חיים הירשנזון
 | |
| לידה |
31 באוגוסט 1857 צפת, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בספטמבר 1935 (בגיל 78) הובוקן, ארצות הברית |
| מדינה |
פלשתינה (א״י) |
| חיבוריו | מלכּי בקודש |
| צאצאים |
|
  | |
הרב חיים הירשנזון (בכתיב יידי: הירשענזאהן; י"א באלול תרי"ז, 31 באוגוסט 1857 - 15 בספטמבר 1935) היה רב והוגה דעות, מן ההוגים המוקדמים של הציונות הדתית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירשנזון נולד בצפת לרב יעקב מרדכי ושרה ביילא, הוריו עלו לארץ ישראל מפינסק בשנת 1848. בנערותו, משפחתו קנתה את חצר הירשנזון והתיישבה בה. שם ערך והוציא לאור את כתב-העת "המסדרונה"[1], שהיה מחלוצי כתבי-העת העבריים שיצאו בארץ.
לימד בבית הספר היהודי "למל", והיה ממקימי "בית הספרים מדרש אברבנאל" בירושלים - ספרייה שהייתה גלגולה הראשון של הספרייה הלאומית. היה חבר באגודה שפה ברורה ובוועד הלשון העברית (שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית).
בעקבות חרם מצד יהודים חרדים, עבר לאיסטנבול (כנראה בשנת 1901 (תרס"א)[2] ) שם ניהל בית ספר בשפה העברית בשם 'תפארת צבי' על שם הברון הירש. בבית ספר זה הכין תוכניות לימוד בשפה העברית במקצועות שונים. באוגוסט 1903 הירשנזון השתתף בקונגרס הציוני בבזל, כציר מאיסנטבול. בסוף שנת תרס"ג עבר להתגורר בארצות הברית ושירת כרב בעיר הובוקן שבניו ג'רזי. היה נשוי לחוה, ואב לשני בנים וארבע בנות.
השקפת עולמו והגותו ההלכתית והתורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירשנזון היה בין הרבנים הבודדים בתקופתו שהתייחסו בגישה חיובית, מנקודת מבט הלכתית, לתמורות שפקדו את היהודים באותה תקופה. בין הנושאים אתם התמודד תוך מחויבות עמוקה להלכה, היו תהליכי החילון, התחייה הלאומית היהודית, תמורות חברתיות וכלכליות, ותמורות בתחום מדעי היהדות, במיוחד ביקורת המקרא. גישתו לסוגיות מודרניות כגון דמוקרטיה, מעמד האישה, אינדיבידואליזם ורציונליות הייתה חיובית, מה שעורר עליו התנגדות רבתי בקרב חכמי דורו. בכלל מתנגדי גישתו המפרגנת לתרבות האירופאית בסוגיות הללו, ניתן למנות את הרב קוק, שכתב לו מספר אגרות (למשל, ח"ד סי' תתקצד), ובהן אהבה גלויה ותוכחה מסותרת על 'הכניעה הרוחנית לתרבות המערב'. יצירתו התורנית הגדולה היא ששת ספרי השו"ת "שאלות ותשובות מלכי בקודש". בספרים הוא עוסק בשאלות פרקטיות הנוגעות לסוגיות של דת ומדינה.
