אלן מון
![]() |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
![]() | |
לידה |
6 בינואר 1976 (בן 49) טורונטו, אונטריו, קנדה |
---|---|
מוקד פעילות |
קנדה ![]() |
סוגה |
מוזיקה עממית ![]() |
www.allanmoon.com | |
![]() ![]() |
אלן מון הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, אמן, משורר ומפיק קנדי. מון נולד בטורונטו, קנדה וגדל בניו יורק. בשנת 1992 היגר לתל אביב, ישראל.
קריירה מוזיקלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההוצאה המוזיקלית הראשונה של מון הייתה מיני-אלבום דמו בן 5 שירים ב-2006, שכלל את השיר "Song of the Wind" וגרסה אקוסטית מוסתרת ל-"Uptown Girl" של בילי ג'ואל. הדמו סלל את הדרך לאלבום הבכורה המלא שלו, Song of the Wind.
האלבום, שיצא ב-2008, הציג את כתיבת השירים של מון כהמשך ישיר לשירתו, ושיקף נושאים של חיי כפר והתבוננות פנימית. האלבום התאפיין בגיטרות אקוסטיות ובקולו הרך והשביר של מון, המזכיר את ניל יאנג. הוא זכה לביקורות חיוביות, כאשר המגזין Americana UK השווה את כתיבתו לניק דרייק וג'ון מרטין.
ב-2014 הוציא מון את אלבומו השני, Children of the Call, בשיתוף פעולה עם מוזיקאים ישראלים בולטים כמו גבע אלון, עוזי רמירז, קותימאן, אורי בראונר כינרות, אייל תלמודי, אדם שפלן וקרולינה. האלבום שילב סגנונות כמו פולק, R&B, פאנק ורוק פסיכדלי.
ב-2015, מון הוציא את Analog Memories, מיני-אלבום שכלל דמואים וקטעים נדירים, כולל הדמו המקורי לשיר "Light Up", שהוקלט מאוחר יותר על ידי בום פם.
ב-2019, יצא הסינגל "The Art of Rolling", שהופק על ידי אדם שפלן ותמיר מוסקט מלהקת בלקן ביט בוקס.
ב-2024, יצא המיני-אלבום Sea Part, שהיה האלבום האולפני הראשון של מון מזה 12 שנים. האלבום כלל גרסאות חדשות לשירים שכתב מון במקור לאלבומים של קותימאן ואוזו בזוקה, והתאפיין באווירה סינתיסייזרית של שנות ה-80.
בהמשך 2024, יצא מיני-אלבום ההמשך, Sea Part II, עם שירים מקוריים חדשים ושירים שנכתבו בשיתוף עם עוזי רמירז בסגנון רוק קלאסי.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנה | אלבום | פורמט |
---|---|---|
2024 | Sea Part II | EP |
2024 | Sea Part | EP |
2019 | The Art of Rolling | SP |
2016 | Analog Memories | LP |
2014 | Children of the Call | LP |
2008 | Song of the Wind | LP |
סגנון מוזיקלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מון אינו נצמד לסגנון מוזיקלי אחד. כל אלבום מהווה פרק אמנותי ייחודי, ומשלב סגנונות כמו פולק, אמריקנה, רוק פסיכדלי, פאנק, סינת'פופ ורוק קלאסי.
כתיבת שירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למון קרדיטים ככותב שירים באלבומים הבאים:
- 2017 – Gili Yalo מאת גילי יאלו
- 2016 – AM 6 מאת קותימן
- 2015 – Cut Out Club מאת Cut Out Club
- 2014 – Ouzo Bazooka מאת Ouzo Bazooka
- 2012 – Second Hand Love מאת אלקטרה
- 2010 – Alakazam מאת בום פם
מפיק מוזיקלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מון מפיק את כל אלבומי הסולו שלו בעצמו, ולעיתים קרובות מנגן על רבים מהכלים בעצמו, מה שמדגיש את כישרונו הרב-כלי ואת הגישה המעשית שלו להפקה מוזיקלית.
