זיריאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זיריאב
زرياب
בגנו של זיריאב; ציור בכתב יד מהמאה ה-13
בגנו של זיריאב; ציור בכתב יד מהמאה ה-13
בגנו של זיריאב; ציור בכתב יד מהמאה ה-13
לידה 789
מוסול, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 858 (בגיל 69 בערך)
קורדובה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אל-אנדלוס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, זמר, נגן עוד, מלחין, מורה
שפה מועדפת ערבית, כורדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אנדרטה לזכרו בקורדובה, ספרד; זיריאב מגולם בדמות השחרור שעל העוד

זיריאבערבית ופרסית: زرياب, בשמו המלא אבו אל-חסן עלי אבן נאפע; أبو الحسن علي ابن نافع ‏ בערך 789857) היה מוזיקאי איראני, זמר, נגן עוד, מלחין ומורה, שפעל בעיראק, בצפון אפריקה ובאל-אנדלוס ונחשב לאבי המוזיקה הערבית אנדלוסית. מוצאו אינו ברור - ייתכן כורדי או פרסי, אולי אף עם שורשים בעבדים אפריקאים שהגיעו לאזור עיראק. זיריאב נחשב לאחד המוזיקאים הגדולים ביותר בחצר שושלת בית עבאס, אך התפרסם במיוחד לאחר מכן כמוזיקאי אנדלוסי בחצר של האמיר עבד-א-רחמן השני בקורדובה. לפי הערכות בני זמנו הצטיין "לא רק באיכות קולו, אלא גם שלמות ביצועיו"[1]. נודע גם כמשורר, מלמוד איש אשכולות - בעל ידע בפיזיקה, גאוגרפיה, מטאורולוגיה, וגם כאיש הטביע חותם על היבטי חברה רבים בתקופתו - הגינונים, אופנת הלבוש והמטבח. יש קוראים לו "זיריאב אל כביר", כלומר "זיריאב הגדול".

פירוש שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשמו בפרסית - יש אולי משמעות של "זהב מותך" (מן המלים "זר" = "זהב", ו"אב" = "מים"). פירוש זה היה מקובל על עבד אל-פרג' אל אספהאני ועל אבן ערבי. יש שקשרו את שמו למיתר החמישי הנמוך ביותר שהוסיף לעוד, כשמשמעות המילה "זיר" בפרסית היא "למטה". בערבית ניסו לפרש את כינויו "זיריאב" על ידי אסוציאציה ל"אבו זאראק", שם של ציפור שיר כהת נוצות, ממשפחת הזרזירים, אולי בגלל עיסוקו בזמרה וגון עורו הכהה. בספרדית תרגמו שם זה ל"צפור שחורה". .

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורהו של זיריאב אסחק אל-מאווסילי היה נערץ מאוד בחצר המלכות העבאסית של הרון אל ראשיד והח'ליף שבא אחריו אל-מאמון. איסחק התגאה בתלמידו זיריאב שכן לימודו ואימונו היה לאחד מהישגיו. כשזיריאב עלה על מורו ורבו הרגיש שעליו לעזוב את בגדד ובסיוע כספי של איסחק אל מאווסילי נסע לחצר האע'לבים בקירואן ומאוחר יותר לספרד.

במאה ה-15 נדחקו המוסלמים לדרום ספרד, ועד לסוף אותה מאה גורשו ונמלטו בעיקר לארצות צפון אפריקה. כך הגיעה מסורת המוזיקה האנדלוסית הערבית אל ארצות צפון אפריקה.

אסכולה זו של זיריאב הפכה לזרם המוזיקלי הערבי המשפיע ביותר בספרד המוסלמית. בסביליה, בטולדו, בולנסיה ובגרנדה, הוקמו בתי ספר למוזיקה שלימדו וביצעו את המוזיקה שיצר וחידש זיריאב. כמו כן מיוחסת לזיריאב הוספת המיתר החמישי לעוד.

זיריאב זכה לפרסום שעד היום נוהגים לחשוב שהיה לממציא הגיטרה הראשון. נאמר עליו שהוא ידע 10,000 שירים בעל פה. זיריאב יצר 24 סוויטות מוזיקליות קרויות "נאוובה" או נובה שנועדו כל אחת לשעה אחרת מתוך 24 השעות של היממה. זיריאב חי בקורדובה עד סוף ימיו, תוך כדי שהוא משנה את ההיסטוריה של המוזיקה בחבל אנדלוסיה ובאירופה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • R.I Gruber, History of Musical Culture. Volume 1: From Ancient times to 16th Century, Gosudarstvennoe Muzykalnoe Izdatelstvo, Moscow, 1960 (ברוסית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זיריאב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ R.I Gruber