אמלי רורטי
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| אמלי רורטי (משמאל) | |
| לידה |
20 במאי 1932 בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
18 בספטמבר 2020 (בגיל 88) |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת שיקגו |
| מוסדות | |
| תחומי עניין |
פילוסופיה של הנפש, פילוסופיה, פילוסופיה של המוסר, היסטוריה של הפילוסופיה |
| עיסוק |
פילוסופית, מרצה באוניברסיטה |
| מדינה |
ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים |
  | |
אמלי אוקסנברג רורטי (באנגלית: Amélie Oksenberg Rorty; נולדה ב-20 במאי 1932)[1] היא פילוסופית ואנתרופולוגית יהודייה-אמריקאית.[2][3] עיקר עיסוקה בהיסטוריה ובהיבטים פסיכולוגיים של אתיקה, מוסר ואזרחות. היא מתעניינת במיוחד בהתנגשות ערכים, חולשת הרצון ופחד מפני המוות. כאנתרופולוגית היא חוקרת אנשים בעלי מערכת ייחודית של ערכים הנובעת מחשיפה לשני עולמות תרבותיים שונים, לדוגמה פליטים או מהגרים.[2] זוכת פרס ה-Distinguished Philosopher of the Year- society for women in philosophy ב 2001-2002.[4]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רורטי נולדה בשנת 1932 בבלגיה, ובצעירותה היגרה עם הוריה (ישראל וקלרה אוקסנברג) לארצות הברית, שם למדה באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת ייל[1][3][2] ושם פגשה את מי שלימים יהיה אחד הפילוסופים הבכירים בעולם בשדה הפילוסופיה האנליטית - ריצ'רד רורטי. שניהם עשו דוקטורט באוניברסיטת ייל, וב-1954 נישאו. לזוג נולד בן ושמו ג'יי (ג'יימס) וכמה שנים לאחר מכן, ב-1972, התגרשו.[4][3] מאוחר יותר, ב-1984, קיבלה רורטי את תואר המאסטר באנתרופולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. מאז 2016, רורטי מרצה באוניברסיטת הארוורד על בריאות עולמית וסוציולוגיה רפואית, ועובדת בקתדרה (department) לפילוסופיה באוניברסיטת טאפטס.[4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רורטי החלה את דרכה ב-1957 בוייטון קולג', שם עבדה כמדריכה וכעוזרת פרופסור. ב-1961 עברה לאוניברסיטת ראטגרס שם החלה כעוזרת פרופסור עד שלבסוף הפכה לפרופסורית "מן המניין" (distinguished professor), ב-1988 עזבה את אוניברסיטת ראטגרס. ב-1993 החלה ללמד במחלקה לפילוסופיה של מאונט הוליוק קולג', אחר כך עברה לאוניברסיטת ברנדייס, שם לימדה היסטוריה של הרעיונות. ב-2003 עברה לאוניברסיטת ייל, בתפקיד פרופסורית אורחת (Visiting Professor) עד 2004. לאחר מכן שמשה באותו תפקיד עד 2007 באוניברסיטת הרווארד, ומאוחר יותר הגיעה לאוניברסיטת טאפטס, שם היא מלמדת בקתדרה לפילוסופיה. במקביל, מ-2002, מרצה רורטי באוניברסיטת הרווארד.[4]
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רורטי עוסקת בתחום הפילוסופיה של הנפש. עיקר עיסוקה במקרים בהם ערכים ורגשות מתנגשים, כגון אמביוולנטיות, התנגשות ערכים מוסריים ומצבים שבהם אדם פועל לכאורה בניגוד לשיקול דעתו (Akrasia). רורטי אף מתעניינת ברגשות הנתפסים כאי רציונליים, כגון קנאה ופחד מן המוות.[2] ברבים ממאמריה מתמקדת רורטי בשאלות הקשורות להתנגשות של צווי המוסר אלה באלה, התנגשות של כללי מוסר רציונליים עם רגשות והפער בין תאוריות מוסריות והיכולת ליישמן במציאות האמפירית. הדיון המוסרי שמציעה רורטי, מבקש אפוא לעסוק בשאלות יומיומית ופרקטיות כדוגמת "האם כדאי לי להבריז מהשיעור ביום האביב היפה הזה?"[5] רורטי כותבת גם על מערכת היחסים המורכבת בין שדה המחקר המוסרי ובין שדה הפסיכולוגיה, תוך כדי בחינת שאלות כגון "כיצד מבנה המוח, המחשבה והרגש משפיעים על המוסר והאתיקה?"[6][5] רורטי מושפעת בכתיבתה בעיקר מפועלם של הפילוסופים אריסטו שפינוזה ודייוויד יום.[2]
אנתרופולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאנתרופולוגית, חוקרת רורטי אנשים המגיעים משני עולמות מוסריים ואתיים שונים, כגון פליטים או גולים, ואיך ההתנגשות הערכית הנוצרת מהמצב הזה משפיעה עליהם, ובייחוד את ההשפעות של הדבר על האסטרטגיות הפסיכולוגיות בהן נוקטים פליטים כאשר הם נאלצים להתמודד עם בריאות לקויה. רורטי אף מתעניינת בקשרים האמביוולנטיים הנוצרים בין רופאים למטופליהם.[7][2]
ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רורטי כתבה וערכה כ-15 ספרים וכתבה מעל 100 מאמרים. ביניהם הספרים הבאים:
ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mind in action, Beacon Press 1988. (לא תורגם לעברית)
- Pragmatic Philosophy, Doubleday, 1966. (לא תורגם לעברית)- אוסף של כתבים, בניהם חלק מהכתבים החשובים ביותר של שלושת הפרגמטיסטים הראשונים (צ'ארלס סנדרס פירס, ויליאם ג'יימס וג'ון דיואי). מטרת האוסף היא להראות איך הפילוסופים בני זמננו הושפעו מן והשפיעו על הפרגמטיזם.
