אנדראה קרנבאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדראה קרנבאלה
Andrea Carnevale
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 12 בינואר 1961 (בן 62)
מונטה סן ביאג'ו, איטליה
גובה 1.84 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1977–1978 ראסינג פונדי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1978–1979
1979–1981
1981–1983
1983
1984
1984–1986
1986–1990
1990–1993
1993–1995
1993–1994
1995–1996
סך הכול:
לאטינה
אבלינו
רג'אנה
קליארי
קטניה
אודינזה
נאפולי
רומא
אודינזה
פסקארה
פסקארה
24 (3)
11 (1)
66 (16)
7 (1)
23 (3)
55 (16)
105 (31)
51 (15)
26 (7)
24 (14)
28 (10)
420 (117)
נבחרת לאומית כשחקן
1989–1990 נבחרת איטליה בכדורגל איטליה 10 (2)
קבוצות כמאמן
2000–2010
2010–
אודינזה (מנהל אקדמיה)
אודינזה (סקאוט ראשי)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדראה קרנבאלהאיטלקית: Andrea Carnevale; נולד ב-12 בינואר 1961) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ, וכיום משמש כסקאוט ראשי בקבוצת אודינזה.

קרנבאלה רשם קריירה ענפה בליגות הבכירות באיטליה. בשיא הקריירה שלו שיחק במשך ארבע עונות בנאפולי, עמה היה שותף לזכייה בגביע אופ"א, שתי זכיות באליפות איטליה וזכייה אחת בקופה איטליה. בהמשך עבר לרומא, שם שיחק במשך שלוש עונות, אך את מרבית העונה הראשונה החמיץ לאחר שהורשע בנטילת חומרים אסורים והושעה למשך שנה. קרנבאלה שיחק במשך שנה אחת בנבחרת איטליה, כבש במדיה שני שערים בעשר הופעות, וייצג אותה בין היתר בטורניר מונדיאל 1990 הביתי.

לאחר פרישתו החל בקריירה מקצועית באודינזה, בה שימש תחילה כמנהל האקדמיה לנוער, ולאחר כעשור בתפקיד התמנה לסקאוט ראשי במועדון.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנבאלה החל את הקריירה בקבוצת הנוער של ראסינג פונדי. את צעדיו הראשונים בקבוצה בוגרת ערך במדי לאטינה בעונת 1978/1979 בליגה השלישית, אז כבש שלושה שערים ב-23 הופעות, אך נשר עם קבוצתו לליגה הרביעית.

באוקטובר 1979, לאחר שפתח את עונת 1979/1980 עם לאטינה בליגה הרביעית ואף ערך הופעת ליגה אחת, רשם קרנבאלה קפיצת מדרגה משמעותית והצטרף לאבלינו ששיחקה אז בסרייה א'. עם זאת, קרנבאלה נותר על הספסל ולא קיבל הזדמנויות של ממש בקבוצה, להוציא הופעה בודדת - שהייתה להופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה - בהפסד 1–0 לרומא ב-11 במאי 1980. בעונה לאחר מכן הוסיף קרנבאלה לשמש כשחקן משלים, עם עשר הופעות ושער בודד, ולאחריהם סיים את דרכו במועדון.

קרנבאלה שאף לעבור לקבוצה בה ירשום דקות משמעותיות יותר, ובעונת 1981/1982 ירד לסרייה ב' כשחתם במדי רג'אנה. הוא שיחק בקבוצה במשך שתי עונות וערך במדיה 66 הופעות בליגה, בהן כבש 16 שערים. בסיום עונתו השנייה במועדון, ירדה רג'אנה לליגה השלישית, אך קרנבאלה עצמו נותר בליגת המשנה כשעבר לשחק בקליארי. באוקטובר 1983, לאחר שלושה חודשים בלבד בקליארי (שער ליגה בודד בשבע הופעות), חזר קרנבאלה לסרייה א' כשחתם בשורות קטניה. הוא כבש שלושה שערי ליגה ב-23 הופעות, אך רשם ירידת ליגה שלישית בקריירה כשהקבוצה נשרה לליגת המשנה בסיום העונה. לקראת עונת 1984/1985 עבר קרנבאלה לאודינזה מהסרייה א'. במדיה של אודינזה הפך לשחקן הרכב, הוא שיחק בה לאורך שתי עונות בהן כבש 16 שערי ליגה ב-55 הופעות.

