רמון ארון
.jpg) | |
| לידה |
14 במרץ 1905 הרובע השישי של פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1983 (בגיל 78) הרובע הרביעי של פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| מקום לימודים |
אקול נורמל סופרייר, תיכון קונדורסה, סורבון, המכון למדע המדינה פריז, Lycée Hoche |
| מנחה לדוקטורט |
Léon Brunschvicg |
| מוסדות | |
| מונחה לדוקטורט |
Claude Lefort, ניאגו ג'ובארה, Alain Gras, Jean-Pierre Derriennic, Jon Elster |
| תחומי עניין |
יחסים בינלאומיים |
| עיסוק |
עיתונאי, סוציולוג, פרופסור, חוקר מדע המדינה, פילוסוף, סופר, כלכלן |
| הושפע מ |
עמנואל קאנט, וילהלם דילתיי, גאורג זימל, היינריך ריקרט, מקס ובר, אלכסיס דה טוקוויל, קרל מרקס, מונטסקייה |
| השפיע על |
Jean-Jacques Salomon, Pierre Hassner |
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
פרס ארסמוס (1983) פרס גתה (1979) מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים |
| בן או בת זוג |
סוזן ארון |
| צאצאים |
Dominique Schnapper |
| חתימה |
 |
  | |
רֶמון קלוד פרדינאן אָרון (בצרפתית: Raymond Claude Ferdinand Aron; 14 במרץ 1905 – 17 באוקטובר 1983) היה סוציולוג ופילוסוף פוליטי יהודי-צרפתי. מהמבקרים החריפים של החברה המערבית ופועלה בתקופת המלחמה הקרה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמון ארון נולד למשפחה יהודית. את לימודיו האקדמיים עשה באקול נורמל סופרייר, ובשנת 1930 סיים את לימודי הדוקטורט בתחום הפילוסופיה של ההיסטוריה. בעת לימודיו הכיר את ז'אן-פול סארטר, שהפך לידידו. ארון הזדהה בהמשך עם עמדות השמאל החברתי הקיצוני של סארטר, ובשנים הראשונות לפעילותו האינטלקטואלית היה מקורב לזרם האקזיסטנציאליסטי שבראשו עמד. בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה עבד כמרצה לפילוסופיה חברתית באוניברסיטת טולוז. לאחר שפרצה המלחמה התגייס לחיל האוויר הצרפתי. לאחר כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית נמלט ללונדון שם שירת במפקדת צבא צרפת החופשית. עם תום המלחמה שב להוראת סוציולוגיה בפריז והיה בין המוקיעים את ממשלת וישי. בהמשך חייו האקדמיים ביקר את הלאומיות והלאומנות, בהן שקעו לדעתו מדינות המערב, בזמן המלחמה הקרה, תוך אובדן החמלה, לדעתו, כלפי הפרט בחברה.
בעבודותיו מבקר רמון, בין השאר, את אופן ההתייחסות של הסוציולוגים לחברה האנושית. לפי טענתו יש להבחין בין הסוציולוגים במאה ה-19, אותם הוא מכנה "אבות הסוציולוגיה", לבין סוציולוגים במאה העשרים. האבות המייסדים של תחום הסוציולוגיה, כדוגמת ובר ומרקס שדנו במהות הסדר החברתי, שאלו את השאלות החיוניות להבנתו, ונשענו על פרמטרים ברורים, איש איש לשיטתו. לעומת זאת, טוען רמון, במאה העשרים התפתחה הסוציולוגיה לכיוונים אחרים, רבים ומגוונים, אך במקביל איבדה את מהותה, ואינה נותנת כיום תשובות על פי הסדר החברתי.
לפי רמון, הפכה הסוציולוגיה במדינות המערב למדדים כמותיים, למדד סטטיסטי של התנהגויות הפרט, מבלי לדון במבנה החברה ובגורמים לו.
רמון ארון הוא זוכה פרס גתה לשנת 1979.
ספריו וחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבוא לפילוסופיה של ההיסטוריה (1938)
- אופיום האינטלקטואלים (1955)
- הוויכוח הגדול: תאוריות של אסטרטגיה גרעינית (1965)
- זרמים מרכזיים בהגות הסוציולוגית (1965 - 1968)
ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקידמה ואכזבותיה, תרגמה: מריאנה פרל, ספרית אפקים, עם עובד, 1970.
- ציוני דרך בהגות הסוציולוגית, תרגמה: קרלה פרלשטיין, האוניברסיטה הפתוחה, 1993 (חלק א') ו-1994 (חלק ב').
- הטרגדיה האלג'יראית, תרגם: דורי מנור, ספרי עליית הגג, 2005[1].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רמון ארון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ירמיהו יובל, שמרן, ריאליסט, יהודי מתבולל, ידיד, כותרת ראשית, 19 באוקטובר 1983
- רמון ארון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זאב שטרנהל, ספק רב אם אי פעם למד מישהו משהו מההיסטוריה, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2005