הירשנזון היה איש תנועת המזרחי מימיה המוקדמים, אם כי מעולם לא הגיע לעמדת הנהגה בתוכה, והשפעת הפילוסופיה שלו עליה הייתה מועטה.[3] הוא סבר כי ישנה זהות מוחלטת בין הדת היהודית ובין הלאום היהודי. לאחר שעזב לארצות הברית חל שינוי בהשקפת עולמו. הוא הגיע למסקנה כי החילונים אינם מתי מעט בעם היהודי, והזהות המוחלטת שיצר בין הדת היהודית והעם היהודי מוציאה חלקים גדולים מהעם היהודי. הרב אברהם יצחק הכהן קוק פתר דילמה זו על ידי פיתוחה של תאולוגיה שהפכה את החילונים לשותפים בתהליך אלוהי בעל כורחם. הראי"ה, בין השאר על בסיס תורת הסוד, ציפה שהתנועה הלאומית תוביל לתנועת שיבה לדת היהודית. הירשנזון, לעומתו, ביקש להתייחס אל המציאות הקונקרטית, ולא מתוך נקודת מבט על היסטורית ועל-טבעית. הוא סבר ש"האמת היא כי דת ישראל הוא דת לאומית, אך אין לאומיות ישראל רק לאומיות דתית". אמירתו זו מקפלת בתוכה את התמורה המחשבתית אותה עבר, מזהות מוחלטת של הדת היהודית והלאום היהודי, להכרה במציאות בה הדת היהודית היא רק אחד מהמאפיינים של הלאומיות היהודית. הלאומיות איננה תלויה בדת היהודית ויכולה להבדל ממנה.
תפיסת הלאומיות היהודית של הירשנזון לא הייתה סוגיה פילוסופית-תאולוגית גרידא, כי אם בסיס לפסיקה הלכתית. כך, למשל, פסק כי אין דינו של יין מחלל שבת כיינו של נוכרי. בעוד רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק, פסק כי דינו של יין מחלל שבת כיינו של נוכרי, כל זאת בהסתמך על המסורת התלמודית המדברת על מומר לשבת כמומר לתורה כולה; הרי שהירשנזון סבר כי מדובר ברטוריקה חז"לית שנועדה להבליט את חשיבותה של השבת. לדידו של הירשנזון, מחלל שבת עדיין נותר בקהל ישראל ואין לנו רשות להוציאו מכלל זה.
הירשנזון כתב למעלה מ-40 ספרים, וזכה להערכה רבה בקרב חכמי ההלכה בתקופתו, כגון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב קוק והרב צבי פסח פרנק. ולמרות ההתנגדות שעוררו דעותיו, לא יצאו נגדו בפומבי. כמו כן כתב ערכים רבים לאנציקלופדיה אוצר ישראל. כמה מחוקרי מחשבת ישראל באקדמיה, רואים במשנתו זרם אלטרנטיבי להגות הציונות הדתית מבית מדרשו של הרב קוק[4]. בין השאר חקרו את משנתו אליעזר שביד ודוד זוהר.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שו"ת מלכּי בקודש שישה חלקים (חלק א, חלק ב, חלקים ג-ד, חלקים ה-ו). חלק א' יצא מחדש בשנת תשס"ז בהוצאת מכון הרטמן, מכון שכטר ואוניברסיטת בר-אילן (בעריכת דוד זוהר). חלק ב' יצא מחדש בשנת תשע"ג בהוצאת מכון הרטמן ומכון שכטר (בעריכת דוד זוהר).
- התורה והחיים, הוצאת תנועת נאמני תורה ועבודה, ירושלים, תשמ"ח.
- נִמוקי רש"י, חידושים על פירוש רש"י לתורה בחמישה כרכים (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליעזר שביד, דמוקראטיה והלכה: פרקי עיון במשנתו של הרב חיים הירשנזון, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1978; מהדורה שנייה 1997.
- דוד זוהר, מחויבות יהודית בעולם מודרני: הרב חיים הירשנזון ויחסו אל המודרנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ירושלים, תשס"ג-2003[5].
- אפרים יעיר (ערך: יצחק אלפסי), מורה נבוכי הזמן, בתוך: דמות וקומה, עמ' 120–124, תשמ"ט/1989.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על הירשנזון, חיים בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של חיים הירשנזון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת פרסומים על חיים הירשנזון באתר הספרייה הלאומית
- בן-ציון אייזנשטט, הירשנזאהן, הרב חיים, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמודים 27–28, באתר HebrewBooks
- יהודה דוד אייזנשטיין, תולדות הרב ר' חיים הירשנסון ובקרת ספריו, אוצר זיכרונותיי, עמ' 329–334 (נדפס לראשונה בחוברת 'המאסף', תרפ"ח)
- דוד תדהר (עורך), "הרב חיים הירשנזון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1706
- ישעיהו רוטנברג, הדמוקרטיזציה של המסורת המדינית היהודית: משנתו המדינית של הרב חיים הירשנזון ומקורותיה התורניים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, תשס"ח 2008.