הפריצה הגדולה של קרנבאלה הגיעה לקראת עונת 1986/1987, כאשר המאמן אוטאביו ביאנקי החתים אותו בפרויקט השאפתני של נאפולי. קרנבאלה שיתף פעולה בחוד לצדם של ברונו ג'ורדאנו וכוכב הקבוצה דייגו מראדונה, וביחד הציגה נאפולי שלישיית חוד שכונתה מה-ג'י-קה (באיטלקית: Ma-Gi-Ca). קרנבאלה ערך 27 הופעות ליגה בעונת הבכורה שלו, תרם שמונה שערי ליגה וזכה עם הקבוצה באליפות איטליה. קרנבאלה אף היה שותף משמעותי לזכייתה של הקבוצה בקופה איטליה באותה העונה, לאחר שכבש חמישה שערים ב-13 הופעות בטורניר, ופתח בהרכב בצמד משחקי הגמר שהסתיימו בניצחון 4–0 בסיכום על אטאלנטה.

עונה לאחר מכן, עם הצטרפותו של החלוץ הברזילאי קארקה, פחתו דקות המשחק של קרנבאלה. הוא שותף ב-19 משחקי ליגה בלבד בהם כבש רק פעמיים. נאפולי הודחה כבר בסיבוב הראשון של גביע אירופה לאלופות על ידי ריאל מדריד, וקרנבאלה ערך את הופעתו היחידה בקריירה בטורניר היוקרתי במשחק הגומלין. הוא עלה כמחליף בדקה ה-66, אך שלוש דקות לסיום הורחק בכרטיס אדום לאחר עבירה על שוער היריבה, פרנסיסקו בויו.

לקראת עונת 1988/1989 התעוררה מחאה של חלק משחקני נאפולי כנגד המאמן ביאנקי. אובדן האליפות למילאן עוררה את זעמם של השחקנים, המאמן זכה לתמיכה מההנהלה ולעונה נוספת במועדון, וחלק מהשחקנים שהובילו את המחאה כנגד המאמן מצאו עצמם מחוץ לקבוצה. ג'ורדאנו היה מהשחקנים ששילמו את המחיר, ובלעדיו קיבל קרנבאלה דקות משחק משמעותיות יותר. הוא כבש 13 שערי ליגה, שיא קריירה עבורו בליגה הבכירה, וסייע לקבוצתו לסיים את העונה במקום השני בטבלה. בין היתר כבש באותה העונה את השלושער היחיד בקריירה שלו בליגה הבכירה, בניצחון 8–2 על פסקארה. גם בגביע הסתפקה נאפולי בסגנות, כאשר הפסידה 4–1 בסיכום שני מפגשים לסמפדוריה. עם זאת, הצליחה הקבוצה לזכות באותה העונה בתואר האירופי הראשון בתולדותיה, גביע אופ"א. קרנבאלה ערך שמונה הופעות בטורניר, וכבש שלושה שערים חשובים עבור קבוצתו. בשמינית הגמר כבש את שער הניצחון במשחק הראשון מול ז'ירונדן דה בורדו, שהיה לשער היחיד בצמד המפגשים, שהסתיימו בניצחון 1–0 לנאפולי. בגומלין רבע הגמר מול יובנטוס כבש קרנבאלה את השער שקבע 2–0 לקבוצתו ושלח את המשחק להארכה, בסיומה כבשה נאפולי שער נוסף והעפילה לחצי הגמר. במשחק הראשון של חצי הגמר כבש קרנבאלה את השער שקבע את תוצאת המשחק, 2–0 על באיירן מינכן. קרנבאלה פתח בהרכב בצמד משחקי הגמר מול שטוטגרט, ובמשחק הראשון היה מעורב בשני השערים של קבוצתו שניצחה 2–1. מסירה שלו למראדונה ובעיטה של הארגנטינאי הביאה לפנדל לזכות קבוצתו, ולאחר מסירת מפתח נוספת של קרנבאלה למראדונה בתוך הרחבה, הגיע הבישול של מראדונה לשער הניצחון של קארקה.

