אנטוניו פאפאנו
 | |
| ג'ורג'ו נפוליטנו ואנטוניו פאפאנו (מימין) | |
| לידה |
30 בדצמבר 1959 (בן 61) אפינג, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
1980–הווה (כ־41 שנים) |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית למוזיקה |
| עיסוק |
מנצח, מנהל מוזיקלי, פסנתרן קלאסי, נגן צ'מבלו |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| פרסים והוקרה |
|
| האתר הרשמי | |
  | |
סר אנטוניו (טוני) פאפאנו (באנגלית: Sir Antonio "Tony" Pappano, נולד ב-30 בדצמבר 1959) הוא מנצח ופסנתרן בריטי ממוצא איטלקי, המשמש כמנהל המוזיקלי של בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן שבלונדון. שם הוא האריך את חוזהו עד לעונת 2022/23.[1]
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאפאנו נולד באפינג, אסקס. משפחתו היגרה לאנגליה מאיטליה ב-1958. בתקופת לידתו, עבדו הוריו בעסקי הסעדה. אביו, פסקואלה פאפאנו, היה במקצועו מורה לשירה.
כשהיה פאפאנו בן 13, עברה משפחתו לקונטיקט, ארצות הברית. לאחר לימודי פסנתר, הלחנה וניצוח, היה בגיל 21 לפסנתרן חזרות באופרה של ניו יורק.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפסנתרן כמו גם מנצח, עורר פאפאנו את תשומת לבו של פסנתרן ומנצח נודע, דניאל בארנבוים, והיה לעוזרו בפסטיבל ביירוית. הוא עבד בברצלונה ובפרנקפורט והיה עוזר מנצח למיכאל גילן. הופעתו הראשונה כמנצח ב"דן נורסקה אופרה" הייתה ב-1987, וב-1990 התמנה למנהל מוזיקלי בבית אופרה זה.[3]
ב-1992 התמנה פאפאנו למנהל מוזיקלי בלה מוניי, בית האופרה המלכותי הבלגי. במשרתו זו נשאר עד 2002. ב-1999 התמנה למנהל המוזיקלי של בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, החל בעונת 2002–2003. בקובנט גארדן חולקים פאפאנו וקאספר הולטן, במאי האופרה, באחריות להפקות. החוזה של פאפאנו בקובנט גארדן הוארך בשלב זה עד עד לעונת 2022/23. פאפאנו הוא המנצח הצעיר ביותר עד כה על תזמורת בית האופרה המלכותית, המלווה הן את האופרה המלכותית והבלט המלכותי.
במשך השנים ניצח בין השאר במטרופוליטן אופרה, באופרה של ברלין, באופרה של סן פרנסיסקו, בתאטרו קומונאלה די פירנצה ועל רבות מן התזמורות המובילות בעולם, בהן הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של שיקגו, תזמורת קליבלנד והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, שם כיהן גם כמנצח אורח ראשי. ב-1999 ניצח לראשונה בביירוית על לוהנגרין, בפרשנות מרתקת באופייה האיטלקי.[4]
בשנת 2005 התמנה למנהל מוזיקלי של התזמורת הסימפונית של האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה ברומא.
בראש השנה 2012 קיבל פאפאנו תואר אבירות על שירותו למוזיקה. ב-17 בינואר 2013 קיבל את פרס המוזיקאי המצטיין של איגוד המוזיקאים.
ביוני 2017 הודיע פאפאנו על סיום תפקידו כמנהל המוזיקלי של בית האופרה המלכותית קובנט גארדן.
התזמורת הסימפונית של לונדון הודיעה כי פאפאנו מונה למנצחה הראשי החל מעונת 25–2024, אך כבר מספטמבר 2023 ישמש כמנצחה הראשי המיועד. מינויו יחל מספר חודשים לאחר תום כהונתו כמנהלו המוזיקלי של בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון. פאפאנו יחליף את סיימון ראטל אשר הודיע כי יסיים את תפקידו בשל מינויו החדש כמנצחה הראשי של תזמורת רדיו בוואריה.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאפאנו נשוי לפמלה בולוק, מורה אמריקאית לפיתוח קול. הוא מבקר את משפחתו בקונטיקט ובג'ורג'יה בחופשותיו.
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאפאנו מקליט בקביעות לחברת EMI קלאסיקס. הקלטותיו המסחריות כוללות:
- הריסון בירטוויסל: "המינוטאור"
- פיליפ בוזמאנס: "שירי לכת חורפיים"
- ז'יל מאסנה: "מאנון", "ורתר"
- ג'אקומו פוצ'יני: "איל טריטיקו", לה בוהם, "לה רונדין", טוסקה, מאדאם באטרפליי
- ג'ואקינו רוסיני: סטאבט מאטר, וילהלם טל
- ג'וזפה ורדי: דון קרלוס, טרובדור, רקוויאם
- ריכרד וגנר: טריסטן ואיזולדה
- הוגו וולף: לידר, עם הטנור יאן בוסטרידג'
- אנטונין דבוז'אק: הסימפוניה התשיעית והקונצ'רטו לצ'לו
- סרגיי רחמנינוב: הסימפוניה השנייה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אנטוניו פאפאנו
אנטוניו פאפאנו, באתר Spotify
אנטוניו פאפאנו, באתר Last.fm (באנגלית)
אנטוניו פאפאנו, באתר AllMusic (באנגלית)
אנטוניו פאפאנו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אנטוניו פאפאנו, באתר Discogs (באנגלית)
אנטוניו פאפאנו, באתר Songkick (באנגלית)
.svg){kind=logo}
אנטוניו פאפאנו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- Full biography (אורכב 10.07.2009 בארכיון Wayback Machine) at IMG Artists]
- Antonio Pappano biography at Royal Opera House]
- Pappano recordings on EMI Classics
- Antonio Pappano – A Film by János Darvas
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Duchen, Jessica (פברואר 2012). "Balancing Act" [מגזין חדשות האופרה 2/2013]. Opera News: 18–22.
- ^ אנה פיקרד, האינדפנדנט, "אנטוניו פאפאנו: גיבור מקומי" 12 במרץ 2006
- ^ ריצ'רד ויגמור, "אנטוניו פאפאנו" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ ויגמור, גרוב