- The Identities of Persons, University of California Press, 1976. (לא תורגם לעברית)- אוסף מאמרים המנתחים את השפעתה של זהות (personal identity) על האתיקה ועל תיאורית הפעולה.
- Explaining Emotions, University of California Press, 1976. (לא תורגם לעברית)- אוסף מאמרים בו המחברים מנתחים רגשות על ידי הנוירופיזיולוגיה, הפסיכולוגיה והפסיכולוגיה החברתית, והפסיכולוגיה הפילוסופית. הם דנים בקשיים המתעוררים בסיווג הרגשות, מתייחסים אל הרציונליות שלהם, וקובעים את תפקידם והשפעתם בפעולות מוסריות.
- Essays on Aristotle's Ethics, University of California Press, 1980. (לא תורגם לעברית)- אוסף מאמרים העוסק באתיקה של אריסטו.
- Essays on Descartes' Meditations, University of California Press, 1986 (לא תורגם לעברית)- אוסף מאמרים המתייחסים אל "ההגיונות על הפילוסופיה הראשונית" של דקארט.
- Essays on Aristotle's Poetics, Princeton University Press, 1992 (לא תורגם לעברית)- אוסף מאמרים העוסקים בספר ה"פואטיקה" של אריסטו. במאמרים אלו ישנם ניסיונות לחבר בין הטענות המוצגות בספר זה אל שאר הטענות והשקפות העולם של אריסטו.
- Essays on Aristotle's Rhetoric University of California Press, 1996. (לא תורגם לעברית)- אוסף מאמרים על ה"רטוריקה" של אריסטו. מחברי המאמרים מנסים לחבר את ה"רטוריקה" והרעיונות של אריסטו בספר זה אל רעיונות וספרים אחרים של אריסטו.
- Philosophers on Education: Historical Perspectives London, Routledge, 1998. (לא תורגם לעברית)- אוסף מאמרים העוסקים בהשקפות פילוסופיות על חינוך.
- The Many Faces of Philosophy: Meditations and Reflections Oxford University Press, 2000. (לא תורגם לעברית)- אוסף מאמרים אודות ריבוי פניה של חשיבה פילוסופית.
- The Many Faces of Evil Routledge, 2001. (לא תורגם לעברית)- אוסף של כתבים העוסק ברוע על כל צורותיו ומנתח אותו ממגוון רחב של השקפות עולם, פילוסופיות ותאולוגיות.
ספרים שערכה בשיתוף פעולה[8][5][4][עריכת קוד מקור | עריכה]
- Perspectives on Self-Deception, University of California Press, 1988. (לא תורגם לעברית)
- Essays on Aristotle's De Anima. Oxford University Press, 1992. (לא תורגם לעברית)
- Identity, Character and Morality. MIT, 1990. (לא תורגם לעברית)
- Essays on Kant’s Idea for a Universal History Cambridge University Press, 2009. (לא תורגם לעברית)
פרסים ותארים[4][עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1956-57, Fellow, American Association of University Women
- 1968-69, Fellow, American Council of Learned Societies
- 1968-69, Fellow, Center for Advanced Study of the Behavioral Sciences
- 1971-73, Fellow, King's College, Cambridge
- 1977-78, 1984-85 Visiting Honorary Research Associate, Philosophy, Harvard University
- 1980-81, Member, Institute for Advanced Study
- 1980, 1982, 1989, 1992, Director, National Endowment for the Humanities Summer Seminars
- Visiting Research Fellow, Maison de Sciences de l'Homme ,1984
- Research Fellow, Rockefeller Bellagio Study Center ,1984
- 1985-86, Visiting Scholar, Radcliffe College
- 1986-91, Matina Horner Distinguished Visiting Professor, Radcliffe College
- 1987-92, Hannah Obermann Professor
- 1988, Baumgardt Lecturer, American Philosophical Association
- 1990-91, John Simon Guggenheim Fellow
- 1993-94, Woodrow Wilson Fellow (שותפה, נדחה)
- 1993-94, National Humanities Center Fellow (נדחה)
- 1994-95 National Humanities Center Fellow (נדחה)
- 1994-1995 Woodrow Wilson Center
- Visiting Scholar, Williams College .Summer 2001, 2002, 2003, 2004
- 2001-2, Distinguished Woman Philosopher of the Year, Society for Women in Philosophy
- Summer 2005 Fellow, Clark Art Institute
- 2007-8 Fellow, National Humanities Center