- אריה מורגנשטרן, משפחת הירשנזון ובשורת ההשכלה והמודרנה בירושלים, קתדרה 108, יולי 2003, עמ' 130-105
- גדי גזבר, הרב חיים הירשנזון - עיון במשנתו ההלכתית, מתוך הבלוג "ברוך מרחיב גד"
- אדם פרזיגר, הציונות הדתית בת זמננו והחיפוש אחר 'עבר שימושי': חקר הרב הירשנזון כמקרה מבחן, בתוך יוסף דעת: מחקרים בהיסטוריה יהודית מודרנית מוגשים לפרופ’ יוסף שלמון לחג יובלו. הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2010.
- נימה (נחמה) אדלרבלום, זיכרונותיה של בת ירושלים, הוצאת ראובן מס, תשס"ח, באתר אוצר החכמה
- אייל בן־אליהו, 'להקים בניין חדש'? הרב קוק, הרב הירשנזון והרצל על בניין המקדש וחידוש הקרבנות, קתדרה 128, תמוז תשס"ה, עמ' 101–112
- יוסי טרנר, תורת המדינה של הרב חיים הירשנזון וזיקתה למשנת הרמב"ם וברוך שפינוזה, איגוד: מבחר מאמרים במדעי היהדות, כרך א: המקרא ועולמו, ספרות חז"ל ומשפט עברי ומחשבת ישראל (תשס"ה 2005), עמ' 381-396, באתר JSTOR
- חיים הירשנזון, באתר האקדמיה ללשון העברית
- מספריו וכתביו
- שו"ת מלכּי בקודש שישה חלקים (חלק א, חלק ב, חלקים ג-ד, חלקים ה-ו) באתר היברו בוקס.
- נִמוקי רש"י, חידושים על פירוש רש"י לתורה בחמישה כרכים (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר). באתר היברו בוקס.
- חיים הירשענזאהן, ברורי המדות, על הברייתא דרבי ישמעאל, הובוקן, תרפ"ט / 1929, באתר HebrewBooks
- חיים הירשענזאהן, תורת החינוך הישראלי, סעאני (רומניה), תרפ"ה / 1925, באתר HebrewBooks
- חיים הירשענזאהן, מלכי בקדש, בהנהגת הממלכה בישראל על-פי דרכי ההלכה, סט. לואיס (ארצות הברית), תרע"ט / 1919, באתר HebrewBooks
- חיים הירשענזאהן, מוצאי מים, פירוש מדעי בדרך הפשט והרמז (אלגורי) לאגדות רבה בר בר חנא, ובייחוד בהתעורה לשיבת ציון אשר הייתה בימי ר׳ שמעון בן לקיש ורבב״ח העובדים ומתלהבים בהתנועה, וע״ד המתונים בהתנועה כר' יוחנן, והמתנגדים לה כרב יהודה; ועל דרך המתנגדים לה לבלתי הבנתם אותה כהרבה מיושבי בית המדרש, יצא לאור בבודאפעסט, תרפ"ד / 1919, באתר HebrewBooks
- חיים הירשענזאהן, חידושי הרח"ה על מסכת הוריות ומכתבים, חלק א' חלק ב' - ג', באתר היברו בוקס.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המסדרונה: קונטרס הכתוב לחיים
- ^ בתוך ביוגרפיה של ביתו, נחמה
- ^ גדעון שמעוני, האידאולוגיה הציונית. הוצאת י"ל מאגנס, תשס"א, עמ' 149.
- ^ יאיר שלג, לא מספיק לקנות דירה לחגים בירושלים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2007
- ^ ביקורת: יוסי טרנר, ציונות, דת ומודרניות, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 164-160.