בעונת 1989/1990, תחת המאמן אלברטו ביגון, קבע קרנבאלה את שיא ההופעות שלו לעונה בליגה הבכירה, עם 31 משחקי ליגה בהם כבש שמונה שערים. יחד עם מראדונה, קארקה והרכש ג'אנפרנקו זולה, זכתה נאפולי באליפות נוספת, השנייה בתולדותיה והשנייה של קרנבאלה בקריירה. בסיום העונה נפרד קרנבאלה מהקבוצה, לאחר ארבעה תארים ו-31 שערי ליגה ב-105 הופעות.

לקראת עונת 1990/1991 התאחד קרנבאלה עם מאמנו לשעבר בנאפולי, אוטאביו ביאנקי, כשחתם ברומא. תחילת העונה האירה פנים לקרנבאלה, עם ארבעה שערי ליגה בחמש הופעות ושער נוסף בגביע אופ"א לרשתה של בנפיקה ליסבון, אך באוקטובר 1990 ספג קרנבאלה השעייה לשנה שלמה לאחר שנמצאו בגופו בחומרים אסורים. קרנבאלה, יחד עם שוער הקבוצה אנג'לו פרוצי, הואשמו בנטילת החומר האסור פנטרמין, המצוי בגלולות לדיכוי תיאבון בשם ליפופיל. בעקבות כך, החמיץ קרנבאלה את זכייתה של הקבוצה בגביע האיטלקי ואת העפלתה לגמר גביע אופ"א 1991. הוא המשיך לשתי עונות נוספות בקבוצה, ממנה נפרד בסיום עונת 1992/1993 עם 15 שערי ליגה ב-51 הופעות.

בקיץ 1993 חזר קרנבאלה בן ה-32 לאודינזה, אותה עזב שבע שנים קודם לכן. לאחר כחצי עונה הושאל לפסקארה מליגת המשנה, בה הפגין יכולת גבוהה עם 14 שערי ליגה ב-24 הופעות. בסיום העונה חזר לאודינזה, שבינתיים נשרה בעצמה לליגת המשנה, וכבש בשורותיה שבעה שערי ליגה ב-16 הופעות, שסייעו לקבוצה לחזור לליגה הבכירה מהמקום השני בטבלה.

את הקריירה סיים קרנבאלה בתום עונת 1995/1996, לאחר שחזר לעונה נוספת בפסקארה בליגה השנייה, וכבש במדיה עשרה שערים ב-28 הופעות. בסיום העונה פרש ממשחק פעיל בגיל 35.

נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנבאלה החל את דרכו הבינלאומית בגיל מאוחר יחסית. הוא הצטרף לנבחרת האולימפית של איטליה לקראת טורניר הכדורגל באולימפיאדת סיאול (1988), תחת המאמן פרנצ'סקו רוקה. קרנבאלה כבש את השער הראשון של איטליה בטורניר, כאשר העלה אותה ליתרון בדקה השלישית בניצחון 5–2 על גואטמלה בשלב הבתים. הוא כבש גם בהפסד 3–2 בהארכה לברית המועצות בחצי הגמר, כאשר כבש את השער המצמק והאחרון במשחק בדקה ה-118. לאחר תבוסת 3–0 לגרמניה המערבית במשחק על המקום השלישי, סיימה איטליה את דרכה בטורניר במקום הרביעי.

בזמן שנבחרת איטליה התכוננה לאירוח משחקי מונדיאל 1990, ובשלהי עונת השיא שלו בנאפולי, זכה קרנבאלה לזימון בכורה לסגל הנבחרת של אזליו ויצ'יני. את הופעת הבכורה ערך במשחק ידידות מול אורוגוואי ב-22 באפריל 1989, כשהחליף בדקה הארבעים את ג'אנלוקה ויאלי. ארבעה ימים לאחר מכן כבר פתח בהרכב בניצחון 4–0 על הונגריה, ואף כבש בדקה ה-77 את שער הבכורה שלו בנבחרת, שקבע את תוצאת הסיום. הוא כבש את שערו השני והאחרון בנבחרת בהופעתו הבאה, חמישה חודשים לאחר מכן, בה ניצחה איטליה 4–0 את בולגריה.

