אמנת ברצלונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמנת ברצלונה נועדה להגנה על הים התיכון מפני זיהום מים. היא חודשה והפכה ביוני 1995 לאמנה לשמירה על הסביבה הימית וחופי הים התיכון. בחודש אפריל 1978 אשררה מדינת ישראל את האמנה.

מפת המדינות החתומות על אמנת ברצלונה

אמנה זו מהווה את המסגרת המשפטית והחוקית לביצוע תוכנית הפעולה האופרטיבית לים התיכון (The Mediterranean Action Plan - MAP) שאומצה ב-1975 ושעיקרה הוא הגנה על סביבת אגן הים התיכון.

עיקרי האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת ברצלונה נועדה לשמש כאמצעי שיאפשר מעקב ופיקוח שוטפים על מצב הים התיכון, זיהוי בעיות סביבתיות קיימות ומקורן. האמנה מחייבת את המדינות החברות בה לנקוט את כל האמצעים הדרושים על מנת לצמצם את זיהום הים ולהגן על הסביבה הימית.

נושאים בהם עוסקת האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניהול בר קיימא של המשאבים הימיים והיבשתיים בשילוב עם נושאים חברתיים - כלכליים (פיתוח בר קיימא).
  • מניעת זיהום החופים והים באופן מתמשך או חד-פעמי.
  • הגנת המורשת, החי והנוף בסביבה הימית.
  • קידום עזרה הדדית בין המדינות.
  • קידום איכות החיים.

המדינות החתומות על האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבניה, אלג'יריה, בוסניה הרצגובינה, קרואטיה, קפריסין, האיחוד האירופי, מצרים, צרפת, יוון, ישראל, איטליה, לבנון, לוב, מלטה, מונקו, מרוקו, סלובניה, ספרד, סוריה, תוניסיה וטורקיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]