בתיה לישנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתיה לישנסקי
Lishansky talphir.jpg
בתיה לישנסקי (1920), תצלום מארכיון גבריאל טלפיר, מרכז המידע לאמנות ישראלית
תאריך לידה 1900
מקום לידה מאלין, רוסיה
תאריך פטירה 31 בדצמבר 1992 (בגיל 92 בערך)
מקום פטירה תל אביב-יפו, ישראל
תחום יצירה פיסול

בתיה לישַנְסקי (190031 בדצמבר 1992) הייתה פסלת ישראלית. יצירותיה הריאליסטיות משקפות בנושאיהן את הנרטיב הציוני. כלת פרס דיזנגוף לפיסול (1944, 1957) ופרס ישראל לפיסול (1985).

תולדותיה ויצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיה לישנסקי נולדה במאלין שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) ועלתה לארץ ישראל עם משפחתה בשנת 1910. למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, לרבות לימודי ציור עם אירה יאן. את לימודיה בפיסול התחילה אצל בוריס שץ בירושלים. ב-1920 למדה באקדמיה לאמנות ברומא, אך חזרה לארץ בעקבות המאורעות בארץ ישראל בשנים 1920-1921, התגייסה לגדוד העבודה ועבדה בקיבוץ עין חרוד. בין השנים 19231925 למדה בברלין והשלימה את לימודיה בפריז בשנים 19251929.

הציגה בסלון דֶז אַנדֶפַּנדַנט (Salon des Indépendants) בפריז בשנת 1926, בשנת 1930 בקהיר, בשנת 1953 במוזיאון סטדלייק באמסטרדם ובשנת 1962 בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בתל אביב.

בשנת 1929, לאחר שחזרה לארץ, ערכה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בארץ כשאת דברי הפתיחה נשא זלמן שזר שהגדיר אותה בנאומו כ"נביאת האמנות שאיננה עובדת אלא לאלוהים בלבד". באותה שנה קיבלה את ההזמנה הראשונה להקמת אנדרטה בחולדה, האנדרטה הראשונה מתוך תשע בסך הכל. לישנסקי הייתה בעלת שם בינלאומי ובצרפת אף השוו אותה לאוגוסט רודן.

לוחית זיכרון על ביתה של בתיה לישנסקי ברח' נחום 10 בתל אביב

יצירתה של לישנסקי כוללת שלוש קבוצות עיקריות:

לבתיה לישנסקי היו שלוש אחיות: רחל, תמר ושרה. רחל גולדה לישנסקי, שנודעה כרחל ינאית בן צבי, אשת הנשיא השני יצחק בן-צבי. אחותה הבכורה, שרה, הקימה את המרפאה הראשונה של קופ"ח כללית.

בתיה לישנסקי לא נישאה מעולם ולא היו לה ילדים. לטענתה, עבודותיה מהוות המשכיות לעצמה. חייה היו לא קלים ורצופים משברים אישיים, מה עוד שוונדליזם והרס עבודותיה חדשות לבקרים לא הוסיפו לבריאותה הנפשית והיא ניסתה להתאבד פעמיים.

לישנסקי נפטרה בשנת 1992, בגיל 92, ונקברה בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.[1]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירותיה שבמרחב הציבורי (פסלי חוצות ואנדרטאות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפרודוקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתיה לישנסקי, תל אביב: מסדה, תש"ך. (אוסף רפרודוקציות עם הקדמה מאת קלר לכמן)
  • השואה והתקומה: האנדרטה בנצר-סירני, יצירתה של בתיה לישנסקי, רמת גן: אגודת אהבת רעים על ידי מסדה, (הקד’ תשכ"ט).
  • ב' לישנסקי; ערכה והביאה לדפוס: אריאלה אפשטין, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ח 1988.
  • נירית שלו-כליפא, 'תבנית נוף מולדתה: האנדרטות של בתיה לישנסקי', אריאל 171–172 (תשס"ו) ("ובדמם הבוקר יעלה": זיכרון והנצחה בישראל), 157–161. (ספר זמין ברשת גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]