - וילהלם דילתיי, גאורג זימל, מקס ובר, היינריך ריקרט ווילהלם וינדלבלנד. קסנופול השפיע במידה מסוימת על כמה היסטוריונים צרפתים כמו אנרי בר.

עם תלמידיו נמנה ניקולאיה יורגה.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1893 - חבר האקדמיה הרומנית
  • 1900 - לבר לשם כבוד של החברה לארכאולוגיה של בריסל
  • 1901 - חבר לשם כבוד של החברה האקדמית של צרנוביץ.
  • 1903 - חבר המכון הבינלאומי לסוציולוגיה
  • 1914 - חבר באקדמיה למדעי המוסר והמדינה בפריז
  • 1916 - סגן יושב ראש החברה לסוציולוגיה בפריז

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לזכרו הוקם פרס שנתי על שמו - המוענק על ידי האקדמיה הרומנית על מחקר הטוב ביותר בתחום ההיסטוריה המודרנית והעכשווית
  • מכללה לכלכלה בבוקרשט נושאת את שמו
  • המכון להיסטוריה של האקדמיה הרומנית - השלוחה יאשי - נקרא על שמו
  • רחוב קולומבוס בבוקרשט ורחובות אחרים בערים קלוז', יאש, לוגוז', אוראדיה, פיטשט, סיביו, טימישוארה וכו' נקראו לפי שמו.
  • פסל שלו, יצירת הפסל ריכרד הטה הוקם בתוך אוניברסיטת יאש

ספרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Despre învăţământul şcolar în genere şi în deosebi despre acel al istoriei, Studii economice (1879).

(על החינוך בבתי הספר בכלל והוראת ההיסטוריה בפרט. עיונים כלכליים)

  • Istoria românilor (1879). (תולדות הרומנים)
  • « Războiul dintre Ruşi şi Turci, 2 vol. (1880). (המלחמה בין הרוסים לטורקים)
  • Une énigme historique: les Roumains au Moyen-Âge ( E. Leroux, Paris 1883).

(חידה היסטורית:הרומנים בימי הביניים) (בצרפתית)

  • Teoria lui Rösler (1884). (התאוריה של רסלר)
  • Memoriu asupra învăţământului superior în Moldova (1885).

(תזכיר על ההחינוך הגבוה במולדובה)

  • Etudes historiques sur les peuples roumains (1887). (עיונים היסטוריים על העמים הרומניים)
  • « — Istoria românilor din Dacia-Traiană, 6 vol (18881893; ediția a III-a, vol. 1—14, București, 19251930).(ברומנית)

(תולדות הרומנים בדאקיה הטריאנית, 6 כרכים 1893-1888, מהדורה שלישית - 14 כרכים, בוקרשט 1930-1925

  • « — Mihail Kogălniceanu (1895). (מיכאיל קוגלניצ'אנו)
  • Industria mătăsei (1896). (תעשיית המשי)
  • « — Les Principes fondamentaux de l'histoire (E. Leroux, Paris 1899;

(עקרונות היסוד של ההיסטוריה, הוצאת לרו, פריז) (בצרפתית) מהדורה שונה מתוקנת - 2 - La théorie de l'histoire. Des principes fondamentaux de l'histoire, Pаris, E. Leroux, 1908). (תורת ההיסטוריה. עקרונות יסוד של ההיסטוריה)

  • La Question israélite en Roumanie (Paris, La Renaissance latine, 1902).

(השאלה היהודית ברומניה) - (בצרפתית) פריז,

  • Politique de races (Roma, Forzani, 1903). (פוליטיקת הגזעים)
  • La Causalité dans la succession (Paris, L. Cerf, 1904). (הסיבתיות בהמשכיות)
  • Zur Logik der Geschichte (München, 1906). (על הלוגיקה בהיסטוריה) (בגרמנית)
  • Der Wertbegriff in der Geschichte (Leipzig, 1906). (המושג "ערך" בהיסטוריה) (בגרמנית)
  • L'histoire est-elle une science? ( V. Giard et E. Brière, Paris 1908). (האם ההיסטוריה היא מדע?) (בצרפתית)
  • Les Roumains, histoire, état matériel et intellectuel ( C. Delagrave, Paris 1909).

(הרומנים, היסטוריה, מצב חומרי ואינטלקטואלי) (בצרפתית)

  • L'Intellectualité roumaine (Paris, 1912). (האינטליגנציה הרומנית)
  • La Causalité dans la série historique, dans: Extrait de la "Revue de synthèse historique″ (Abeville, 1914).(הסיבתיות ברצף ההיסטורי - ב- כתב עת לסינתזה היסטורית) (בצרפתית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Neagu Djuvara Mari români de origine evreiască în Contribuția etniei iudaice la dezvoltarea României Hasefer, Bucuresti 2014
  • Paul Arnold Hiemstra Alexandru Xenopol,Routledge 1987
  • Iacob Negruzzi - Amintiri de la Junimea, Şcoala Noastră, nr 6/1940, p.259 (Universitatea Babeş-Bolyai Transsylvanica Online Library),(ברומנית)

(יאקוב נגרוצי - "זכרונות מ"ז'ונימיה" בכתב העת Scoala Noastra (בית ספרנו) גיליון 6, 1940, ע' 259

  • George Călinescu Istoria literaturii române de la origini pînă în prezent, Editura Minerva, București, 1986, p.441

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Magazin istoric - Anul IV, nr. 5 (38), mai 1970 V.C.Buțureanu și A.D.Xenopol Industria berei și impozitul, Bucuresti, 1895 citat de T.Lungu, citat de Carol Iancu 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Naționalism și antisemitism - Noua Revistă Română V 277

  • Final Report of the International Commission on the Holocaust in Romania (  הערה 17, ע' 27, 33, 45)

Editura Polirom, Iași, 2004

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Florin Constantiniu Spre o nouă teorie a cunoașterii istorice - כמבוא לספר A.M.Stoenescu - Introducere in studiul istoriei, RAO București 2013
  2. ^ N.Djuvara - Mari români de origine evreiască 2014
  3. ^ Evreii au amprente bogate în existenţa României (ברומנית)
  4. ^ G.Călinescu p.441
  5. ^ Carol Iancu Evreii din România de la excludere la emancipare 1919-1866 Hasefer, București 1996