עד לפתיחת המונדיאל הוסיף קרנבאלה חמש הופעות נוספות, כולן בהרכב, וזומן על ידי ויצ'יני לסגל הסופי של איטליה לטורניר. הוא פתח בהרכב במשחק הראשון מול אוסטריה, ולאחר שלא הרשים הוחלף על ידי סלבטורה סקילאצ'י בדקה ה-75, והאחרון כבש את שער הניצחון שלוש דקות לאחר מכן, וקבע 1–0 בסיום. במשחק השני מול ארצות הברית שוב כשל קרנבאלה לכבוש, והוחלף על ידי סקילאצ'י בדקה ה-51. הייתה זו הופעתו האחרונה בטורניר, ובנבחרת בכלל - הוא לא זומן שוב לסגל לאחר טורניר המונדיאל, וסיים את דרכו הבינלאומית עם שני שערים בעשר הופעות.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 התמודד קרנבאלה בבחירות לפרלמנט האירופי, אך לא נבחר.

הוא שב לעולם הכדורגל כשחזר לאודינזה, תחילה כמנהל באקדמיית הנוער, והחל משנת 2010 משמש כראש מערך הסקאוטינג של המועדון.

במרוצת השנים נחקר מספר פעמים על מעורבותו, כצרכן וכסוחר, בסם הקוקאין, ואף נשלח למאסר בית בשנת 2003.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאפולי
רומא
נבחרת איטליה

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה ליגה בליגה בגביע באירופה סך הכול
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
1978/1979 לאטינה איטליהאיטליה הליגה האיטלקית השלישית 23 3 0 0 - - 23 3
1979/1980 איטליהאיטליה הליגה האיטלקית הרביעית 1 0 - - - - 1 0
1979/1980 אבלינו איטליהאיטליה סרייה א' 1 0 - - - - 1 0
1980/1981 10 1 2 0 - - 12 1
1981/1982 רג'אנה איטליהאיטליה סרייה ב' 33 5 6 1 - - 39 6
1982/1983 33 11 5 3 - - 38 14
1983/1984 קליארי איטליהאיטליה סרייה ב' 7 1 3 0 - - 10 1
1983/1984 קטניה איטליהאיטליה סרייה א' 23 3 - - - - 23 3
1984/1985 אודינזה איטליהאיטליה סרייה א' 27 7 3 1 - - 30 8
1985/1986 28 9 7 4 - - 35 13
1986/1987 נאפולי איטליהאיטליה סרייה א' 27 8 13 5 2 1 42 14
1987/1988 19 2 4 2 1 0 24 4
1988/1989 28 13 10 4 8 3 46 20
1989/1990 31 8 5 1 6 0 42 9
1990/1991 רומא איטליהאיטליה סרייה א' 5 4 1 0 2 1 8 5
1991/1992 21 4 4 1 3 3 28 8
1992/1993 25 7 6 4 6 1 37 12
1993/1994 אודינזה איטליהאיטליה סרייה א' 10 0 1 0 - - 11 0
1993/1994 פסקארה איטליהאיטליה סרייה ב' 24 14 - - - - 24 14
1994/1995 אודינזה איטליהאיטליה סרייה ב' 16 7 2 2 - - 18 9
1995/1996 פסקארה איטליהאיטליה סרייה ב' 28 10 1 0 - - 29 10
סך הכול בקריירה 420 117 73 28 29 9 522 154

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת איטליה
שנה הופעות שערים
1989 7 2
1990 3 0
סה"כ 10 2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת איטליהאולימפיאדת סיאול 1988

1 טאקוני • 2 קראברו • 3 קרנבאלה • 4 דה אגוסטיני • 5 פרארה • 6 טאסוטי • 7 קולומבו • 8 פלגריני • 9 ברמבאטי • 10 קארובי • 11 קריפה • 12 ג'וליאני • 13 וירדיס • 14 ריציטלי • 15 גאליה • 16 יאקיני • 17 דסידרי • 18 מאורו • 19 אבאני • 20 פליוקה • מאמן: רוקה

איטליהאיטליה
נבחרת איטליהמונדיאל 1990 (מקום שלישי)

1 זנגה • 2 בארזי • 3 ברגומי • 4 דה אגוסטיני • 5 פרארה • 6 פרי • 7 מלדיני • 8 ורכובוד • 9 אנצ'לוטי • 10 ברטי • 11 דה נאפולי • 12 טאקוני • 13 ג'אניני • 14 מארוקי • 15 ר' באג'ו • 16 קרנבאלה • 17 דונאדוני • 18 מאנצ'יני • 19 סקילאצ'י • 20 סרנה • 21 ויאלי • 22 פליוקה • מאמן: ויצ'יני

איטליהאיטליה