אנני נוימן
 | |
| דיוקן של אנני נוימן | |
| לידה |
20 באוגוסט 1906 קוֹטְבּוּס, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
3 ביולי 1955 (בגיל 48) תל אביב |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק  |
| לאום | ישראלית |
| מקום לימודים |
בית הספר ריימן |
| תחום יצירה | ציור |
  | |
אנה (אנני) נוימן (נכתב גם אַני; על איוריה חתמה: אן נוימן; בגרמנית: Anne (Annie) Neumann; 20 באוגוסט 1906, כ"ט באב תרס"ו, קוֹטְבּוּס, גרמניה – 3 ביולי 1955, י"ג בתמוז תשט"ו, תל אביב) הייתה ציירת ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנני בת שרה (לבית ויינבלום) ומנדל נוימן נולדה בשנת 1906 בעיר קוֹטְבּוּס שבגרמניה, כ-120 קילומטרים מהבירה ברלין. למדה בגימנסיה, ובשנים 1924–29 למדה ציור בבית הספר ריימן (אנ') בברלין. שני רישומים של ראשי נערות שהציגה בתערוכה השנתית הגדולה בברלין ב-1932 עוררו את תשומת לב המומחים, והיא זכתה בפרס מבקר ה"ברלינר טאגבלאט" אדולף דונת (גר') ולביקורות טובות בעיתונות הגרמנית.
נוימן הייתה ציירת ריאליסטית-אקדמית. "היא לא נהתה אחר המודרניזם. היא אהבה לסמוך על גדולים וקדומים שעמדו במבחן הדורות" כתב עליה חיים גמזו[2]. עסקה בעיקר ברישום דיוקנאות אותן רשמה בעיפרון, דיו ופחם. יצירתה הנודעת ביותר הוא רישום דיוקנה של הנרייטה סאלד[3]. עם זאת, ציירה גם במדיומים אחרים ובכללם צבעי מים, פסטל ושמן. "רישומיה וציוריה בצבעי מים נטו לא אחת לליריות חופשית (המהולה תמיד בקמצוץ מלנכוליה)"[4].
בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלתה לארץ ישראל. בראשית ימיה בארץ הכירה את הפסלת בתיה לישנסקי, שהציגה עמה תערוכה משותפת במוזיאון תל אביב ב-1933[5] והייתה לבת-זוגה. בשנת 1953 נאלצה נוימן לעזוב את הארץ ולנסוע בלוויית לישנסקי[6] להולנד, לשווייץ ולפריז, וכששבה חלתה בסרטן, שבעטיו נפטרה בשנת 1955, בגיל 48. נקברה בבית העלמין נחלת יצחק[7]. בשנה שלאחר מותה (1956) נערכה תערוכת-זיכרון לכבודה במוזיאון תל אביב.
מבחר תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1933 - מוזיאון תל אביב לאמנות (יחד עם בתיה לישנסקי).
- 1949 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1956 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
יצירתה בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מגילת רות: הכתב הציורים ועיטורים בידי אנה נוימן, תל אביב: ליאון המדפיס, תש"ט.
- מגלת יהודית: רישומים / אנה נוימן, תל אביב: ליאון המדפיס, 1956.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנה נוימן: תערוכת זיכרון: במוזיאון, תל אביב, בשנת תשט"ז / [הטקסט: ש"ה ברגמן, תל אביב: מוזיאון תל אביב, 1956.
- ציור ופיסול בישראל, חיים גמזו, הוצאת דביר, 1957.
- אני נוימן : (1906–1955), הקדמה: חיים גמזו, תל אביב: הדר, 1964.
- 100 אמנים בישראל, גבריאל טלפיר, הוצאת "גזית", תל אביב, 1971.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "אני נוימן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1823
- מ. נרקיס, מאולם התערוכות | תערוכת אני נוימן, דבר, 1 בפברואר 1935
- ד. א. פרידמן, אני נוימן: (לתערוכתה במוזיאון ת"א), דבר, 19 באוגוסט 1949
- ליזטה לוי, ציורי אני נוימן: (במוזיאון תל-אביב), דבר, 26 באוגוסט 1949
- ש. ה. ברגמן, לזכר נעדרים | אני נוימן: (שבעה למותה), דבר, 11 ביולי 1955
- תערוכות-זכרון לאנה נוימן ובנימין דה-ליאו, דבר, 13 ביולי 1956
- י. שור, לזכר אני נוימן, דבר, 27 ביולי 1956
- גדעון עפרת, המחסן של גדעון עפרת, אמנים נשכחים - אנני, אנני, 8 פברואר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המקור: הפסלת בתיה לישנסקי מתבוננת ביצירתה - פסלה של ידידתה המנוחה הציירת אנה נוימן, מעריב, 23 בפברואר 1981. בסקירה של תערוכתה של לישנסקי בבית האמנים בירושלים בכתב העת "גזית" נכתב כי "המעולה שבין דיוקנאות לישנסקי מתאר ברגש מאופק את ידידתה, אני נוימן, שנפטרה בלא עת" (גזית יט, ט–יב (1961), עמ' 195). גם לדעת יהושע שור, הפרוטומה של נוימן היא אחת משני הפסלים הטובים ביותר שתמונותיהם הופיעו ב-1939 באלבומה של לישנסקי (י. שור, בתיה לישנסקי: (להופעת האלבום של יצירותיה), דבר, 28 בפברואר 1940). לסקירה נוספת ראו זלמן שזר, עם פסלי בתיה לישנסקי, דבר, טור 4, 26 בינואר 1962.
- ^ "ציור ופיסול בישראל", לעיל, עמ' 66.
- ^ ראו, למשל, "100 אמנים בישראל", לעיל, לוח 53.
- ^ גדעון עפרת, "אנני", לעיל.
- ^ תערוכה, דבר, 9 באוגוסט 1933.
- ^ הצצה מאחורי הקלעים, הַבֹּקֶר, 23 באוקטובר 1953.
- ^ הקבר של אנני נוימן בבית הקברות נחלת יצחק, באתר BillionGraves; אנני נוימן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.