אמנות פרסית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

האמנות פרסית או במקביל האמנות איראנית היא אחת ממורשות האמנות העשירות ביותר בהיסטוריה העולמית וכוללת תחומים רבים כמו: ארכיטקטורה, ציור, אריגה, קדרות, קליגרפיה, מתכת וסיתות. קיימת גם סצנה תוססת של אמנות איראנית מודרנית ועכשווית.

שטיחים פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיח פרסי מתבריז

השטיחים הפרסים לרוב מיוצרים בעבודת יד, ומפורסמים בעולם כולו בשל צורת עיצובם, צבעוניותם והיותם סמל ליוקרה. השטיחים מהווים חלק חיוני באמנות ובתרבות בפרסית וניתן למצוא אותם כמעט בכל בית פרסי. כשלכל מחוז באיראן סגנון עיצוב שטיחים משלו. אורגי שטיחים רבים אורגים על פי זיכרון ודפוסי אריגה שעברו במשך דורות במשפחה.

מבחינה היסטורית נראה כי תחילת ייצור השטיחים הפרסים החלה בתקופת האימפריה האחמנית, בסביבות ראשית ה-500 לפנה"ס. הראיות המתועדות הראשונות על קיום השטיחים פרסיים מגיעים מטקסטים סיניים מראשית התקופה הסאסאנית. הסחר בשטיחים הפרסים היה במגמת עליה עד עת הכיבוש הערבי של פרס, לאחר הכיבוש המונגולי של פרס האמנות צמחה מחדש ובמיוחד במהלך תקופת השושלת הטימורית וההאילח'אנית.

שטיח פרסי שהוקדש לכנסת ישראל

זוהו 19 סגנונות עיצוב שטיחים פרסים עיקריים: מונומנטים היסטוריים ומבנים אסלאמיים, הדפסי המלכות העבאסית, הדפסים ספירליים, הדפסים לכל כיוון, הדפסי גזירות, הדפסים מקשרים, הדפסי פייזלי, הדפסי עץ, הדפסים טורקמנים, הדפסי צייד קרקעי, הדפסי פרחים אירופים, הדפסי פנל, הדפסי אגרטלים, הדפסי דגים שלובים, הדפסי מחראבים, הדפסי פסים, הדפסים גאומטריים, הדפסים שבטיים והדפסים מורכבים.

ציורים ומיניאטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערות מחוז לורסתאן, מחוז פארס ובטפה סיאלכ התגלו ציורים דמויי חיות וצייד בני לכל הפחות 5,000 שנה. בתקופה טימור לנג, כמאל א-דין בהזאד הגהה סגנון ציור חדש. בתקופת שושלת קג'אר שולבו סגנונות הציור האירופאים עם אלו הספווים, ויצרו סגנון ציור חדש כמו דוגמת ציוריו של כמאל אל-מלכ.

עבודות מתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאולוגים בארץ ישראל נמצא כי אמנות הפיסול המלא באבן והקרמיקה של האחמנים הייתה דלה לעומת אלו של היוונים. אך כי אמנותם בתחום עבודת המתכת ובכלל זה הכפות, מסננות, קערות, תכשיטים וציפויי רהיטים בברונזה היה מצטיין. כשאמנות המתכת האחמנית כללה גם חיקויים מקומיים בזכוכית, בהט וחרס. האמנות האחמנית בכלי המתכת הרבתה לעסוק בתיאור בעלי חיים, תוך שילוב מוטיבים קדומים של כינוף מאשור, אוררטו ולוריסטאן. ישנם שני סוגים עיקריים של ריטוני מתכת אחמנים[1]:

  1. גביע שבעל חיים מוצד לבסיסו.
  2. ריטון דמוי קרן מאורכת שבעל חיים מהווה את קצהו התחתון.