בשנת 2008, מון הפיק את אלבום הסולו הרביעי של יובל בנאי, מעבר להרים,[1] שבו חקר בנאי עיבודים בהשראת פולק ואמריקנה עם גיטרות לפ-סטיל והפקה מינימליסטית. האלבום סימן שינוי משמעותי מהסגנון הרוקיסטי שאפיין את יצירותיו הקודמות של בנאי.
בשנת 2015, מון הפיק את אלבום הבכורה של זמרת האינדי-פולק Nomke, שנקרא It's OK I'm Alone. האלבום, שהתאפיין בצליל אקוסטי מינימליסטי ובכתיבה אינטרוספקטיבית, הדגיש את יכולתו של מון להתאים את סגנון ההפקה שלו על מנת להשלים את הקול הייחודי של כל אמן.
עיצוב גרפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרויקט Phoetry של מון, ששילב שירה ואמנות ויזואלית, הוביל לעיצוב עטיפות אלבומים ופוסטרים לאמנים כמו משינה, בום פם, ברי סחרוף, התפוחים, אלישע בנאי, עוזי רמירז, דני בסן ואלון עדר.
שירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הגעתו לתל אביב, פרץ מון לסצנת השירה בשפה האנגלית,[2] והשתתף בערבי קריאה והופעות מחתרתיות שהזכירו את המשוררים של דור הביט. סגנון השירה שלו היה גולמי ומעורר, עם רמיזות מיניות, ולעיתים קרובות הושווה לויליאם ס. בורוז.
"...השירים של מון הם צילומים אותנטיים של חוויות כתובות כמין חוויה ביוגרפית (אוטו) בדיונית אקסטטית מתמשכת. מון סוחט מעין אורגזמה בשיריו הטובים ביותר, ומשאיר את הטכניקה מתלבטת בחיפוש אחר פילוסופיה. עבודתו אינה מכילה את האימפרטיבים המוסריים/לשוניים של ברנשטיין, ולא את ההתפרצויות האלימות של בורוז, ובזכות עצמה הופכת לשירה ייחודית משלו." – אלעזר, מתוך הקדמה ל-ARC 15 – כתב העת של איגוד הכותבים באנגלית בישראל.
בשנת 1997 פרסם מון את ספרו הראשון, Word Felon, אוסף שירים מהשנים 1992–1996 שאותם ביצע בהופעותיו. הסגנון הפואטי של הספר התאפיין בדקונסטרוקציה לשונית, חרוזים שבורים ופריסטייל, בהשראת תרבות ההיפ הופ של שנות ה-80 בניו יורק. רוב השירים עסקו בתיאור אפל של תרבות העיר התחתית, סמים, מין וניכור אישי, דרך עיניו של ילד אבוד.
לאחר פרסום Word Felon, מון התרכז בניסויים אמנותיים במדיה מעורבת (אמנות, צילום, עיצוב גרפי ושירה). יצירות אלו ראו אור לבסוף בשנת 2002 תחת הפרויקט Phoetry.
Phoetry פורסם כספר בליווי תערוכה אמנותית באותו שם. הספר כלל שירים ופרשנויות חזותיות שלהם בצורת צילומים, עיצובים גרפיים וסקיצות. התערוכה התקיימה בשתי גלריות בתל אביב בין השנים 2002–2003, וכללה "הגדלות" של הוויז'ואלים המופיעים בספר. Phoetry הציג את מון בוגר ומפויס יותר, עם שירים שנצבעו בנושאים של אהבה, מערכות יחסים וחיבה מחודשת לטבע.
שיריו ותרגומיו של מון הופיעו בפרסומים ספרותיים שונים ברחבי העולם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של אלן מון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תימורה לסינגר, אוויר הרים, באתר ynet, 9 באפריל 2008
- ^ Qube.co.il - מוסיקה מהשוליים הצידה, באתר www.qube.co.il