כלי חרס וקרמיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע זהב דו-ראשי, שנת 245 לפנה"ס, מחוז גילאן
גביע מעוטר בעיצובי חיות, האלף הראשון לפנה"ס, מחוז גילאן
נשים מנגנות על צ'אנג. המאה השישית לספירה, טאק-בוסטן

כלי החרס הפרסיים מתוארכים לתקופה הנאוליתית. כשאלפי כלי חרס נמצאו באתרים ארכאולוגים והיסטוריים איראנים, כמו בטפה סיאלכ וג'יפת.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה במרחב האיראני התקיימה במשך אלפי שנים, ומעידות על כך עדויות ארכאולוגיות מעילם, התרבות העתיקה ביותר בדרום מערב איראן. באיראן העתיקה מוזיקאים היו בעלי תפקיד חברתי מכובד. ידוע כי תושבי עילם והאחמנים תמכו במוזיקאים, אך לא ידוע כיצד נשמעה מוזיקה זו. בתקופה הסאסאנית נשעה שימוש במוזיקה לצורך הפולחן הדתי זורואסטרי. תקופת ח'וסרו השני נחשבת ל"תור הזהב" של המוזיקה האיראנית: חצר המלוכה הסאסאנית אירחה מוזיקאים כמו ראמתין, אזאד, באמשאד, נגיסה, סרכש, בארבד. גם לאחר הגעת האסלאם לאיראן המוזיקה האיראנית לא נעלמה, ואף מייחסים לה השפעה גדולה על סגנון המוזיקה האנדלוסית והספרדית, בעיקר דרך האמן ואיש הרוח זיריאב.

המוזיקה במרחב האיראני כוללת גם מוזיקות פולקלור מקומיות הייחודיות לקבוצות האתניות והתרבותיות השונות באזור, דוגמת הכורדים, האזארים והבלוצ'ים, המשתנות בהתאם לאזור הגאוגרפי בו הם חיים.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – מיתולוגיה פרסית

הספרות, ובמיוחד שירת הפרוזה, היא חלק בלתי נפרד מליבת התרבות האיראנית, ובבתי הספר באיראן לומדים התלמידים יצירות מופת מגיל צעיר. בין המשוררים הגדולים של הפרוזה האיראנית נמנים: פירדוסי, עומר ח'יאם, חאפז, פריד א-דין עטאר, סעדי, נזאמי, סנאא'י, רודכי, ג'לאל א-דין רומי וג'אמי.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדריכלות איראנית

הארכיטקטורה הפרסית היא מהעתיקות בעולם והיא השפיעה רבות על סגנונות אדריכלות ברחבי העולם, במיוחד על עולם האסלאם.

הגן הפרסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגן הפרסי

מסורת הגן הפרסי וסגנונו קדומים מאוד והשפיעו על עיצוב גנים ותפיסות עיצוביות בעולם, מאנדלוסיה במערב וכלה בהודו במזרח.

קליגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קליגרפיה פרסית

הקליגרפיה שימשה לאיור ספרים, כלי חרס, כלי מתכת, ומבנים היסטוריים. יצירות מופת ספרותיות כמו השאהנאמה, הבוסתאן(אנ') והגלסתאן(אנ') של סעדי זכו לעיטורי קליגרפיה מרשימים ורבי ערך.

אומנות הח'אתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומנות קישוט פריטים שונים (קופסאות תכשיטים, רהיטים, מסגרות תמונה ומראות עץ) בה הפריטים מחופים ומקושטים בפריטי פסיפס מיוחדים כדוגמת שנהב, עצם, ברונזה, זהב, כסף או פיסות עץ צבעוניות. לכל מחוז באיראן סגנון עיצוב ייחודי משלו, וסגנונות הח'אתם משיראז ומאצפהאן הם המוכרים ביותר.[2]

פסיפס מראה שבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות העיצוב והעיטור של מבנים, פסלים וכלי חסר, בחלקי מראות שבורות מאוד פופולרי באיראן, וישנם מבנים שלמים המעוטרים בצורה זו.

אמנות מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמנות פרסית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאול שקד. איראנו-יודאיקה; לחקר פרס והיהדות: קובץ מחקרים בתחומי המגע בין יהודים ותרבות פרס במשך הדורות. מכון בן צבי. ירושלים: תשמ"ב. ע"מ 1-2.
  2. ^ חיים סעדון, קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים, מכון בן צבי. עמ' 7-8.